חמדת שלמה על יבמות· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
דף מא:
גמ' הספיקות כו' אם יבא אלי' כו' בס' בית מאיר בצלעות הבית הביא קושי' משם הרב מוהר"ל פערנבאך מליסא מסוגי' דב"ב בקונה שני אילנות דמקשה והא בעי קריאה אף דקרי' ל"מ מ"מ ראוי לקריי' בעינן ומשום דר"ז כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת והקשה הרב הנ"ל כמו דאמר הכא דהוי בכלל אם חפץ ייבם משום דאם יבא אלי' ה"נ נימא דהוי ראוי לקריי' משום דאם יבא אלי' ויאמר דקנה קרקע הי' יכול לקרות, והגאון מוה' טעבלי דיין מליסא חילק עפי"ס המש"ל בין ספיקא דעובדא לספיקא דדינא, ולי קשה קצת ע"ז דבקונה שני אילנות ע"כ הספק הוא בדעת בני אדם אם דעתם לקנות קרקע או לא וא"כ הוי כמו ספיקא דעובדא וכעין ס' זו כ' המש"ל כמדומה בפט"ו מה' מכירה:
ולענ"ד הי' נראה כיון דחייבי לאוין ועשה דוודאי אינם ראוים ליבום מדאורייתא ואפ"ה עולים לחליצה כדמרבינן לעיל מויבמה א"כ ע"כ הא דממעטי' ח"כ אין הטעם משום דל"ה בכלל אם חפץ ייבם רק משום דלא קרינן בי' ולקחה דל"ש בי' ליקוחין כמ"ש רש"י ומש"ה ח"ל ועשה דהוי בכלל ולקחה אף דל"ש לומר אם חפץ ייבם אפ"ה עולה לחליצה וא"כ הא דאמרי' אם לא יחפוץ הא אם חפץ היינו רק דליהוי בכלל ולקחה וע"כ שפיר אמרי' אם יבא אלי' לומר דל"א דא"ע לחליצה משום דל"ה בכלל ולקחה דלא שייך בה ליקוחין כיון דמצד עצמותה הוי בכלל ליקוחין אם יבוא אלי' וע"כ ל"ד לח"כ דממעטינן מאם לא יחפוץ דהתם מצד עצמותה אינה ראוי' אבל אי הוי אמרי' דהקפידה הוא שצריך להיות אם חפץ ייבם ל"ה מהני הא דאם יבוא אלי' כיון דס"ס ל"ק בי' אם חפץ ייבם השתא דלא בא אלי' רק כיון דמוכח מח"ל ועשה דלא צריך להיות אם חפץ ייבם רק דהיא מצד עצמותה יהי' שייך בה ליקוחין ע"כ שפיר מהני דאם יבוא אלי' לומר דמצד עצמותה ראוי' ליבום משא"כ התם בביכורים כיון דצריך להיות ראוי לבילה צ"ל ראוי לקרי' ממש משא"כ הכא דמוכח ע"כ דל"צ ראוי לייבם ממש כדמוכח מח"ל ועשה, ובזה מדוקדק דברי רש"י שכ' וכל הנך דאמר רבנן חולצת ול"מ כגון אחות חלוצה ואחות זקוקה וק' למה לא פי' רש"י איסור מצוה ואיסור קדושה דלעיל א"ו דהנך הוין בכלל ייבום כיון דהוין בכלל ליקוחין כמ"ש רש"י לעיל וע"כ ל"ק לרש"י רק מאחות חלוצה דגזרי רבנן משום אחות גרושה ודמי' מדרבנן לחייבי כריתות דלא שייך בהם לקוחין ועיי' מס' גיטין (דף מ"ב ע"ב) אי' נמי התם אם יבוא אלי':
עוד הי' אפשר לומר דהא צריך להבין למה לא קאמר הגמ' התם אם יבאו עדים ויאמר דהא קידש כיון דע"כ מיירי דאיכא לברורי וכמ"ש רש"י וכ"ה בבית מאיר, ע"כ הי' אפשר לומר דקושית הגמ' הוא היכא דהעדים הם במדה"י וע"כ הוי בשעת חליצה א"ר ליבום דאי אפשר להם לבוא ע"כ קאמר הגמ' אם יבוא אלי' ע"ד מ"ד אלי' הנביא בשלוש ואשכחן לקמן (דף קט"ז) ע"י קפיצה ופי' רש"י ע"י שם וע"כ קאמר הגמ' אם יבוא אלי' היינו שהעדים יבואו כדרך אלי' הנביא וע"כ הוי ראוי לייבום אבל לא שאלי' יאמר נביאות דאפשר לומר דאין ס' כלל שיאמר נביאות בענין זה וא"כ ל"ק מבכורים דהתם צריך שיאמר דרך נביאות וזה אין סברא כלל, ובזה י"ל קושיא מהרש"א על רש"י מ"ש ספק צרת ערוה הא התם שייך אם יבוא אלי' ונדחק ביישוב ולפמ"ש כיון דקושי' רש"י ע"כ היכא דליכא לברורי היינו שאין עדים כלל בדבר וצ"ל שיגיד דרך נביאות וזה אין סברא אמנם התם בגיטין צ"ל ע"כ אם יבוא אלי' ויאמר דרך נביאות אמנם התם וודאי ל"ה רק ע"ד מליצה דס"ס הוי באמת קנין כספו ודוק היטיב ועיי"ש בס' בית מאיר כי הוא ז"ל כ' ג"כ קצת כעין שכתבתי ואעפ"כ אמרתי לכתוב מ"ש כי לפע"ד הוא נכון: