חמדת שלמה על בבא מציעא· רבי שלמה זלמן ליפשיץ
דף לא:
אמר אביי כפועל בטל של אותה מלאכה בפי' כפועל בטל מחולקים הפוסקים דלשיטת רש"י והרא"ש ז"ל שמין כמה היה רוצה ליטול ממלאכה קלה כזו ולפ"ז נוטל ג"כ בשביל טורח השבת אבידה והתוספות בבכורות וכן הוא שיטת הר"מ סבירא ליה דנוטל כפועל בטל לגמרי, ולפי עניית דעתי צריך עיון דהא צריך להבין למה צריך דווקא להתנות בפני ב"ד שיהיה נוטל כל שכרו למה לא יהא נאמן שכוונתו היה כך במגו דאי בעי לא היה מחזיר האבידה להבעלים רק היה נוטלה לעצמו וצריך לומר דהוי מגו במקום חזקה אלימתא דמסתמא היה נוטל פחות כדי לישב בטל כדרך רוב בני אדם והוי מגו נגד רוב ואין להקשות אם כן אף כי מתנה בב"ד נימא דמשקר ואף אם לא היה מרשים לו ליטול כל שכרו היה מחזיר דיש לומר דכך תקנו חכמים דב"ד יש להם כח להפקיע ממון וכן הוא בגמרא לקמן דהכא אפקיע ממונא הוא אך זה שייך לשיטת הרא"ש דלא נ"מ בב"ד רק ליטול יותר מטרחו, אבל לשיטת הר"מ דאפילו לכדי טורח השבת אבידה צריך לב"ד אבל בלא ב"ד אף שכר טורח אבידה אינו נוטל ק"ל למה לא יהא נאמן לומר דלולי זאת לא היה טורח בהשבתה וכיון דמצד הדין יכול לעשות כן דשלו קודם למה לא יטול שכר טורח השבה:
ולעיקר קושייתם היאך יוכל ליטול שכר השבת אבידה לא הבנתי דיש לומר נהי דמחוייב להשיב בחנם היינו כל זמן שאין לפניו מלאכה שיכול להשתכר דאז לא מיקרי ממון דידיה רק טורח בעלמא וזה חייבתו התורה אבל כל שיש מלאכה לפניו שיוכל להשתכר תו מקרי הפסד ממון וע"כ שלו קודם דמשום הכי אם אין שם ב"ד שלו קודם ואין צריך להפסיד אפילו כפועל בטל ונהי דבלא ב"ד אם טרח בהשבתה אינו נוטל כל הפסידו משום דאמרינן מסתמא אף אלו היה מתרמי לו מלאכת רשות קלה יותר היה מניח משכרו אבל לחשוב טורח השבתה כמו יושב בטל משום מצות השבת אבידה לא הבנתי בעניית דעתי הקלושה כיון דאינו מחויב להשיב כלל דשלו קודם ע"כ למה לא נימא מסתמא לא היה טורח רק כדי ליטול טורח השבתה ולפי זה לא צריך לומר דמשמע מהרא"ש דהוי רק תיקון חכמים כיון דצריך לשום לו ליטול כפועל בטל תיקנו גם כן שיטול שכר האבידה כן משמע מהרא"ש וכן כתב להדיא לקמן גבי פריקה דעל זה קשה מנא לה להגמרא להקשות והא לא בטיל, וכן ראיתי שהקשה הש"ך דדלמא אינו נוטל כלל בשביל האבידה, אבל לפי מאי שכתבתי אתי שפיר דמצד הדין ראוי ליטול כיון דאינו מחויב כלל בהשבתה, וצריך אני לעשות לי רב להבין דברי הפוסקים בזה:
שוב נראה לי להסביר דעת הפוסקים דשמין כפועל בטל לגמרי כיון דאלו היה יושב בטל היה רוצה ליטול פחות לבטל ממלאכתו כגון שהיה לפניו מלאכה להשתכר ד' זוזים ולישב בטל היה נוטל שני זוזים רק למלאכה קלה כמו השבת אבידה היו צריכין ליתן לו ג' זוזים מכל מקום כיון דלישב בטל היה נוטל שני זוזים וכל אד היושב בטל מחויב להחזיר האבידה בחנם שוב לא מקרי שכר השבת אבידה להיות בגדר שלו קודם דהא היה רוצה לישב בטל וליטול רק שני זוזים ועל כן כשנתנו לו שני זוזים להיות בגדר יושב בטל ממילא מחויב להתעסק בהשבת אבידה ולא דמי להיכא דמתנה בפני ב"ד שאינו רוצה להיות יושב בטל וליטול אפילו ג' זוזים להיותו נצר למלאכה לפרנסת בני ביתו וכדומה וכיון שאינו רוצה לישב בטל לגמרי ולפחות משכירתו על כן אינו מחויב להשיב אבידה כלל עד שנותנים לו כל מה שהיה יכול להשתכר משא"כ סתם בני אדם הרוצים לישב בטל ולפחות משכרם וכיון שהיה רוצה לישב בטל ממילא מחויב בהשבת אבידה ואינו רשאי ליטול כלום בשכר השבת אבידה רק כאלו היה יושב בטל ואתי שפיר שצריך להתנות דווקא בפני ב"ד אפילו נגד טורא ההשבה וכמו לשיטת הרא"ש נגד שכר בטילה לגמרי וכמו שכתבתי לעיל דהוי מגו במקום רוב: