חמדת שלמה על כתובות· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
דף פח:
גמרא וקמיפלגי בפלוגתא דאב"ש בן אמא מרים ורבנן והנה הרי"ף פסק כאב"ש בן אמא מרים אבל באומר בפי' אין לי ולא ליורשי אף יורשיו אין משביעים אותה כסתם מתני' וס"ל דהא דאמר אב"ש אבל מה אעשה היינו דמש"ה לא מהני מנכסי אילן אע"ג דמשמע דאפי' מיתומים פטרה אפ"ה הואיל ואמרו חכמים הבא לפרע צריכה לישבע אבל פטרה בפי' מהני ודלא כר"ש דאמר כל זמן שתובעת כתובתה יורשים משביעים אותה דאפי' פטרה בפירוש ל"מ משים דס"ל כאב"ש ב"א מרים לפי אוקימתא דאביי ור"פ בסוף הסוגי' והוא תמו' ולכאורה מנ"ל להרי"ף לפ' פי' אחר באב"ש בא"מ ממה שמפ' ר"ש דס"ל אפי' פיטר בפי' לא מהני.:
ונ"ל ותחלה נאמר טעם הדבר כיון דמנכסי אילן משמע אפי' מן היורשים ואפ"ה ל"מ משום שא"ח הבא לפרע למה יועיל אם פטרה בפירוש מן היורשים לשיטת הרי"ף ונראה דה"ט כיון שאמר ושבועה אין לי עליך והיינו שבועת פוגמת כדאסיק בגמ' י"ל הא דמשמע פיטור אפי' מן היורשים באמר מנכסי אילן היינו אותה שבועה גופי' כגון אם פגמה ואח"כ מת הבעל או שפגמה לאחר מיתת הבעל תהי' פטורה אף נגד היורשים וע"כ אמר אב"ש נהי דמשמע שתהי' פטורה אף נגד היורשים י"ל דוקא אותה שבועה שחייבת נגדו אבל כיון שאמרו חכמים הבא לפרע מנכ"י לא יפרע אלא בשבועה ויש כאן חיוב שבועה אחרת שאינו נכלל בכלל פיטור שפטרה מעצמו ע"כ אף שאמר מנכסי אילן צריכה לישבע אבל אם פטרה בפירוש ואמר לא ליורשי משמע להדי' אפי' שבועת יורשים ע"כ י"ל דמהני פיטור נגד יורשים כסתם מתני' רק דקשי' הא דאביי ור"פ:
ונ"ל דלכאורה תמו' בסוגי' זו טובא חדא הא דאמר מתקיף לה ר"פ תינח כו' ומשני אלא לאפוקי מדר"א ומחלוקתו הא הומ"ל בפשיטות דאינו תובעת קאי אפלוגתא דאפטרופוס שמנהו אבי יתומים כאוקימתא דר"ש ומה שתי' מוהרש"א ע"ז דלא ניחא לאוקמי מתני' בהכי עי"ש מ"מ תמו' מהו אתקפתא על אביי כיון דכבר תי' רב ששת כן ואביי הקשה מרישא דמתני' כ"ז שתובעת כתובתה והוצרך לומר בפלוגתא דאב"ש ורבנן אבל סיפא דמתני' י"ל שפיר כתי' דר"ש ומה קושי' על אביי גם מ"ד אלא אר"פ הוא דחוק כיון דלא חזר מתי' דאביי רק דמוסיף על תי' ול"ש לומר אלא ועי' ש"מ שיש מוחקים אלא גם ק"ל מ"ד לאפוקי מדר"א ומחלוקתו ולפ"ז משמע דלר"ש אין חילוק בין פלכה לאפוטרופסת דלעולם בתובעת יכול להשביעה ובל"ת א"י להשביעה ולכאור' קשה מנ"ל לר"פ הא דלמא בפלכה ועיסתה ס"ל דלגמרי א"י להשביעה ועי' תוס' לעי' דמשמע לרבנן אפי' ע"י גלגול אי להשביעה משמע דהוי מחילה לגמרי וכמ"ד בירושלמי אפי' בשברה כלים פטורה עי"ש וא"כ דלמא ר"ש לא קאי רק על אפטרופסת אבל בפלכה ועסתה ס"ל לגמרי כרבנן ומה"ת לעשות שלש חלוקות לענין פלכה ועסתה גם מאי דאפשר להשוות דעת ר"ש לרבנן ראוי להשוות:
לכן נראה לענ"ד ליישב כ"ז דלעי' בתחלת הסוגי' פליגי ממה פטרה וקאמר ר"י א"ר מאפטרופסת ור"נ אמר רבב"א מפוגמת ופי' רש"י דמאן דס"ל מאפטרופסת אבל פוגמת לא דאיהו גרמא ולבסוף מסיק דע"כ קאי אפוגמת דמנא ידעי שתעשה אפטרופסת ולכאורה תמו' כיון דקי"ל באומר אשתבע לי צריכה לישבע אף בל"פ א"כ נימא דפטרה משבועת אשתבע לי ול"ש הטעם דאיהו גרמא [שוב ראיתי שהקשה כן באורו"ת] ע"כ לולי דברי בש"י הי' נ"ל מאן דס"ל מאפטרופסת ה"ט דל"ס לי' מפוגמת דלשון נדר ושבועה אין לי עליך משמע היכא דהתחלת הטענה הוא רק להשביעה דהיינו שבועת אפטרופסת הבאה על הספק וכדאי' בשבועות מה אתה תובע רצוני שתשבע לי וע"ז שייך לשון נדר ושבועה אין לי עליך משא"כ שבועה הבאה ע"י טענה אינו נכלל כ"כ בלשון נדר ושבועה דהתחלת טענתו הוא על ממון שפרע לה הכתובה וע"כ הוי ס"ל לר"י לפום ס"ד דהתם קאי רק על אפטרופסת ומיושב קושית האו"ת דאף על אשתבע לי ל"מ קאי כיון דהוי ע"י טענה גם מצד הסברא שייך יותר שנותן לה נאמנות על מה שהוא א"י משא"כ מה שהוא טוען ברי מה"ת יתן לה נאמנות ע"כ כל מאי דמצינו למימר שפטרה רק מטענת ספק י"ל שלא פטרה נגד טענות ודאי רק דמוכח דע"כ פטרה מטענת וודאי דהיינו פוגמת דעל אפטרופסית לא אסקי אדעת' דמנא ידעה ולפ"ז י"ל לר"ש דס"ל בתובעת כתובתה יכול להשביעה אפי' על פילכה י"ל דכל הפיטור לא היה רק על פלכה דהוי טענת ספק וה"ה על אפסרופסת אם נעשות אפטרופסת דהוי ג"כ טענת ספק אבל על פוגמת דהוי טענת וודאי לא פטרה כלל ולפי"ז י"ל אף דכ' אין לי ולא ליורשי כיון דעיקר נאמנות נגדו ל"ה רק על פלכה דהוי טענת ספק אף לגבי דידי' א"כ אף מ"ש ולא ליורשי ל"ה כוונתו רק שיורשיו לא ישביעו אותה ג"כ על פלכה אבל על גוף פרעון הכתובה דמצינן למימר דילמא אלו הוי אבוהון קיים הוי טעין אשתבע לי דהוי טענת ודאי וע"ז לא קאי הפיטור ע"כ היורשים יכולים להשביע אותה כיון דאנן טענינן ליורשים הוי כמו טענת ודאי וע"ז לא פטרה מעולם ואפשר דאפי' על פלכה יכולים להשביעה ע"י גלגול לשיטת הסוברים דסתם פיטור לא מהני לענין גלגול וא"ל לפי"ז מאי מועיל הפיטור נגד היורשים דנ"מ היכא שהודה שלא התפיס לה צררי * והנה כ"ז לר"ש דס"ל שיש מקום להשביעה על פלכה י"ל דנאמנת קאי רק על פלכה ואין לנו ראי' שפטרה נגד טענת ודאי וע"כ אף באמר לא ליורשי אין אנו מחדשים נאמנת אחר מלגבי דידי' וע"כ ל"ה הנאמנות רק לענין פלכה וע"כ יכולים היורשים להשביעה על פרעון דלמא הי' טוען אביהם טענת ודאי משא"כ לדידן דאינם יכולים להשביעה כלל על פלכה וע"כ הפטור הי' נגד טענת ודאי ע"כ ניהו בפטרה שתם מנכסי אילו אף דהמשמעות הוא לפטרה לגמרי מ"מ י"ל דלא פטרה רק נגד מה שהוא יכול להשביעה יהי' מועיל אף לגבי היתומים משא"כ שבועת היתומים שהיא שבועה אחרת לא פטרה מ"מ בפטרה להדי' נגד יורשים הא אמר בפי' שאף היורשים א"י להשביעה והוי הכל בכלל משא"כ לר"ש ל"מ הפטור נגד היורשים כיון שהוא מין שבועה אחרת דטענינן ליורשים והוי טענת ודאי ולענין שבועה כזו אף נגד עצמו לא פטרה רק דמש"ה נקט יורשים דטענינן עבורם והוי כמו טענת ודאי ושבועה כזו לא נכלל כלל בפטור שלו ודוק:
**(הג"ה וקצת י"ל בזה קושי' תו' מאי דנקט אינה תובעת כתובתה אין יורשים משביעים אותה ולא נקט אין משביע אותה דס"ד לגבי יורשים יהי' כמו טענת ודאי דילמא הוי טען שיודע שפשעה בפלכה אך הפשוט הוא כמ"ש תוס' לשיטתם איידי דרישא: ע"כ):**
ולפי"ז מיושב קושי' המהרש"א הנ"ל גם מה שהוספתי להקשות דלמא אביי לא נאיד על הסיפא מתי' ר"ש וקאי אפלוגתא דאפטרופוס שמינוהו אבי יתומים ולפמ"ש י"ל דמעולם לא עלה ע"ד ר"פ לומר דרישא וסיפא קאי כל חד אפלוגתא בפ"ע דזה ודאי דוחק וע"כ אי נימא דקאי סיפא דאין תובעת אפלוגתא דאפטרופס שמ"אב"י צ"ל דרישא כ"ז שתובעת קאי אפלוגתא דאב"ש בא"מ וזה דוחק אבל למאי דמוקי ר"פ דקאי לאפוקי מדר"א ומחלקתו וממילא אתי' רישא שפיר כ"ז שתובעת יכול להשביעה דהנאמנות ל"ה רק על פלכה דאין לך אשה שלא נעשית אפטרופסת ע"כ ממילא ל"צ לומר דפליג בפלוגתא אחריתא וגם מוכח דס"ל אף על פלכה יכול להשביעה בתובעת כתובתה דמש"ה אמרי' דלא פטרה דק בלא גלגול מפלכה אבל על אפטרופסת ליכא למימר דא"כ ל"ל דלא הימנא רק על אפטרופסת דא"כ קשה קושית הגמ' דלעיל מנא ידעה:
ולפי"ז י"ל הא דאמר ר"פ במס' שבועות דמצי טעין אשתבע לי' וק' לכאורה היכא רמיזא שבוע' זו וע"כ כ' הר"ן דמש"ה הוכרח רש"י לפ' במתני' הבא לפרע מנכ"י ל"י אלא בשבועה הוא משום דאבוהן הוי טעין אשתבע לי דמזה מוכח שבועת אשתבע לי אך תו' דחו בשבועו' פי' רש"י ועי' פ"י ולפמ"ש דלר"פ הא דאמר ר"ש כ"ז שתובעת כתובתה יורשים משביעין אותה הוא מטעם הואיל וס' ר"ש דיכול להשביעה על פלכה י"ל דהפטור לא הי' רק על פלכה דהוי ט"ס וביתומים הוי טענת ודאי כנ"ל א"כ מוכח דאבוהון מצי טען אשתבע לי ומוכח דינו של ר"פ אבל אמוראי דלעי' דאמרו אפוגמת אפשר דל"ס כתי' של ר"פ רק כר"ש או כאביי ולא מוכח כלל דמצי למימר אשתבע לי ע"כ הוצרכו לומר אפוגמת ולפי"ז א"ש פסק הרי"ף לדידן כסתמא דמתני' ודוק היטב:
[והנה אבאר הפי' שכתבתי לעיל די"ל דר"פ מפרש לאפוקי מר"א ומחלקתו היינו סיפא דמילתא דר"ש אם אינה תובעת כתובתה אין יורשיו משביעין אותה על אפטרופסת ופלכה ועסתה והיינו דלא כר"א ורבנן דלעיל דס"ל משביע אותה אימת שירצה אפי' אם אינה באת לגבות כתובתה וממילא דהיורשים יכולים להשביע אותה וע"ז חלק ר"ש רק אם תובעת כתובתה כיון שהיא תובעת יכולים להשביע אותה אפי' בלא גלגול כגון שהודה הבעל שלא פרע לה הכתובה מ"מ כיון שהיא באה להוציא יכולים להשביע אותה שלא עכבה משל בעלה ובזה לחוד אינו מיושב עדיין מאי דאמר כ"ז שתובעת כתובתה יורשיו משביעים אותה דלשון כ"ז משמע דחומרא אתי לאשמועי' וכמו שפי' רש"י לעיל וע"כ תי' אביי דאתי לאשמועי' דנאמנת אינו מועיל נגד היתומים רק דקשיא לר"פ סיפא דמלתא ובשני ענינים אינו רוצה לאוקמי פלוגתא דר"ש וע"כ לא ניחא לאוקמי סיפא דקאי על אפטרופסת שמינהו אב"י וע"כ תי' לאפוקי מר"א כו' וממילא מיושב רישא וסיפא דסיפא אתי לאשמעי' כ"ז שאינה תובעת א"י להשביעה על פלכה ואפטרופוס וממילא מוכח דבתובעת יוכל להשביעה על פלכה ואפטרופסת אפי' בל"ג כגון שהודה שלא פרע לה הכתובה וכיון דיכול להשביע' על פלכה י"ל דהפטור ל"ה רק על פלכה אם תתבע הכתובה אבל משבועת הכתובה אם יהיה הכחשה בענין הכתוב' שהיא טענת ודאי או לענין היורשים דטענינן להו ע"ז לא הי' הפטור ואפי' אם פירש אין לי ולא ליורשי אין ראי' די"ל דקאי הכל על פלכה שהוא טענת ס' אבל אם יטעון טענת ודאי או בשביל היתומי' דטענינן עבור' דהוי כטענת ודאי על שבועה זו ל"ה הפטור וממילא י"ל דיכול להשביע הע"י גלגול ובזה מדוקד' היטב לשון המשנה דתני הא דר"ש לבסוף לבתר דתני פלוגתא דר"א ורבנן ואח"כ תני כ' לה נו"ש אין לי עליך ואח"כ תני ענין שבועת האשה בפוגמת ובא לפרע מיתומים ולפי פי' רש"י דטעמא משום דאנן טענינן להו וע"כ י"ל תוקף טענת ודאי וע"כ ס"ל לר"ש דהפיטור לא הי' ע"ז כלל וממילא א"ש לשנא דכ"ז דבא להחמיר דפיטור אינו מועיל נגד יורשים הואיל ויש לה שבועה על הכתובה ודוק]: