חמדת שלמה על יבמות· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
דף עה.
תוס' ד"ה שאין הביאו ראי' מירושלמי דבניטל אחת מהן אפי' ביד"א כשר והרא"ש כ' דהירושלמי מיירי בידי שמים וכ"כ הרמב"ן ועי' בבית מאיר, ובאמת דברי הירושלמי נראין כמעורבבין דלמאי דקאמר דאינו מוליד מוכח דהוי ביד"ש דאי הוי ביד"א ואינו מוליד אמאי כשר ולמאי דאי' אח"כ בירושלמי בלבד בשלימין מוכח דמיירי בידי אדם עיי"ש בירושלמי:
ולי הי' נראה דאפשר לפרש כך דהא דקאמר הירושלמי דאינו מוליד בניטל אחת היינו דע"י שניטל אחת ביד"א גורם חלישות כח להשניי' וזה החלישות מקרי ביד"ש כיון דאין המעשה נעשה בהשניי' עצמה והוי רק כמו ע"י חולי דלרוב הפוסקים הוי ביד"ש וע"כ קאמר דהוי כמו סריס חמה שאינו מוליד ואפ"ה מותר לבוא בקהל דהוי ביד"ש וע"י רפואה י"ל שפיר דמוליד דהא סריס חמה גופי' יש לו רפואה כדאיתא במתני' דלקמן דלע"ד נראה ברור אף לר"ע דס"ל סריס חמה א"ח מ"מ מודה דיש לו רפואה רק דאפ"ה כיון דעדיין לא נתרפא ול"ה לו שעת הכושר ע"כ א"ח ולכאורה הייתי רוצה לומר דר"ע ס"ל דאין לו רפואה רק א"נ כן אינו מובן מאי מקשה הגמ' לקמן וליחוש שמא נתרפא בנתיים הא מחזקינן דא"ל רפואה א"ו מוכח דאף ר"ע ס"ל די"ל רפואה רק דכ"ז שלא נתרפא א"ח וע"כ מקשה הגמ' שפיר וליחוש שמא נתרפא בנתיים והי' לו שעה"כ ועי' שם ברש"י שפי' מהאי הדר בי' בפי' השני הואיל והביא ראי' שמתרפאין ולפמ"ש דאף ר"ע מודה שי"ל רפואה דברי רש"י צע"ק אבל עכ"פ נראה לי דמוכח מגמ' מדמקשה וליחוש דאף לר"ע ס"ח י"ל רפואה, ולפי"ז יש לעי' דמצי לאשכוחי אשת אחיו מאביו פוטרת צרתה כגון שהי' סריס כשנפלה לו יבמתו ויבם אחיו ואח"כ נתרפא ונפלה לפניו מאחיו השני דהו"ל יבמה שנאסרה עליו שעה אחת ופוטרת צרתה וצ"ל דמתני' בפלוגתא לא קמיירי וללוי הוי בכלל אשת אחיו מ"ש מאביו או מאמו ומזה ראי' למ"ש הרע"ב פ"ג מ"ז דצרתה חולצת עיי"ש ודוק:
נחזור לראשונות דס"ח י"ל רפואה וניטל אחת הוא כמו ס"ח, והא דקאמר בירושלמי דא"מ היינו בלא רפואה וע"כ ל"ק ממ"ש תוס' ממעשים בכ"י דחזינן שמולידים די"ל מסתמא הרופאים נותנים סמים ורפואות להתחזק וע"כ מוליד ויוכל להיות שבזמן הגמ' היתה הרפואה בזה לא שכיחא ולענין זה נשתנה שהרפואה הוא יותר בנמצא וכה"ג אשכחן טובי שנשתנה בין דורות הראשונים לזה"ז ודומה לזה עי' בש"ע אבה"ע סי' קנו סעי"ד בהגה' לענין יולדת לט' יולדת למקוטעין וע"כ א"ש דצריך שישאר אחת כיון דמיירי ביד"א שאותו שניטלה ניטלה ביד"א רק לענין השנית הוי ס"ח מחמת החלישות שנולד בשני ואתי ג"כ שפיר בסוף הסוגי' דירושלמי דרצה לומר הא דפליגא הברייתות בס"ח תלי בפלוגתא דריב"ב ורבנן אף דמיירי בניטל ביד"א מ"מ השניי' הוי ביד"ש דנטילת האחד אינו מעכב שאינו יכול להוליד רק מחמת חלישת השנית ולבסוף דמשני אפ"ת רבנן י"ל דה"פ דרבנן חשבי לי' זה ביד"א כמו שאם נולד חולי ואח"כ ניטל ביד"א כדמסיים שם מאן מסיית בי' דהוי ביד"א ה"נ אם החולי התחיל ע"י נטילת הא' מקרי חולשת השני ביד"א לרבנן וריב"ב ס"ל דהוי ביד"ש, ובזה מיושבים דברי רש"י שכ' ס"ח ס"ד דסריס היינו ע"י חולי וזה לאו חולי הוא וקשה אי ס"ל כפי' התוס' הו"ל לפרש בקיצור דזה ע"י אדם הוא ואי ס"ל כפי' הרמב"ן דמיירי ע"י חולי רק דסתם ס"ח הוא ממעי אמו א"כ מאי זה שכ' רש"י והאי לאו חולי הוא ולפמ"ש יש לכוין ברש"י דס"ל דכיון שלא שלטה יד האדם רק באחת ועי"ז בא חולשה בשני ע"כ הוי בידי שמים אבל ע"י חולי לא הוי וסתם ס"ח הוא ע"י חולי וע"כ כתב רש"י והאי לאו חולי הוא ועי' היטב כי להיות דברי הירושלמי הללו תמוהים ולפענ"ד יש פנים לפרש כמ"ש ודוק עי' ביש"ש סי' ה' כתב להרמב"ם דס"ל ספיקות מותרת לפ"ד הא ספיקות בודאן אסור עיי"ש ולענ"ד דע"כ הא דקאמר ספיקות מותרין בע"כ מיירי ספק ממזר ספק גיורת דליכא למימר ספק ממזר ספק ישראל דממ"נ אסורה לשיטת הרמב"ם דפ"ד אסור בממזרת וע"כ דמיירי כנ"ל ואין האיסור רק משום צד ממזרת ולזה י"ל כיון דמדאוריי' שרי בפסולין ל"ג ודברי הב"ש שלא הבין כן צריכים עיון גדול, ועי' היטב: