חמדת שלמה על בבא מציעא· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
דף קטו.
תוס' ד"ה וחייב משום ב' כלים וכו' יש לעיין לפמ"ש התוס' דחובל רחיים ורכב ל"ה לאו הניתק לעשה והא דאמר ליה אביי להחזיר משום דהיה שוגג והוי זכייה בטעות, ולפ"ז לרבא דס"ל כ"מ דאמר רחמנא ל"ת א"ע לא מהני אפי' בחבל במזיד חייב להחזיר משא"כ לאביי דבמזיד א"ח להחזיר, ולפ"ז קשה טובא דהו"ל להגמרא בתמורה לומר דאיכא בינייהו בין אביי לרבא חובל רחיים ורכב, והגמ' מסיק התם דא"ב הני שנויין עיי"ש דלפ"מ שפי' רש"י אין נ"מ לדינא כלל, גם התוס' הקשו שם דהו"מ למימר נ"מ עיי"ש שמכח קושיתם יצאו לידון בדבר חדש דבאיסור שבדה מלבו ל"א כ"מ דא"ר לא תעביד לא מהני ולפ"ז עדיין הקושיא במקומו דהו"מ למימר נ"מ זו, ועיין בכ"מ (פ"ג מה' מלוה ולוה) שכתב ג"כ בשם הריב"ש דמש"ה כתב הר"מ בחבל בגד אלמנה מחזירן בע"כ משום דפסק כרבא וקשה ג"כ קושי' הנ"ל דהו"מ למימר זה לנ"מ בין רבא לאביי ועיין בלח"מ שכ' דאף לרבא מהני מדגלי רחמנא השב ותמה בזה על הריב"ש, ולשיטת הר"מ נ"ל דהכא כיון דגלי רחמנא משמע מיד וע"כ אף לאביי לא מהני דבשלמא בכסות יום וכסות לילה שפיר י"ל דכ' רחמנא להחזיר בזמן שצריך לו משא"כ בכלי אוכל נפש דאין לו זמן מיוחד כיון דכתב רחמנא השב וכמ"ש הה"מ דמשכנו שלא ברשות היינו אפילו כלי אוכל נפש וממילא משמע שצריך להחזיר מיד ולא מהני אפילו לאביי ואתי ג"כ שפיר דלא מצי למימר א"ב חובל רחיים ורכב דלתרוויי' לא מהני ומוכח מזה דלא כהריב"ש דס"ל דדוקא לרבא לא מהני דא"כ קשה קושי' הנ"ל דהו"ל לומר נ"מ בין אביי לרבא חובל רחיים ורכב, אך בזה מחולקים הראב"ד והר"מ דלהראב"ד בין לאביי ובין לרבא מהני מדכתיב השב ולפמ"ש בשיטת הר"מ לתרוויי' לא מהני
וע"פ האמור לשיטת הר"מ י"ל קושי' הראב"ד על הר"מ דס"ל בנשרף המשכון לוקה ותמה עליו מסוגיא דמכות דמוכח כיון דניתן לתשלומין אינו לוקה, ותי' הה"מ דהכא שאני דאין כאן תביעת ממון ובתחלה לאו בתורת גזל אתא לידיה עיי"ש, רק דמסוגיא הגמ' דמכות קשה ונדחק הה"מ לומר דגי' אחרת היה להר"מ, ולפמ"ש י"ל דהא דס"ל להר"מ דאפילו בחובל כלי אוכל נפש או בגד אלמנה הוי לאו הנל"ע כ' הה"מ דהעשה דהשב קאי לשלא ברשות ומשמע כל שלא ברשות, ויש להמתיק דבריו עפמ"ש התוס' לעיל (דף קי"ג ע"א ד"ה מחזיר) לשמואל דס"ל שליח ב"ד מנתח נתוחי וא"כ לדידיה כל חבלה הוי שלא ברשות וקשה למ"ל השב דאתי לרבוי' שלא ברשות כדאיתא פ' אלו מציאות, ולשיטת הר"מ י"ל דאתי לרבוי' של"ב כגון בגד אלמנה דאין רשות כלל למשכנו, ולפ"ז דמוכח דהכתוב נתקו לעשה קשה לרבא דס"ל כ"מ דא"ר ל"ת א"ע ל"מ למאי הלכתא נתקו הכתוב לעשה אי לענין דצריך להחזיר ת"ל דלא מהני ואי דלהוי לאו הנל"ע ת"ל דאיתא בתשלומין ואין לוקין עליו כמו דס"ל להר"מ בכל לאוי דממון דניתנו לתשלומין דאין לוקין אף אם לא נתקו הכתוב להדיא לעשה וכמ"ש לעיל ר"פ איזהו נשך ומוכח מזה לרבא כס' הה"מ דאין זה ענין לתשלומין כלל כיון דלאו בתורת גזל אתא לידיה והוצרך הכתוב לנתקו לעשה כי היכא דלהוי לאו הנל"ע משא"כ לאביי דס"ל בכ"מ מהני והכא לא מהני לפמ"ש לשיטת הר"מ י"ל שפיר דהוי כמו גזל ואפ"ה צריך רבוי' דהשב לומר דלא מהני, ולפ"ז מיושב סוגיא דשם דשם מתרץ לר' יוחנן וי"ל דר"י סובר כאביי ושפיר מצינן למימר כיון דבתשלומין איתא ואף דלא קי"ל כאביי בזה זה לק"מ דהא הר"ם פסק גם בזה דלא כר"י ועיין בלח"מ דגירסא מהופכת וא"כ אליבא דאמת לק"מ רק בהו"א שם י"ל דמתרץ לר"י אליבא דאביי אבל אליבא דרבא מוכח שפיר כס' הה"מ וע"כ פסק הר"מ שפיר דלוקין אם נשרף המשכון דליתא לעשה ובתשלומין ליתא כס' הה"מ כ"ז לשיטת הר"מ דלרבא לא מהני מוכח שפיר דליתא בתשלומין מדהוצרך לעשה, משא"כ לשיטת הראב"ד דס"ל מכח העשה לכ"ע מהני וא"כ אין ראייה לומר דל"ה ניתן לתשלומין ע"כ הקשה שפיר על הר"מ מסוגיא דמכות אבל להר"מ לשיטתו לק"מ ודו"ק, אח"ז רב כשחזרתי הענין הנ"ל ראיתי כי דברי הנ"ל לשיטת הראב"ד נכתבים שלא בדקדוק כי לא מצאתי בהראב"ד דס"ל דלכ"ע מהני ואדרבא נראה להוכיח מהראב"ד דעשה לא קאי כלל על כלי אוכל נפש וכשיטת התוס' דאל"כ קשה קושי' התוספות האיך אפשר ללקות שתים על רחיים ורכב דהא הוי לאו הנל"ע ואפילו נאבד כיון דאיתא בתשלומין, ועכ"פ הדברים בעצמותם נכונים דלשיטת הראב"ד אין חילוק בין אביי לרבא ומוכח. שפיר מסוגיא דמכות הואיל ואיתא בתשלומין לא לקי ודוק היטב]: