חמדת שלמה על ביצה· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
דף יב. · י
אמנם נראה די"ל עפ"מ שהקשו התוס' בשבת ר"פ תולין תמי' קיימת לכאו' ע"מ דאמר הא דר"א עדיפא מדר"י דקשה ממנ"פ אם אין מוכרח דרשא דהוא דלמא ר"י לית לי' ומנ"ל לעשות שלש מחלוקת ע"ש, ונ"ל די"ל כיון דפשטי' דקרא דאשר יעשה לכל נפש משמע דנימא מתוך וכמ"ש המג"ש וצ"ל טעמא דב"ש דלית להו מתוך, וי"ל דהיינו טעמא דהוא אתי למעוטי דוקא אוכל נפש עצמו הותר דלא נטעי לומר מתוך, ולפ"ז אין ראי' למעט מכשירין שאפשר לעשות כו', וע"כ אתי הכל שפיר דר"א דהוא מתלמידי שמאי ולית לי' מתוך וע"כ ממילא אף מכשירין שאפשר מותר ואין לנו ראי' לאסור אבל לדידן דקי"ל מתוך הוי הוא מיותר ע"כ צ"ל דאתי למעוטי מכשירין שאפשר לעשותן מעי"ט, וכיון דזכינו לדין דמוכח לר' אליעזר דס"ל אפי' מכשירין שאפשר מותר דהוא אתי למעוטי דלא נימא מתוך א"כ מוכח דב"ש לית לי' מתוך כלל ע"כ קאמר שפיר דא"ל מני ב"ש הוא לפי הנחה דב"ש ור"א בחדא שיטה קיימי ולפ"ז ממילא מיושב קושית התוס' שהקשו דהו"מ למימר ר' עקיבא היא והיינו ר"ע דריש פסחים דאית' התם בגמ' ש"מ מדר"ע דל"ל מתוך, ולפמ"ש י"ל דמדר"ע לא מוכח דהו"מ למימר דוקא בהבערה ל"ל מתוך דהוי ג"כ כעין מכשירין דאינו באוכל נפש עצמו וכמ"ש הפ"י לפ' דברי הר"מ שכ' חוץ מהוצאה והבערה ע"כ קאמר הגמרא הא מני ב"ש דב"ש כר"א והוא למעט מתוך ממילא ל"א כלל מתוך: