חמדת שלמה על כתובות· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
דף פז:
רש"י ד"ה שבועה ונ"מ דלא מפכינן לה ולקמן אי פיקח הוא מייתי לידי ש"ד כ' רש"י שהוא חמורה בנק"ח וכ' המהרש"א דמש"ה לא פרש"י לקמן הנ"מ לענין היפוך דאין זה פקחות דאולי ניחא לי' בהיפוך ולע"ד אינו מובן דודאי אף בש"ד אם ירצה להניח להפוך הרשות בידו רק הברירה בידו שלא תוכל להפוך וא"כ יפה לו להביאה לידי ש"ד אולי אינו רוצה בהיפוך:
ולע"ד היה נראה דאפשר לומר דרש"י ס"ל ג"כ כשיטת הרי"ף דשבועת הנוטלין א"י להפוך והא דפי' רש"י כאן ברמב"ח דנ"מ לענין היפוך י"ל לפמ"ש הר"ן איך ס"ד דרמב"ח להיות נשבע ונוטל הא כתיב ולקח בעליו ולא ישלם גם מצד הסברא קשה הדבר למה יהיה נשבע ונוטל למה לא ישבע אידך ויפטר ועי' בר"ן שכ' בקיצור ליישב כל זה דרמב"ח הוי סבר דולא ישלם הוא לאו דוקא רק עיקר השבועה בא להעמיד הדבר על חזקתו וכיון שזה בא בשטרו מש"ה נשבע ונוטל לפ"ז י"ל לפמ"ש הרי"ף הטעם דמש"ה הנשבעים ונוטלים א"י להפוך דאמר ליה לית לך גבאי ולא מידי אם תרצה ליטול השבע וטול מעתה י"ל דזהו דוקא אליבא דאמת דס"ל לרבא דעיקר החיוב הוא ע"מ שמחויב לשלם דזהו הוא המוחזק ע"כ אינו צריך לשלם עד שישבע שכנגדו ש"ה וכ"ז שלא נשבע מצי אמר ל"ל גבאי ול"מ אבל לרמב"ח דהוי סבר שבעל השטר הואיל שבא להעמיד השטר על חזקתו מקרי הוא המוחזק ובעל המעות דהיינו הלוה בא לבטל שטרו ע"כ יכול להפוך אם הי' שבועה דרבנן ולא מצי אידך למימר לית לך גבאי דאדרבא בע"השט הוא המוחזק ומצי למימר אם תרצה לבטל שטרי השבע אתה וע"כ כתב רש"י שפיר הנ"מ לענין היפוך אבל לקמן אליבא דאמת דמסיק רבא דאפי' הכי מקרי בעל השטר הנוטל ומשום הכי אם היה עסק שבועה דאוריי' הי' שייך על הלוה יש לומר דגם רש"י מודה דא"י להפוך משום דאמר לי' לית לך גבאי וע"כ הוצרך רש"י לומר הנ"מ לענין אנקוטי חפצא ומה שלא פי' רש"י לעיל הנ"מ משום נק"ח עי' מ"ש לקמן בתוס' ד"ה מייתי לה ודוק:
עוד נ"ל ליישב קושי' מהרש"א בדרך פשוט דליכא למימר לקמן הנ"מ לענין היפוך דלפ"ז ודאי ל"ה צריך לשלם לה הכתובה עד שתהפך עליו השבועה דלמה יתן לה מקודם אולי לא תהפך ואין נ"מ בש"ד [ובזה ודאי עדיף שתהי' נשבעת ונוטלת מלהיות נשבע ונפטרת דמסתמא יותר תפרוש לגמרי מן השבועה ולא תטול ממה שתהי' צריכה ליתן וקשה גזל הנאכל] ואין לומר דבאמת כוונת ר"פ כן כשיראה שמהפכת עליו יביאוה לידי ש"ד דלפי"ז לא ידענא מאי מקש' הגמ' ניחוש לשתי כתובות ופי' רש"י הואיל וחזינן שפרע לה שני פעמים מוכח דס"ל לרש"י דלולי זאת לא מצי למטען שתי כתובות דמה"ת נימא שהי' לה שתי כתובות ואם נימא דר"פ מיירי דפרע לה לאחר ההיפוך האמתלא ברורה לפנינו מחמת שלא הי' רוצה לשבע פרע לה שנית ואח"כ לא תוכל להפוך שתחייב ש"ד והי' בוטח בה שלא תשבע לשקר בשלמא למ"ש רש"י הנ"מ לענין נק"ח אין האמתלא ברורה כ"כ לומר שבלא נק"ח הי' חשודה ועל נק"ח לא חשדה וע"כ פרע אבל לענין היפוך נראה פשוט דהאמתלא ברורה דהא מש"ה משבעי' לה משום דחשיד אממונא ל"ח אשבועתא ע"כ מש"ה פרע לה הואיל ול"ה חשודה בעיניו פרע לה כדי שינצל הוא משבועת חנם מה שתהפך עליו וע"כ הוכיח רש"י דס"ל להגמ' הנ"מ מייתי לה לידי שד"א היינו אם תרצה היא לשבע [וכן משמעות הלשון מייתי לה לידי ש"ד דתהי' מוכרחת לישבע שבועה חמורה וע"כ פשיטא להגמ' דלאו מהיפך מיירי] וע"כ צריך לשלם מיד בלא היפוך וע"כ הקשה הגמ' שפיר דילמא שתי כתובות ושפיר צ"ל הנ"מ לענין נק"ח כן נלע"ד פשוט בישוב קושית מהרש"א אך בזה יקשה קושית תוס' דגם שבועת המשנה בעי נק"ח:
ולולי דברי רבותינו הי' נ"ל פירוש אחר ושפיר י"ל דנ"מ לענין היפוך דלכאורה יש לדקדק בלשון הגמ' דאמר ומוקי' הנך קמאי במלוה ולכאורה הוא שפת יתר דהו"ל לומר רק ותבע ממנה זוזי קמאי גם קשה טובא לפי' הרי"ף שפי' דנ"מ לענין תפיסה קשה ג"כ קושי' הנ"ל שכתבתי לענין דימתין עד שתפסה ואז יוכל להשביעה ע"י עד הראשון [ועי' בס' הפלאה בחי' פוסקים לתרץ בזה דלמא ילך העד למדה"י עי"ש], גם ק"ל על פי' רש"י כיון דס"ל לרש"י שלא תוכל לומר ב' כתובות בלא ראי' וע"כ כ' רש"י דהוכחה לזה דפרע לה שנית למה לא יהי' זה אמתלא שעשה כן כדי להביאה לשבועה חמורה כיון דר"פ אמר בשביל זה אי פקח הוא מה"ת נחוש לשתי כתובות ואף שכתבתי לעיל די"ל דל"ה אמתלא ברורה כ"כ מ"מ הוא לכאורה דחוק דמ"מ יות' מסתבר לתלות בזה מלומר שתי כתובות ועוד יש לדקדק מה שראיתי בבעה"ת שפי' דמודה להו היינו הודאה בב"ד ולא כפי' רש"י:
לכן נראה לע"ד דהנה תוס' ד"ה והיכא סמיך הקשו הא קי"ל הלוואה אחר הלוואה מצטרף ועי' מהרש"א שהקשה דסו"ס היני יכול לחייבו שד"א ונראה דפשיטא לי' למהרש"א הואיל וכבר נצטרף לחיוב ממון באותו מנה עצמו שוב לא יכול לחייבו שבועה ול"ד למ"ש הש"ך בסי' ל"ב בא' אומר ק' וא' ר' דחייב לשלם ק' ואפ"ה י"ל דחייב לשבע על הק' הנשארים היינו דהתם לא נצטרפו אותן הק' כלל משא"כ בא' אומר ק' והשני אומר ק' בזמן אחר כיון דמצרפינן עדות הק' של כל א' לחיוב ממון שוב אין כאי חיוב שבועה ועי' בתומים סי' הנ"ל שהביא משם הכנה"ג שכ' ראי' מתוס' שסוברים כדעת הש"ך ותמה עליו האו"ת דהכא שכ"א מעיד רק על מנה אף לדעת הש"ך אין כאן שבועה ועדיין קו' מהרש"א במקומה עומד' וצ"ל דקושי' התוס' הוא רק על הלשון דאמר היכי סמיך דמשמע שיהי' מחויב לשלם פעם ג' כפי' רש"י:
ולענ"ד נראה דתוס' ע"כ ס"ל כדעת הכנה"ג דאפי' באופן זה ששניה' מעידים על עדות מיוחדת על מנה אפ"ה י"ל נהי שמצטרפים עדותם להיות שני עדים על מאה אפ"ה צריך לשבע על מאה השניי' כיון שיש כאן שני עדים כ"א על מאה ואע"ג דמשלם ק' צריך לשבע על ק' השני' דאל"כ קשה מאי מקשה תוס' אי נימא דלא מצי לחיובי שבועה על מאה השני' א"כ נימא דע"כ חד מנייהו ודאי משקר דכשפרע בפני השני ודאי לא פרע כבר בפני הראשון דמה"ת יפרע פעמיים ויגרע כוחו דאפי' שבועת ע"א מעידה שהוא פרוע לא יכול להשביעה כיון דצריך העד להעיד. להצטרף לפרעון השני א"כ נימא דודאי לא פרע פעמים וכיון דע"כ חד ודאי משקר לא נשאר רק ע"א ותוכל לשבע נגדו ומנ"ל לחו' למאן דס"ל הלוואה אחר הלווא' מצטרפי' דפרעון אחר פרעון ג"כ מצטרפים דלמא הכא שאני דאמרי' חד ודאי משקר אבל אם נימא דתוס' ס"ל כשיטת הכנה"ג דמצי לחייב שבועה א"כ י"ל דמודע להו שעשה כן כדי לחייבו ש"ד ולעולם שניהם אמת ומהני הן לענין הפרעון והן לענין חיוב שבועה והקשו שפיר והוי הקושי' אלימתא לא על הלשון לבד כמ"ש האו"ת רק על גוף הענין דל"צ ליתנו פעם שנית בפני שנים ואפ"ה יכול לחייבה שבועה ודוק:
וליישב קושית תוס' נ"ל די"ל כיון דס' שטרך בידי מ"ב היא ס' אלימתא אפי' להוציא ממון י"ל דע"א לא מהימן נגד חזקה כזו אע"ג דקם לשבועה היינו בדבר שהוא בגדר ספק אבל נגד ס' אלימתא שטרך בידי מ"ב לא גרע מעד המסייע ע"כ א"י ע"א לחייב שבועה נגד ס' זו ואף לאחר הפרעון לא מצי העד לחייבה שבועה אם אומר לפני הב"ד שפרע לה הכתובה ורוצה לתבוע אותן דס"ס כיון שמעיד העד על הפרעון ומתנגד לזה ס' דשבמ"ב או בכתובה התנאי ב"ד דצריך ליקח שובר י"ל דאין ע"א נאמן וע"כ אמר מוקי להנך קמאי במלוה שלא יתבע אותן מחמת פרעון הראשון רק שהעד יעיד סתם שחייבת לו ממון כיון שהוא יודע שפרע לה שני פעמים וע"כ יכול להעיד סתם שחייבת לו מעות כשיעור הפרעון הראשון ולפי"ז שפיר מקשה הגמ' היכא סמיך כיון דהעד הראשון צריך להעיד שחייבת לו מעות והעד השני יעיד על פרעון הכתובה והוי שני עניינים חלוקים ול"ד להלוואה אחר הלוואה דהוי ענין אחד משא"כ הלוואה ופרעון כתובה שהוא שני עניינים חלוקים לגמרי תוכל לישבע על שניהם ויתחייב לשלם שלישית ודוק:
ולפי"ז יש להוכיח פי' הבעה"ת דמוד' לי' היינו שהיא מודית לפני הב"ד שאין לה אלא כתובה אחת דליכא למימר כמ"ש רש"י שאומר לעדים שעושה בשביל כן וממילא א"נ שיש לה שני כתובות כיון דאין לה סיוע ממה שפרע שנית וכמו שכתוב רש"י תחלה דמשום הכי נאמנת לומר שתי כתובות הואיל ויש ראיה שפרע לה שתי פעמים דלפמ"ש דהעד צריך להעיד בב"ד על סתם הלואה דהיינו שהיא חייבת לו מ"מ איך אפשר להעד להעיד על כך דשמא יש לה שתי כתובות ואע"ג דאינה נאמנת מ"מ דלמא תברר שיש לה שתי כתובות ואיך רשאי העד לשנות בעדותו מה שיוכל להיות נ"מ והוי בגדר עדות שקר משא"כ לפי' הבעה"ת דמודו לה היינו שמשתדל שהיא תודה ושוב אינה נאמנת בשום אופן שיש לה ב' כתובות ע"כ שפיר יוכל העד להעיד שהיא חייבת לו וא"צ להזכיר שניתן לה המעות בתורת פרעון ולפ"ז י"ל הא דמקשה הגמ' אכתי לימא ב' כתובות היה לי לא כפי' רש"י דנאמנת בכך וע"כ צריך רש"י לומר הואיל ויש ראי' ע"ז שפרע לה שתי פעמים וע"ז קשה הא יוכל לומר אמתלא שפרע לה כדי להביא' לש"ד וכמו שהקשיתי רק דקושית הגמ' איך יכול העד לשנות ולהעיד על הלואה כיון דהיא יכולה לומר ב' כתובות ואולי תברר והוי בגדר עדות שקר וע"ז משני דמודה כפי' הבע"ת אך יש לעי' אם הבעה"ת עצמו יפרש כך בקושית הגמ' א"כ לא הוי מייתי ראי' מקושית הגמ' לדינו שכת' שם לענין סטראי ודוק:
והנה חפשתי ולא מצאתי לי חבר בפי' הגמרא כמ"ש עד שמצאתי את שאהבה נפשי במוהר"ם שיף נראה שהי' מפורש בפשיטות כמ"ש שהעד יאמר כן בב"ד רק על הלוואה ולא על פרעון הכתובה ועי"ש בהג"ה החדשות וראיתי במוהר"ש שהקשה לפי' זה למה לי הפקחות שישלם לה הכתובה קודם ואח"כ יעיד העד לשם מלוה למה לא יעיד העד תיכף כשרואה שהיא כופרת הפרעון יעיד העד לשם מלוה ותתחייב שד"א ולי נראה פשוט דקודם שפרע לה הכתובה אע"פ שהיא מכחשת ותובעת הכתובה מ"מ עדיין אינה חייבת לו ואם יעיד העד שחייבת לו הוי עדות שקר גם נ"מ אולי הוא יגבה לה זיבורית כדין כתובה והיא תהי' צריכה לשלם לו דמי חוב אם לא תרצה לשבע לשקר וצריכה לשלם בינונית אבל אחר שכבר פרע לה ושני הפרעונים היו במעות שפיר יכול להעיד סתם עוד הקשה המוהר"ש ע"מ דמקשה אכתי תאמר ב' כתובות הא זה קשה ג"כ אמתני' לפמ"ש דקושית הגמרא הוא רק איך יכול להעיד על מלוה כיון שיש אפשרות שהיה לה שתי כתובות גם כן לא קשה מידי:
נחזור לראשונות דלפמ"ש מיושב הקושיא על הרי"ף הנ"ל שכ' הנ"מ דלמא תתפוס וקשי' לן למה ישלם לה ימתין עד שתתפוס ואח"כ יתבענה לשם מלוה ולפמ"ש א"ש דצריך לשלם לה מיד דאם תתבע הכתובה והוא יביא העד לב"ד בתורת פרעון כדי שתתחייב שבועה ואם לא תרצה לשבע תהיה צריכה לתפוס שוב לא יכול העד להעיד לשם מלוה כיון שכבר העיד לשם פרעון ולא יכול לחייב אותה שבועה דאו' דכיון שהעיד תחילה על פרעון באותו זמן שוב לא יכול להעיד על מלוה באותו זמן ובודאי הב"ד עושין דרישה וחקירה כדת באיזה זמן ולפ"ז שפיר י"ל הנ"מ לענין היפוך ג"כ לשיטת הסוברים דנשבעים ונוטלים יכולים להפוך ול"ק מ"ש לעיל דימתין עד שתהפך ולפמ"ש דהעד אינו רשאי להעיד כלל בתורת פרעון א"ש דצריך לשלם לה מיד אך כל זה תלוי בפי' הגמרא דמודה לה אי כפירוש הבעה"ת או כפירוש רש"י וע"כ רש"י לשיטתו א"ש ודוק: