חמדת שלמה על קידושין· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
דף יב.
כיון דאפיקתי' מפרוטה אוקמי' אדינר. ועיין במשנה למלך שהקשה על הר"מ שכתב דאין אמה העברי' נקנית בפרוטה כיון דל"ש גרעון. מזה משמע דבב' פרוטות נקנית ולמה לא כתב דבעי דינר וכתב הוא ליישב כך דהר"מ סובר כיון דבכ"מ פרוטה הוי כסף רק דגבי אמה לא סגי, בפרוטה משום גרעון מש"ה סגי עכ"פ בב' פרוטות. והא דקאמר הגמרא כיון דאפיקתי' מפרוטה אוקמי' אדינר היינו לגבי אשה דבאשה אין הטעם דלא סגי בפרוטה משום גרעון רק משום דאין לנו מקום ללמוד קדושי כסף באשה רק מאמה וכיון דבאמה לא סגי ה"ה באשה אבל עכ"פ אין הטעם באשה משום גרעון רק משום חשיבות כיון דלא כתבה לן התורה שום לימוד אחר לקדושי כסף רק מאמה מוכח דלא סגי בפרוטה והיינו משום חשיבות ע"כ אוקמי' אדינר עיי"ש כי דבריו קצת בקיצור ע"כ הארכתי קצת בביאור כוונתו:
והי' נלפענ"ד להביא קצת ראי' לשיטת הרמב"ם דלא בעי דינר באמה. עפמ"ש לעיל תי' הפ"י לקושי' הרשב"א דמנ"ל לרבי למילף מובעלה דלמא עד המקדש והדר בעיל. ותי' הפ"י דלרבי מוכח דל"א עד דמקדש והדר בעיל דאל"כ למה לי ה' דובעלה למעוטי אמה העברי' דלא תקני בביאה הא אשה ג"כ א"נ בביאה לחוד. וא"ל דאתי למעוטי דלא לבעי ביאה כמו באשה הא מיעוט קנינים לא ילפינן מהיקשא עי"ש. ולכאורה הייתי רוצה לדחות תי' הפ"י די"ל דלעולם אתי למעוטי אמה דלא תקני בביאה ובפרוטה אחת כמו באשה דהא דאמה נקנית בכסף לחוד היינו בב' פרוטות והו"א דנילף מהיקישא דתיקני בפרוטה אחת וביאה כמו באשה ולעולם עד דמקדש והדר בעיל, רק לכאורה הא ליתא כיון דאמרינן דבעי לקיומי קרא כדכתיב ובעי דוקא דתוכל לצאת בגרעון כסף, א"כ אי אפשר לומר דנקנית בפרוטה אחת וביאה כיון דס"ס א"א לקיומי גרעון בפרוטה אחת ע"כ א"ש תי' הפ"י הנ"ל. אמנם זה לא שייך רק אם נימא כס' המשנה למלך הנ"ל דבאמה לא בעינן דינר ול"א הך סברא כיון דאפיקתיה מפרוטה אוקמי' אדינר, אבל אי אמרינן דאף באמה כיון דלא אשכחן דנקנית בכסף רק מוהפדה וכיון דלא סגי בפרוטה משום גרעון בע"כ דלא כוונה התורה כאן לפרוטה מש"ה אוקמי אדינר ממילא אם ידעינן ממקום אחר שראויה לקנות בפרוטה רק משום גרעון אי אפשר ודאי דאמרינן דסגי בב' פרוטות, וא"כ הדרא קושיא הנ"ל לדוכתיה על תי' הפ"י לקושית הרשב"א דכיון דבעינן באמה דינר י"ל ובעלה אתי למעוטי אמה עברי' דלא תיקני בב' פרוטות וביאה כיון דמשום חשיבות סגי בפרוטה וביאה כמו באשה רק משום גרעון לא סגיא, אבל בב' פרוטות וביאה הו"מ שפיר למילף מאשה כיון דשייך גרעון והדרי קושי' הרשב"א לדוכתיה. א"ו כשיטת הר"מ דבאמה ודאי סגי בב' פרוטות וא"ש תי' הפ"י הנ"ל דא"א לומר עד דמקדש והדר בעיל דא"כ ה' דובעלה ל"ל כנ"ל כיון דבאמה סגי בב' פרוטות לחוד ופרוטה אחת וביאה א"א משום גרעון, ודוק היטב כי נכון הוא:
סבר ר"י למימר פרוטה כל דהו. והקשו המפורשים מה ס"ד דר"י דמתני' נקט א' משמונה באה"ט לדורו של משה מאי נ"מ בזה, ונדחקו ליישב ואפשר ליישב קצת דאלו הוי נקט התנא סתם פרוטה ולא הוי ידעינן שיעורא דפרוטה של ימי משה הי' מקום לומר דלמא גזה"כ דבעי כמו פרוטה שהיה אז דדלמא זהו שיעור חשוב. אבל עכשיו דנקט התנא אחד מח' באה"ט, וזה נודע לנו דלא הוי שיעור חשוב וע"כ היינו טעמא דמקודשת דהוי שם ממון עליו, וא"כ ממילא בכל דור ודור כל היכא דאיכא שם ממון מקודשת, אף אם הפרוטה קטנה ביותר:
שם אמר שמואל כו' הא בקדושי ודאי הא בקדושי ספק. ועיין בהרא"ש והרשב"א והר"ן מחלוקת הרמב"ם ובעלי תוס' דהר"מ סובר דהוי ספיקא דאורייתא והתוס' סברי דל"ה רק מדרבנן משום חשש הרואים. והיכא דידעינן בודאי דשוה פרוטה במקום אחר לשיטת הר"מ הוי ודאי מקודשת. והתו' סברי דאין להקדש אלא מקומו ושעתו. וכתב הר"ן שהרמב"ן הביא ראיה לזה מגזל היכא דאינו שו"פ כאן לא צריך להוליך אחריו למדי. והר"ן ז"ל הסכים לשיטת הר"מ וכ' ליישב קושי' הרמב"ן דהכא שאני דכיון שהיא נתרצה בהן ושוה פרוטה באיזו מקום אלו ידעו העדים שדרכה לתת פרוטה באותו דבר הוי כאלו אמרה לדידי שוה לי כדאמרינן לעיל גבי ה' סלעים של פ"ה. ועי' בספר עצמות יוסף שרצה לפר' דהיכא דאין העדי' יודעין שדרכ' לתת פרוטה אף קדושי ספק לא הוי, ולא ידעתי דלפ"ז קושי' הגמ' ממתני' ומדר"ח לק"מ ואמאי קאמר הגמ' דר"ח פליג דלמא התם לא הי' דרכה ליתן פרוטה. וגם לקמן בהאי גברא דקדיש בצפתא דאסא ואמ"ל לקדשי בד' זוזי דאית בה הקשה הר"ן ג"כ למה לא ניחוש לדשמואל, ולשיטת הע"י הנ"ל לק"מ די"ל דלא הי' דרכה ליתן פרוטה. וגם פשטא לישנא דשמואל לא משמע כן, ע"כ צ"ל דהר"ן לא כתב כן רק לענין קדושי ודאי, אבל קדושי ספק הוי בכל גוונא. ואפשר דלא חלקו חכמים בזה בין דרכה משום חומרא דקדושין, ואפ"ה שייך לישנא דקדושי ספק, היכא דדרכה לתת פרוטה, כן נלפענ"ד מוכרח בכוונת הר"ן מכח הקושיא הנ"ל:
אך צריך להבין סברת הר"ן שכ' דהו"ל כאלו אמרה לדידי שו"פ מהיכא תיתא נימא כן בע"כ צ"ל כיון שקבלתה לשם קדושין הו"ל כאלו אמרה כן, ועיין בב"ש מה שכתב דמש"ה בעי שישוה פרוטה במדי דאל"כ ל"מ מה שקבלתה כמו שנסתפק הר"ן בזה כיון דלא הוי ממון ל"מ מה שאמרה לדידי שוה אבל היכא ששו"פ במדי אף שאינו שוה פרוטה כאן מהני מה שקבלתה לשו"פ. אך לפ"ז איני מבין למה נסתפק הר"ן בדין זה אם מהני קבלתה במאי שאינו שו"פ תפשוט ליה מדידי' דאל"כ למה ליה להגמרא לומר שמא שו"פ במדי ומש"ה לא הוי רק ספק קדושין אפי' אינו שו"פ במדי ליהוי ודאי קדושין כיון שהיא נתרצה. ואין לומר דאם אינו שו"פ בשום מקום לא אמרינן כלל שקבלתה לשו"פ. מלבד שזה דוחק גדול א"א לומר כן, דא"כ למה הוי ספק קדושין היכא דלא ידעינן ששוה פרוטה במדי, דנהי דאנן מספקינן שמא שו"פ במדי מ"מ אם זה סברא פשוטה דהאשה לא נתרצה לקבל בעד שו"פ רק היכא ששו"פ במדי, א"כ כל כמה דלא נודע להאשה ששו"פ במקום אחר מהיכא מצי תקבל בשביל שו"פ. א"ו מוכח לכאורה מזה דהיכא שאין שו"פ בשום מקום ל"מ קבלתה וצ"ע על הר"ן. ולכאורה צ"ל דלא ברירא ליה להר"ן שיטת הר"מ כאן:
ולפ"ז י"ל ראיה לשיטת הר"מ (בהלכות בכורים) שכתב נתן לכהן טלית או כלי שאינו שוה ה' סלעים וקבלו הכהן בה' סלעים בנו פדוי. והקשה הר"ן לעיל עליו הא בגמרא איתא לא אמרן אלא כגון רב כהנא דגברא רבה הוא ומבעי סודרא לרישא והניחו בצ"ע. וכ' הכ"מ ליישב דר"מ סובר דלא בעי דוקא שישוה לדידיה ה' סלעים רק כיון דשוה לשום אדם מהני, וזה כוונת הרמב"ם שאינו שוה בשוק, ולעולם יש מיעוט אנשים שנותנים ה' סלעים ע"ז, ועיין שם האיך מפרש הפירוש בגמרא, ופסק כן בש"ע ועיין שם ביו"ד בט"ז וש"ך] ודברי הט"ז שם צ"ע קצת מה שהקשה, דא"כ מנ"ל דבעי קבלה עלי'. ולכאורה מוכח מרישא דברייתא עגל זה לפדיון הבן אין בנו פדוי ובע"כ דמיירי דשוה לשום אדם ה' סלעים דאל"כ למה בסיפא בנו פדוי ועיי"ש. ולפ"ד הנ"ל יש לומר דהי' קשה להר"מ חדא דדחיקא ליה לומר דסוגיא דהכא מיירי שהעדים יודעים שדרכה ליתן פרוטה מכח קושיא הנ"ל דלא מקשי הגמרא ממתניתין ומר"ח וכמ"ש לעיל אליבא דהר"ן, גם זה דוחק דלישנא דספיקא הוי משמע דהוי ספיקא דאורייתא. וגם אפשר לומר דס"ל כספיקו של הר"ן דהיכא דשויה לדידה דהיינו שדרכה ליתן בשום פעם פרוטה כמו רב כהנא אפי' שאינו שו"פ יכולה לומר לדידי שוה לי והי' קשה לו קושי' הנ"ל אם נאמר שדרכה ליתן פרוטה למה לי לחששא דשמא שו"פ במדי ת"ל שמקודשת די"ל שנתרצה דהוי כאלו אמרה לדידי שוה לי וכמ"ש לעיל. ע"כ י"ל דהר"מ הי' מפרש כך דהנה נחזי אנן לפי ס' הכ"מ הנ"ל דאע"פ שאינו שוה בשוק רק ששוה לשום אדם יכולה לקבל בפרוטה או לגבי כהן בה' סלעים מוכח לכאורה דמכ"ש היכא דשוה במדי בשוק פרוטה או ה' סלעים אע"פ שאינו שוה כאן לשום אדם מכש"כ דיכולה לקבל דהא אם נאמר דלא כס' הר"ן בטעם הר"מ רק כמו שהבין הרמב"ן ז"ל דטעם הר"מ הוא כיון ששוה פרוטה במדי והוא דבר המתקיים שיכולה להוליכה לשם אף כאן מקרי שו"פ, אבל זה ודאי לא יעלה על הדעת היכא שאין הדבר שוה כאן פרוטה לרוב ב"א רק דמקרי א' שנותן פרוטה שיהא נקרא שו"פ דבשלמא אם שו"פ במדי בידה להוליכה לשם ותקבל פרוטה אבל הכא מי יימר שיזדמן לה אדם שיתן לה פרוטה והוא ברור ופשוט. והארכתי בזה ללא צורך א"כ כיון דסובר הכ"מ דהיכא דשוה ה' סלעים לשום אדם מהני קבלת הכהן מכש"כ היכא דשוה במדי ה' סלעים או פרוטה בקדושי אשה. ולפ"ז י"ל דהכי פי' שמא שו"פ. במדי היינו כפי' הר"ן כיון שקבלה מסתמא קבלה בעד פרוטה והוי כאלו אמרה, רק דאמירתה לא מהני כיון דאינו שוה כאן לשום אדם מש"ה קאמר שמא שו"פ במדי וכיון דשו"פ לשום אדם מהני רצוי דידה שקבלתה בעד פרוטה. ואין לומר לפ"ז למה לא קאמר הגמ' שמא שו"פ כאן לשום אדם, דזה י"ל דלא חיישינן דאלו הי' שוה כאן למקצת ב"א היו יודעים מזה ע"כ קאמר שמא שו"פ במדי:
וע"פ ס' הר"ן הנ"ל נלפענ"ד ליישב קושיית הפ"י שהקשה על מ"ש התוס' בריש מכילתין הא דתני לה לגבי מקולי ב"ש וחומרי ב"ה אף דלגבי שני הוי להיפוך משום דאיתשל לגבי ראשון והקשה הפ"י ז"ל הא לגבי ראשון ל"ה מקולי ב"ש לגבי שוה דינר דהא אף בפחות צריכה גט משום שמא שוה דינר במדי. והנה מה שתי' הוא ז"ל דמתני' איכא לאוקמי בדבר שאינו מתקיים לשיטת הר"מ. לכאורה דבריו תמוהים דהא כל הראשונים הקשו מאי מקשי הגמ' ממתני' על שמואל דלמא מתני' מיירי בדבר שאינו מתקיים. ותי' הריטב"א דתי' שינויא דהוי קושטא. דמתני' בקדושי ודאי ולפי' תי' הפ"י מוכח ע"כ דמתני' מיירי באופן דלא הוי אף קדושי ספק והדרי' הקושי' לדוכתי' וצ"ע ליישב דבריו. ע"כ נלפענ"ד לפמ"ש בשם הר"ן בטעמא דמלתא דמקודשת משום שנתרצה הו"ל כאלו אמרה לדידי שוה פרוטה ולכאורה קשה ע"ז דהא לעיל בפדיון הבן אם אומר עגל זה לפ"ה לא מהני עד שיאמר עגל זה בה' סלעים לפ"ה א"כ מוכח דסתמא ל"ה כמו שקבלה בה' סלעים אע"ג דהדבר ידוע שאין הבן נפדה בפחות מה' סלעים א"כ ה"ה הכא למה נימא בסתמא שקבלה בשוה פרוטה. ע"כ נלפענ"ד דע"כ לא קאמר הר"ן דסתמא נעשה כאלו אמרה לדידי שוה אלא הכא כיון דאין אשה מתקדשת בפחות משו"פ כדאיתא בריש מכילתין ופי' רש"י דגנאי הוא לה ועיין בהר"ן שכ' דאנן סהדי שאין אשה רוצת להתקדש בפחות משו"פ ע"כ אמרינן שפיר אי חזינא שקבלה פחות משו"פ הוי כאלו אמרה לדידי שוה לי דלולי זאת שהי' שוה לה לא היתה מקבלת אבל התם גבי פ"ה דבעי ה' סלעים מצד גזה"כ ע"כ אין ראיי' מקבלתו דדלמא טועה בדין וכדומה אבל בקדושין דבדעתה תלוי מוכח שפיר דהוי כאלו אמרה לדידי שוה לי וזה נראה לפענ"ד מוכרח. וכיון שזכינו לדין אני אומר בטח דס' זו לא שייך רק לב"ה דסובר בפרוטה ושייך שפיר ס' הנ"ל אבל לב"ש דסובר בדינר וטעמייהו דיליף מקדושי יעוד כדר"ל או כדרבא שלא יהיו בנות ישראל הפקר ואין הטעם משום קפידא א"כ אין ראיי' מקבלתה דלהוי כאלו אמרה לדידי שוה והוי דומיא דפ"ה ומיושב קושי' הפ"י הנ"ל דלב"ש ודאי א"מ בפחות משוה דינר כיון דאין ראיי' כלל שיהיה כאלו אמרה לדידי שוה והוי שפיר מקולי ב"ש דלב"ש א"מ כלל. ואפילו לפי הטעם דאיתא לעיל טעמא דב"ש הואיל ואשה מקפדת. הא אסיק הגמרא לפ"ז הטעם דמתניתין איירי בקדשה בלילה או דשוי' שליח ושם לא שייך ג"כ ס' הר"ן. וזה פשוט והארכתי בזה ללא צורך:
ועפ"ז יש ליישב קושי' הראשונים הנ"ל שהקשו על הר"מ דלמא מתני' מיירי בדבר שאינו מתקיים. ולפ"ז י"ל דשו"פ לב"ה הוי כמו שוה דינר לב"ש וכמו בשוה דינר לב"ש אף בדבר המתקיים בעי שו"ד דלדידי' ל"ש ס' הר"ן וכמ"ש לעיל א"כ שו"פ לב"ה הוי ג"כ אף בדבר המתקיים. ומתוך דברים הללו נתעוררו בעז"ה הרבה דינים חדשים שלא ראיתי מי שהתעורר עליהם. הא' לפי ס' הר"ן ל"ש דינא דשמואל היכא שקדשה בלילה או ע"י שליח. הב' היכא שי"ל שהיא סוברת ששו"פ כאן א"כ אין ראיי' ששוה לדידה יותר משער שבשוק ג"כ אינה מקודשת. והא דל"מ הגמרא מתניתין בהני גוונא מיושב בתי' הנ"ל לקושי' דבר שאין מתקיים, ולתי' מי שראיתי לא' מהגדולים דמש"ה ל"מ בדבר שאין מתקיי' דדומיא דפרוטה קתני דהוי דבר המתקיים עדיין הו"מ לאוקמי בהני גוונא דכתיבנא הג' לפמ"ש הש"ע ביו"ד לענין פ"ה היכא דשוה לשום אדם ה' סלעים מהני קבלתו אף שאינו שוה בשוק א"כ נהי דהקיל הר"מ בדבר שאינו מתקיים דאין חוששין לקדושין מ"מ היכא דשוה כאן למקצת ב"א מקודשת דשוב מהני קבלתה כמו בפ"ה לשיטת הש"ע. ולשיטת התוספות יש לראות היכא שאמר לה התקדשי לי בפחות משו"פ מפירות אלו דלכאורה ל"ש בזה גזירת הרואים דהא אמר לה להדי' שמקדשה בפחות משו"פ. בשלמא לשיטת הר"מ הוי שפיר קדושין כיון דכוונתו למה ששוה כאן פחות משוה פרוטה ומה ששוה כאן פחות משו"פ יכול להיות שבמדי שו"פ. אבל לשיטת התוספות דהטעם שמא יראה אחד שמקדשה כאן בתמרה ואין חוששין לקדושין אף במקומו לא יחוש אף ששם שו"פ אבל היכא שיאמר להדי' שמקדש' בפמשו"פ אין חשש. ולפ"ז קשה לשיטת התוספות דהו"מ לאוקמי' מתניתין בהאי גוונא שאמר לה שמקדשה בפחות משו"פ וצ"ע:
ועפ"י השקלא והטריא הנ"ל נ"ל דיש מקום ליישב קושי' הלח"מ על הר"מ שלא הביא הא דאיכא סהדי באודית דהו"ל להביאו אף דקי"ל כשמואל מ"מ נ"מ בדבר שאינו מתקיים. ונ"ל די"ל דהר"מ הי' מפרש הא דאיכא סהדי באודית דההוא יומא הוי שו"פ היינו דבאודית היה שו"פ די"ל ע"כ לא פליג ר"ח על שמואל רק דלא ניחוש שמא שו"פ במדי אבל היכא דידעינן ודאי דשו"פ במדי מודה דמקודשת. והא דלא קאמר סתמא דבאודית שוה פרוטה זה י"ל כיון דבאמת אין אנו יודעין אם שוה עכשיו באודית שו"פ רק שבשעת הקדושין היו כאן עדים מאודית והיו אומרים ששוה שם פרוטה ע"כ קאמר הגמרא סתמא דבההוא שעתא הוי בי' שו"פ. ולכאורה נראין הדברים כן דאל"כ רק דהעדים יודעים שהיה כאן שו"פ קשה המציאות למה לא ידעו האנשים ג"כ אם דבר זה היה שו"פ כאן. אבל לפי' הנ"ל א"ש דהעדים היו אומרים שבאודית היה שו"פ ובזה לא פליג ר"ח על שמואל וע"כ שפיר עביד הר"מ שלא הביא זה דבדבר שאין מתקיים אין נ"מ במה שהיה שוה באודית ולהביא נ"מ חדשה היכא דאיכא קלא דאיכא סהדי באודית שהיה כאן שו"פ ובדבר שאינו מתקיים י"ל דקשה המציאות כמ"ש לעיל דמסתמא יודעים האנשים שבכאן ג"כ כמה היה שוה אז. ע"כ שפיר עביד הר"מ שהשמיטו ודוק היטב בכל זה:
ובעברי עיוני בהאי דר"כ שקל סודרא ראיתי להב"ח שהקשה דעל הטור קושית הב"י במקומה עומדת שלא כתב לישנא דאינו שוה בשוק ה' סלעים ונדחק בישוב עיי"ש. ולולי דמסתפינא הייתי אומר דהטור היה מפרש פי' אחר בגמרא דהטור כ' במתנה ע"מ להחזיר אף דבנו פדוי מ"מ אסור לעשות כן משום כהן המסייע בבית הגרנות. והנה מצד הסברא נראה דמכש"כ דאסור לקבל כלי שאינו שוה ה' סלעים ולומר לדידי שוה. דבשלמא במתנה עמ"ל אין ס' לומר שיעשה כן בכל פעם דאין לו הנאה מזה כיון שמחזיר הכל. והא דקאמר הגמרא בתרומה דאסור לעשות כן משום כהן המסייע שם שייך שפיר כדי שיתן לו אותו בעה"ב תרומותיו בפעם אחר שלא ע"מ להחזיר [ועיין ברש"י שם שכתב כן להדיא]. אבל בפ"ה הוי חששא רחוקה. דבאיש אחד לא שכיח שיהי' לו בכורות הרבה אף שיש לו כמה נשים. רק דהטור כתב דאפ"ה אסור לעשות כן מכש"כ היכא שמקבל דבר שאינו שוה ה' סלעים דיש לומר דמש"ה עושה כן כדי שיתנו לו בפעם הזה, וע"כ היה הטור מפרש הא דקאמר הגמרא לא אמרו אלא כגון ר"כ לא משום דבלא"ה אינו יכול לקבל בפחות רק דהוי ככהן המסייע וקשה האיך עביד רב כהנא הכי. ע"כ קאמר הגמרא דהיה שוה לדידיה ה' סלעים ושוב לא שייך לומר דהוי ככהן המסייע כיון דלדידיה שוה. ובזה מיושב דבברייתא נקט סתמא עגל זה בה' סלעים בנו פדוי והקשו ז"ל האיך נקט סתמא הא לדידיה בעי שיהי' שוה. ולפ"ז ניחא דברייתא נקט הדין לענין דיעבד אם בנו פדוי או לא. ע"כ נקט שפיר סתמא דבנו פדוי דלענין דיעבד אין נ"מ מה דהוי כהן המסייע בב"ה. וכן העתיק ג"כ הטור הדין לענין דיעבד מש"ה לא כתב דבעינן שיהי' לדידיה שוה. ואיסורא דלכתחלה י"ל שסמך עמ"ש אח"כ דאפילו במתנה עמ"ל אסור לכתחלה לפמ"ש לעיל אם מקבל בפחות משוה גרע טפי ממתנה עמ"ל. והא דלא אשמעינן דהיכא דלדידיה שוה שרי אף לכתחלה יש ליישב או דהטור ס"ל זה למלתא דפשיטא. ויותר נראה דס"ל דוקא רב כהנא דגברא רבה ע"כ לא פסיקא לי' להביא וכעין זה צ"ל בתי' הב"ח:
וקצת י"ל ראיה לסברא זו מתשובת רשב"א (סימן קצ"ח ותנ"ח) שהביאו רמ"א בד"מ וכ' שסובר ג"כ כדעת הר"ן. ועיינתי שם וראיתי שכתב בזה"ל ואין רשאי הכהן לקבל מה ששוה פחות מה' סלעים בעד ה' סלעים אלא א"כ הוא אדם חשוב וכו'. כ"כ בשני המקומות. והנראה בזה שלא כתב כן רק לענין לכתחלה שאין הכהן רשאי לקבל וכנ"ל משום כהן המסייע והא דהתיר במתנה עמ"ל י"ל כנ"ל דבמתנה עמ"ל לא שייך בפ"ה כהן המסייע כיון דלא שכיח שיהיה לאדם עוד בכור. לאפוקי בתרומה ומעשר שהוא דבר ההוה בכל שנה. אבל אם מקבל עכשיו בפחות שייך שפיר כהן המסייע שעושה כן בשביל פעם הזאת. ולשיטת הר"מ כפי מה שפי' הכ"מ דר"כ לאו דוקא אלא אם שוה לשום אדם מהני. מוכח מזה (כשיטת הר"מ) דבפ"ה לית לן בה משום כהן המסייע בב"ה וכמו דאיתא שם בכ"מ בהגה"ה דאל"כ קשה אף דשוה לשום אדם מ"מ כיון דל"ש לדידי' הא אית בה משום כהן המסייע ודוק היטב בכל זה:
עיין בב"ש (סימן ל"א ס"ק ו') שהניח בתימה על הח"מ שנסתפק היכא דקדשה בדבר שאינו שו"פ כאן ובמקום ידוע שו"פ ואית לה דרכה להתם. והקשה מסוגייא דפ"ב (דף נ"ב) קדשה במעשר שני אע"ג דכאן אינו שוה עיי"ש. ולפענ"ד איני מבין הרעש הזה דבשלמא בדבר שאינו שו"פ כאן מחמת שאינו חשוב א"כ נהי דאית לה דרכה להתם אין לומר דחשיב כמו פרוטה דיכולה להוליכה לשם דמ"מ אינו חשוב פרוטה כאן כיון דבעד פרוטה יכולה לקנות כאן מהדבר ההוא יותר ויכולה להוליכה לשם ע"כ אינו חשוב פרוטה כאן. אבל במעשר שני הא דאינו שו"פ כאן לא משום שאינו חשוב כאן רק משום איסורא דרביע עלי' שאסור לאוכלו כאן וכיון שדעתה להוליכה לשם יש לה הנאה כאן במאי שיהיה שוה לה שם ול"ש לומר ס' הנ"ל דיכולה לקנות כאן בפחות דאם תרצה לקנות כאן מעשר ותוליך המעשר לירושלים פשיטא שצריכה לפדות בשוי' ע"כ שפיר מקרי שו"פ. כנלע"ד ברור ונכון:
ומלבד ס' זו י"ל ג"כ ע"פ ס' הר"ן הנ"ל שכתב דלשיטת הר"מ הוי כאלו קבלה בשו"פ. ולפ"ז י"ל דע"כ לא פליג התוס' על סברא זו היינו דמסתמא לא הוי כאלו אמרה לדידי שו"פ. דיש לומר דרצונה להתקדש בפחות משו"פ ע"כ אין ראייה דרצונה להוליכה למדי. ובפרט לפמ"ש התוס' לעיל ריש מכילתין דלא גרסינן ואתתא בפחות משו"פ ל"מ נפשה א"כ אין ראייה שקבלה משום ששוה לדידה פרוטה רק די"ל דרצונה להתקדש בפחות משו"פ וזה לא מהני דגזה"כ דבעי כסף ופחות משו"פ ל"מ כסף. אבל בקדשה במעשר דכאן אינו שוה כלל א"כ בע"כ דעתה להוליך לירושלים דאין שייך לומר עכשיו שקבלה למה ששוה כאן דהא כאן אינו שוה כלל. ע"כ שפיר הוי מקודשת. וזה ג"כ ס' ישרה לפענ"ד הקלושה. ודוק: