חמדת שלמה על גיטין· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
דף טו.
ת"ק כר' אלעזר. מכאן צ"ע כעת על דברי הרמ"ה דבשכ"מ הולך כזכי מטעם דלא מצי לברר דבריו שפיר מחמת חליו, א"כ האיך קאמר דפליגי בפלוגתא דר"א ורבנן דהא התם ה"ט דתקנו דברי שכ"מ שלא תטרף דעתו ור"א לית ליה האי תקנתא, אבל הא דנימא דכוונתו הוי זכי הוי מלתא אחריתי כמ"ש ראייה מר' שמעון שזורי, ויותר הו"ל להגמ' לומר דפליגי בפלוגתא דר"ש שזורי ורבנן וצע"ג ע"ד, ולי היה נראה לפרש בלשון רש"י דמשמע מדבריו קצת כדברי הרמ"ה בכל הסוגי'] דכוונת רש"י כך דכל הס' דהולך לאו כזכי ה"ט דכל כמה דאינו אומר זכי אמרינן דרצונו שיהיה לו הזכות שיוכל לחזור עדיין, וא"כ בשכ"מ דחזינן אף דדבריו ככתובים אפ"ה יכול לחזור שתקנו חכמים שיהיו כמסורים ואפ"ה יכול לחזור, א"כ שפיר אמרינן אף בהולך דכוונתו היה לזכות [ונ"מ במת מקבל בחיי נותן ודלא כס' התוס' שדבריהם צע"ג עיין בהר"ן], ואפ"ה יכול לחזור כמו בשאר מתנות שכ"מ, ועיין בירושלמי בשמעתין ועיין בתשובת שב יעקב (חלק אה"ע סי' כ"ו דף ס"ט ע"ב) ודוק:
פרק שני
חידושי הלכה ותוס' סוגיא דנכתב ביום
(א)