חמדת שלמה על יבמות· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
דף מו:
גמ' ור"י טבילה באבות מנ"ל עי' בתוספת ובמוהרש"א שהקשה דילמא ר"י יליף תו"ש כמו דיליף ר"ע ולכאורה הי' נ"ל ליישב קו' מוהרש"א בפשיטות לפמ"ש הרא"ש בשבת להוכיח לשיטת ה"ג דס"ל נולד מהול א"צ להטיף דם ברית ומי שנכנס לברי' מהול צריך להטיף ד"ב ל"ה מטעם שכ' תו' הואיל ומעולם לא הי' ערל אין צל"ה משא"כ בנכנס לברית מהול דהיה לו ערלה ונימול שלא כמצותו צל"ה מדתנן היה לו שני תינוקות כו' ומוקי שקדם ומל של שבת בע"ש דלא הוי טרוד וקשה דסוף סוף עדיין טרוד הוא להטיף ד"ב ולפ"ז כיון דמוכח דר"י ס"ל בנימול תוך ח' א"צ להטיף ד"ב וה"ה נולד מהול לשיטת הרא"ש א"כ תו לא מצי למדרש תו"ש כר"ע דע"כ בע"כ צ"ל חד לנולד מהול ואיהו כיון דס"ל ע"כ תוך ח' א"צ להטיף בע"כ דדריש תו"ש כר"א ותרווייהו צריכי להיות מופנה כדאי' התם אך אי משום הא לא ארי' די"ל לעולם דחד אתי לנולד מהול דצריך להטיף דם ברית משום שמא י"ל ערלה כבושה כדאיתא בשבת ולעולם נימול תוך ח' א"צ להטיף דם ברית דגלי רחמנא ערלתו משא"כ נולד מהול די"ל שמא ע"כ יש לו, ובל"ז יש ג"כ לדחות דדוקא לר"א בעי מופנה מב' צדדי' וצריך שני לימודים חד אלמד וחד אמלמד כדאי' התם משא"כ לדידן ל"ב מופנה משני צדדים ואף אי ס"ל דחד אתי לגר שמל ולא טבל אפ"ה מצי למדרש כר"א דחד מופנה לגז"ש ולמידין וא"מ ובזה נסתר תי' המוהרש"א דהו"ל לומר וכן הי' ר"י אומר כדבריו דהא י"ל דר"י שפיר יליף הגז"ש משכיר לחוד והוי מופנה מצד אחד וצע"ג על המוהרש"א:
**(הג"ה עיקר קושיית תוס' היה נ"ל ליישב דר"ע ס"ל כר"י ואפ"ה ל"ה כמו ערבי מהול כיון דהתחלת המילה היה לשם יהדות וכ"מ כאן בריטב"א. ולקמן בסוגיא דתו"ש בח"י רשב"א ודוק:):**
אמנם נ"ל לפמ"ש הרא"ש שם דה"ט דקטן א"צ להטיף והנכנס לברית כשהוא מהול צ"ל הוא משום דמצד הסברא בשניהם צריך להטיף כו' ולכאורה צריך להסביר דבריו מאי חילוק יש כיון דתרווייהו נימולים שלא כמצוותו ונראה פשוט דה"ט דבקטן הוא רק משום מצות מילה ושפיר גלי רחמנא דאצ"ל משא"כ בנכנס לברית דלולי זאת הוא עדיין כמו שהיה מקדם ע"כ שפיר אפי' ערבי וגבעוני מהול צריך להטיף מעתה למ"ד טבל ולא מל יצא א"כ ערבי מהול וגבעוני מהול כשנכנסו לברית אין צריך להטיף כיון דמשום גוף הדבר אין צריך למול רק בשביל מצות מילה ובזה אין חילוק בינו לקטן כן נראה נכון ודוק:
ולפ"ז י"ל קושי' מהרש"א הנ"ל שהקשה דילמא ר"י יליף מתו"ש דקשה אי לא הוי מצינן טבילה באבות והוי סברא חיצונה דמל ולא טבל יצא רק דנילף מתו"ש דלא יצא קשה מנ"ל דקרא אתי למל ולא טבל דלמא אתי למעוטי טבל ולא מל דלא נילף מאמהות ואתי לגלויי דלא נילף אפשר משא"א, אך לכאורה הא ליתא דטבל ולא מל תיפוק ליה דאינו אוכל משום דהוי ערל רק י"ל לפמ"ש לעיל דנ"מ בנכנס לברית כשהוא מהול דאי הו"א דטבל ולא מל מהני ממילא הוי ג"ג וא"צ להטיף ד"ב כמ"ש לעיל ע"כ כתב רחמנא תו"ש להורות דלה"ג וממילא ה"ע ולעולם מל ולא טבל ה"ג, אמנם לר"ע ל"ק דאיהו ס"ל לא ילפינן אפשר משא"א כדאיתא בגמ' ולדידי' ממילא טבל ול"מ לא מהני וע"כ תו"ש אתי למל ולא טבל משא"כ לר"י דס"ל ילפינן אפשר משאי אפשר ולדידי' צריך מיעוטא לטבל ולא מל וקשי' שפיר מנ"ל למעוטי מל ולא טבל דילמא אתי למעוטי טבל ולא מל ע"כ צריך הגמ' לומר דר"י ס"ל דהוי טבילה באבות ועי' בש"ך הלכות מילה ולפמ"ש מוכח כשיטת הרא"ש ומה שדחה הש"ך ראיית הר"ש ברא"ש הנ"ל דאף דצריך להטיף מ"מ אינו דוחה שבת ולכאורה יש ראיה להש"ך דהא ממעט מערלתו נולד מהול דאף דצריך להטיף אפ"ה אינו דוחה שבת אך מהתם אין ראי' דנולד מהול הוא מטעם שמא י"ל ערלה כבושה וכיון דהוי ספק ע"כ אינו דוחה שבת משא"כ נימול תוך ח' אם נימא דצריך להטיף הוא חיוב ודאי למה לא ידחה שבת ודוק היטב בכל זה:
ומדי דברי אזכיר מ"ש הרא"ש להוכיח דנימל תוך ח' א"צ להטיף מדמוקי בקדם ומל ש"ש בע"ש וא"נ דצריך להטיף עדיין הוא טרוד ולענ"ד אפשר לומר כיון דנימול בע"ש הוי בגדר חולה עד שלשה ימים לפחות ועי' תוי"ט פ"ט משבת משנה ג' בשם הר"ן דבשני מסוכן יותר ועכ"פ לא גרע מחולי בא' מאיבריו דדוחין המילה ול"ה שוב טרוד וצ"ע:
ולפי מה שכתבתי י"ל מאי דתמו' לכאורה ע"מ דמקשה פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים הא מוכח מסתמ' דמתני' במנחות דף פ"ב דילפי' מפסח דדבר שבחובה אינו בא מן המעשר והיינו משום דילפינן פסח דורות מפסח מצרים כדמפרש התם בגמ' להדי' ומוכח דסתמא דמתני' ס"ל כר"א דילפינן אפשר משא"א וממילא דנוכל למילף מאמהות והיינו כר"א ולכאורה הוא צע"ג ועפימ"ש י"ל דרבנן ילפינן מתו"ש כמש"ל וע"כ אף דילפינן אפשר משא"א אפ"ה י"ל דטבל ול"מ לה"ג מדרשא דתו"ש ודוק היטב: