אור ברסלב

חמדת שלמה על כתובות· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

דף נו.

דף נה.

גמ' בעי ר"א נכנסה לחופה כו' תיקו ופסק הרמב"ם דח"נ אינו קונה והרא"ש דחה מדבעי ר"א הכא מוכח דרק לענין תוס' כתובה אבעי' לי' עי"ש ולע"ד נראה דהנה ר"א בעי אם חובת חופה קונה או ח"ב ופשיט הגמ' מדתני ר"י שנא כ' לה אלא על חיבת לילה הראשו' ולכאורה צריך להבין מנ"ל לר"י הא ודוחק לומר דהי' מקובל כך ע"כ נראה כיון דלעיל קאמר הגמ' דטעמא דרבנן אף דאזלו ג"כ בתר אומדנא מ"מ גובה מן האירוסין דה"נ אומדן דעתא משום אקרובי דעתא הוא וה"נ איקרבו וכיון שכן מה"ת לעשות פלוגתא רחוקה דרבנן סברי דאומדן דעת הוא רק משום אקרובי דעתא דאירוסין וראב"י סובר משום אקרובי דעתא דחיבת ביאה וע"כ כ"מ דמצינו שלא להרחיק המחלוקת עדיף דבשלמא אי הו"א דרבנן לא אזלי כלל בתר אומדנא שפיר מצינן למימר דמא דאזיל בתר אומדנא בעי דווקא ח"ב אבל כיון דרבנן אזלי בתר אומדנא נהי דע"כ ראב"י ס"ל דאקרובי דעתאן דאירוסין ל"מ מ"מ אקרובי דחופה דהוי אקרובי דעתא יותר מהני ולפי"ז אם נימא דח"נ בעלמא קונה מה"ת נימא דהכא ל"מ כיון דודאי הוי אקרובי דעתא יותר מאירוסין כיון דקנה לה לכל מילי אפי' בנדתה והדרי הקושי' מה"ת להפליג פלוגתתם אבל לשיטת הרמב"ם י"ל אדרבא כיון דבאמת ח"נ בעלמא א"ק רק הכא אבעי' כיון דמ"מ כנסה לחופה אף דפ"נ בתוך חופתה ול"מ החופה מ"מ הוי אקרובי דעתא יותר מאירוסין וי"ל דראבי' מודה לרבנן כיון דהוי עכ"פ התחלת חופה דכ"מ שאפשר למעט במחלוקת עדיף ובזה ניחא נמי דלמ"ש הרא"ש שפ"נ קודם ל"ל נקט היתה נדה ונכנסה לחופה ולשיטת הרמב"ם א"ש דבזה לא הי' התחלה כלל לאקרובי דעתא ודוק:

שם תוס' ד"ה ה"ז מקודשת ואור"י דאי לאו דילפי' מתנאי ב"ג וב"ר ל"ה שום תנאי מבטל המעשה כו' והקשה הפ"י עדיין מאי תי' הר"י על נזיר דהוי דבור ודבור וגם הקשה בנזיר ת"ל דא"א לעשות ע"י שליח וע"כ דהתם ל"ב דיני תנאי והדרי קושי' התוס' לדוכת' וכ' שמצא דברים אלו בחי' רמב"ן בב"ב וע"כ רצה לתרץ דמתנה עמש"כ בתורה הוי כמפליג בדברים וכ"כ הרמב"ן שם בשם הר"ת עי"ש וכ"מ בתוס' ישינים אמנם לי הי' קשה דמפליג בדברים לא שייך רק במה שבינו לבין אחרים משא"כ לגבי נפשי' ל"ש מפליג בדברים וא"כ בנזיר הדרי' הקושי' לדוכתי' ומצאתי ת"ל כדברי בחי' רמב"ן הנ"ל דבנזיר ל"ש מפליג בדברים, וראיתי בפ"י בגיטין שתי' על קושי' השני' הנ"ל משום דנזיר הוי דבור ודבור ע"כ יכול התנאי לבטל המעשה אף דאפשר לעשות ע"י שליח עי"ש באורך:

ולענ"ד קשה לשיטת גדולי הפוסקים ר"ה גאון הרי"ף והרמב"ם דבמעכשיו ל"ב ת"כ ולפי"ז צ"ל דמאי שאמר משה רבינו ליהושע ליתן לב"ג וב"ר מעבר לירדן לא מעכשיו רק כשיעברו וא"כ ל"ה רק דבור שאמר ליתן ע"ת כשיעברו ואפ"ה הוצרך לדיני תנאי ומוכח דלא כס' הפ"י ועי' ברשב"א בגיטין פ' מי שאחזו שהביא שיטת הירושלמי להיפוך משיטת הגאונים הנ"ל דבאם ל"ב ת"כ רק במעכשיו בעי ת"כ והקשה הירושלמי אם לא יעברו לאו כלאחר דמי ותי' שני' היא שהי' מוחזקת בידם משמע דמשה ציוה ליתן מעכשיו וע"כ שפיר הוי מעשה ועי"ש בח"י הרשב"א שנראה מדבריו שהרמב"ן ס"ל ג"כ כשיטת הירושל' וע"כ לשיטתם א"ש תי' הפ"י אך לשיטת הגאונים הנ"ל הדרי' קושיא הנ"ל לדוכתי', אמנם לפי מאי שתי' הרמב"ן בבבא בתרא דבנזיר, משום דהוי תנאי שבינו לבין עצמו על כן לא צריך דיני תנאי ודווקא מאי שמתנה עם אחרים צריך דיני תנאי ולסברא זו א"ש אף לשיטת הגאונים והרמב"ם דס"ל דתנאי דב"ג וב"ר ל"ה רק דבור אך על תי' הפ"י קשה לשיטת הגאונים הנ"ל]:

והנה מחמת כפילת התנאי בנזיר ל"ק כיון דאמר ע"מ ל"ב כפילת התנאי ושפיר מצינן למימר הואיל והתנה עמש"כ בתורה ל"א מכלל הן אתה שומע לאו אפי' בע"מ כיון דע"כ התנאי מבטל המעשה ול"ד לשאר ע"מ דאם יקוים התנאי יהי' מעכשיו ולא יהי' שום ביטול להמעשה משא"כ באם דהתנאי מבטל שלא יחול רק אח"כ וכמ"ש הרשב"א שם בשם הראב"ד משא"כ במתנה עמש"כ בתורה אפי' ע"מ ל"מ **(כל הדברים בכאן רק בדרך פלפול לפלפל בדברי הראשונים ז"ל אבל לא למידן דינא בדיני ממונות כי בכל אלה דנים בזה"ז ע"פ דינא דמלכותא.)** גם לדידהו י"ל תי' התוס' אפי' עמ"ש רק דבור כמו תנאי ב"ג וב"ר דהוי רק דבור דמ"מ הענין שהוא רוצה שיתקיים נקרא מעשה ואין התנאי יוכל לבטלו אם לא שהוא עפ"י דיני תנאי כב"ג וב"ר רק הקושי' מחמת שא"א לעשות ע"י שליח קשה לשיטת הגאונים דאין לומר דבמעכשיו ל"ב שאפשר להעשות ע"י שליח דהא חליצה היא ג"כ מעכשיו ואפ"ה אין תנאי בחליצה וכמ"ש שם הרשב"א בח"י וע"כ צ"ל עפי"ס התוס' דהואיל דאין הדבר בידו כ"כ לעשות שליח ע"כ א"י להטיל תנאי ובזה ל"ש סברת הראב"ד הנ"ל לחלק בין מעכשיו לאם והנה תוס' בנזיר תי' הקושי' הואיל ואחר יכול להביא קרבנותיו הוי אפשר ע"י שליח ונראה מדבריהם דהא דצריך להיות אפשר ע"י שליח היינו גוף הענין וע"כ הי' קשה להו דאף הנזירות א"א לקיים ע"י שליח דהיינו שאחר יהי' נזיר בשבילו ולע"ד קשה לפי"ז בשליח קי' הא ענייני אישות א"א ג"כ ע"י שליח:

**הג"ה [ואפ"ל דהתם עיקר הק"י הם שתאסר לכ"ע כהקדש וזה אפשר לעשות עי"ש רק דממילא עי"ז מחויב אח"כ לכנסה וליתן שכו"ע משא"כ נזירות שכל ענין נזירות הוא רק להנזר מאשר יצא מגפן ושלא לטמא למתי' וגלוח וזה אי אפשר עי"ש ע"כ הקשו שפיר ועמ"ש בפנים לחלק שקיום הדבר צריך להעשות עי"ש יש לעי' עפימ"ש בח"א טעם שלא נכתב שכר עוה"ב בתורה הואיל והשכר הוא צדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה וזה א"א ע"י שליח ע"כ ל"ש בזה תנאי כמו אם בחוקותי כדאי' בק"י ולפמ"ש כאן ל"ש זה רק לשיטת תוס' נזיר אבל לפמ"ש שרק קיום הדבר צריך להעשות ע"י שליח ליתא דאף שכר עוה"ב יכול הש"י להבטיח ע"י שליח אף שהשכר בעצמו א"א להנתן ע"י שליח לית לן בה וכמ"ש הרמב"ן בב"ב בשם י"מ וכמ"ש בפנים ודוק:

ויש לפרש על דרך זה פי' הפסוק והייתם לי סגולה דעיקר שכר עוה"ב הואיל ואבות קבלו תורתו ע"כ זכינו להיות סגולתו וממילא השכר הנצחי מובטח לנו וכמ"ש המפרשים וע"כ נקרא קבלת התורה קי' ונישואין וזה אפשר לעשות ע"י שליח וע"כ שייך שפיר תנאי וכמ"ש לעיל ועי' בהקדמות ס' הפלאה בענין זה ודוק:]: ע"כ הג"ה**

וע"כ הי' נ"ל עיקר מאי דבעי אפשר להעשות עי"ש היינו קיום הדבר כגון באשה לקדש ע"י שליח וכן בתנאי ב"ג וב"ר הי' ביד משה רבינו לקיים הענין ולהתנות ע"י שליח ועי' רש"י פ' המדיר ולפ"ז ע"כ הקושי' בנזיר רק משום שא"י לקבל נזירות ע"י שליח ועי"ש בחי' רמב"ן שכ' באמת י"מ שיכול לומר לחבירו שידירנו בנזיר אימת שירצה וע"כ הוי אפשר ע"י שליח אך הר"ן בפסחים כתב דביטול עי"ש ל"מ דביטול משום נדר ונדר א"א עי"ש ולפ"ז הדרי' הקושי' בנזיר לדוכתי':

ולכאורה ק"ל כיון דילפי' שליחות מתרומה ותרומה הוי ג"כ מתורת נדר דמתקיים בדבור בעלמא וא"צ לעשות מעשה רק לומר תרומת הכרי בתוכו בצפונו או בדרומו כדאי' פ"ג מתרומות וא"כ מוכח דנדר שייך עי"ש וצ"ע לחלק בין תרומה לשאר נדר ולולי דמסתפינא הייתי אומר דטעמא דנדר ליתא עי"ש די"ל הא דהורשה התורה לעשות שליח היינו בדבר שיש טעם שאינו עושה בעצמו הדבר הזה שיש לו טורח בדבר או שאין לו עת פנוי לעשות דבר זה בעצמו וע"כ ממנה שליח ע"ז משא"כ באומר לחבירו הדירני בנזיר כיון שהוא עצמו יכול לעשות כן כמו חבירו ואינו עושה נראה שאין פיו ולבו שוים לעשות הדבר וע"כ ל"מ שליחות ועפ"י סברא זו אפשר ליישב הקושי' הנ"ל על תנאי דנזיר הא א"א לעשות עי"ש לפמ"ש התוס' בפ' המדיר הואיל ואין הדבר בידו כ"כ לעשות שליח ע"כ א"י להטיל בו תנאי ובאמת לכאורה אין דבריהם מובנים כ"כ דאדרבא הואיל ואין הדבר בידו כ"כ בקל יוכל להתבטל וע"כ למה לא יוכל להטיל תנאי:

ונ"ל בפי' דבריהם דהואיל ואין הדבר בידו כ"כ לעשות שליח י"ל דאף זה אינו בידו לעשות הדבר על הספק אם יקוים התנאי או לא וצריך לעשות הדבר בבירור גמור וע"כ אלו הי' מקום לתנאי אף אם יקוים התנאי ל"מ כיון דבשעת חליצה עשה הדבר על הספק וע"כ ממילא אין מקום לתנאי כיון דע"י התנאי נתבטל המעשה לגמרי וכמו תנאי ומעשה בד"א ולהסביר הדבר נראה דלולי תנאי ב"ג וב"ר הו"א דאין קיום לשום דבר רק אם עושה הדבר לחלוטין בלי שום ספק וע"כ ודאי עושה בדיעה שלימה משא"כ היכא שעושה על הספק אם יקוים התנאי או לא הוי כעין אסמכתא ואין קיום להמעשה כלל וכיון שכן היה כל תנאי מבטל להמעשה וע"כ ממילא לא הי' מועיל שום תנאי כיון דע"י מבטל המעשה אמרי' שהוא מפליגה בדברים או טעם אחר שודאי אין כוונתו להתנאי כיון דעי"ז יבוטל המעשה לגמרי אמנם ממה שהרשה התוה"ק לעשות שליח נסתר סברא זו דהא עי"ש ג"כ לא נגמר הדבר בבירור תיכף כי אולי לא יעשה השליח שליחותו וא"כ אם עושה שליח לקדש או לגרש וכדומה אין הדבר ברור בעיניו שיבוא לכלל מעשה ואפ"ה מהני אם כן מוכח דיכול אדם לעשות דבר על הספק ויש קיום לדבר ההוא וע"כ ה"ה תנאי יכול להטיל משא"כ בדבר שלא מצינו בו שליחות י"ל דצריך דוקא לעשות הדבר בבירור גמור בלא שום ספק וע"כ א"י להטיל בו תנאי ודוק בסברא זו כי בעזה"י נראה נכון מאוד להבין בזה דברי רבותינו, ולפ"ז י"ל הקושיא הנ"ל כיון דכבר הוכחנו מתרומה דשייך נדר ע"י שליח וע"כ לומר הטעם לשיטת הר"ן דנדר ל"מ כמש"ל וא"נ דנזירות ל"מ הוי מטעם שא"י לעשות ענין הנדר על הספק דהא תרומה יוכל לעשות עי"ש ואולי לא יתרום השליח א"כ מוכח ע"כ דענין נדר יוכל לעשות עי"ש רק דמש"ה ל"מ הואיל ואין טורח בדבר שהוא בעצמו יקבל הנדר ע"כ נראה מזה שאין פיו ולבו שוים וכיון דאין הגריעותא משום שאין יכול לעשות הדבר על הספק וכן אין הגריעותא משום שאין הדבר בידו כ"כ וכמו שכתבו תוס' ע"כ אין מקום לתלות בזה ולומר דגם תנאי אינו מועיל ע"כ שפיר מהני תנאי בנזיר ודוק ואכ"מ להארוך:

תוכן העניינים

חמדת שלמה על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה