אור ברסלב

חמדת שלמה על שבת· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

דף קז:

דף כא.

גמרא הושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעי' חייב הק' הרשב"א למה לא חייב גוזז משום עוקר דבר מגידולו ותי' דצ"ל דעוקר דבר מגידולו ל"ש רק בגידולי קרקע וכבר הקשיתי על דברי הרשב"א האלו מבכורות פ' הלוקח בהמה ד' כ"ה דאמר התם טעמא דר"י בן המשולם דס"ל תולש לאו היינו גוזז וביו"ט ה"ט דאסור דהו"ל עוקר דבר מגידולו א"כ מוכח דאף במידי דל"ה גידולי קרקע שייך עדמ"ג ואף דלמסקנא קאמר התם כנגדו בי"ט מותר היינו משום דהוי כלאחר יד דלאו היינו אורחי', והיותר מתמי' שהרשב"א שם הביא סוגי' זו וכ' והכי משמע נמי בבכורות כו' דלית בי' משום עוקר דבר מגידולו והוא פלא דבגמרא קאמר להדיא הטעם משום דהוי בלאחר יד ולענ"ד הי' נראה דאפ"ל טעם הדבר דל"ש בגוזז צמר לחייב משום עוקר דבר מגידולו די"ל ע"פ מאי דאיתא בנזיר פ' ג' מינין דאבעי' להו האי מזי' מעיקרו רבי כו' עד דפשוט מסברא דצבעי' דיקניהן ומלבינן בעקרי מזה מוכח דמעיקרי' רבי, והנה פשוט דבגידו' קרקע אף די"ל דשם ג"כ מעיקרו ודאי כח הצמיחה הולך עד לראשו דלולי זאת היה נתייבש, ומלבד זאת נראה לעין דכח הצמיחה פועל בראש השיבולת ונשתנה משחת לשיבולת וע"כ דכח הצמיחה הולך עד לראשו וע"כ אף בקוצר חייב משום עוקר דמ"ג דמה שקוצר נפסק היניקה מכמו שהי' משא"כ בגוזז צמר דהוי כמו שיער דמעיקרו רבי וי"ל דאין היניקה רק בשורש המחובר לעור ומה שלמעלה מן השורש אין לו יניקה כלל רק שהוא מחובר לתחתית השיער היונק מן העור וע"כ בגוזז אין כאן עוקר דבר מגידולו וע"כ א"ח רק משום גוזז משא"כ בתולש מעיקרו שתולשו ממקום היניקה שפיר י"ל דחייב משום עדמ"ג רק ביו"ט מותר דהוי כלאחר יד, ובזה מיושב שפיר הקושיא על הר"מ שפסק דאסור למרוט הנוצות ביו"ט לצורך שחיטה משום דהוי אורחי' וכן כתבו התוס' והרא"ש בבכורות שם, והקשה הרמב"ן דהא סוף סוף יהי' צריך לתלוש הנוצות לאחר שחיטה, ולפי מ"ש יש לומר דמחיים שייך שני מלאכות גוזז ועוקר דבר מגידולו משא"כ לאחר שחיטה דכבר פסק הגידול ואינו חייב רק משום גוזז לחוד ע"כ למעוטי במלאכה עדיף ודוק:

סליק

סוף הספר

תוכן העניינים

חמדת שלמה על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה