אור ברסלב

חמדת שלמה על בבא מציעא· רבי שלמה זלמן ליפשיץ

דף ב.

במתני' שנים אוחזין וכו' עיין פני יהושע שהקשה למה לי בבא דרישא דהא מסיפא יהיה מוכח הכל, ולכאורה נראה לי לפמ"ש תוספות ליישב הקושיא דלא אמרינן אין ספק מוציא מידי וודאי דהכא אין סברא לומר הואיל והחצי שלו אף החצי האחר יהיה שלו, והנראה בהסברת דבריהם דבשלמא גבי יורש הכח שיש לו להיות יורש החצי זה הכח בעצמו יוכל לגרום שירש הכל רק היכא דאיכא יורש אחר יורש האחר ג"כ החצי הואיל והוא ג"כ יורש ע"כ אמרינן הואיל וזה יש לו כח וודאי להיות ראוי שירש הכל והשני ספק ע"כ אין ספק מוציא מידי וודאי אבל גבי טלית שהשני אומר שזה שטוען כולה שלי לא עשה קנין רק בהחצי שלא הגביה רק חצי טלית וע"כ אין לו וודאי זכות שיועיל להחצי האחר כן נראה פשוט בכוונת דבריהם, ולפ"ז יש לדון באחד רוכב ואחד מנהיג או שניהם רוכבים י"ל דל"ש תי' התוספות דהא מודה לו היאך שעשה קנין הראוי לקנות כל הבהמה ולא דמי לטלית שאומר שלא הגביה רק חצי הטלית, אבל בהיו רוכבין כיון שמודה לו שעשה קנין הראוי לקנות כל הבהמה רק שאומר שהוא עשה ג"כ קנין א"כ נראה דדמיא לספק ויבם, והנה באמת במתניתין לא תני גבי בהמה זה אומר כולה שלי וז"א חצי שלי ולדברי התוספות י"ל באמת דבהא אמרינן אין ספק מוציא מידי וודאי ומיושב קושיית הפ"י הנ"ל כיון דהתנא רצה לאשמעינן בבא דכ"ש וחציה שלי הוצרך להשמיענו בטלית:

אמנם בש"ע (חו"מ סימן קל"ט) איתא אף בהיו רוכבין בבא דזה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי ולדברי התוספות צ"ע, ונראה דיש לתרץ קושיית התוספות דלכאורה קשה על התוספות דלמא משום הכי נאמן ליטול רביע ול"א אין ספק מוציא מידי ודאי משום דאית ליה מיגו דא"ב אמר כולה שלי כקושיית התוספות דלעיל ותי' לא שייך לכאורה לענין שיטול רביע דלענין רביע שניהם מוחזקים וצ"ל דהתוספות ס"ל אי הוי אמרינן אין ספק מוציא מידי וודאי הוי ליה אידך מוחזק בכולה וכ"ר אח"כ בשיטה מקובצת שתי' כן אך לפ"מ שתירץ הנ"י קושיית התוספות דלעיל דמש"ה לא אמרינן מגו דטענה זו עדיף ליה דנוטל כל טענתו א"כ וודאי לקושיא זו לענין רביע ודאי הוי מיגו מעלייתא דהא השתא נמי אינו נוטל כל טענתו וע"כ אתיא שפיר דינא דש"ע דמשום הכי אף בשנים רוכבין נוטל רביעי:

אמנם נראה דאפ"ל דאף לשיטת התוספות אתי שפיר דין הנ"ל, דהנה באמת תי' הש"מ נראה דחוק לומר דמשום דאין ספק מוציא מידי וודאי הוי אידך מוחזק בכולה, ע"כ נראה די"ל עפ"מ דקשיא לי למ"ש הש"ך בח"מ (סי' קל"ג) דהיכא דמחזיר המעות רק דבא לזכות בחפץ ל"ה מיגו להוציא וקשה לכאורה דא"כ יקשה קושית התוספות על מו"מ נהימנא במיגו דא"ב אמר כולה שלי ותי' דהוי מגו להוציא ל"ש לס' הש"ך כיון דאין דנין על המעות רק על החפץ, ונראה לי כיון דאסיק הגמרא דנקט זוזי מתרווייהו א"כ בזה אומר כולה שלי וז"א חציה שלי י"ל ג"כ דיודע המוכר דא' נתן מעות בעד כל הטלית ואחד בעד החצי ויודע שעל החצי וודאי נתרצה לזה שאומר כולה שלי רק דמסופק על החצי השני ותו לית ליה מיגו ואין מזה סתירה לדברי הש"ך, ולפ"ז י"ל דקושית התוספות נימא אין ספק מוציא מידי וודאי קאי על מו"מ ול"ק הקושיא הנ"ל דלמא משום מיגו נאמן על הרביע דבמקח וממכר ליתא למיגו דהמוכר יכחישנו אם יאמר כולה שלי והמוכר יהיה נאמן, ועל זה תירצו התוספות שפיר דאין סברא לומר הואיל והחצי שלו יועיל על החצי האחר, ולפ"ז א"ש תי' התוספות אף בשנים רוכבין דבשלמא במציאה שייך שפיר לומר הואיל ועשה קנין המועיל לקנות כל הבהמה דמי לספק ויבם אבל במו"מ דהספק הוא דלמא לא נתרצה המוכר למכור לו רק החצי וממילא הקנין שעשה לא מהני רק על החצי וודאי דאין סברא לומר דאין ספק מוציא מידי וודאי, ולפי זה אין חילוק דאף בשנים רוכבין הוי הדין כמו בטלית דממ"נ במציאה י"ל דמהימן ליטול רביע משום מיגו ובמו"מ דליתא למיגו י"ל כתירוץ התוס', אך לשיטת התוספות לקמן דסבירא להו דמיירי באין מקחו בידו רק דקושיית הגמרא דלהימן המוכר כע"א, וא"כ עדיין י"ל דאף במקח וממכר אית ליה מיגו דאף אם יכחישנו המוכר מכל מקום אין נ"מ בזה כיון דלא יכחישנו רק על החצי רק דהוי מיגו להכחיש את העד ואנן קי"ל דהוי מיגו זולת היכא דאיכא למימר מתוך שאינו יכול לישבע משלם כדמוכח בנסכא דר' אבא, ואפשר לומר דהתוספות סבירא להו במקח וממכר ליכא מיגו דיש לומר דאין צריך רק החצי טלית ואינו רוצה ליתן דמים עבור חצי השנית:

ועם האמור י"ל קושיית הרא"ש על הרי"ף שפירש דמשום הכי משני הגמרא ולא ידע מהי מדעתיה אף דבאין מקחו בידו א"נ דס"ל להגמרא דמיירי במקחו בידו ואוחזין לא קאי רק אז"א אני מצאתיה ותמה הרא"ש דלמה ליה להגמרא לדחוקי בכך ולא תירץ כפשוטיה דאף במקח וממכר מיירי באוחזין, ולפמ"ש א"ש דקשיא להגמרא במקח וממכר להמנא במיגו כקושיית התוספות ותירוצם לא שייך כס' הש"ך דל"ה מיגו להוציא כיון שנותן דמים וצ"ל כמ"ש דעל החצי האחר יהיה המוכר נאמן א"כ בע"כ צ"ל דהוי עדיין ביד המוכר ומיושב ג"כ קושיית התוספות דל"ה מצי לומר דליתיה קמן דבע"כ צ"ל דאיתיה קמן כדי שלא יהיה נאמן במיגו כקושיית התוספות:

ועם זה מיושב ג"כ מה דקשיא לי למה לא משני הגמרא דבאמת מצאתיה ראיתיה ואפילו הכי צריך למיתנא כולה שלי היכא שטוענים דקני בהגבהה וגליא אדעתיה דלא למקני בראייה כסברת התוספות ואין לומר הא תו למה לי דלפי הסברא הנ"ל י"ל היכא דקני בראייה יש לומר אין ספק מוציא מידי וודאי דראייה הוי קנין על הכל וע"כ לא הוי מצי למיתנא בבא דחציה שלי רק היכא דקני בהגבהה די"ל כתירוץ התוספות, אבל לפמ"ש א"ש די"ל דנאמן במיגו כן י"ל דרך פלפול רק דעדיין קשה דילמא אתי לאשמעינן כתירוץ התוספות דבזה ל"ש לומר אין ספק מוציא מידי וודאי ואפשר דזה הוי מלתא דפשיטא להגמרא וכ"מ מגמרא דלקמן דל"ח לרבותא מדלא קאמר הגמרא דמשום הכי קתני בבא דחציה שני לאשמעינן דלא נימא אין ספק מוציא מידי וודאי דהרבותא דקאמר הגמרא הוא מלתא דפשיטא דמהי תיתי לא נאמר אערומי קמערים וע"כ צ"ל דסברת התוספות היה מלתא דפשיטא להגמרא ומשם מוכח ג"כ דלא כמ"ש לעיל בשיטת התוספות דמשום הכי לא הוי מיגו במקח וממכר משום דלמא אינו רוצה כל הטלית מדלא קאמר הגמרא התם האי טעמא דמש"ה לא הוי מיגו אבל מ"ש לשיטת הרי"ף יש לקיים דלפי מאי דקאמר הגמרא דהו"א דלהימנא במיגו וצריך להבין מהכ"ת לא נימא אערומי קא מערים וצ"ל דס"ד דגמרא דסוף סוף חזינן דהוא נאמן מדלא טען כולה שלי א"כ י"ל אף דהמוכר יכחישו מ"מ הוא היה לו לטעון טענה גדולה ע"כ קאמר הגמרא באמת אערומי קא מערים ואפשר לקיים לפירוש התוספות ג"כ מ"ש לעיל דסוף סוף ס"ד דיש ראייה שהוא איש אמונים דלולי זאת היה טוען שהוא נתן כל המעות:

תוספות ד"ה ויחלוקו וא"ת מ"ש מארבא וכו' צ"ל דהתוספות ס"ל דאף בארבא שייך לומר כדי שלא יהא כ"א הולך ותוקף דאל"כ לא הוי קשיא מהתם דכיון דהכא טעמא שלא יהא כ"א הולך והוצרכו לתקן שבועה ממילא ליתא לדינא דכל דאלים גבר, [ע' בריטב"א (דף ה') העיר בזה] דאין לומר דכל מי שיגבר ישבע דהא התוספות סבירא להו אם חזר ותקף השני מעמידין ביד השני כמ"ש לקמן בסוגיא דתקפו כהן יעיי"ש וא"כ היאך אפשר לתקן התם שבועה דאם אח"כ יגבר האחר יהיה שבועת הראשון לבטלה, וצ"ל דהתוספות סבירא להו דאף בארבא שייך לומר כדי שלא יהיה כ"א הולך ותוקף ואפילו הכי אמרינן כל דאלים גבר וע"כ קשיא להו ה"נ נימא כדא"ג ולתירוצם צ"ל דהתם כיון דאין מוחזקים לא תקנו כלל, ואף דשייך לומר כדי שלא יהא כל אחד הולך וכו' צ"ל כמ"ש הרא"ש דהיכא דאין מוחזקים לא צריכים הב"ד להזדקק להם גם אפשר לומר דכיון דאינו זוכה רק אם יגבר שוב לא אמרינן שלא יהא כ"א הולך וכו' דלא יעשה כן שמא יגבר האחר רק לשיטת התוספות דאף אם בפעם הראשון יגבר אחד אם אח"כ גובר השני מעמידין בידו, נראה דסוף סוף יתפוס אולי יגבר בפעם אחר וצ"ל כמ"ש בשם הרא"ש ועיין:

בא"ד ולסומכוס וכו' בענ"ד הקלושה איני מבין סברת התוספות דבשלמא הא דסבירא ליה לסומכוס דלא אמרינן כל דאלים גבר בדררא דממונא הוי טעמא דמסתבר כיון דהספק הוא לב"ד בלא טענותיהם ע"כ צריכים הב"ד להזדקק להם ע"כ אין לפסוק להם שיתפוס האחד ולא שייך בזה סברת הרא"ש הנ"ל אבל לענין דלא נימא יהא מונח לא ידעתי מה מהני סברא דדררא דממונא כיון דאיכא רמאי ואין החלוקה יכולה להיות אמת, ואפ"ל לפי מה שכתבו התוספות לקמן (דף צ"ז) בסוגיא דשאלה ושכורה דהא דסבירא ליה לסומכוס יחלוקו לאו משום דלא אזלינן בתר חזקת ממון רק דס"ל דהוי שניהם מוחזקין ואפילו היכא שהוא בחזקת הנתבע לגמרי אפ"ה חשבינן ג"כ להלוקח מוחזק בהחצי וע"כ י"ל דלא אמרינן כל דאלים גבר ולא יהא מונח דכיון דתרווייהו מוחזקין אין מוציאין מיד המוחזק אבל במנה שלישית נהי דהשליש תופס בחזקת שניהם מ"מ לא מיקרי מוחזקין לגמרי כיון דל"ה דררא דממונא [אך באמת האי סברא גופיה צל"ע דבמנה שלישית כיון דהספק הוא להנפקד י"ל דהוי דררא דממונא]:

וע"פ סברא זו מיושב היטב הא דמקשה הגמרא בהשואל בסוגיא הנ"ל שמעת מינה וכו' והקשו התוספות דלמא מתניתין סומכוס ותירצו דלסומכוס תרווייהו מוחזקין וקשה מנ"ל להגמרא להקשות ולפמ"ש א"ש דליכא למימר דסומכוס ס"ל דאינם מוחזקים כלל כקושיית התוספות דא"כ הוה ליה לומר כל דאלים גבר כקושיית הגמרא בבבא בתרא והא דמשני הגמרא התם הואיל ואיכא דררא דממונא יש לומר דזה גופיה הוא תי' התוספות דהואיל ואיכא דררא דממונא ע"כ שניהם מוחזקין משום הכי לא אמרינן כל דאלים גבר אבל אי לא הוי אמרינן דשניהם מוחזקין לא הוי מהני סברת דררא דממונא וע"כ מוכח שפיר דשניהם מוחזקין וע"כ הקשה הגמ' שפיר:

ובזה י"ל הא דקאמר הגמרא לקמן (דף צ"ז ע"ב) נימא תהוי תיובתא דר"נ ולא מקשה גם לר"י דס"ל ג"כ אוקי ממונא בחזקת מרא ולפמ"ש א"ש דלר"י הוי מצינן למימר כקושית התוספות דלסומכוס לא הוי מוחזקין כלל אבל לר"נ מקשה הגמרא שפיר דהא איהו סבירא ליה בבבא בתרא כל דאלים גבר וצ"ל כתירוץ הגמרא שם א"כ מוכח דלסומכוס תרווייהו מוחזקין כמ"ש, ועל פי סברא זו נראה לי ליישב מה דהוי קשיא לי ע"ד התוספות דפרק השואל הנ"ל דקושיית הגמרא הוי דלכל הפחות הוה ליה למימר לרבנן יחלוקו עיין שם וק"ל הא היכא דליכא דררא דממונא אמרינן כל דאלים גבר וא"כ בשלמא במתניתין אמרינן שפיר דברי מהני על החצי כיון דהוי דררא דממונא אבל בברי ושמא דעלמא דלא הוי דררא דממונא לא מהני הברי דנימא יחלוקו דהיכא דליכא דררא דממונא ראוי לומר כל דאלים גבר ואין מוציאין מיד המוחזק והיה נראה לי לתרץ לשיטת התוספות דס"ל אם תפס השני מהני י"ל דקושיית הגמרא דאמר פטור משמע דאפילו תפיסת השני לא מהני אך לפי זה יקשה לשיטת הסוברים דתפיסת השני לא מהני אך לפמ"ש כאן דהא דאמרינן לסומכוס יחלוקו בדררא דממונא ה"ט הואיל ושניהם מוחזקין, וא"כ בשלמא לחצי האחד שפיר מהני הא דהוי דררא דממונא דלא אמרינן כל דאלים גבר כיון דהוי כל אחד מוחזק בהחצי אבל להחצי השני שיזכה זה מחמת הברי לא מהני סברת דררא דממונא דסוף סוף אינו מוחזק יותר רק בהחצי ואדרבא לענין חצי השנית גרע סברת דררא דממונא דמיפה כח השני להחזיקו בהחצי וכיון דאפילו הכי מהני הברי נגד השמא להוציא החצי א"כ ה"ה וכש"כ היכא דליכא דררא דממונא דמהני הברי לפחות על החצי [ול"א בזה כל דאלים גבר דברי ושמא שאני] כן נראה לענ"ד נכון:

גמרא רישא במציאה וסיפא במקח וממכר עיין רש"י ותוספות שמחולקים באני ארגתיה דאיכא וודאי רמאי לדעת רש"י יהא מונח ולדעת התוספות יחלוקו הואיל והחלוקה יכולה להיות אמת וכן כתב הרא"ש וראייה מדאמר לקמן לרבנן הכא דאיכא למימר דתרווייהו יחלוקו גם ראייה משנים אדוקין בשטר, ולכאורה י"ל לשיטת התוספות מה דוחקי' לאוקמי כולה שלי במקח וממכר ולא כפשטיה באני ארגתיה והצריכותא אתיא כפשוטא דאי תני מציאה הוה אמינא באני ארגתיה יהא מונח כסברת רש"י הואיל ואיכא וודאי רמאי ואי תני כולה שלי דהיינו אני ארגתיה הוה אמינא התם שייך שבועה דמחמת שבועה יפרוש וכמ"ש התוספות דבזה פשיטא דצריך שבועה אבל באני מצאתיה הוה אמינא דסובר שהוא באמת שלו ולא נתקן עם השבועה וכמ"ש תוספות סברא זו בפי' הצריכותא, מיהו לפי מה שכתב הרא"ש משמע דלר' יוסי באמת באני ארגתיה יהא מונח דלדידיה תלוי ברמאי י"ל דלא רצה לאוקמי מתניתין דלא כר' יוסי, אך הש"מ כתב דאף לר"י יחלוקו (דזה מקרי ג"כ אין וודאי רמאי כיון דאפשר דהוא של שניהם עיי"ש כנ"ל בכוונתו] ולפי זה קשה ל"ל למימר מתניתין במקח וממכר ועיין שם שכתב באמת דמתני' מיירי בכולה גוונא עיין שם, אמנם לשיטת רש"י נכון יותר:

ובעיקר הדבר אינו מובן קושיית הגמרא כיון דלרבנן ניחא להגמרא היכא דהחלוקה יכולה להיות אמת אמרינן יחלוקו ול"א יהא מונח ועל זה מקשה לר"י השתא מה התם דוודאי דאיכא מנה למר, וקשה דלמא ע"כ לא אמר ר"י הכל יהא מונח רק התם הואיל וע"כ מנה השלישית צריך להיות מונח ע"כ מוסיף ר"י משום מה הפסיד הרמאי צריך הכל להיות מונח משא"כ היכא דאיכא למימר דתרווייהו הוא אין התחלה להיות מונח ובזה גם ר"י מודה, ואפ"ל כך דמצינן למימר טעמא דרבנן דהיכא דאמרינן יהא מונח ל"ה בשביל שיודה הטוען שקר רק הטעם הוא כיון דאי אפשר לדון חלוקה דא"י להיות אמת גם כל דאלים גבר א"א כמ"ש התוספות דהשליש מוחזק בחזקת שניהם ע"כ צריכין לסלק עצמינו מן הדין ואמרינן יהא מונח, אבל לר' יוסי דאמר א"כ מאי הפסיד הרמאי ולשון א"כ משמע שיש טעם בדבר שיהיה מונח דעל ידי זה יבא לידי בירור וע"כ קאמר א"כ מה הפסיד הרמאי ע"כ ס"ל להגמרא דלר"י אין טעם בדבר לחלק בין חלוקה יכולה להיות אמת או לא דאע"ג דאיכא למימר דחלוקה יכולה להיות אמת מ"מ ראוי להיות מונח כדי שיבא לידי בירור דמה התם דוודאי איכא מנה למר וכו' ולפי זה י"ל היכא דל"ש שיפסיד הרמאי שלא יבא לידי בירור אף ר"י מודה דחולקין היכא דאפשר לומר דהוי דתרווייהו לשיטת התוספות ולפי זה קשה לוקמי מתניתין באני ארגתיה ולמה הוצרך לומר במקח וממכר, ולשיטת רש"י א"ש:

ואפ"ל בזה שיטת הרי"ף שכתב דקושיית הגמרא ולחזי זוזי ממאן נקט משום דמיירי שמקחו בידו דאוחזין לא קאי על מקח וממכר, והקשה הרא"ש מה דוחקא לאוקמי בהכי ולפמ"ש י"ל דהרי"ף ס"ל ג"כ כשיטת התוספות וקשה למה מוקי הסיפא במקח וממכר ולא כפשוטו באני ארגתיה אלא וודאי דאוחזין לא קאי על בבא דכולה שלי וא"כ מוכח דמיירי במקח וממכר ועדיין הוא ביד המוכר והוא תופס בחזקת שניהם וע"כ לא אמרינן כל דאלים גבר וכמ"ש התוספות, אבל באני ארגתיה אם אינם מוחזקים בו לא הוי דינו יחלוקו אלא כל דאלים גבר, ועל כן לפום אוקימתא דמקח וממכר הקשה שפיר ולחזי:

עיין פ"י כתב להקשות לשיטת רש"י דסבירא ליה היכא דאיכא רמאי יהא מונח קשיא היאך שייך לומר שלא יהא כ"א הולך ותוקף הא אם יעשה כן יהא מונח דמסתמא יטעון האידך אני ארגתיה יעיין שם שכתב שהריטב"א הקשה כן, ולכאורה איני מבין הא אף לשיטת התוספות קשיא קושיא זו דע"כ ל"ס להתוספות היכא דהחלוקה יכולה להיות אמת אמרינן יחלוקו רק לרבנן דר"י אבל לר"י וודאי תלוי ברמאי והא אסקינן דמתניתין אתיא אף כר"י וקשיא לדידי' למה תקנו שבועה כיון דל"ש שלא יהא כ"א הולך וכו', שוב עיינתי בריטב"א וראיתי שהוא הקשה באמת כן אף לר"י יעיי"ש שכ' שיטה אחרת בזה:

תוכן העניינים

חמדת שלמה על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה