אור ברסלב

חמדת שלמה על יבמות· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

דף כז.

דף כו:

תוס' ד"ה מאי אחד חולץ לכולן אאמצעית כו' וי"ל דשינויא דהכא קאי אליבא דר"א דלדידיה כו' ולכאורה לא הבנתי מ"ש תוספת דלר"א חליצת שוות פוטרת הא לכאורה מוכח דאפי' חליצה מעולה אינה פוטרת דאל"כ קשה אמאי חלץ לאחיות לא נפטרו צרות נהי דחליצת אחיות הוי חליצה גרוע משל צרות מ"מ לאחר שחלץ לאחיות פשיטא דהצרות אסורות מדאורייתא דמה"ת חליצת אחיות חליצה מעלייתא ונפקע הזיקה לגמרי מהצרות ואפ"ה צריך לחלוץ להצרות א"כ מוכח דאפי' חליצה מעולה משל צרות אינה פוטרת והא דחלץ לצרה נפטרה אחיות צ"ל דהוי חליצה מעולה לגמרי דלא אלימא זיקה לשוי' לצרה כערוה וכמ"ש הנ"י עיי"ש והוי כמו שאר שתי צרות שחולץ לאחת ונפטרה צרתה:

אמנם לכאורה מוכח מאבעי' הגמ' לקמן בעלת הגט ובעלת המאמר איזהו מהן קודמת ופי' רש"י איזהו מהן יפטור צרתה ופשיט דשוות ופי' רש"י דתרווייהו פוטרת וחולץ לאיזה שירצה א"כ מוכח להדיא דחליצה מעולה משל חבירתה פוטרת אף דל"ה חליצה כשירה לגמרי ואף לשיטת הרמב"ם שהביא הרא"ש וכמדומה שכן שיטת הרמב"ן דשוים אינם פוטרת ופשיטת הגמרא דשוים וא"פ מ"מ חליצה מעולה מש"ח מוכח דפוטרת דזהו האבעי' של הגמ' א"כ מוכח דלא כמ"ש דאפי' חליצה מעולה אינה פוטרת מדחלץ לאחיות לא נפטרו צרות דהוי לאחר חליצה חליצה מעולה משל צרה:

אך לולי דברי רבותינו היה נ"ל לפרש דודאי אין אחת מהם פוטרת צרתה רק דאבעיות הגמ' הוא איזהו מהן קודמת לענין שיחלוץ לה קודם לחברתה כיון דלאחר חליצה הוי חליצת שניה חליצה גרועה כיון דכבר חלץ לצרתה וע"כ ראוי להקדים אותו שחליצה שלה מעולה דהיינו אי אמרינן בעלת המאמר עדיפא ראוי להקדימה דאם יחלוץ לבעלת הגט קודם דהוי חליצה גרועה ואח"כ יחלוץ לבעלת המאמר יהיה ג"כ חליצה גרועה מחמת שכבר חלץ לצרתה ע"כ ראוי להקדים לבעלת המאמר כדי שיהיה עכ"פ חליצה מעולה מאי דאפשר ופשיט הגמ' דתרווייהו שוין וממילא אין קפידא בהקדמתן ולעולם דתרווייהו צריכי חליצה דכיון דהוי חליצה גרועה ול"ה חליצה כשרה לגמרי אינה פוטרת צרתה:

ובגוף קושיית התוס' שהקשו לפ"ז מאי משני אאמצעית כיון דלא ידע בתי' זה לחלק בין מפטר נפשה למפטר צרתה נ"ל ליישב דוודאי קושית הגמ' כיון דאמר שמואל חליצה מעלייתא בעי אמאי אחד חולץ לכולן כיון דבראשונות אפשר בחליצה מעלייתא דהיינו שאחד יחלוץ לכ"א [ועי' מ"ש רש"י משום דהוי רק זיקה גרידתא] גם אפשר לומר דקושי' הגמ' לפום מאי דאוקמי מילתא דרב בזה אח"ז וא"כ אפשר בחליצה מעלייתא לגמרי ולזה לא ניחא ליה לגמ' בתי' קמא לחלק בין מפטר נפשי' למפטר צרתה כיון דס"ל חליצה מעלייתא בעי למה לא נהדר אחר חליצה מעלייתא משא"כ אמצעית דאי אפשר לה רק בחליצה גרועה שפיר מצינן למימר דא"צ חיזור כיון דכבר חלצה מאח אחד מה יוסיף לה חליצת אח השני משא"כ לגבי למפטר צרתה ס"ל שפיר דאחיות אינה פוטרת צרות כיון דצרתה לא נחלצו לגמרי צריך לעשות מעשה בגופה משא"כ בתירוץ השני ס"ל דאפי' היכא דאפשר בחליצה מעלייתא סגי למיפטר נפשה בחליצה גרועה וזה לא הוי ס"ל בתי' קמא אבל לענין חליצה גרועה י"ל דשפיר אסיק לחלק בין מפטר נפשי' ובין מפטר צרתה ודוק:

וראי' לזה מדברי הראב"ד שהביא הרא"ש שפסק כתי' הראשון וכתב דאפי' למפטר נפשה כל מאי דאפשר לאהדורי אחר חליצה כשירה מהדרינן ואי עבר נמי חד וחלץ לכולהי מאי דעבד עבד ושריין לעלמא, והנה לכאורה דבריו תמוהים כיון דפסק כתי' הראשון למה כתב דמהני בדיעבד אם חלץ אחד לכולן ולפמ"ש א"ש דנהי כיון דמהדרינן אחר חליצה כשירה אפי' למפטר נפשה מש"ה זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת כדי שיהיה חליצה כשירה אך אי עבר אחד וחלץ לכולן אף אם נימא דיחלוץ לה אח השני שוב לא יהיה חליצה כשירה דכבר פקע זיקתה ע"י חליצת האח הראשון דמדאורייתא הוי חליצה מעלייתא וע"כ ממילא הוי הראשוני' כמו האמצעית דאי אפשר לאהדורי בתר חליצה כשירה ולשון הראב"ד מורה להדיא כמו שכתבתי במ"ש דאפי' למיפטר נפשה צריך למיהדר בתר חליצה כשירה ועי' בבית שמואל:

אמנם לשיטת הרמב"ם דס"ל דכל היכא דאינו יכול לייבם הוי חליצה גרוע אפי' שלא נגרע הזיקה ודלא כשיטת התוס' א"כ מוכח בע"כ לר"א דחליצה מעולה אפי' דלא הוי חליצה כשירה לגמרי דהא חליצת הצרות לא הוי חליצה כשירה לגמרי כיון דאסורה להתייבם [ול"ל כס' הנ"י הנ"ל] וע"כ אפשר לומר לר"א דאפי' שוות פוטרת ג"כ רק דחלוצה גרועה לא פטרה אידך דהוי מעולה ממנה ולפ"ז הדרי הקושי' הנ"ל לדוכתי' דכיון דכבר חלץ לאחיות הוי חליצת האחיות מעולה משל צרות דמדאורייתא נפסלה הצרה וא"כ למה צריך לחלוץ להצרה וצ"ל דה"ט כיון דבתחי' היה ראוי לחלוץ להצרה דהוי מעלייא טפי משל אחיות ע"כ אף שעבר וחלץ לאחיות אמרו חכמים דלא ליהני מעשיו דהא אפשר להיות שלא רצה לחלוץ להצרה כדי דלא ליתסרו קרובת הצרה עלה ועל קרובת האחיות לא חשש ע"כ אמרו רבנן דלא ליהני מעשיו וצריך לחלוץ להצרה אף דחליצת הצרה עכשיו גריעה משל אחיות:

אך לפ"ז אין אנו צריכים לומר דשני התירוצים מחולקים בזה דלתירוץ הראשון הוי ס"ל דאפי' חליצה מעולה מש"ח אינה פוטרתה ור"א חולק ע"ז דלפ"ז עיקר חסר מתי' ר"א דלא שני רק לא אלימא זיקה כו' וקשה סו"ס הא הוי חליצה פסולה וצ"ל כיון דמעולה מש"ח פוטרת וכיון דבתי' קמא לא סבירא ליה הכי הו"ל לר"א לפרושי ולפמ"ש י"ל כיון דמתחלה הוי ס' אין זיקה ואם היה מתחיל בצרות הוי חליצה מעולה וכשירה לגמרי רק הוא עשה שלא כדין שהתחיל באחיות ועי"ז שחלץ ללאה תחילה הוי חליצת רחל אחות חליצה וצרתה צרת קרובת חלוצתו וע"כ י"ל שפיר אף שחלץ לצרת' והוי מעולה משל רחל אפ"ה לא תפטר לרחל כיון שהוא גרם להיות חליצה פסולה ע"כ צריך לחלוץ לרחל ועי"ז אסורים עליו קרובת רחל, ועי' לקמן דף מ"א בתוס' דלפי' רש"י שם נראה דבל"ז אסורים קרובת רחל משום דהעולם יטעו לומר דחלץ לה והוי כמו גרושתו, אך לפמ"ש תוס' שם נראה דקרובת רחל אינם אסורים עד שיחלוץ לה משא"כ לר"א א"ש חלץ לצרות נפטרו אחיות דלא היה אפשר בחליצה מעולה מזה:

ולפ"ז יש ליישב ג"כ דברי הראב"ד הנ"ל דאם חלץ את אחד לכולם ל"ש לומר דעבד הכי בשביל שלא יאסרו הקרובות על אחיו דאין אדם חוטא ולא לו כדאי' לעיל וכולן מותרים לבניהם וכיון דהוא כבר חלץ וע"כ אי אפשר תו בחליצה מעולה מזה ע"כ אין סברא שיחלצו לה אחים כיון דחליצת אחים גרועה אחר שכבר חלץ לה אח הראשון ועדיין צריך עיון בכל זה ודוק:

אמר המחבר הנה בספרי שו"ת חמדת שלמה חלק יו"ד כתבתי בסוגיא זו בעזה"י עיי"ש סי' י"א וסי' י"ב, אפס לא סיימתי שם אשר חנני ה' ית"ש עוד מה ששייך לסוגיא זו איסור כולל בשבועה וכדומה ענפים המתפשטים מסוגיא זו, כן עתה באתי להעלות פה הדברים האלו, ויהיו לרצון אמרי פי:

תוכן העניינים

חמדת שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה