חמדת שלמה על ביצה· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
דף יב. · ג
ולפ"ז י"ל דרש"י ס"ל לר"י דל"א מתוך רק בהוצאה ממילא מיושב ג"כ הקושי' שהק' בתוס' על רש"י מהאופה מיו"ט לחול כיון דל"ב צורך קצת למה לא יהי' מותר משום מתוך, ולפ"ז י"ל דס"ל כר"י דל"א מתוך רק בהוצאה, אך לר"י תיקשי לשיטת רש"י ממתניתין דכיצד מפרישין חלה וקשה לר"י למה הוצרך לומר לא זהו חמץ כו' יהא מותר לאפותו משום מתוך, ולכאור' אפ"ל דע"כ לא ס"ל לרש"י דל"ב צורך קצת רק אי ילפי' מקרא דירמי' דסתם משא הוי שלא לצורך לגמרי משא"כ לר"י דלא יליף לי' מקרא דירמי' כיון דס"ל דבכל מלאכות אמרינן מתוך י"ל באמת דבעי עכ"פ צורך קצת, כיון דע"כ לומר דיליף לומר מתוך ממ"ד אשר יעשה לכל נפש וגו' וכמ"ש המג"ש דמשמע דבעי דומי' דאוכל נפש, וי"ל ראי' דלבעלי הגמ' ג"כ לא הי' הדבר ברור אי אמרינן מתוך בכל מלאכות או רק בהוצאה ממ"ד בפסחים ר"פ א"ד דף ס"ח ע"ב ר"י לטעמי' דאמר שמחת יו"ט מצוה כו' עד אמר רב אשי ולמאי דס"ל נמי לר"א שמחת יו"ט רשות אית לי' פירכא, ולכאור' יפלא מאי בעי ר"א בזה כיון דמצינו למימר דאף ר"י ס"ל שבות דמצוה שאני רק דאזיל לשיטתו דס"ל שמחת יו"ט מצוה והוי שבות דמצוה א"כ מנ"ל לר"א לומר אף למאי דס"ל לר"א אית לי' פרכא כיון דמר"י אין ראי' דפליג עד ר"א בסברא זו דשבות דמצוה שאני האיך יכול ר"א מצד סברתו לחלוק על התנא ר"א וצע"ג לענ"ד:
ע"כ נראה לי עפי"מ דיש עוד לדקדק שם בגמרא דאמר ר"י לטעמי' דאמר שמחת יו"ט מצוה דהו"ל לומר ואזדא לטעמי' אתרווייהו אר"א ור"י דר"א ס"ל שמחת יו"ט רשות ור"י ס"ל שמחת יו"ט מצוה, ונראה לי דלכאור' יש להקשות נהי דר"א ס"ל או כולו לה' או כולו לכם מ"מ מי שרוצה לקיים לכם ודאי דעושה מצוה וא"כ אף לדידי' מצינו שהתירו משום מצוה ולא משום שבות ומאי אהדר לי' לר"י מאי ראי' רשות למצוה, וצ"ל דמ"מ לא מקרי מצוה גמורה כיון דאפשר לפטור מזה ע"י כולו לה' ולגבי מצוה שא"א לפטור ממנו קרי לי' רשות, אך עדיין קשה דהא נ"מ במי שכבר התחיל במצות לכם דשוב א"י לקיים כולו לה' והוי מצוה גמורה ואפ"ה התירו לו משום מלאכה ולא התירו לו משום שבות, ודוחק לומר כיון דבתחילה הי' יכול לפטור ממצוה זו לא נק' מצוה גמורה דכיון דעכשיו מוטל עליו לקיים לכם ודאי דהוי מצוה ואפ"ה לא התירו לו משום שבות: