חמדת ישראל על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות· רבי מאיר דן רפאל פלוצקי
פרק י · הלכה א
לד) שם פ"י ה"א ב"נ ששגג באחת ממצותיו פטור מכלום עי' בקו' נר מצוה בחלק הלאווין מצוה רצ"ט מ"ש להוכיח מלשון זה דהר"מ ז"ל סובר דב"נ בשוגג ליכא עבירה כלל וממילא המכשילו אינו עובר על לפנ"ע וכעת מצאתי שקדמני בזה הג' בעל מנ"ח ז"ל בהשמטות והד"נ בסברא ועי' בחינוך במצות לפנ"ע שכ' בזה"ל וזה הלאו כולל כמו כן מי שיעזור עובר עבירה שהוא מביא אותו שיתפתה בזולת זה לעבור פעמים אחרים עוד נראה מבואר מדה"ק דעיקר הלאו דלפנ"ע אינו על מה שמכשילו עתה במזיד דזה אינו בגדר לפנ"ע כיון שעתה הוא מזיד ואינו עור בדבר רק כיון דעבירה גוררת עבירה ועיד"ז שעובר עתה עבירה עי"ד עזרתו יבוא לעבור גם בלי דעת לכן נכלל זה בלאו דלפ"ע ומוכרח כן בכוונתו. והעירני לד' החינוך האלה כבוד יד"נ הרב החריף מו"ה נפתלי צבי העשקי נ"י וא"כ לכאו' בב"נ ל"ש לפנ"ע כלל כיון דבשוגג ליכא איסורא כנ"ל:
אך ז"א כלום שהרי עיקר הכשלון הוא שעיד"ז בא לכלל עבירה זו הרבה פעמים באומר מותר כמו שאמרו חז"ל עבר ושנה הותרה לו וא"כ זה הוא מכשיל גמור אצל ב"נ ג"כ דנתחייב ע"ז מיתה ודווקא במכשילו בשוגג בלי דעת שהוא דבר איסור ל"ש לפנ"ע אבל במכשילו באומר מותר פשיטא דעובר על לפנ"ע וז"ב ופשוט עד של"נ לכתוב לולא שראיתי לח"א שכ' להקשות על המנ"ח מד' הרדב"ז המובא בס' ארעא דרבנן סי' של"ט שכ' דאפי' אם הנכרי אומר מותר עובר על לפנ"ע והוא כשגגה שברור הדבר דבזה כ"ע מודים דאיכא לפ"ע כיון דבזה חייבה רחמנא מה שאין כן בשוגג בלי כוונה כיון שכתב הר"מ ז"ל דפטור מכלום נראה דאינו שום איסור וא"כ ליכא לאו דלפנ"ע על המכשיל:
לה) שם חוץ מרוצח בשגגה שאם הרגו גוה"ד אינו נהרג עליו וא"ל ערי מקלט עכ"ל עי' בכ"מ שתמה על רבינו ז"ל הא ע"כ בהרג ג"ת מיירי ובהרג ג"ת ה"ה גולה כמבואר בה' רוצח ובלח"מ כ' לת' דהכא מיירי בב"נ ולא בגר תושב והיינו דלא קיבל עליו לקיים הז' מצוות דאז אע"ג דמקיים אותם אין דינו כגר תושב אלא ב"נ הוא כן מוכרחין אנו לומר בכוונת הלח"מ כיון דהכא איירי בב"נ המקיים ז' מצוות וע"כ צ"ל דהקבלה מעכבת בו וכ"נ פשוט מהא דקיי"ל דאין מקבלין ג"ת אלא בזמן שהיובל נוהג מבואר דהקבלה מעכבת ובלא"ה אינו נעשה ג"ת:
אמנם בכ"ז נלענ"ד שד' הכ"מ נכונים שעד כאן ל"א דגר תושב צריך קבלה היינו כשהי' עכו"ם ועתה רוצה להיות ב"נ ולהיות בכלל ג"ת שיהי' בנ"י מצווין להחיותו בזה צריך קבלה ואין מקבלין אותו בזה"ז משא"כ אם הי' ב"נ מתנהגין כמו שצוה הקב"ה לאדה"ר ובניו והי' מקיימין הז' מצוות שנצטוו עליהם פשיטא דהם הם הגירי תושב גמורים וכיון דלא עברו מעולם על הז' מצוות ל"צ קבלה מחדש וז"ב וא"כ הר"מ ז"ל שעוסק עתה בדיני ב"נ כמו שצריכים להיות מאדה"ר ואילך וא"כ אם מתנהגים ככה המה ג"ת:
ועוד יותר נלענ"ד בדעת הר"מ ז"ל דאפי' היום שצריכים קבלה ה"ד אם בא עכו"ם גדול שלא קיים ע"ע הז' מצות אז צריך קבלה להיות דינו כג"ת אבל מי שמתנהג מעצמו מיום שנתחייב במצוות ג"ת ואינו עובר על אחת מז' מצוות הרי הוא ממילא בכלל ג"ת כיון דלא חטא א"צ קבלה מחדש:
ויש להכריח כן מד' הר"מ ז"ל לקמן ה"ג שכ' ב"נ שנתגייר וכו' ולהיות ג"ת בלבד כמו שהיה מקודם עכ"ל ולכאו' הא מקודם גם ג"ת ל"ה אלא ב"נ א"ו כיון דהר"מ ז"ל מיירי בב"נ המקיימין ז' מצות ולא עברו עליהם א"כ הר"ז ג"ת וכן ממ"ש שם ואם היה קטן וכו' ויהיה גר תושב בלבד עכ"ל נראה דכל דיני ג"ת עליו וקשה הא בג"ת צריך קבלה ואין מקבלין אלא בזמן שהיובל נוהג והקבלה הראשונה שקיבל עליו להיות ישראל עתה בטילה כיון דמוחה א"כ מסברא דנתבטלה לגמרי ואיך נעשה ג"ת א"ו כיון דבעודו בקטנותו קיבל עליו להיות ישראל וא"כ קיים הז' מצוות נהי דעתה יכול למחות מ"מ ממילא נשאר ג"ת וז"ב וכן מוכרח מד' הר"מ ז"ל לקמן ה"י שכ' דב"נ שנתן צדקה שנותנים אותה לעניי ישראל הואיל והוא ניזון מישראל ומצווה עליהם להחיותו עכ"ל מבואר להדי' דבב"נ דמיירי הכא המצווה להחיותו ובאמת ז"א אלא בג"ת ואין מקבלין ג"ת להחיותו אלא בזמן שהיובל נוהג א"ו כדאמרן דז"ד בעכו"ם שרוצה להיות ג"ת אבל לא בב"נ מקטנותו ועי' בר"מ ז"ל פ"י מה' עכו"ם בסוף הלכה ו' ובהשגת הראב"ד ז"ל ובד' הכ"מ שם לענין ישיבת הארץ אבל להחיותו נראה דל"מ. אמנם ז"ד כשהיה עכו"ם בזה צריך קבלה אבל לא בב"נ מעולם ולענ"ד דא הוא ברירא דהאי מילתא בדעת הר"מ ז"ל וא"כ ד' הכ"מ נכונים בקושייתו:
אמנם בעיקר קושיות הכ"מ ז"ל נלענ"ד לולא שהייתי כדאי שאין כוונת הר"מ ז"ל כלל שאינו גולה רק דכוונת הר"מ ז"ל דב"נ אין לו ערי מקלט היינו שערי מקלט נצטוו רק ישראל אבל הם אין להם ערי מקלט כלל ואין להם שום מקום שיקלוט שם רוצח. אמנם בה' רוצח כ' דבזמן שהיה עיר מקלט לישראל הי' קולטין שמה גם רוצח בשוגג מגר תושב שהרג ג"ת וזה מגזה"כ דערי מקלט של ישראל קולטין גם ג"ת שהרג ג"ת אבל כשהם לעצמם א"ל ערי מקלט כלל וזה הוא הדין שכ' כאן ועי' ברדב"ז הנדמ"ח שכ' ע"ד הר"מ ז"ל הסוגי' דמכות ומסיים שמשם למד הר"מ ז"ל ד"ז כיון דבדין הוא שיהי' גולה אלא שאין ערי מקלט קולטות אותו ולכאורה אין לדה"ק הבנה כלל דאדרבה הרי מבואר בגמ' דגולה לערי מקלט:
אמנם נראה ברור דכוונת הרדב"ז ז"ל כדאמרן דרק ערי מקלט של ישראל קולטין גם אותם אבל קודם שהיה לישראל ערי מקלט וכן כשאין קולטין לישראל אין לו ערי מקלט בפני עצמו וז"ב ואמת בדעת רבינו ז"ל. ובזה מובן היטב מ"ש רבינו ז"ל דאע"ג דרוצח בשגגה פטור מ"מ אם הרגו גואל הדם אינו נהרג עליו ולכאורה מנ"ל זאת ואם התורה אמרה כן בישראל מנ"ל ד"ז בב"נ דילמא בב"נ כיון דבשוגג פטור גם לגואל הדם אין רשות להורגו וההורגו נהרג עליו וא"ל דסברא הוא שלא יהי' חמור מרוצח ישראל ז"א דמלבד שאין מדרך הר"מ ז"ל לכתוב סברת עצמו סתמא והול"ל יראה לי מלבד זאת י"ל דנפש ישראל חמור והראי' דגם בשוגג חייב גלות משא"כ בנפש ב"נ מנ"ל דגוה"ד מותר להרוג אותו אמנם לדברינו א"ש כיון דב"נ דהכא היינו גר תושב ובג"ת מפורש בקרא דקולט גם ג"ת וע"כ דהרג ג"ת דאם בהרג ישראל הרי נהרג וא"כ מבואר בתוה"ק ד"ז דג"ת וב"נ אחת הוא כמו שהבין הכ"מ:
ויש להסתפק ברוצח ע"י עדות אשה דל"מ לד"נ אם מהני עכ"פ לענין גוה"ד שאם הרגו שלא יהי' נהרג עליו ועי' בר"מ ז"ל פ"ו מהל' רוצח ה"ה לענין הורג בע"א בישראל לענין גוה"ד ובהשגת הראב"ד ז"ל שם והכא י"ל גם הראב"ד ז"ל מודה כיון דהא דאין האשה נאמנת בב"נ אינו מחשש משקרת דהרי כ"מ שעא"נ בישראל גם אשה נאמנת לדעת רוב הפוסקים וע"כ דהוא גזה"כ דע"פ עדות אשה אין דנין אותו אבל המעשה הוא אמת ונאמנת כמו ע"א איש וא"כ שוב י"ל דאם הגוה"ד הרגו א"ל דמים:
ובעיקר פלוגתת הר"מ והראב"ד ז"ל בענין גוה"ד יש להעיר מד' התרגום יונתן פ' מסעי ל"ה ל' שכ' בזה"ל כל דיקטול בר נשא על מימר סהדין דחמיין למסהיד עלוי [ונראה דהכוונה שאומרים העדות שמיד בשעת ראיי' כוונו להעיד ודלא כהמפרש וס"ל כד' התו' כריתות דצריך כוונה להעיד וק"ל] יקטול תבע אדמא או ב"ד ית קטולא וסהיד חד לא יסהיד בבר נש לממת עכ"ל מבואר להדי' כדעת הראב"ד ז"ל דגם לענין גואל הדם ל"מ ע"א ואכמ"ל בזה:
ודע מה שנלענ"ד דאפי' א"נ בב"נ יש שלד"ע כדעת המ"ר מקרא דשופך דם האדם באדם דהיינו ע"י שליח ואפי' א"נ דמהני לפטור השליח ג"כ ורק המשלח הוא דחייב מ"מ עסקו של גוה"ד הוא רק עם השליח ונהי דאם הרג את המשלח ג"כ פטור מצד דגברא קטילא הוא מ"מ מצות גוה"ד אין עליו כיון דענין גוה"ד הוא מצד כי יחם לבבו וזה הוא על מי שהרגו ולכן נראה פשיט דאם הגוה"ד הרג לשליח אין לו דמים וכן לשמאי הזקן דס"ל בישראל ישלד"ע והאומר לחבירו צא והרוג את הנפש המשלח חייב אף א"נ דהשליח פטור לדידי' מ"מ הגוה"ד מותר להרגו כיון דהוא הרג ושייך אצל השליח כי יחם לבבו. ויש לה"ר לזה דאל"כ יקשה לשמאי הזקן אמאי יתחייב המשלח מיתה הא זה ברור דהשליח הוי עכ"פ בגדר רשע ופסול להעיד וא"כ נימא דהשליח יציל מצד נמצא א' מהם קו"פ ועי' מכות סוגי' דקו"פ והעירני בזה ח"א והארכנו בפלפול:
אמנם להנ"ל הד' פשוטין כיון דעכ"פ ח"מ אצל גוה"ד הוי בכלל עושי דבר ואינו מציל מצד נמצא א' קו"פ ואל תשיבני דא"כ למה צריך הגמ' לומר בצא ובעיל את הערוה דאמרינן א"ש לד"ע מצד דז"נ וזה מתחייב ל"א ת"ל דהכא הדר"ל הקושי' הנ"ל דא"נ דהמשלח חייב השליח יציל וגם המשלח יהי' פטור ז"א כיון דקיי"ל ברודף אחר הערוה ניתן להצילו בנפשו א"כ ג"כ השליח הוי מעושי דבר דניתן להצילו בנפשו וא"כ אף א"נ דיש שלד"ע לא יוכל השליח להציל והארכנו בזה במק"א ואכ"מ אפס גוף הערה רשמנו פה ועי' בכ"ז:
לו) שם בר"מ ז"ל בד"א בשגג באחת ממצות ועבר בלא כוונה כגון שבעל א"ח ודמה שהיא אשתו או פנוי' אבל אם ידע שהוא אשת חבירו ולא ידע שהיא אסורה עליו אלא עלה על לבו שד"ז מותר לו וכן אם הרג והוא לא ידע שאסור להרוג הר"ז קרוב למזיד ונהרג וכו' מפני שהי' לו ללמוד ולא למד ועי' בכ"מ ובלח"מ דהר"מ ז"ל פסק כרבא דאומר מותר קרוב למזיד הוא:
ואני תמה על עצמי האיך לא הרגישו רבותינו הגדולים זצלה"ה שד' הר"מ ז"ל הם להיפוך מד' רבא דהרי מבואר בסוגי' דרבא סובר דקסבר בהמה והי' אדם וכן סבר כנעני והי' ג"ת ח"מ דכמו באומר מותר חייב משום דהי' ללמוד ולא למד ה"ה דהכא חייב משום דהו"ל לעיין היטב וזה היא בכלל אומר מותר והר"מ ז"ל פסק דקסבר שהוא אשתו והוא א"א פטור ואין לך יכול לעי' גדול מזה א"כ מבואר דס"ל דזה אינו בכלל אומר מותר וזה תימא רבה ולומר דהר"מ ז"ל ס"ל דלמסקנא דגמ' דאמרי' דח"מ דאבימלך היה מפני שהיה לו ללמוד ולא למד אמרי' דדווקא ע"ז ח"מ אבל אם הי' שוגג בעיקר הדבר אע"ג דהו"ל לעי' א"ח מיתה ז"א דכ"כ הריטב"א ז"ל בח' שם דא"א לומר דבאמת מיתת אבימלך הי' משום שהי"ל ללמוד ה' ד"א ולא למד דהיכן מצאנו זה דב"נ יהי' מחויב ללמוד ה' ד"א ויהיה ח"מ על מניעת הלימוד ההוא אלא דהכוונה דבשביל שהיה לו ללמוד ה' דרך ארץ ולא ה"ל לסמוך על ד' אברהם והו"ל לעיין יותר ולא מיחשב אונס וא"כ מוכרח מזה ג"כ דב"נ ח"מ על שוגג שהי' וע"י פשיעתו שלא עי' היטב:
ולא נעלם ממני מה שיש לדחוק ולומר בכוונת הר"מ ז"ל דהי' אונס בדבר שלא ידע שהוא אשת חבירו ולקחה לו לאשה אך מלבד שזה דוחק בכוונת הר"מ ז"ל מלבד זאת יש להעיר בזה מד' הר"מ ז"ל לעיל פ"ט ה"ח שאם תרצה לפרוש מבעלה הר"ז גירושין א"כ בכי האי גוונא היא באמת אשתו וע"כ דכוונת הר"מ ז"ל כפשטא דסבר שהיא אשתו והיתה אחרת שהיתה אשת חבירו וגוף בגוף נתחלף לו וא"ל יכול לעי' גדול מזה ואעפ"כ ס"ל לר"מ ז"ל דפטור ואולי י"ל דהר"מ ז"ל סובר דדווקא באבימלך שפיר פשע כיון דלא שאל כלל אם אשתו הוא ואע"ג דאמרו שהוא אח מ"מ יכול להיות שהוא גם בעלה כמו שהי' האמת משא"כ כשאמרה לו שהיא אשתו או פנוי' א"צ לעי' יותר ויכול לסמוך עלי' ולכן לא נקט הר"מ ז"ל שוגג דשפכ"ד דבזה מודה הר"מ ז"ל דאם היה שוגג דהי' יכול לעי' דהיינו שנתכוון להריגה עכ"פ כמו בהמה ונמצא אדם או כנעני ונמצא ב"נ ח"מ דזה הוי כמו הו"ל ללמוד משא"כ בעריות ס"ל להר"מ ז"ל דיכול לסמוך עלי' וא"צ לעי' יותר. אך זה דוחק בעיני. שו"ר בס' ים התלמוד ב"ק (דף צ"ב) במפה"י בשם בנין אריאל נראה שהרגיש על הר"מ ומ"ש הם ז"ל הנה עיקר דבריהם מבואר בריטב"א ז"ל כנ"ל ומה שרצו להעמיס בדעת הר"מ ז"ל אינו מחוור כמו שיראה המעיי' וצע"ג לענ"ד: