חמדת ימים ג· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
יום הכיפורים · פרק י - תפלת נעילה - מוצאי יום כפור
טעם תקנת תפלת נעילה וסדר החתימה הנעשה בב"ד העליון
א. תפילת נעילה מרוממת היא מאד על כל ארבעת התפילות היום, והיא תפילה נוספת ביום הקדוש הזה לעורר רחמים בעת נעילת שערי היכל העליון שקודם שינעלו תכנס תפילתנו ויקבלו אותה ברצון ובחיבה למלאות שאלתינו לכפר ולמחול ולסלוח את כל אשר חטאנו ועוינו ופשענו וסיגלנו עונות כל השנה שלא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם.
ב. ובהיות התפילה האחרונה סמוכה לגמר דין כמו שביארו בזוהר פקודי בהיכלות היכל ג', כי בהיכל השלישי משבעה היכלות הקדושים יש שם ממונה אחד עומד על פתח הראשון ושמו מלכי"אל והוא מקבל כל הפתקין היוצאים מבית דין המלך הקדוש לדון את העולם באלו הפתקין ושני סופרים תחת ידו אחד מימינו ואחד משמאלו חד שמיה וכו' וחד שמיה וכו', וזה הממונה עם שני סופרים הנזכרים מעכבין פתקא דדינא ביניהם ומעיינים בו עד לא ימסר להממונה שבהיכל הראשון דכיון דיוצאין הפתקין ונמסרין להממונה שבהיכל ראשון אז אין להשיב כי מיד נמסרים לחדר אחד שבגיהנם שעומד שם ממונה אחד מסט"א שאינו מרחם ושמיה וכו' וכמה חיילות תחתיו.
וכשהממונה הזה שאינו מרחם נוטל הפתקין פותח פתח אחד למדור החושך וציה וצלמות דאקרי בור שחת ושם לאלפים ורבבות ממונים מוכנים ועומדים לקבל הפתקין, ואז כרוזים יוצאים ומכריזים מה שנגזר על העולם או על האדם ואז תיכף מתעוררים לגמור את הדין, ועל כן זה הממונה הקדוש מלכי"אל עם שני סופרים הנזכרים מעכבין הפתקין ומעיינים בהם טרם יצאו מפתח שלו, ופתח זו היא לדרום פתח השני שם ממונה אחד ושמו וכו' ושני שמשים תחתיו אחד שמו וכו' אחד מימינו ואחד משמאלו והממונה הזה בידו החותם וכשנגמרו הפתקין אז נמסרים לההוא ממונה ונחתמים בחתימה לחיים או למות, חותם החיים ביד השמש העומד לימין וחותם המות ביד השמש העומד משמאל, ובכל ימות החול זה הפתח סגור וביום השבת יפתח להראות חותם החיים.
ג. וביום הכפורים שישראל תלויים בדין לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ועומדים כל היום בבית הכנסת בתפילות ובקשות, זאת הפתח היא סגורה עד שעת מנחה וכיון שעבר זמן תפילת המנחה ובא זמן תפילת הנעילה יוצא אוירא חדא מהיכל הנקרא היכל זכות ואז נפתח אותה הפתח ועומד הממונה שבזאת הפתח עם שני שמשים הנזכרים אחד מימינו ואחד משמאלו וחתימת החיים וחתימת המות בידיהם וכל פתקים של העולם מונחים לפניהם וחותמים אז הנגזרים לחיים לחיים והנגזרים למות למות חס ושלום והיא פתח המזרח, ועיין שם באורך.
על כן טרם יצא דבר המלך על כל דת ודין עד השער לא סגרו אחרי אשר יוצאים
הרודפים העומדים על הפקודים לעשות הדין והמשפט כתוב, אנו מתחננים ושואלים בה חתימת החיים שנזכה בדיננו לפניו ולא יסגרו שערי היכלו בלתי קבלת תפילתנו והוצאת משפטינו לאור.
ביאור הפלוגתא בירושלמי אימתי זמן נעילה
ד. ובירושלמי 156 חלקו חכמים, רב אמר אימתי היא נעילה בנעילת שערי שמים דהיינו בשקיעת החמה אפילו בלילה, ור' יוחנן אמר נעילת שערי היכל דהיינו שערי היכל שבמקדש דהיינו ביום אחר הדלקת הנרות של בין הערבים כעבד הרוצה לצאת מבית המלך וקודם שיצא הוא מבקש פרס ומנת המלך ונועל השער אחריו וזה לא היה אלא קודם צאת הכוכבים שהרי אין שום עבודה במקדש אלא ביום.
והלכתא כר' יוחנן דקאמר נעילת שערי היכל דתנן כוותיה, 157 בשלשה פרקים הכהנים נושאים כפיהם ארבע פעמים ביום בשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילה, ואית לן למימר נעילת שערי ההי"כל דהא איתקש נשיאות כפים לשירות מה שירות ביום אף נשיאות כפים ביום, ואמרינן התם אחוה דאמיה דרב אדא הוה צייר גולתא דרב בצומא רבה אמר ליה רב כד תחמי שמשא בריש דיקלא הב לי גולתא דניצלי נעילה, והקשו שם דמיחלפא שיטתיה דרב דאיהו אמר נעילת שערי שמים והכא הוא אומר נעילת שערי ההיכל דאמר ליה שמשא בריש דיקלא דהיינו זמן נעילת שערי היכל, אמר ר' מתנא רב מאריך בצלותא סגי והיה מגיע לנעילת שערי שמים, פירוש תפילתו היתה נמשכת עד נעילת שערי שמים.
שיעור זמן תפלת נעילה מהפוסקים ועד אימתי נושאין כפיהן
ה. והרב ב"י ז"ל כתב בש"ע סימן תרכ"ג, זמן תפילת נעילה כשהחמה בראש האילנות כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה, וצריך שליח ציבור לקצר בסליחות ופסוקים שבאמצע התפילה וגם אין לו למשוך בתפילת נעילה כל תיבה כדרך שמושך בשאר התפילות כדי שיגמור קודם שקיעת החמה ע"כ.
וחכמי האחרונים תמהו עליו דהא כשהחמה בראש האילנות היינו קודם שקיעת החמה ואיך יגמור אותה קודם שקיעת החמה, ועל כן נהגו עכשיו כמנהג רב שגומרה בלילה, אך צריך ליזהר מאד להתחיל בעוד שהחמה בראשי האילנות ולא כמו שנוהגים בקצת מקומות שממהרים בתפילת המנחה כדי להתחיל הנעילה עוד היום גדול כי לא יפה הם עושים.
ו. והחכם עיניו בראשו לשער הזמן בדעתו ולפי הזמן יאריך או יקצר להתחיל תפילת נעילה בעונתה, ולכתחילה צריך ליזהר שיהיה נשיאות כפים קודם צאת הככבים ואף אם נמשכה בלילה אין מבטלים מלומר נשיאות כפים דכיון דקודם יציאת הככבים מסיימים לה לאו לילה הוא.
ואמרו בשם מהרי"ל דכיון דעיקר הקרבן נקרב ביום יכולים האימורים ליקרב בלילה, אלא שתמיהא אני על סברא זו שאמרו משם מהרי"ל דאם כן היכי מייתי סייעתא בירושלמי לר' יוחנן דאמר נעילת שערי היכל ממתניתין דשלשה פרקים הכהנים נושאים וכו' כנזכר לעיל ומאי סייעתא אם אמרינן דנשיאות כפים כאימורים הקריבין בלילה, מכל מקום כבר נתפשט המנהג בכל תפוצות ישראל דכל שהוא קודם צאת הככבים אין מבטלים אותה שלא לבטל משנה ערוכה שאומר לשאת כפים.
כוונת תפלת נעילה וזמנה ע"ד הסוד
ז. ואשר בתעלומות חכמה וסודותיה סובר הרזים ויונק סוד תנחומיה יכין לכוין ולדעת טעם הדבר ופירושו דבעינן כשהחמה בראש האילנות מה ענין החמה לכאן, ולשון הזהב דרב כד תחמי שמש"א ברי"ש דיקל"א, כי נודע סדר המדריגות ביום הקדוש הזה כי מלכות שמים התחילה לעלות בלילה כי אז זמנה עד חזרת תפילת המוסף שאז היא בכתרה של אימא, ועדיין תפארת ישראל לא עלה כי עיקר יום זה הוא לצורך בנין מלכות שמים ותקונה מבית אימא כמו שאמרו בזוהר אמור, 158 בהאי יומא דראש השנה אתכסיא סיהרא ולא נהיר עד בעשור לחדש וישראל כולהו תייבין בתיובתא שלימתא ובינה עילאה תבאת ונהרת לה והאי יומא נטירו דבינה נטלה ואשתכח חידו בכולא וע"ד יום הכפורים וכו' כנ"ל בפרקים הקודמים.
ואחר כך מתחיל לעלות סוד ת"ת ישראל מן המנחה ולמעלה עד חזרת הנעילה שאז אם הבנים עם בניה תעלה למעלה ראש האצילות לכתר עליון וכל האצילות העליון נקרא אילנא רברבא שהוא סוד דיקלא בסוד אעלה בתמר וראשו הוא סוד הכתר עליון רישא דאילנא, ולרמז זה אמר כד תחמי שמשא ההוא שמשא קדישא דהיינו ת"ת ישראל הנקרא שמש כנודע ברי"ש דיקלא כי אותה שעה עולה עד שם הוא זמן תפילת נעילה כי הוא רחמי דכלא כי שם נאמר אני אני הוא ואין אלה"ים עמדי מה שאין כן במקום ת"ת ישראל שיש דין דכתיב ביה מאת ה' מן השמים אש ומים, ובפרשת נשא גם כן אמרו רחמי דעתיק דעתיקין אינון רחמים גדולים רחמי דז"א אקרון רחמים סתם משום דאית ביה ימינא ושמאלא דינא ורחמי ע"כ.
ח. והמקובלים הראשונים ע"ה אמרו כי כוונת נעילת שערי היכל שאמרו רמזו כי עתה כוונת תפילה זו לעטר כנסת ישראל ולהכתירה בכתר מלכות ולהחזירה ראש לתחתונים כי בשעה זו נגמרו הימים שהיתה הבינה סוד המלך הקדוש דן את העולם וננעלו שערי בינה שלא ידונו את העולם וחזר הדין למלכות בית דוד לדון את כל העולם ועל זה היינו מתפללים ומתחננים כל אלו הימים ובשעה זו נחתם הענין וחזרה הממשלה למלכות, ולזה מכוונין ישראל להוציאה מתחת כנפי אימה מקושטת ומקוטרת וטהורה ותשים מגמת פניה ללכת מבית אמה למקום משכן כבודה ממסע למסע ולא תהיה נוסעת וחונה עד שבעת ימי החג כמו שיתבאר בס"ד בפרקים הבאים, אלא שבשעה הזאת מתכוונים להחזיר לה הממשלה ועודינה בבית אימא אלא שתבא מחביונה ותחנה פתח שערי בינה וכל טוב אימה בידה, ועל כן קראו לתפילה הזאת נעילת שערי בינה על שם שננעלו שערי הדין והממשלה מאם הבנים וחזרה הממשלה ושולטנות לכנסת ישראל כאמור.
ט. אכן הרב זלה"ה הגיד כי נעילת שערי הי"כל שאמרו רמזו על שכינת עוזינו הנקראת הי"כל בגימטריא אד"ני, וענין הדבר הוא כמו שכתבנו בפרקים הקודמים שענין חמש תפילות היום הוא שעל ידם מתפשטת בשכינת עוזינו חמש גבורות שמחסד ועד הוד דאמא ומקבלת גבורה אחת בכל תפילה כנזכר לעיל, ועתה בנעילה גמרה לקבל כל החמש גבורות שמחסד ועד הוד ונחתם בה סוד נקודת ציון שבה, והוא מה שנתפשט בחמשה קצוותיה מחסד עד הוד שבה שנתפשטו שם חמש גבורות והארתם נתקבצו ביסוד שלה סוד נקודת ציון, וזהו סוד החותם אשר בו נתונים קיבוץ הארות האלו ועתה ננעלים דלתות נקודת ציון לפניהם, ומפני שהארות חמש גבורות אלו היו מלובשים בשמו הקדוש אשר עולה מספרם חו"תם על כן אנו אומרים בתפילת נעילה חתמנו כמו שהאריך הרב זלה"ה, ועתה הוא עיקר חתימת הגזר דין שנכתב בראש השנה על בני אדם לשכר ועונש לחתום פי החיצונים על ידי כך כדי שלא יבאו להתאחז בנקודת ציון חס ושלום, אשר על כן נחתם בחו"תם האמור סוד השמות קדושים כדי להבריחם מעליה ותשב לבטח.
דברי התעוררות שראוי לדרוש בקהל קודם נעילה
י. ועל כן כל מי שיש לו מוח בקודקדו ישכיל בדעתו גודל רוממותה של שעה זו כי עת שערי רצון היא לישראל, ויסיר רוע מעלליו מנגד עיניו וישוב עד ה' בכל לב ובכל נפש לחוס על נפשו העלובה כבודה בת מלך יחידה תמה ונקיה ועל כל נפשות אחיו בית ישראל העומדים בכף מאזנים שקולה.
ומצוה רבה על כל איש ישראל אשר דבריו הם נשמעים לעורר לבות בני אדם ולהודיע לבני אדם גבורותיה וכבוד הדר מלכותה של תפילה זו בעת הזאת, ומנהג חסידים הראשונים היה בעת עומדם להתפלל תפילה הזאת לדבר קודם על לבות בני אדם בלשון לעז בעבור ישמע העם לאמר עורו ישינים משינתכם וחוסו על עצמיכם ועל כל אחיכם בית ישראל ועל הכל על כבוד אלהיכם, תנו לאלהיכם כבוד מי יודע ישוב וניחם האלהים ושב מחרון אפו ולא נאבד.
יא. בואו אחי בואו ריעי לכו ונפיל פנינו לאל אלהי הרוחות ואם רבו עונינו לה' אלהינו הרחמים והסליחות, והסירו שנאה ותחרות איש מאת רעהו כי כולנו בני איש אחד אנחנו והן אל כביר לא ימאס, אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו וידי רחמיו מתוחות מארבע הרוחות, הביטו וראו אחי וריעי מהות השעה אשר אנחנו בית ישראל עומדים בה וגם כל העולם וכל צבא השמים חלו ורגזו מפניו יתברך, ועתה חלו נא פני אל ויחננו, שפכו לפניו לבבכם אלהים מחסה לנו סלה, דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, וכיוצא מאלו הדברים ראוי לכל איש ישראל רב של הקהלה לדבר על לבם בדמעות שליש לעורר את כל העם בבכי כל אחד כפי צחות לשונו.
יב. ואחר כך יענה ויאמר בחרדה גדולה, ה' שמעתי שמעך יראתי ה' פעלך בקרב שנים חייהו בקרב שנים תודיע ברוגז רחם תזכור. ואני תפילתי לך ה' עת רצון אלהים ברוב חסדך ענני באמת ישעך. קראתי בכל לב ענני ה' חוקיך אצורה. ובחסדך תצמית אויבי והאבדת כל צוררי נפשי כי אני עבדך. כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי נאם ה'.
טעם שראוי לפתוח הארון כל שעת נעילה
יג. והואיל ותפילה זו עיקר כל התפילות שהכל הולך אחר החיתום, על כן ראוי לפתוח הארון לכל תפילת נעילה עד הקדיש לעורר לבות בני אדם לאמר כי עת שערי רצון להפתח, ויעמדו כל העם ברעדה להתפלל תפילת נעילה בכוונה עצומה ויתנו לב אל כל מה שמוציאים בשפתותיהם.
טעם שאומרין מה אנו מה חיינו בנעילה ע"פ ספר "סדר היום"
יד. והוסיפו בה תוספת דברים עוד, מה אנו מה חיינו וכו' והוא ענין לרבות הרחמים ולפייס מדת הדין כי עם היות ששורת הדין נותן כי האדם החוטא אין לו תקוה לקבל תשובתו ולכפר חטאתו אחר שהכעיס אל מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, לכך אנו אומרים מה אנו מה חיינו לומר אף על פי שמצד המצוה לא היה הדין נותן להיות לאדם כפרה וסליחה אך מצד המצווה אחר שהוא שפל ואפל וכל מעשיו כאין ומחומר קורץ ראוי להיות לו כפרה וסליחה, זאת ועוד שהוא ברחמיו הגדולים והעצומים תיקן לנו דרכי התשובה והזהירנו בה שנשיב מעושק ידינו ונחיה ולא נמות, ומצד כל אלו העניינים ראוי לקבל תשובתינו בחמלה ולחתום אותנו בספר חיים טובים ובשלום.
טו. ובתפילה זאת בלחש עולה תפארת ישראל עד ראש אמו בינה, ובחזרה העילוי רב מאד שעולין המלך והמלכה עם אם הבנים למקום הכתר עליון כמו שכתבנו מזה לעיל.
אזהרה לעמוד בנעילה וסגולת המתייסר בעמידתו לכפרת עון
טז. ועל כל אלה צריך כל אדם לתת אל לבו מה גדל מעשה איש אשר בעפר יסודו להיות בונה בשמים עליות עליונות ובזה לא יחוש להיות עומד על עומדו בתוקפו ובגבורתו אף אם ברכיו כשלו מצום, ויתפלל ויתחנן נדכה ונחלש ניגש ונענה ועול יסבול ולא יקוץ כי נחשב לו זה תחת יסורין.
יז. כי הנה אשר חכמים הגידו 159 כי אין יום הכפורים מכפר על כריתות ומיתות בית דין ותשובה תולה ויום הכפורים תולה ויסורין ממרקין, ובודאי כי לא אמרו כן אלא על עיצומו של יום וקרבנותיו שאינן מכפרים על החמורות, אך העינוי נפש אשר כל אדם נדכה ונחלש בעינוי אכילה ושתיה ושאר עינויים ולא ישקוט ולא ינוח מלהיות עומד על עומדו תמיד כל היום בבקשה ובתחנונים, פשיטא ודאי כי לא יבצר מלהועיל ולהגין מהיסורין בכל או במקצת כי גם כל אלה יסורין הם, ובפרט לתלמידי חכמים שהם תשושי כח מאד אין ספק כי יום הכפורים בדורות האחרונים אלה כי נתמעטו הכוחות מכפר אף על החמורות ומגין מהיסורין, ובשומו האיש הישראלי אל לבו בזה יחזק ויאמץ לבבו לבלתי יחוש על עצמו ועל עינויו בעתות מועטות להגן עליו מהרבה רעות וצרות תכופות זו לזו.
תוכחה למתרפים בתפלת נעילה או מריצים בה הש"ץ
יח. ואשר לא טוב עשו כמה בני אדם כי רפו ידיהם מלהחזיק עצמם באותה שעה, זה יושב וזה מטה עצמו עד שינוח ראשו, זה רץ בשוט לשונו אחר השליח ציבור לאומרה מהרה חושה כקורא ההלל בדילוג ואז השליח ציבור ידלג כאיל פיסח ומבליע את השם בנעימה ושגיאות מי יבין בדברים שעומדים ברומו של עולם, אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה כי מי ביקש זאת מידינו רמוס חצריו יתברך, כמי שעומד בשוק לפני הלצים ולדבר דברים בחפזון גדול לסיים מהר לפרוק המשא כבד יכבד עלינו, לא דיינו את אשר הכעסנו את בוראינו מלכינו ואלהינו בשאר תפילות ימי שנה כי באנו להוסיף על חטאתינו פשע לעת כזאת אשר הפליא האל יתברך חנון המרבה לסלוח וגמלנו כרוב רחמיו ורב טוב לבית ישראל להאריך אפו עד שובינו עדיו ושב מחרון אפו ולא נאבד.
יט. ומי זה פתי וחסר דעת התבונה אשר יכנס לטרקלין של מלך בשר ודם לבקש על נפשו על מרדו אשר מרד במלך והוא ברחמיו הרבה להשיב אפו ולא העיר כל חמתו עליו ויט אליו חסד לאמר סלחתי כדברך, והעבד הדל ורזה בראות חסדו ואמיתו אשר הפליא לעשות איתו והציל ממות נפשו כי כפשע היה בינו ובין המות והוא כבש את כעסו ממנו בדברות שתים אשר בכה והתחנן לו, הנה העבד ההוא לא יחפוץ למוש מתוך פלטרין של המלך לעמוד לשרתו ועול יסבול ולא יקוץ, לילה ויומם לא ישבות עבודתו ולהדר ולקלס תפארת המלך לפני כל באי שער עירו ויודיע אהבתו של מלך בעבוד עבודתו תמה לא יחסר כל בה תמורת מה שנהנה מטובת רבו.
וכל שכן וקל וחומר שאם יבא אותו העבד להפטר ממנו שראוי שלא יהיה כפוי טובה ויזדרז בעת פטירתו ממנו להתנפל לפני רגליו ולברך את המלך בפנים שמחות, וירבה בשבחיו בשפה ברורה ובאימה וביראה ויתנהל לאט לאט בדברותיו למען יעלו שיחותיו לרצון לפניו.
כ. ואם העבד ההוא בשגעון ינהג ובבואו להפטר מאת המלך אך יצוא יצא בחפזון ואינו נותן לו את השבח כדת וכשורה ויהפוך עורפו מאת המלך ויעש בריחים ומידו ברוח יברח, ואפילו אם יסדר את השבח כמשא כבד יכבד ממנו להתעגן שמה ויהיו דבריו בחפזון רב, התחת זאת לא יעלה חרונו של מלך וחמתו תבער בקרבו על העבד הרע ההוא והשב ישיב גמולו בראשו ונקום ינקם, קל וחומר בן בנו של קל וחומר אנחנו בני ישראל אשר הפליא חסדו יתברך איתנו לכפר בעדינו כהיום הזה כי לא יאי ולא נאה לצאת מאת פני אבינו מלכנו חנון המרבה לסלוח במנוסה ובחפזון כפורקין עולו מעל צוארינו חס ושלום, הרצים יצאו דחופים מלהיות לפני אור פני מלך חיים חס ושלום.
אזהרה למזלזלים בתוספת שבמוצאי יום כפור
כא. ולא עוד אלא שרבים מעמי הארץ המכשלה הזאת תחת ידם בצאתם מאת פני הקדש ועושים מלאכה מיד והם לא ידעו חיוב תוספת יום הכפורים גם ביציאתו כמו שאמרו בגמרא, 160 וכתב הרא"ש דעל כרחך תוספת יום הכפורים לא בבין השמשות הוא דבין השמשות ספק יום ספק לילה ואינו נקרא תוספת דספק כרת יש בו, וכיון דלא נתברר לנו שיעורו צריך בכניסתו לפרוש בין השמשות קודם מעט וכן ביציאתו אחר צאת הככבים צריך להוסיף מעט.
ואמרו בגמרא, 161 ככבים שאמרו לא ככבים גדולים הנראים ביום ולא ככבים קטנים הנראים בלילה אלא בינוניים, וכתב ר"י בראשון דברכות דכיון שאין הכל בקיאים בין גדולים לקטנים צריך להזהר שלא לעשות שום מלאכה עד שיראו שלשה ככבים קטנים, ואם היום מעונן ימתין עד שיצא הספק מלבו, ובירושלמי אמרו שצריך שיראו שלשה ככבים רצופים ואם היו מפוזרות אסור בעשיית מלאכה.
ראוי ליראי ה' להחמיר במוצאי יוכ"פ כשיטת רבינו תם
כב. ורוב הגדולים הסכימו לסברת ר"ת ז"ל ששקיעת החמה קודמת למשתשקע שיעור שעה ורביע כי משקיעת החמה ועד בין השמשות נמשך זמנו שלש מילין ורביע ושוב אחר גבול זה הוא בין השמשות ונמשך זמנו ג' רביעי מיל כאשר בא בארוכה בדברי הראשונים ז"ל, ונכון ליראי ה' וחושבי שמו להאריך בתפילתם מעט ולמנוע מעשות מלאכה כל משך זמן זה ולהוסיף תוספת קדושת יום הכפורים עוד מעט בלי שום פקפוק, וכבר הארכנו בפרט זה בח"א בפרק מוצאי שבת ובחלק זה בפרקי העומר ע"ש.
רמזי הכתובים לתוספת יום הכפורים מהר"מ אלשיך ע"ה
כג. והחכם הגדול משה אלשיך כתב בדרשותיו, כי פסוק הנאמר ביום הכפורים כל מלאכה לא תעשו חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם כי כל הכתוב ידבר על אחר החורבן, כי אחרי אומרו כל תוקף קדושת היום ואשר הוא מכפר על עם בני ישראל הלא תאמרו הלא כל זה לא יהיה רק בזמן שבית המקדש קיים אך לא אחר החרבן שערבה כל שמחה, וגם כן במה יכופרו כל רובי עונות ופשעים אחר שאין מקדש ולא כהן גדול ולא סדר עבודה, ולפי מיעוט ההכנה תתמעט חובת המנוחה ביום הכפורים, כי הנה דע לך כי לא נגרע מעבודתכם ושביתתכם דבר מזאת המנוחה כי כל מלאכה לא תעשו חוקת עולם לדורותיכם שהוא גם אחר החרבן, וזהו שנאמר מושבותיכם כלומר גם בזמן מושבותיכם ולא מושבי כי שבת שבתון היא לכם שבת ממלאכה שבתון מאכילה כמו שאמרו ז"ל, כלומר שעל ידי שביתה מאכילה יושפע בכם שפע קדושה ומנוחה כי יהיה ה' עמכם כזמן הבית.
ושמא תאמרו הלא כמו זר יחשב יועיל לנו הצום לבדו אחר החרבן כצום ועבודה בזמן הבית, הנה אל תחושו על זה כי הלא על כן אני מקדים לחנך אתכם בצום כפול כי ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש דהיינו שתוסיפו מחול על הקדש ואעלה עליכם כאילו התעניתם תשיעי ועשירי באופן כי ישלים מה שתצומו גם התשיעי מה שיחסר מהעבודה שהיתה בזמן הבית, וגם מעתה תעשו כך לשישאר כך אחר החורבן.
ואחר אומרו בתשעה לחדש בערב חזר ואמר מערב עד ערב תשבתו שבתכם דהיינו תוספת ביציאתה לומר שאעלה עליכם כאילו התעניתם שני ימים במה שמערב עד ערב תשבתו שבתכם, באופן לא תחסר מכם כפרה שלימה גם אחר הבית על ידי התוספת, אלו דבריו ז"ל, ועוד האריך על דרך זה דרכים אחרים וכולם עולים לכוונה זו שתוספת העינוי מחול על הקדש הוא במקום הקרבנות שהיו קרבים ביום הכפורים.
ראוי לש"ץ למשוך בתפלת נעילה כדי להוסיף מחול על הקדש
כד. ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת ראוי ונכון לכל איש הירא וחרד לדבר ה' להזהר להזהיר אחרים עמו שלא לזלזל במצות עשה של תוספת זה, ומצוה על השליח ציבור העומד לשרת בעת הנעילה למשוך בה כדי להשלים עם צאת הככבים ועוד מעט כדי להוסיף מחול על הקדש ולא ישמע לקול מלחשים רצים יצאו דחופים בדבר מלך מלכי המלכים, אך יזהר שלא להמשיך עצמו קודם נשיאות כפים מטעם שכתבנו לעיל.
אזהרה למפסיקים בפסוקים באמצע קדושת נעילה
כה. וראוי למחות ביד הנוהגים בקצת מקומות להמשיך עצמן בניגונים בעת ההיא ובפרט בדברים דהוו הפסק גמור, כי כמה מבעלי הניגונים הפייטנים נהגו היתר לעצמם להפסיק בקדושת כתר שבנעילה ואומרים סדר בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את ה' וכל הענין בניגון רב, וישתקע הדבר ולא יאמר כזאת בקהל אמוני ישראל כי מה לנו אחר אומרנו כתר יתנו לך ה' אלהינו אשר הוא סוד נעלם אשר נעשה למעלה בעת ההיא להפסיק בדברים מיתת המלך עוזיהו ושרפים עומדים ממעל לו, ואף אם נאמר כי מענין הקדושה הוא מי נתן לנו רשות להוסיף מדעתנו מה שלא רצו לתקן קדמונינו מסדרי תפילותינו, וזה כלל גדול לכל נוסח תפילתינו שלא להוסיף מדעתנו מאומה כי את מעשה ה' יהרסם ולא יבנם.
אחר נעילה אומרין ג"פ ויעבור, וטעם לאמירת ה' הוא האלקים ז"פ
כו. ואחר גמר חזרת הנעילה יאמר סליחות, ואין בנעילה רק ג' פעמים ויעבור נגד הג' העיקרים אשר נתעלו אם הבנים שמחה ות"ת ומלכות למעלה בכתר עליון כנ"ל, ואומרים בו ז' פעמים ה' הוא האלהים וכו', ופשוטו של דבר הוא ללוות השכינה שתעלה ותסלק עכשיו לעלות למעלה משבעה רקיעים כיון שכבר גמרו ישראל את תפילתם כי בשאר התפילה היתה השכינה שרויה בינינו ועכשיו תעלה למקומה.
עוד בענין הנזכר, וטעם תקיעת שופר במוצאי יוכ"פ ע"ד הסוד
כז. אכן לבאים בסוד ה' הטעם פשוט להיות ז' פעמים כנגד ז' ספירות שעלה ת"ת ישראל עד למעלה מן החסד למקום הבינה שעומדת על החסד, ואנו אומרים ה' הוא האלהים פעם ראשונה במלכות פעם שניה יסוד עד פעם שביעית חסד מלמטה למעלה, וכוונתינו לומר כי נודע כי שם הוי"ה הוא כינוי להקדוש ברוך הוא ושם אלהים כינוי לשכינתו, וכבר כתבנו כי עיקר יום זה הוא לצורך בנין המלכות והיא התחילה לעלות בלילה כנזכר לעיל באורך בסוד יום הכפורים, ועל זה אנו מכוונים ואומרים ה' ז"א הוא האלהים כלומר עלה אל האלהים שהיא המלכות שקדמה אליו בבית אימא, וגם לפי מה שרמזנו לעיל כי עלה גם כן לכתר עליון על כן אמר ה' ז"א חזר להיות בבחינת אלהים בעלותו שם שלגבי הכתר העליון כאלהים חשוב הוא, ועוד פירש הרב כוונתו כי רוצה לומר ה' שהוא הכתר עליון שם עלו האלהים קודשא בריך הוא ושכינתיה והא"ם רובצת על הבנים ששלשתן יש להם שם זה כנודע.
כח. וגם על פי זה תבין טעם תקיעת שופר במוצאי יום הכפורים כמו שאמרו בזוהר פרשת פנחס דף רנ"ה וז"ל, ותקינו לתקוע ביום הכפורים לסלקא קול דאיהו ו' לחירות דאתמר ביה בכל צרתם לו צר באל"ף ובו"או קרי וכתיב ע"כ, והדבר מובן כי עתה עולה למקום החירות ואילו למטה לו צר שמתאחזים הדינים ממנו כי נגע בכף ירך יעקב ובעלותו ז' רקיעים לחירו דיובלא אין עוד צרה והוא בן חורין, ולסוד זה רמזו פוסקים הקדמונים ואמרו תוקעים זכר לתקיעת היובל שהיא ביום הכפורים, ולפי פשוטו יפלא כי למה תוקעים בכל שנה ושנה וכי היה היובל בכל שנה ושנה, אך לפי האמת בא הרמז לעליית סטרא דיובלא כאמור.
עוד טעמים בטעם תקיעת שופר במוצאי יום כפור
כט. ועוד כתבו הראשונים טעמים לתקיעת שופר זו, יען עתה חוזר השטן לשלוט במוצאי יום הכפורים ועל ידי כן לא ימצא מנוח לכף רגלו, ועוד יש טעם בו שהוא כדי לעורר הלבבות ולהכניעם שלא ישליכו אחרי גוום את כל אשר עשו והתענו והתוודו על עונם באמור כי כבר נתכפרו עונותיהם, על כן תוקעים התקיעות האלו לאמר עורו ישנים משינתכם ותהיה יראת ה' על פניכם לבלתי תתגאו כי אף כי יום הכפורים מכפר לא מפני כך יצא הריסה להתייאש מן תשובת פגמו אשר פגם לפני אלהים חיים ומלך עולם, ואדרבה צריך מאד אזהרה יתירה אחר יום הכפורים כי קנאין פוגעים בו להחטיאו חס ושלום כמו שנבאר בזה בפרקים הבאים בס"ד.
תוכחה למתפללים ערבית במוצאי יוכ"פ בחפזון
ל. ומה נואלו המוני העם ורבים מרבת בני עמינו המקלים בכבוד ה' והמכשלה הזאת תחת ידם בצאתם מן הקדש להתפלל ערבית חטופה בחפזון רב כמי שכפאם שד חס ושלום ותבקע הארץ לקול ערבובם ומאבדים כוונת היראים והחרדים לדבר ה' כי לא יוכלו לעמוד על נפשם לכוין בה כראוי, וחוטאים ומחטיאים אחרים עמם ואבדו כוונת קריאת שמע דאורייתא.
הייטב בעיני ה' כי תחת כי תאחזנו רעדה וחרדה גדולה מפחד ה' ומהדר גאונו בצאתינו מאת פניו כדרך העבדים המשרתים את פני המלך כי אף בצאתם חוצה יראתו ופחדו על פניהם תמיד מאשר ראו גדולת ועוז מלכם ובהזכיר את שמו תפול עליהם אימתה ופחד, אף כי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אלהי עולם ה' כי ראוי ונכון כי תהיה מוראו וכבודו ביותר לנגד עינינו בעת ובעונה הזאת יותר משאר הימים מאשר היינו עומדים ומשרתים תמיד כל היום תוך היכלו של מלך והראנו את כבודו ואת גודלו ואהבתו וחמלתו עמנו כרחם אב על בנים לכפר עלינו ולטהרנו מלכלוכי נפשינו, אשר כל איש הנלבב ישים כה נגד עיניו ויבער לבו באותה שעה באהבתו יתברך לעובדו בכל לבבו ובכל נפשו ולומר ערבית אחר הנעילה עדיין מעוטף בטליתו בכוונה ובמיתון, ואם אי אפשר לו לכוין שם מוטב שיצא מבית הכנסת וילך לביתו להתפלל ערבית אחר אשר שמע ברכו בבית הכנסת.
לא. ואני תרתי בלבי לדעת איככה פשתה המספחת הזאת בישראל כי רבים הקלו והפריזו על המדה ואין מוחין בידם, כי הנה אף שאמרו בגמרא בסוף יומא אמר רב תפילת נעילה פוטרת של ערבית רב לטעמיה דאמר צלותא יתירתא היא וכיון דצליתו לא צריך, כבר כתב הרא"ש ז"ל דלית הלכתא כרב והביא ראיה מן הירושלמי ע"ש.
טעם למנהג המקדשים לבנה במוצאי יוכ"פ
לב. ואחר צאתו מבית הכנסת נהגו לברך ברכת הלבנה מפני שאנו דומים למלאכים וראויים להקבלת פני שכינה ולכן מתעכבים מלברך עד הלילה הזאת מן הטעם הזה, והנוהג כן מטעם זה לא הפסיד אף כי כתבנו לעיל בפרקים הקודמים דטפי עדיף להקדימה.
ראוי שיברך לבני ביתו במוצאי יום כפור וטעמו
לג. ואחר כך יבא לביתו בששון ובשמחה כחגים וכמועדים ויברך את כל בני ביתו כי מאחר שהוא טהור ומכופר ברכתו עושה פירות לכל השנה.
סדר הבדלה במוצאי יוכ"פ וטעם שאין מברכין אלא בנר ששבת
לד. ואם כבר הגיע זמן הבדלה והוסיף מחול על הקדש ירים קול בנעימה קדושה ויבדיל על הכוס יין מלא ברכת ה', וחמור יום הכפורים משבת שאין מברכין אלא על אור ששבת ממלאכה ביום הכפורים כגון עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום בבית הכנסת ולא נעשה בה מלאכה, לאפוקי הנרות של בית הכנסת שעושים על ידי גוי מלאכה בהן ביום הכפורים לחתוך ראשי הפתילות שבהם ולאו אור ששבת הוא.
וכן לא יועיל אור היוצא מן האבנים כמו שמועיל במוצאי שבת, דהתם הוי טעמא משום מה שאמרו חכמים שבמוצאי שבת זימן הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון שני רעפים והקישן זה בזה ויצא מהם האור ובירך מאורי האש ולפיכך מברכים במוצאי שבת על כל אור שבעולם ואף על היוצא מן האבנים לפי שזהו כעין ברייתו, אבל ביום הכפורים שאין שייך טעם זה אין מברכין עליו אלא מפני שדבר חידוש הוא לנו שלא נהנינו ממנו כל היום צריך לברך על אור ששבת דווקא.
ביאור האר"י בטעם שמברכין על נר ששבת
לה. והרב הקדוש האר"י זלה"ה הגיד טעם אחר שצריך להיות אור ששבת ולא אור חדש, יען שהשטן לא היה לו שליטה ביום הכפורים ולפיכך אין ראוי לברך על האש החדשה שהיא גופא דע"ז כדי שלא יתגבר על אור ששבת שכבר נכנע אל הקדושה שלא היה לה לקליפה שום אחיזה בו, ומטעם זה אף אם חל יום הכפורים בשבת אין מברכין אלא על אור ששבת כנזכר.
טעם שאין בשמים בהבדלת היום, ודין יוכ"פ שחל בשבת
לו. ואין צריך לברך על הבשמים דטעם הבשמים אינן אלא להשיב נפש שהיא כואבת עליו מיציאת שבת מחמת נפש יתירה שהיתה עליו בשבת, וביום הכפורים לא היה בו נשמה יתירה מפני שהתענה בו והפסיק מבעוד יום ולא היה לו שעת הכושר לקבל הנשמה יתירה.
לז. אכן נ"ל כי לפי דעת הרב זלה"ה בטעם הבשמים במוצאי שבת כדי ליתן כח תוספת שבת לנפש רוח נשמה להשאיר להם ברכה לימי החול, אפשר שאם חל יום הכפורים בשבת כי טוב להריח בבדי ההדס להשאיר להם ברכה מקדושת שבת, ואף יש טעם אחר לבשמים במוצאי שבת מפני שכל שבת שובת אור גיהנם ובמוצאי שבת חוזר ושורף ומסריח ועל כן מריחים בבשמים להגן לנפש מאותו הריח, ולפי זה ראוי לברך כשחל במוצאי שבת אלא שלא נהגו כל העולם כך.
במוצאי יוכ"פ יכין סעודתו כיו"ט לשמחת המחילה
לח. ואחר כך יסדר שולחנו ויאכל בשמחה ובטוב לבב כליל התקדש חג כי שמחו אלהים בתתו את היום הקדוש הזה שעבר עליו ובו נמחלו עונותיו בחמלת ה' עליו ויהיה מובטח בחסדי אל שיצא משפטו לאור, ומכאן ולהלאה ישמור עצמו מכל שגיאה ועון ובכל עת יהיו בגדיו לבנים.
טעם שפוקדין איש רעהו במוצאי יוכ"פ ומפייסין זל"ז
לט. ובמדרש אמרו 162 דבמוצאי יום הכפורים בת קול יוצאת ואומרת לישראל לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה אלהים את מעשיך, וגם התוספות כתבו 163 כי טעם התקיעה אחר
הנעילה שהוא להראות שהוא יום טוב להרבות בסעודה ולכן יפקדו איש את אחיו בצאתם מבית הכנסת כדרך שעושים בשבת ויום טוב, ומזה נשתרבב המנהג לפקוד איש את אחיו אחר יום הכפורים מי שלא עצר כח בלילה, וישתתף לזה פיוס איש את חבירו ולשאול מהם מחילה מכל שגיאה ועון שעבר ביניהם, ואף שכבר בודאי עשו זאת קודם יום הכפורים, לבלתי יחזקו אותם שעשו מפחד ומוראת היום הקדוש וחזרה שנאתם אחר עבור היום הקדוש על כן מחזיקים באהבתם גם כן אחר יום הכפורים.
מנהג לברך זל"ז במוצאי יוכ"פ ולהתברך מפי ת"ח וחסיד
מ. ואשר לא היה עמו שום שנאה מעולם, הוא מטעם כדי לברך איש את רעהו הואיל והם טהורים מכל חטא ועון וברכתם עושה פירות, וכל שכן בבורכו אותו תלמיד חכם וחסיד ויזכה ויחתמו לחיים טובים ולשלום אמן.
ציונים והערות לפרק י
156) ירושלמי ברכות פ"ד ה"א. 157) תענית דף כ"ו ע"א. 158) זוהר אמור דף ק' ע"ב. 159) יומא דף פ"ו ע"א. 160) יומא דף פ"א ע"ב. 161) שבת דף ל"ה ע"ב. 162) קהלת רבה פרשה ט' אות ז'. 163) שבת דף קי"ד ע"ב תוד"ה ואמאי.
תם ונשלם סדר יום הכפורים