חמדת שלמה על כתובות· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
דף פג:
תוס' ד"ה רב אשי אמר הניחו בקושי' ולכאו' נראה דלענין מכירה כיון שכבר זכה שלא תוכל למכור לכתחילה דהא אפי' ארוסה ל"ת א"כ לא יוכל לסלק מזכות זה בדו"ד דבזה ל"ש תי' הגמ' כותב לה ועודה ארוסה ונחלה הבא לאדם ממק"א דהא בזה כבר זכה, וצ"ע על תוס' שלא תירצו כן ואפשר ס"ל דמאי דלא הוי רק זכות לענין לכתחילה מהני בל' דו"ד וע"כ לא אמרי' התם דדו"ד לא מהני רק היכא דיש לו קנין בגוף השדה משא"כ מאי דלא הוי רק לענין לכתחילה י"ל דמהני וצ"ע:
ואפשר להוכיח דדו"ד ל"מ אף לענין לכתחלה דהא י"ל ממ"נ אם האומר הוי רבותא ומש"ה תני ר"ח האומר למה תני תנא דמתני' הכותב ולא תני האומר ואפשר לומר לפי"מ שכ' הרא"ש דבנכסים שנפלו אח"כ לא יכול להתנות והקשה דא"כ למה תני שאם מכרה ונתנה קיים הא בלא כתי' קיים וצ"ל דאתי' כאמרו לו דלעיל דמתני' דהאשה שנפלו והרמב"ן הוכיח מזה באמת דאפי' נכסי' שנפלו אח"כ מהני ולפמ"ש הר"ן דמתני' דתני הכותב מצי איירי בקנו מידו א"כ י"ל דמתני' מיירי בנשואה ואתי' כפשטי' ולא מוכח כדעת הרמב"ן רק כמו שנראה מפשטות הירושלמי דבנכסים שנפלו אח"כ ל"מ ולא צריכנן לדחוקי דאתי' כאמרו לו רק בנשואה אף לתנא דמתני' הבעל מוציא מיד הלקוחות ולפי"ז י"ל דתנא דמתני' ל"ה מצי למתני האומר דתו לה"מ למתני שאם מכרה ונתנה הא בלא זה קיים בנכסים שנפלו לו בעודה ארוסה ולנכסים שנפלו אח"כ ל"מ כס' הרא"ש ע"פ הירושלמי אבל ר"ח י"ל דאזיל ע"פ רבותינו דחזרו ונמנו לאחר המשנה דנכסים שנפלו קודם שנשאת ל"ת ואם מכרה לאחר שנשאת הבעל מוציא מיד הלקוחות א"כ שפיר מצי למתני בכותב לה ועודה ארוסה ואפ"ה נ"מ לענין שאין הבעל מוציא מיד הלקוחות ומהני בלא קנין לכך תני האומר אך עדיין קשה דאף במתני' הו"מ למתני האומר וכותב לה ועודה ארוסה ונ"מ לנכסים שנפלו באירוסין לענין שתמכור לכתחלה אך לפמ"ש די"ל הואיל וכבר זכה שלא תוכל למכור לכתחלה ל"מ דו"ד לסלק מזה א"ש דל"מ למיתני במתני' רק הכותב ואף דעדיין נ"מ באומר בנכסי' שנפלו לה קודם שנתארסה לענין מכירה לכתחלה לאחר נשואין מ"מ לא פסיקא למתני מוכרת לכתחלה דהא נכסי' שנפלו לה באירוסין ל"מ למכור ועי' בהה"מ שכ' בשם הרמב"ם אליבא דהרי"ף דמתני' מיירי בנשואה ועיי' היטב:
אך לפי"ז דמתני' מיירי בנשואה ובקנין הדרי קושית תוס' על ר"א לדוכתי' כיון דמיירי בקנו מיני' ל"ל תני מוכרת לכתחלה ונסתר תי' הנ"ל מ"ש הואיל וכבר זכה אך נראה די"ל דהא צריך להבין למה לא ניחא לר"א לומר יד בעהש"ט על התחתונה כמו שתי' אביי דהא קיי"ל בכ"מ יד בעהש"ט עה"ת וצ"ל דר"א הוי ס"ל כיון דעיקר הנכסים הם שלה ע"כ הוי בחזקתה ועי' בפ"י מיהו י"ל דזה דוקא בכותב לה ועודה ארוסה דהספק הוא על תחלת זכייתו אבל בנשואה שכבר זכה בה וידו עדיפא מידה כמ"ד רבא ע"כ ודאי מודה ר"א דיד בעהש"ט על התחתונה ועיקר הא דהוצרך ר"א לשנות בנכסיך היינו לאוקימתא דכותב לה ועודה ארוסה וע"כ א"ש ממ"נ במתני' דמיירי בנשואה וקנו מידו י"ל יד בעה"ש עה"ת וברייתא דר"ח דמיירי בעודה ארוסה ול"נ לר"א לומר יד בעה"ש עה"ת י"ל כמ"ש דסילוק ל"מ לענין שתמכור לכתחלה הואיל וכבר זכה ואע"ג דאכתי משכחת לה מוכרת לכתחלה בנכסי' שנפלו לה עד שלא תתארס דבאירוסין מוכרת לכתחלה וי"ל דמהני דו"ד לענין שתוכל למכור אותן נכסים אף לאחר נשואין מ"מ לא פסיקא למתני מוכרת משום אותן נכסים שנפלו לה משנתארסה ודוק היטב:
שם גמרא א"ר הלכה כרשב"ג ולא מטעמי', במ"ל פכ"ג מה"א ה"א הקשה לפמ"ש תוס' דדוקא בדרבנן מהני סילוק א"כ אף אם אדם מתנה עמ"ש בתורה מ"מ בדו"ד ל"מ מסלק א"כ מצינן לומר דמש"ה א"ר הלכתא כרשב"ג ולא מטעמי' דהוא אמר מתנה עמ"ש בתורה ל"מ ורב ס"ל דמהני ואפ"ה ל"מ סילוק הואיל והוי דאורייתא עי"ש מה שתי' ולפע"ד נראה דהא תוס' כתבו לר' ינאי דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ל"ה צריך להא דר"כ רק לדידן דקי"ל אא"מ דשלב"ל הוצרך לומר הואיל והוא דרבנן וא"כ רב הא ס"ל כר"י דאדם מקנה דשלב"ל כדאי' ביבמות א"כ לדידי' ליכא למימר משום דסילוק א"מ בדאורייתא כיון דס"ל אדם מקנה דשלב"ל וע"כ הוצרך הגמ' לבוא לאוקימתא אחריתא והוא פשוט ותמי' על המשל"מ:
ועיין בר"ן שכ' דהר"ח פסק כרב דא"י לסלק מירושה והביא ראי' מירושלמי ר"י בשם רב אמר כרשב"ג ולא לענין דבריו דאיהו אמר משום מתנה עמש"ב והכא שאני משום דהוי תנאי רק דמש"ה א"י לסלק משום דלבסוף זוכה בהם ופי' בעל המאור הטעם משום דממילא קא אתי' ע"כ ל"מ סילוק והנה זהו הוא כשיטת תוס' רק דתוס' כ' דבדרבנן מהני סילוק ולרב אפי' בדאורייתא ראוי להיות מועיל כיון דס"ל אדם מקנה דשלב"ל וכמש"ל אך לפי הנראה מפי' הבעל המאור בדברי הר"ח אפי' לרב ל"מ בלשון סילוק ואף דהוי דרבנן ואר"כ נחלה הבאה לו לאדם ממק"א אדם מתנה עלי' שלא יירשנה י"ל למה דאסיק עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה י"ל דל"מ סילוק כמו בשל תורה רק בפירות דוקא דל"ש וכמ"ש תוס' לחלק בכך וא"ש דינו של הר"ח אך הסוגי' צריך להבין דקשה קושי' הרמב"ן דלכאורה משמע דרב לשיטתו דס"ל בדבר שבממון תנאו בטל ע"כ אמר הלכה כרשב"ג אבל לדידן דקי"ל תנאו קיים ליתא לדרב:
ולע"ד נראה דהא הרמב"ן גופא הקשה דסוגי' זו סותר לסוגי' דפ' הזהב דרב גופא ס"ל היכא דידע דמחל תנאו קיים ונדחק בישוב סוגי' דהזהב מאוד עי"ש גם התוס' הקשו קושי' זו ותי' דהכא נמי לא ידע דמחל שא"י אם תמות אשתו בחייו אך תירוצם תמו' לע"ד כיון דעכ"פ יש לו ט"ה שיכול למכור נכסי אשתו בט"ה א"כ יש לו הפסד מיד למה לא יהי' בכלל ידע דמחל גם בל"ז כיון דהספק הוא לפנינו מנ"ל להגמ' לדמותו לאונאה דאינו עולה עה"ד כלל שיהי' אונאה מן הסתם גם הרמב"ן חזינן דנדחק הרבה ולא ניחא לי' בתי' תוס' לומר דהוי בכלל לא ידע דמחיל ע"כ נ"ל די"ל כך לפי כי' הר"ח דהנה רשב"ג אמר במתני' שני דינים הא' דסילוק אינו מועיל דהיינו בלשון דו"ד וזה פשוט אי הוי ירושה דאורייתא ל"מ סילוק לפמ"ש הבעה"מ דממילא יורשה גם הוסיף לפי שהתנה עמש"ב וכל המתנה עמש"ב תנאו בטל להורות דאפי' דרך תנאי ל"מ והנה הרמב"ן הקשה דלפי"ז הו"מ לומר דרב ס"ל כרשב"ג ולא מטעמא דתנאי מהני רק סילוק ל"מ וזהו כקושית המשל"מ שכתבתי לעיל וכתבתי לעי' דלשיטת התו' ל"ק הואיל ורב ס"ל אדם מקנה דשלב"ל אך לשיטת הר"ח דס"ל אפי' לרב י"ל דל"מ קשה שפיר:
ונ"ל לומר לפי שיטת הר"ח דס"ל לס' פשוטה דבדאורייתא ל"מ סילוק ע"כ הא דאמר רשב"ג וכל המתנה עמש"ב ת"ב ל"ה נתינת טעם על הקדום דהא מצינן למימר דתנאי מהני וסילוק ל"מ וכמ"ש הר"ח הואיל והוי דאורייתא וע"כ לומר עיקר הטעם של רשב"ג רק הואיל והוא דאורייתא רק דאגב אורחא הוסיף דאפי' דרך תנאי ל"מ אבל אין זה טעם של רשב"ג על הא דדו"ד ל"מ וע"כ לא מצי למימר לא מטעמי' כמ"ש הרמב"ן וע"כ הוצרך לומר דקאי אהא דאמר רשב"ג בסיומא דמלתא דתנאי ל"מ הואיל והתנה עמש"ב ע"ז קאי הלכה כרשב"ג דתנאי לא מהני ולא מטעמי' דבדאורייתא מהני רק חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ומקשה הגמ' מי סבר רב תנאו קיים והא אתמר ע"מ שאין לך עלי אונאה:
ולענין קושית התו' שהקשו הא התם לא ידע דמחיל י"ל דס"ל להגמ' לס' פשוטה דל"ש לומר עשו חיזוק יותר משל תורה רק אי אמרי' בשל תורה מהני תנאי לבטל שייך לומר דרבנן עשו חיזוק דל"מ אבל אי אמרי' דאף בדאורייתא ל"מ רק משום דידע ומחל ול"ה עקירה ל"ש ל מר עשו חיזוק יותר מש"ת כיון דל"ה עקירה א"ו אי אמרי' עשו חיזוק יותר מש"ת צ"ל דבדאורייתא מהני עקירה וירושה מקרי ג"כ עקירה ול"א סברה דידע ומחל ע"כ הקשה שפיר הא רב ס"ל דבדאורייתא ל"מ עקירה ע"י תנאי [רק אליבא דס"ד דאמר יותר מש"ת ל"מ לפרש דקאי על סילוק דמש"ה ל"מ הואיל ועשו חיזוק יותר מש"ת דלזה ל"צ יותר מש"ת וע"כ מוכח דאתנאי קאי ומקשה הגמ' שפיר] אך אליבא דאמת תיקשי קושית תוס' דמסיק רב ס"ל ירושת הבעל דרבנן וחכמים עשו חיזוק יותר מש"ת קשה הא אף בדאורייתא מהני לפום סוגי' דהזהב משום דידע דמחל אמנם לשיטת הר"ח י"ל אליבא דאמת באמת אמר הלכה כר"ש ב"ג רק על גוף הדין דסילוק ל"מ ולא מטעמי' דהוא אמר הואיל וכתובה דאורייתא ל"מ סילוק ורב ס"ל כתובה דרבנן רק חכמים עשו חיזוק דלא יהני סילוק כמו בדאורייתא רק בתחלה דאמר רב ס"ל ע"ח יותר מש"ת לא מצי למימר דקאי על סילוק דלזה ל"ה צ"ל יותר מש"ת דפשיטא דאף בדאורייתא ל"מ סילוק כס' הר"ח דממילא קאתי וע"כ קאי אתנאי וע"כ מקשה שפיר אבל אליבא דאמת דאמר כשל תורה י"ל דקאי על דין הסילוק אבל דרך תנאי י"ל דמועיל משום דידע ומחיל וכמ"ד בירושלמי אליבא דרב ושניהם לדבר א' נתכוונו:
ולכאורה קשה לכל הפירושים מאי ס"ד דגמ' לומר דרב ס"ל עשו חיזוק יותר מש"ת כיון דלפ"ז ממילא ע"כ סובר רב ירושת הבעל דרבנן למה לא אמר תיכף ולא מטעמי' כמו אליבא דאמת דעשו חיזוק כשל תורה ובפרט לפמ"ש לשיטת הר"ח דלפ"ז מצי קאי על עיקר הדין ומה"ת להמציא שע"ח יותר מש"ת וגם לשאר השיטות קשה טובא מה"ת להמציא יותר מש"ת וצ"ל דלשון ולא מטעמי' הוי דחיקא לפ"ז דהא עיקר הטעם הוא כמו לרשב"ג לפ"ז הואיל בשל תורה ל"מ רק רב ס"ל דחכמים ע"ח כשל תורה והוי ממש כטעמי' של רשב"ג אבל לפי"מ דאמר בדאורייתא מהני רק ע"ח יותר מש"ת שפיר הוי לא מטעמי' ולפי המסקנא הוצרך לומר דאף בזה שייך לומר ולא מטעמי' כן נראה מוכרח לכל הפירושים ומ"ש הרמב"ן מב"ב פלוני בני לא יירשני מפני שהתנה עמש"ב ודייק הגמ' מתני' דלא כר"י ולפמ"ש הבעה"מ משום שאני ירושה דממילא א"ש אף לר"י אפשר לומר דדייק מלשנא דאמר מפני שהתנה עמש"ב ומשמע דאפי' תנאי באופן זה ל"מ ע"כ מקשה הגמ' דלא כר"י דהא לר"י מהני תנאי: