אור ברסלב

חמדת שלמה על כתובות· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

דף ל:

דף כט:

תוס' ד"ה ולאביי ה"נ הו"מ לאקשויי על מתני' דפסחים האוכל תרומת חמץ במזיד פטור נימא מדאגבי' קני' ולכאורה קשה לדבריהם לר"א דמשני בזר שאכל תרומה וקרע שיראין ולכאורה משמע דר"א לא ניחא באוקימתא דמצי לאהדורי ע"י הדחק ואפשר דלדינא נמי פליג דכיון דאינו שו"פ ל"מ על הנאתו ול"ד לשחריתא דאשיתא שהביאו תוס' דהתם הוי שו"פ וכמו שגמגם מוהרש"א ומוהר"ש על ס' תוס' בזה וכן לפי' הר"ח וריצב"א שהביאו תוס' נראה ג"כ דר"א פליג לדינא ול"ס דבא כאחד דאל"כ קשה מאי בעי ר"א בזה לאוקמי בקרע שיראין ולפי"ד התוס' שכ' דאף על מתני' דפסחים קשה קושי' ושם ליכא לתרוצי כתי' דר"א דהתם על תשלומי התרומה עצמו כמו בשוגג דחייב קו"ח דהיינו על התרומה עצמו וקשה מה יתרץ ר"א לקושי' מדאגבי' על מתני' דהתם וכיון דשם ליכא לאוקמי רק דמצי לאהדורי ע"י הדחק א"כ מוכח לדינא דבזה ל"ש לומר מדאגבי' קני' וא"כ ל"ל לר"א לתרץ בקרע שיראין:

ולכאורה נראה להביא ראי' מזה לשיטת הראב"ד דס"ל אליבא דאמת דאשכחן פלוגתא דתנאי אם לפי מדה או לפ"ד משלם מוקמי' מתני' דפסחים אליבא דהלכתא דחמץ בפסח אסור בהנאה ואפ"ה בשוגג חייב משום דלפי מדה משלם ובמזיד פטור משום דלא שוה כלום ולא משום קלב"מ וא"כ ל"ק התם כלל מדאגבי' קני' אבל לשיטת הרמב"ם דס"ל אליבא דאמת מוקמי' ג"כ למתני' כריה"ג ומש"ה פסק דלפ"ד משלם הדרי' הקושי' הנ"ל לר"ח ועיי' בכ"מ פ"י מה' תרומות דאינו מבואר כ"כ די"ל דאף דמוקמי' באמת מתני' לפי מדה אפ"ה הלכתא כר"ע וראב"י דס"ל לפי דמים משלם רק דלכאורה ל"מ כן [וכ"מ לשון הראב"ד דאי ס"ל למתני' לפי מדה משלם וודאי אית לן למפסק כן רק דס"ל להרמב"ם דמתני' אתי כריה"ג] דא"כ מנ"ל למדחי סתמא דמתני' מהלכתא אבל אי מוקמי' כריה"ג א"ש דבזה פסק הגמ' בהדי' דלא כריה"ג ולפי"ז הדרי' הקושי' לשיטת הרמב"ם לר"א הא ע"כ צריך לבוא לאוקימתא דמצי לאהדורי ע"י הדחק על מתני' דפסחים.

ואפשר לומר לפמ"ש תוס' בד"ה דמצי לאהדורי ע"י הדחק דאז לא הי' שו"פ וליכא למימר מדאגבי' קני' רק דחייב לשלם משום הנאתו כיון דעכ"פ שוי פחות משו"פ וע"כ מגלגלין עליו את הכל כמו גבי זה נהנה וזל"ח ולפי"ז צ"ל לפמ"ש תוס' דה"נ הוי מצי לאקשויי בפסחים בע"כ דאליבא דאמת ניחא כמו שתי' הגמ' הכא מתרצינן ג"כ בפסחי' ולכאור' נהי דהכא אמרי' אף שאינו שו"פ אפ"ה צריך לשלם הנאת גרונו כיון דבעלים היו יכולים ג"כ להנות אותו הנאה עצמו אף דלדידהו לא הי' שו"פ אפ"ה מגלגלין את הכל משא"כ בחמץ נהי דמתני' אתי כריה"ג דחמץ בפסח מותר בהנאה מ"מ כיון דאסור באכילה ול"ה ראוי לבעלים להנאת גרונו כלל לכאורה הי' נראה דאין כאן שום חיוב על הנאת גרונו וא"כ קשה התם אף אליבא דאמת מדאגבי' קני' וליכא למימר כתי' דהכא וצ"ל דתוס' ס"ל אף שהבעלים אינם יכולי' להנות אותו הנאה אפ"ה כיון דלדידהו עכ"פ שוה פחות משו"פ צריך זה שאכלו לשלם כל הנאתו אך לפי"ז י"ל קושי' התוס' דהתם בפסחים מצינן למימר דמיירי בתרומה שאף בעין אינה שוה רק פחות משו"פ כיון דאינה ראוי' רק להסיקה תחת תבשילו כיון דאסורה בהנאה ולהסקה י"ל דא"ש רק פחות משו"פ וא"כ ל"ש לומר מדאגבי' קני' דאז ל"ש רק פחות משו"פ וא"ח בהגבהתה באחריותה ואיך שייך מדאגבי' קני' רק כשאכלה ולאכילה שו"פ ואף דאסורה באכילה מ"מ כיון שאכלה נהנה ממנה פרוטה רק כיון דהחיוב אתי בשעת אכילה דאיכא הנאת גרונו אמרי' שפיר קלב"מ וא"ש תי' דר"א דל"ב לאוקמי במצי לאהדורי ע"י הדחק ע"כ תי' קרע שיראין ושם בפסחים ל"צ לאוקמי במצי לאהדורי ע"י הדחק די"ל כמ"ש ולפי"ז א"ש ג"כ פסק הרמב"ם הנ"ל כיון דאף לר"א מצינן לאוקמי כאוקימתא דאביי דהתם, אך נראה דלשיטת הרמב"ם ליתא לתי' זה דהרמב"ם פסק בהדי' דהאוכל ת"ט א"צ לשלם דק דמי עצים א"כ מוכח אף שהי' לזה הנאת גרונו יותר מדמי עצים אפ"ה א"צ לשלם רק מה שהפסידו ועי' בכ"מ שציין ע"ז גמ' דפסחים והן אמת לשיטת התוס' אין סתירה מהתם די"ל דהפ"י כיון דראוי להסקה מגלגלין עליו את הכל אבל לשיטת הרמב"ם דפסק להדי' דא"מ רק ד"ע ובע"כ צ"ל או דל"ל ס' תוס' לגמרי וא"צ לשלם רק מה שהזיקו וס"ל בפירושא דמצי לאהדורי ע"י הדחק כפי' ריצב"א והר"ח שהביאו תוס' או דס"ל לחלק כמש"ל דכיון שהבעלים עצמם היו יכולים להנות ג"כ ע"י אכילה ע"כ צריך לשלם כל הנאתו משא"כ בת"ט דלא הי' ראוי להנאות אכילה כלל לבעלים עכ"פ הדרי' הקושי' הנ"ל לדוכתי' דקשה לר"א מתני' דפסחים לשיטת הרמב"ם דס"ל אליבא דאמת לפי דמים משלם.

אמנם נ"ל לפי"מ שהקשו תוס' ד"ה אנוס הוא לוקמי שמרצונו הניח לחבירו לתחוב תוך פיו וס"ל לתוס' דהוא לא קני לי' כיון דחבירו תפיס בי' עד דל"מ לאהדורי וא"ח רק על הנאת גרונו ואז חייב מיתה הואיל ומדעת הניח לתחוב ותי' תוס' דאפי' על הנאת גרונו פטור בזה וריצב"א תי' דאפ"ה קני מה שבפיו והוי כמו שנים שהגביהו מציאה ועי' בש"מ שהקשה לשיטת הריצב"א דאכתי הומ"ל דמיירי בהניח לתחוב ונ"מ להמחצית השני שלא קנה הוא וא"ס רק בשביל ההנאה וע"כ לאביי קלב"מ ולרבא מיתה ביד"ש א"פ ועיי"ש מה שתי' ולע"ד דבריו קשים להבין והי' נראה כיון דקנה לעולם מחצה א"כ קמא קמא דמטי לבית הבליעה קנה אח"כ מהנשאר בפיו המחצית הנשאר וכן לעולם א"כ לעולם קדמה קניתו לאכילתו וע"כ הקשה הגמ' שפיר חוץ המשהו האחרון ומסתמא אז כבר סילק הראשון ידיו גם י"ל דמסתמא אז לא יכול התוחב לנתקו להביאו אצלו וע"כ אז לא מהני תפיסתו כיון דאפי' בגט לא מעכב תפיסה כזו ועי"ש בתו' היטב אמנם לכאור' קשה על הריטב"א הא אי' פ"ק דמציעא בשנים שגנבו וכו' ה"ט משום מגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' ולולי זה ל"מ הגבהתו לחבירו משום אשלד"ע עי"ש וכיון שכן הכא בתחב לו חבירו ל"ש לומר מגו דזכי דהא כבר קנה מתחלה קודם שנתנו לתוך פיו ש"ח וא"כ לענין זה שיקנה זה שתחבוהו לתוך פיו י"ל שפיר דלא קני לי' כיון דהתוחב אוחז בו במקצת ול"מ הגבהת חבירו לו משום דאשלד"ע וצ"ע ע"ד הריצב"א וצ"ל כיון שהתוחב כבר קני לי' וממילא אינו ברשות בעלים לא מחשיב עבירה מה שקונה השני ממנו דלגבי זה ל"ש לאו דל"ת דעיקר הלאו הוא כשמוציאו מרשות בעלים כמו דאי' לקמן בהגונב כיס בשבת וזה כבר יצא מרשות בעלים וכמו דקי"ל אין הגונב אחה"ג משלם תשלומי כפל כ"נ לשיטת הריצב"א, ועי' בקצה"ח סי ל"ד:

ולפי"ז י"ל קושי' התוס' דל"מ להקשות על מתני' דפסחים דהתם שפיר מצינן למימר דתחב לי' חבירו מדעתו כקושי' התוס' ול"ק לי' כלל וליכא למימר כתי' הריצב"א דהוי כשנים שהגבי' מציאה דהתם בחמץ דבקניתו עובר על ב"י [ויל"ע בזה על שיטת האחרונים דס"ל החמץ ש"י עובר אף בלא קנין ול"ב שיהי' שלו רק בחמץ של א"י ועי' בהג"ה לקמן] א"כ ודאי דהוי ד"ע ול"מ הגבהת חבירו לשיקנה זה כיון דהוי לד"ע וע"כ ל"ק וא"ח רק על הנאת גרונו וע"כ אמרי' קלב"מ משא"כ בתרומה כאן הקשה הגמ' שפיר דקני לי' כתי' הריצב"א, ובזה י"ל קושי' רש"י בפסחים שהקשה לתי' אביי לאשמועי' בתרומה גרידתא ותי' רש"י דמשום רישא נקט לה לאשמועי' דחמץ בפסח ב"ד כריה"ג ולכאורה ק"ק כיון דאשכחן פלוגתא דתנאי אי לפי מדה משלם א"כ עדיין מצינן למטעי דחמץ אסור בהנאה רק לפ"מ משלם ולפמ"ש י"ל בפשיטות דבתרומה לחוד ל"מ לאשמועי' די"ל מדאגבי' קני כקושי' הגמ' אבל בחמץ א"ש די"ל דל"ש מדאגבי' הואיל ועבר על ב"י ע"כ ל"מ לו חבירו משום אשלד"ע ועי' בח"מ סי' ל"ד ס"ז בהג"ה ובקצה"ח שם ובתשו' הריב"ש *:

**הג"ה [ודע דלפמ"ש דהואיל ועבר על ב"י ל"ש מדאגבי' קני' משום אשלד"ע יש להוכיח דח"ש אסור לענין ב"י דלפמ"ש שאינו קונה רק המחצית ואח"כ בא ג"כ הקני', קודם האכילה במחצית השני ולעולם אינו קונה כזית בב"א וא"נ דלענין ב"י לא נאסר ח"ש ל"ש לומר אשלד"ע והדרי הקושיא לדוכתי' נימא מדאגבי' קני', אבל אי נימא דח"ש אסור בב"י א"ש, ולפ"ז י"ל מה דקשה על אוקימתא דמוקי מתניתין כריה"ג וקשיא סתמא אסתמא דלעיל סתם לן דחמץ בפסח אסור בהנאה ועי' לקמן בפנים דל"ה סתמא דעיקר מאי דקמ"ל הוא לפ"ד משלם דאל"כ ל"ש קלב"מ, עי' לקמן במ"ש בישוב פי' המשניות עם מ"ש הרמב"ם בחבורו וע"כ ל"מ למנקט דברי ריה"ג דאפשר דריה"ג ס"ל לפי"מ משלם או דלא ס"ל כר"נ ב"ה רק דעדיין קשה דלפ"ז אין נ"מ לן בדינא דמתניתין לענין חמץ רק לענין תרומה ובתרומות הו"ל למיתני ולפמ"ש כאן א"ש דהלכתא רבתא איכא למשמע מינה דח"ש אסור מה"ת אף לענין ב"י ולפ"ז מוכח לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת דלפ"מ משלם ומתני' כהלכתא דחמץ אבה"נ משא"כ לדידן כיון דהוי שלא אליבא דהלכתא קשה אף דנ"מ לענין תרומה מ"מ בתרומת הוי ליה למיתני:

ובזה י"ל פרפרת אחת ליישב קושי' הפ"י שהקשה לוקמי מתני' בתרומה שלא בא ליד כהן ואתי' כר"י לא זהו חמץ שמוזהרין עליו וע"כ הוי בר דמים לאחה"פ וזה עדיף מלאוקמי כריה"ג כיון דכבר סתם לן תנא לעיל כ"פ דחמץ בפסח אבה"נ ואף דאין הלכה כר"י מ"מ לא הוי נגד סתם משנה ועמש"ל בזה ושוב ראיתי בצל"ח שתי' עפמ"ש לקמן כיון דא"ח רק לצי"ש א"כ ה"ה בסיפא דקלב"מ אעפ"כ חייב לצי"ש ועי' לקמן, אך שיטת הר"ן דס"ל דהיכא דמשתרשי לי' ולא נתכוון לקנותו חייב מצד הדין וא"כ בשוגג דלא נתכוין לקנותו חייב מן הדין והדרי קושית הפ"י לדוכתי' אך לפמ"ש י"ל דעדיף טפי לאוקמי כריה"ג דחמץ מותר בהנאה רק דעקרא דמתני' אתי לאשמעי' דלא נימא מדאגבי' קני ונ"מ דח"ש אסור לענין ב"י כמש"ל משא"כ אי נימא דמתניתין מיירי בחמץ של"ב ליד כהן ואתי' כר"י וכיון דאנן לא קיי"ל כר"י לא ניחא לאוקמי סתמא דלא כהלכתא וא"ל ג"כ דעיקרא לא אתי לאשמועי' רק לפ"ד משלם דא"כ בתרומה הו"ל למתני וא"ל דאתי לאשמועי' דאף ח"ש אסור מה"ת דאל"כ נימא מדאגבי' קני הא ליתא אי מיירי בתרומה שלא בא ליד כהן אינו חייב על ההגבהה כלל רק על האכילה הואיל ומשתרשי לי' והדרי הקושיא לדוכתי' דהוי מתניתין שלא אליבא דהלכתא משא"כ הכא בכתובות מקשה הגמ' שפיר מדאגבי' קני כיון דע"כ מיירי התם שהיה מזיד בתרומה דמש"ה קלב"מ דשוגג דתרומה ודאי חייב וכיון דהוי מזיד ודאי פטור בתרומה שלא בא ליד כהן דנתכוין לגוזלו והוי כמו צובעו כמו שכ' הר"ן שם:

אמנם היה אפ"ל לאוקמי אפי' אליבא דהלכתא היכא שכבר אכל החולין ותו ליכא לאתשולי עלי' דא"כ אכל טבל למפרע, רק זה אי אמרי' דפליגא בהואיל כדאסיק הגמ' לקמן, אמנם חזינן לקמן דקאמר ר"י לר' זירא מלתא דקשי' לן ואתי' כמה שנים במאי פליגא הרי דלא קים להו במאי פליגא ואפ"ה תני לקמן רבי אומר הלכה כר"א ומש"ה פסק הרי"ף כר"א, ולפ"ז א"ש התי' הנ"ל דרצו לאוקמי כריה"ג אפי' למאי דלא קים להו דפליגי בהואיל:

ולפי"ז מיושב קושית הראב"ד על הרמב"ם דאליבא דאמת מצינן לאוקמי בתרומה של"ב ליד כהן באופן דליכא לאתשולי עלי' ואתי מתני' אליבא דהלכתא בתרומה של"ב ליד"כ ואף דעדיין צ"ל דאתי כר"ש דס"ל דבר הגל"מ כמ"ד וכמ"ש הפ"י ואנן קיי"ל לאו כמ"ד ע"ז י"ל רבי הוא והוא תלמידי דר"ש וס"ל כר"ש משא"כ כר"י ל"ה מצינן לאוקמי לפום מאי דל"ה ידעי' דפליגי בהואיל כיון דרבי גופי' פסק כר"א וא"ש דהרמב"ם לא הביא מתני' להלכה כיון דאנן קיי"ל דבר הגל"מ לאו כמ"ד ואפ"ל דאפי' אי אמרי' דבר הגל"מ לאו כמ"ד אפ"ה שייך תשלומי תרומה כיון דאפי' בתרומה שלו חייב לשלם אפי' אי אמרי' לפ"ד משלם וכמש"ל, ועוד יש להטעים תי' הנ"ל על קושי' הפ"י כיון דע"כ צ"ל דאתי' כר"ש דס"ל גל"מ כמ"ד ור"ש הא ס"ל אאחע"א ואפי איסור מוסיף לית לי' כמ"ש תוס' בכריתות דף כ"ג עי"ש וא"כ בסיפא ל"ש קלב"מ משום חמץ אך לפמ"ש דבסיפא כיון דנתכוין לגזלו פטור בלא קלב"מ נסתר זה, אך לפמ"ש לקמן דע"כ סיפא מיירי אפי' שוגג בתרומה רק הזיד בחמץ דשם מזיד משמע אפי' הזיד באחד וע"כ דמשום קלב"ם פטור בסיפא שוב ליכא למימר דר"ש הוא דאיהו ס"ל אין אחע"א וצ"ל דרבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי ורבי הא ס"ל כר"א משא"כ אליבא דאמת מצינן לאוקמי שכבר אכל החולין דליכא לאתשולי על התרומה ומצינן למימר רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי:

ולפ"ז יש, מקום ליישב דברי הרמב"ם ה' תרומות פ"י שכ' נזיר ששתה יין ש"ת משלם את הקרן ואינו משלם החומש וכ' הכ"מ הטעם הואיל ובלאו תרומה אסור לי' ע"כ פטור ולא הוי שתיה לגביה וק"ל מ"ש מהאוכל תרומת חמץ בפסח דאסור משום חמץ ואפ"ה קתני במתני' משלם קרן וחומש, גם ק"ל ממ"ש הרמב"ם גופי' באכל תרומה ביוה"כ שחייב וקשה נימא ג"כ בלא"ה אסור הוא לדידי', והנה גבי יוה"כ היה אפ"ל כיון דשיעור יוה"כ הוא בככותבת וחיוב תרומה הוא בכזית ע"כ חייב קודם שאכל שיעור כותבת ואף דח"ש אסור מה"ת מ"מ כיון דל"ה רק איסור בעלמא שפיר מקרי אכילה אבל מתרומת חמץ קשה, ולכאו' צע"ג ולפמ"ש יש בו מן הישוב כיון דרבי היא ונסב לה אליבא דתנאי י"ל או דרבי ס"ל כאבא שאול דשיעור אכילת תרומה היא בפרוטה אפי' פחות מכזית וליכא שיעור חמץ וע"כ משלם חומש, וא"ל לפ"ז בסיפא אמאי פטור כיון דליכא שיעור ל"א קלב"מ ואנן קי"ל כרבא דאף לרנב"ה מיתה א"פ רק כרת דוקא די"ל דסיפא מיירי בהזיד בתרומה לחוד וע"כ פטור ממילא משום דהו"ל ממון שאל"ת וכמ"ש הר"ן דהיכא דנתכוון לגזלו היה פטור או דס"ל כר"ש דאין אחע"א וע"כ ממילא לא חל אי' חמץ וע"כ ברישא חייב דהוי גל"מ כקושית הפ"י ובסיפא פטור משום מזיק מתנות כהונה כך אפשר ליישב לפי חומר הקושיא:

וע"פ דרך זה י"ל בקיצור קושי' תוס' נימא מדאגב' קני די"ל דמיירי בתרומה של"ב ליד כהן דלא שייך מדאגבי' קנו כמש"ל ובכ"ז צריך לאוקמי כריה"ג דכר"ש ל"מ לאוקמי כמ"ש דלדידי' אין אחע"א ע"כ צ"ל דלא כר"ש וע"כ צ"ל דחמץ בפסח בר דמים הוא ומיירי של"ב ליד כהן דודאי צריך לשלם כדאי' להדיא בתרומות ומדאגביה ל"ש דהוי כמזיק מתנות כהונה וא"ש ודוק היטב ועי' סוף פ"י מה' תרומות כתב הכ"מ שם דבשוגג בתרומה ל"ש מדאגביה קני ודוק היטב:

ועיין בכ"מ הביא תוספתא דנזיר ששתה יין ש"ת א"מ חומש ולע"ד נראה דאפש' דתוספתא אתיא כר"ש וכ"מ שם ברישא דתוס' דמתני' רש"א וי"ל דמיירי שהיה נזיר ואח"כ נתרמה התרומה וע"כ לר"ש פטור משום דס"ל אין אחע"א וע"כ אין תרומה חל על אי' נזירות כמו דאמר ר"ש האוכל נבלה ביה"כ פטור ואח"כ קתני התם האוכל תרומה ביוה"כ חייב דמסתמא נתרמה קודם יוה"כ דא"מ תרומות ומעשרות ביו"ט וחל איסור תרומה קודם וע"כ חייב שפיר כן היה נ"ל ליישב התוספתא אך לפ"מ שפסק הרמב"ם לדידן דקי"ל אחע"א מוכח דאינו מפרש כך וצ"ל בישובו כמש"ל:

והנה נסתפקתי אם בתרומה שייך לומר משתרשי לי' הואיל והוי אכילת איסור ועי' בתרומות פ"י המאכיל פועליו והוא משלם להם דמי סעודתם מטעם שאדם קץ באיסור עי' תי"ט ולפי"ז י"ל דל"ש בתרומה משתרשי' לי' אך הא ליתא דא"כ קשי' להר"ן מתני' שם בת ישראל שאכלה תרומה ואח"כ נשאת לכהן כו' וק' הא הוי ממון שא"ל תובעים להר"ן דס"ל אפי' לצי"ש פטור ואי משום כפרה כיון דאין חיוב ממון ליהוי כאוכל תרומת עצמו דמפריש והוא שלו ואפי' ל"נ לכהן א"ו צריכן לחלק דאפ"ה שייך משתרשי לי' שלא הי' צריך להוציא ממון על אכילתו ובעה"ב שאני דחיובי רמי' עלי' ליתן חולין להפועלים ודוק]: ע"כ הג"ה:**

ועם מה שכתבתי לעיל י"ל קושי' תו' במס' פסחי' על רש"י שפי' בתי' דר"א ב"י דיליף ר"י שאור דאכילה משאור דראי' ואפי' חמץ ש"נ מותר באכילה והקשו תוס' מדאגבי' קני' והנה וודאי דליכא לתרוצי דתחב לו חבירו בבית הבליעה דממ"נ אי דל"מ לאהדורי אנוס הוא ואי דמצי לאהדורי קני אז וליכא למימר כתי' הגמ' דמצי לאהדורי ע"י הדחק דס"ס קני' אז בשלמא הכי י"ל כיון דל"ש פרוטה אע"ג דקני ל"ה בר תשלומין משא"כ בחמץ דלא תלי' מידי בשעורא דפרוטה [בפרט בב"נ דאף פחות משו"פ הוי ממון לדידי'] רק לפ"מ שהקשו תוס' כאן דמצי לאוקמי שתחב לו חבירו מדעתו דלא קני לי' ואפ"ה ליכא למימר אנוס הוא כיון דמדעתו הניח לתחוב רק דתירצו דאין כאן חיוב תשלומין אבל התם שפיר מצינן לתרוצי דתחב לו כותי מדעתו דלא קני' לי' וחיוב איכא כיון דהניח לו לתחוב וקמ"ל דלר"י פטור דכיון דלא קני' לי' הוי חמץ של כותי ופטור לראב"י דס"ל אליבא דר"י דיליף שאור דאכילה משאור דראי' רק דהתוס' הקשו שפיר על רש"י לשיטתו שפי' הכא אי דל"מ לאהדורי אמאי חייב מיתה משמע דחיוב תשלומין איכא אף דל"מ לאהדורי דס"ס איכא הנאה וחייב על ההנאה ומכש"כ דמדעתו חייב על הנאת מעיו וכיון שכן מוכח בע"כ דרש"י ס"ל כתי' הריצבא דמדעתו קני' לי' אף אם תחבה לו עד דל"מ לאהדורי ע"כ הקשו תוס' התם שפיר על רש"י אמנם לפמ"ש ליישב דלשיטת הריצב"א י"ל דבחמץ ל"מ הגבהת השני משום דאשלד"ע מיושב שפיר קושי' תוס' על רש"י די"ל דנ"מ בתחב לו מדעתו ול"ק לי' משום דאשלד"ע [גם י"ל כיון דע"כ מיירי דתחב לו כותי דאל"כ קני' לי' התוחב והדר הו"ל חמץ ש"י וע"י כותי לא זכי הישראל דזכי' מטעם שליחות]:

ולפי"ז י"ל קושי' התוס' השניי' מדנקט הגמ' גבי פלוגתא דרבא וראב"י האוכל חמץ ש"נ שעבר עליו הפסח ולא נקט בפסח עצמו ולפ"ז י"ל דלא ניחא להו למנקט פלוגתייהו בגוונא רחיקא בתחב לו חבירו, ובתחב לעצמו ודאי דקני לי' כקושי' התוס' ע"כ נקט פלוגתייהו אחר הפסח ומיירי בפשיטות בתחב לעצמו גם י"ל דהו"מ למטעי דטעמא דרבא דס"ל כס"ד דר"א בפ' איזהו נשך דף ע"א ע"ב דבכל הת"כ יש שליחות לכותי רק בתרומה אין שליחות וע"כ חייב כיון דע"כ מיירי דתחב לו כותי דאל"כ קני לי' הישראל ואי אמרי' בכ"הת יש שליחות לכותי שפיר קני לי' הישראל וליכא למימר אשלד"ע דהומ"ל דס"ל כמ"ד היכא דהשליח ל"ה ב"ח ל"א אין שלד"ע וכש"כ לס' המ"ל דס"ל אף למ"ד אב"ע מ"מ מאן דליתי' במצות הוי כמו חצר עי"ש וע"כ נקט הפלוגתא באופן המבואר דליכא למטעי טעמא דרבא משום מדאגבי' קני' גם י"ל כיון דל"מ לאשכוחי רק בתחב לו א"י מדעתו עד דל"מ לאהדורי א"כ נהי דהו"ל לחיובי משום דמניח לו לתחוב אי לאו משום דאיכא למילף שאור דאכילה משאור דראי' מ"מ י"ל דהו"ל לשאב"מ כיון שהוא אינו עושה כלום רק מניח לחבירו לתחוב לו לתוך גרונו [ועי' ב"ק דף ל"ב ע"א בתוס' ד"ה איהו וצ"ע ועי' בט"ז א"ח רס"י שכ"ח ועיין]:

אך לכאורה עדיין יל"ע דלפי"מ שפי' רש"י באוקימתא דרנב"ה דמיתה ביד"ש פוטר ומיירי דשגג בחמץ דאל"כ ליתני חמץ דעלמא א"כ לרבא דס"ל הכא דאף לרנב"ה מיתה בי"ש אינו פוטר נסתר תי' זה וצ"ל דהרמב"ם סבר כמ"ש תוס' לעיל דף כ"ט דח"כ שוגגין פטורים ותרומה שאני הואיל והתשלומין הוי כפרה ואם רצה הכהן למחול א"מ ע"כ ל"א קלב"מ וע"כ אתי' תי' הגמ' אף לרבא וכמ"ש התוס' להדי' אך לע"ד ק"ל ע"ד התוס' נהי דתשלומי תרומה הוי כפרה מ"מ כיון דקי"ל השתא דלפ"ד ומה שאינו שוה כלום כגון חמץ בפסח א"צ לשלם כלל וע"כ ה"ט דחיוב תשלומי תרומה לכפרה ל"ה רק היכא דפתיך בי' חיוב ממון וכיון שכן אין ראי' ממה שהכהן א"י למחול דהתם הי' התחלת חיוב ממון ותשלומי תרומה לכפרה ע"כ א"י למחול מ"ש לכפרה משא"כ היכא דאמרי' קלב"מ דאין כאן חיוב ממון לגמרי שוב הוי כמו מידי דל"ה בר ממון ול"ש תשלומי תרומה כלל אם לא דנימא דתוס' ס"ל כיון דקי"ל אתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו ופי' רש"י דאף דאמרי' קלב"מ מ"מ לצי"ש חייב וכיון דשייך קצת תשלומי' אף אי הו"א קלב"מ דלצי"ש חייב ע"כ שוב ל"א קלב"מ לגמרי הואיל והוי לכפרה וחייב לגמרי אפי' בדיני אדם:

והי' נ"ל להביא ראי' דלא כס' התוס' הנ"ל ממה ששמעתי להקשות ממ"ו הגאון החסיד מו"ה יוסף זצ"ל דק"ק פוזנן עמ"ש התוס' דמש"ה אמרי' קלב"מ דכיון דליכא קרן וחומש פטור אף מאשם ואף דבעלמא ל"א לענין קרבן קלב"מ והקשה מ"ו הגאון החסיד זצ"ל ממשנה דכריתות יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאת ואשם א' רמ"א אף אם הי' שבת והוציאה בפיו חייב וכיון דחייבי מיתות שוגגין פטורין מלשלם וא"כ פטור מלשלם קו"ח וממילא דאין כאן אשם וא"כ מאי הוסיף ר"מ דבציר לי' אשם לדידי' שוב ראיתי קושי' זו בצל"ח בשם גאון אחר גם הקצה"ח סי' כ"ח הקשה קושי' זו ולע"ד הי' נ' לפמ"ש תו' ישינים שם בכריתות הא נותר אינו שו"פ ותי' דבקדושת הגוף ל"ב שו"פ רק בקדושת דמים ומאי דאי' שם דף כ"ג כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים צ"ל דמ"מ לדידי' צ"ל השו"פ דצריך שיהנה מההקדש מאי דשוה לדידי' שו"פ ומ"ש רש"י שם דחזי לגבו' הואיל ואם עלו ל"י נ"ל פשוט דהיינו דמשום זה עדיין לא פקע שם הקדש לגמרי דנימא דהוי כמו קדשים שמתו שיצאו מידי מעילה ד"ת ולא דבשביל זה שו"פ להקדש דמה"ת הא כיון דלכתחילה אסור להקריב כנ"ל פשוט ולפי"ז י"ל הא דקלב"מ היינו דאין עליו חיוב ממון וכיון דאין עליו חיוב ממון שוב ליכא לחיובי אשם כיון דעיקר החיוב הוא רק בשביל הממון וכאן פקע החיוב ממון משום קלב"מ משא"כ בקה"ג דאין התחלת החיוב בשביל הממון ואפי' אינו שו"פ לגבו' אפ"ה מחויב לשלם קו"ח ואשם הואיל ונהנה בשו"פ מן ההקדש ע"כ י"ל דאין הקלב"מ פוטר לי' מן התשלומין כיון דאינו ע"ד תשלומין רק הכל הוי משום כפרה גם י"ל לפי"ז דאינו תלוי האשם בתשלומי הקרן כלל בקה"ג משא"כ בק"ד דעיקר החיוב הוא רק משום דמים, לפי"ז מוכח דאף דבמעילה בקה"ג דאין הטעם משום תשלומים ומש"ה ל"א קלב"מ אפ"ה בק"ד דאינו חייב רק היכא שהוא בר דמים ע"כ שפיר אמרי' קלב"מ דמשום זה נסתלק חיוב ממון ולפי"ז נראה דה"ה בתרומה למאי דקי"ל השתא דלפ"ד משלם א"כ היכא דקלב"מ נראה דפקע חיוב דמים והנה תו' הכא בכתובות הוסיפו להוכיח דאפי' אכל תרומה שלו מחויב לשלם קו"ח ודין זה נובע מתוספתא הביאה הכ"מ פ"י מה' תרומות אמנם לע"ד נראה דהתוספתא סברי באמת לפ"מ משלם ע"כ אמרי' שפיר דאף תרומה שלו צריך לשלם כיון דאין התשלומין משום הדמים משא"כ למ"ד לפ"ד משלם ומש"ה בתרומת חמץ פטור לא ידענא למה יתחייב בתרומה שלו כיון דאין חיוב דמים אך מהרמב"ם שפסק לפ"ד משלם דמש"ה פסק האוכל תרומת חמץ פטור ואפ"ה פסק דבתרומה שלו חייב כהתוספתא מוכח דלאו הא בהא תלי' וצ"ע לענ"ד:

אמנם לכאורה אפשר לומר דס"ל לפ"מ משלם והא דפטור באוכל תרומת חמץ בפסח די"ל דס"ל כראב"י דיליף לי' מונתן לכהן אה"ק דבר הראוי להיות קודש וחמץ בפסח א"ר להיות קודש אפי' היתה לו שעת הכושר כמ"ש תוס' וס"ל דטעמא דראב"י ל"ה משום דמזה ילפי' לפ"ד משלם רק טעמא הוא דהוי גזה"כ דצ"ל ראוי להיות קודש ועוד צ"ע בזה ועי' ברמב"ם ספ"י מה"ת שם כ' להדי' לפ"ד משלם גם יש מקום עיון מ"ד פסחים סוף דף ל"ג ע"א אין במאמר קדושין שאלתא וכן מורין בב"מ כוותי' ולכאורה קשה איך שייך מורין כוותי' דהא לדידן דקי"ל חב"פ אסור בהנאה פשיטא דאפי' היתה לו שעת הכושר אינו תרומה כמ"ש תוס' כיון דא"ר לכלום ואפשר דרנב"י חולק על אביי דלעיל וס"ל דכ"ע לפ"ד משלם וטעמא דריב"נ משום דס"ל חב"פ הוא בר דמים כריה"ג וע"כ הי ק"ל למה בהפריש תרומת חמץ ד"ה א"ק והוצרך לתרץ הואיל ול"ה שעת הכושר ונ"מ בזה לדינא די"ל דכ"ע ס"ל לפ"ד משלם וע"כ ממילא הלכה דלפ"ד משלם משא"כ אי הוי פלוגתא דתנאי ל"ה לן לדחוקי לאפוקי מתני' לבר מהלכתא לאוקמי כריה"ג אלא הו"ל למימר דמתני' ס"ל לפ"מ משלם כקושי' הראב"ד ע"כ דמורין בי מדרשא דלפ"ד משלם כיון די"ל דריב"נ סובר ג"כ לפ"ד משלם ועוד צ"ע בכ"ז ועי' לעיל בפלוגתא דא"ש ורבנן בכזית ופרוטה ובתוס' שם [עי' פ' האשה רבה דף צ' תוס' ד"ה חסורי מחסרא שהקשו אי לפ"ד משלם עי"ש ולא הבנתי התם דאכל תרומה טהורה אף אי לפ"מ משלם מ"מ צריך לשלם דמי שוי' של תרומה טהורה דלא גרע מגזלן כמו היכא דמעיקרא שוי ארבעה ולבסוף שוי' זוזא וצ"ע [אח"כ מצאתי כן בחי' ריטב"א שם..

והנה אף לשיטת הרמב"ם הנ"ל דאפי' לדידן דקי"ל לפ"ד משלם אפ"ה חייב בתרומה שלו וצ"ל דה"ט דע"כ יש זכות להשבט בהתרומה עכ"פ ע"ס התוס' קשה כיון דלפ"ד משלם למה לא נימא קלב"מ וכמש"ל ואפשר לומר למה שהקשיתי לעי' דרש"י כ' דקמ"ל מאי דנקט חמץ דח"בפ בר דמים הוא והקשיתי מנ"ל הא די"ל לפ"מ משלם ונהי דעל סוגי' הגמ' ל"ק די"ל דשני לי' דאין הו"א כלל לפ"מ משלם אבל להרמב"ם דמקיים זה התי' אליבא דאמת וכיון דאשכחן תנאי דפליגא בהכי קשה שפיר מהיכא מוכח דקמ"ל חב"פ ב"ד הוא הא מ"ל קמ"ל לפ"מ משלם רק לרבא דס"ל מיתה בי"ש א"פ לק"מ דצריך למנקט חמץ רק קושיא השניה קשה למה נקט תרומה וע"פ מ"ש י"ל דס"ל להתנא אי לפ"מ משלם ודאי ל"ש קלב"מ וכסברת התוס' וע"כ נקט תרומה לאשמעי' היכא דהזיד באחד הן בתרומה והן בחמץ פטור ולדידן ע"כ דמיירי בהזיד בחמץ דאי ל"ה רק מזיד בתרומה ל"א קלב"מ רק דאפ"ה ל"מ למנקט חמץ דעלמא דקמ"ל רבותא דאפי' שגג בתרומה פטור משום קלב"ם ולא כסברת התוס' הואיל דלפ"ד משלם אמרי' אף בתרומה קלב"ם, גם י"ל דמזיד סתמא הוא מזיד דחמץ דעיקרא דמכילתן בחמץ מיירי גם כיון דתני תרומת חמץ סתמא קאי אדבתרי' כן טבע הלשון, עי' ב"ש סי' קכ"ט. מעתה דמיירי בהזיד בא' ופטור דודאי שוגג לא מיקרי עד שישגוג בשניהם דאם הזיד באחת שוב ל"מ שוגג דהא עבר במזיד לעשות איסור משא"כ מזיד שייך לקרות אף אם הזיד באחת דס"ס הוא מזיד לעשות איסור וע"כ א"ש דנקט תרומה וחמץ לאשמעי' חדא דאית בה תרתי דכיון דבמזיד פטור ואפי' הזיד בחמץ לחוד מוכח דלפ"ד משלם דאי הוי אמרינן לפ"מ משלם ל"ש לומר קלב"ם וכסברת התוס' ואמאי פטור בסיפא כיון דהוי שוגג בתרומה, א"ו לפ"ד משלם ומוכח תרווייהו ולפי"מ שכתבתי י"ל פי' המשניות להרמב"ם שפי' במתניתין מש"ה פטור במזיד משום דחייב מלקות על אכילת חמץ ואינו לוקה ומשלם, ומדמי עצים פטור משום דחמץ בפסח אינו ב"ד וע"כ דפי' זה הוא לס"ד דלפ"מ משלם כיון דכת' דחמץ בפסח לאו ב"ד הוא, וקשה למה כ' הטעם דאינו לוקה ומשלם ת"ל דאינו בר דמים ומש"ה פטור במזיד וצ"ל דס"ל דל"ה רק מזיד לענין חמץ ובתרומה הוי שוגג וע"כ כתב דפטור משום קלב"ם רק הא דנקט הטעם משום דאינו לוקה ומשלם ובגמרא לא רצו לומר זהו הטעם מש"ה רק דאתי' כרנב"ה ולכאורה משמע דניחא להגמ' לאוקמי בלא אתרו בי' ואם כן קשה על הרמב"ם למה נקט הטעם משום מלקות:

וי"ל דודאי לס"ד דהוי מוקמי למתני' כהלכתא ודאי לא מוקמי' כרנב"ה אך למאי דמוקי כריה"ג וקשה לכאו' מסתמא דלעיל דקתני חמץ ש"י שעבר עליו הפסח אסור בהנאה וא"כ קשה תרי סתמא רק התו' כתבו בביצה במתני' בית שנפחת דהיכא דלא מצי למנקט דברי פלוני ל"מ סתמא כמו התם דל"מ למנקט דברי ר"ש דדלמא ר"ש כר"מ ס"ל דפוחת לכתחילה ונוטל וא"כ ה"נ מצינן לומר דל"מ למנקט דברי ריה"ג דדלמא ריה"ג ס"ל דלא כרנב"ה וע"כ ל"ה סתמא משא"כ אי הוי מוקמי' באתרו בי' וכיון דאינו לוקה ומשלם הו"ל למנקט דברי ריה"ג וקשין תרי סתמא אהדדי ע"כ מוכח לומר דמיירי בלא אתרו ואתיא כרנב"ה, ובזה א"ש מאי שמחולק הרמב"ם בפי' המשניות עם החיבור דבפי' המשניות כ' דפירושא דמתני' לפ"מ משלם מדהוצרך לומר הטעם משום קלב"מ כיון דמפרש למתני' דחמץ אסור בהנאה, אמנם מוכח מדבריו דאפי' אי לפ"מ משלם שייך קלב"מ ודלא כס' התוס' ולפי"ס זו ודאי א"א לקיומי תי' הגמ' אליבא דרבא כיון דל"ש תי' התוס' וגם תי' הנ"ל ל"ש דקמ"ל לפ"ד משלם דלהרמב"ם אפי' אי לפ"מ אמרי' קלב"מ (רק דהומ"ל דהיא גופי' קמ"ל דאף בתרומה שייך קלב"מ ולא כסב' התוס', ואפשר דבפי' המשניות לא נחית כלל לסברא זו כמו דע"כ רש"י לא נחית לס' זו) וע"כ הוכרח לפסוק לפ"מ משלם ובחבורו י"ל דס"ל כס' הנ"ל דאי לפ"מ משלם ל"ש קלב"מ וכמש"ל ושפיר מצינן לקיומי אוקימתא הנ"ל אף אליבא דאמת כדי לאוקמי מתני' אפי' בהזיד בחמץ לחוד וכמו דמשמע מפי' הרמב"ם שנראה לו לפרש הזיד בחמץ לחוד דאל"כ ל"ה צריך לפרש משום קלב"מ וכיון דהזיד בחמץ לחוד קמ"ל שפיר לפ"ד משלם דאל"כ ל"ש קלב"מ ולפי' זה צ"ל דבס"ד לפ"מ משלם היינו צריכין לדחוקי מזיד בתרומה ומש"ה פטור דכיון דהזיד בתרומה ודאי לפ"ד משלם וכיון דאסור בהנאה ע"כ ל"ה בר דמים וע"כ דחיק הגמ' לאוקמי כריה"ג כדי לאוקמי אפי' בהזיד בחמץ [גם י"ל דבהו"א הוי צריכין לומר דאפי' אי לפ"מ משלם שייך קלב"מ וכפי' המשניות ואליבא דאמת לא ניחא להגמ' לומר כן ע"כ שני ריה"ג הוא ודוק] כדמשמע לשון מזיד וכמש"ל, אך אליבא דהלכתא ע"כ דמיירי במזיד בחמץ לחוד דאל"כ ל"ש קלב"מ לדידן דקיי"ל כרבא מיתה ביד"ש אינו פוטר ומסתמא הלכתא כרבא נגד אביי אף מאי דפליגי אליבא דרנב"ה ועי' היטב והא דסיים הרמב"ם דאינו משלם דמי עצים הואיל ואסור בהנאה ולא כ' ג"כ הטעם משום קלב"מ נראה לפרש דאתי לפרושי דלא תקשי לן נימ' מדאגבי' קני', ואף דשייך קלב"מ אף על ההגבהה משום לאו דב"י מ"מ לא פסיקא מלתא דאיכא לאשכוחי באכל פחות מכשיעור דלענין אכילה מצטרף בכדי אכי"פ ולא לענין ב"י וע"כ כ' משום דאסור בהנאה ולפ"מ דמוקי הגמ' דחמץ מותר בהנאה צ"ל כמ"ש לעיל בתחב לו חבירו, גם י"ל דמיירי בכל גווני אפי' שגג בחמץ רק הזיד בתרומה ודוק ועי' היטב:

ולהיות כשעמדתי על העיון בענין זה נמשכתי דרך למודי בעזה"י בכמה ענינים אם כי לא יכולתי להעמיק העיון בהם, אעפ"כ ראיתי לרשום אותם ישמע חכם ויוסף לקח, הפ"י הקשה דלמא מיירי מתני' בתרומה שלא באה ליד כהן ולא זהו חמץ שמוזהרין עליו בב"י וע"כ הוי בר דמים דלאח"ז מותר והוי גורל"מ עי"ש, וכבר כתבתי לעיל בזה ולכאורה י"ל לפי מאי דאיתא בחולין המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור אם כן ליכא לאוקמי בהכי דהיכא דלא בא ליד כהן פטור לגמרי דהוי כמזיק מתנות כהונה, אך לשיטת הר"ן דס"ל לחלק דוקא היכא דנתכוין לגוזלו פטור משום דקני' ליה משא"כ היכא דלא נתכוין לגוזלו וראייתו מקושית תוס' התם ממי שאנסו גרנו דמשני התם משתרשי ליה אם כן בשוגג דלא נתכוין לקנותו שפיר חייב לשלם משא"כ לשיטת התוס' הו"מ למימר כיון דאינו מחיוב לשלם א"כ כיון דס"ד לפ"ד משלם פטור בזה אך הא ליתי' דהא משנה שלימה שנינו ב"י שאכלה תרומה ואח"כ נשאת לכהן כו' וקשה למה תשלם כלל אי אמרינן לפ"ד משלם הא הוי כמו מזיק מתנות כהונה וקשיא משנה זו לשיטת תוס' וצ"ל לפמ"ש תוס' שם ללישנא דטעמא משום ממון שאל"ת עכ"פ לצי"ש חייב, לפ"ז י"ל דמתני' דהתם לצי"ש וכסברא שכ' לעיל דכיון דאיכא חיוב לצי"ש שפיר חייב קו"ח כיון דהתשלומין הוי כפרה, והר"ן לשיטתו דל"ס כתוס' רק דאפי' לל"ק פטור אפי' לצי"ש הרי לדידי' קושי' הנ"ל ממילא לק"מ כיון דהוי שוגג לא לתכוין לקנותו ול"ה בכלל מזיק מתנות כהונה:

לקושי' תוס' אי תשלומי תרומה כפרה קשה מיבמות נתערב וולדה בוולד שפחתה, לע"ד י"ל דאי אפשר להפריש מספק כיון דעיקר הכפרה במה שנעשה תרומה וזה לא נעשה תרומה דמדאורייתא מוקמי' על החזקה והוי בחזקת חולין ועי' היטב:

עוד נראה על קושית אדמ"ו הגאון החסיד מוהר"י זצ"ל דמה שכתבתי לעיל לתרץ ראיתי להגאון מליסא שילי"ט בס' נתיבות המשפט שלו שת"י, אמנם נראה דאף בקדשי בדק הבית מצינו אפי' היכא שלא הפסיד להקדש רק הואיל ונהנה חייב כדאיתא ר"פ הנהנה מן ההקדש כל דבר שאין בו פגם כיון שנהנה מעל כיצד נתנה קטלא בצווארה כו' מוכח דאע"ג דאין הפסד להקדש בכך אפ"ה שייך מעילה א"כ מוכח דהתשלומין הם רק לכפרה כמו קדשי מזבח ע"כ נ"ל לפמ"ש הרמב"ם בה' מעילה דמעילת קדשי מזבח אזלי לנדבות ציבור ולוקחין מהם עולות א"כ בפשיטות מצינו לחלק כיון דבקרבן ל"א קלב"מ וא"כ הכא דהק"וח גופי' הם לצורך קרבן וכל הקרבנות באים לרצות ע"כ י"ל דל"ש כלל קלב"מ ול"ד למעילת קדשי ב"ה דאין לוקחין בהם קרבנות וע"כ ל"ה דינו כקרבן ושפיר י"ל קלב"מ גם אפשר לאשכוחי היכא דהקריב אשמו שלא לשמה ואכל נותר ממנו ובזה אפ"ל דהק"וח שמשלם מצטרף לאשם אחר שצריך להביא וכמ"ש הרמב"ם בהפריש שני סלעים לאשם ולקח ממנו שני אלים לחולין א' יפה ב"ס וא"י עשרה זוז דאי' במשנה דכריתות פ"ו היפה ב"ס יביא לאשמו והשני למעילתו שכ' הרמב"ם שהיפה עשרה זוז עולה לקו"ח של מעילתו וא"כ בזה ג"כ הואיל ומעל באשם שלו מצטרף הקו"ח להאשם אחר הואיל ומכח אשם שלו קאתי ובאשמו ודאי ל"א קלב"מ ודוק היטב:

תוכן העניינים

חמדת שלמה על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה