אור ברסלב
חמדת ימים ב ימי העומר › פרק א - ימי הספירה ודיניהם

חמדת ימים ב· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי

ימי העומר · פרק א - ימי הספירה ודיניהם

ימי העומר

חיבת ה' וישועתו לישראל ביציאת מצרים

א. מאהבת ה' את עמו ואת נחלתו חפץ למען צדקו והציב להם ציונים במצות ספירת העומר, וה' יתן עומר מיד אחר יום ראשון של חג הפסח אשר בו הלכו ישראל בראש גאולים בגאולה גופנית ונפשית אשר שמה היו משוקעים בטומאות רצוצות וכמעט שכנה דומה נפשם בשער החמשים שערי טומאה כמאמר המגיד, ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים וכו' כי גבר אויב וכח הטומאה ונטמעו תחת רשותה, והמקום ברוך הוא גמלם ברחמיו וברוב חסדיו וזכר ברית ראשונים וילבש בגדי נקם לנקום נקמת בני ישראל מאת המצריים, חשף ה' את זרוע קדשו וזרועו הושיעה למו ויוציאם מאפילה לאור גדול, ויבדל אלהים בין האור ובין החשך ובין הטמא ובין הטהור.

ימי העומר וטעם שקרבנם שעורים ושתי הלחם חטים מהר"ם אלשיך ע"ה

ב. ובכל זאת עדיין לא פסקה זוהמתן אשר היו טמאים כזבים וכמצורעים וטומאת מת מאלהי הנכר אשר בידם ועל כן באה מצות ספירת העומר תכף ומיד אחר יום ראשון של פסח, והוא כמקרה האשה בנדת דותה כן ממש קרה להם כי כאשר באשה דוה שדם יהיה זובה ובהפסק דמה שבעת ימי ליבון יספרו לה ואחר תטהר והיתה לאיש, כן כאשר היו עבדים לפרעה נשקעו בטומאת ע"ז המטמאה כנדה וביום צאתם אשר משכו ידיהם מעבודה זרה ומלו את בשר ערלתם ותהי להם זאת כפיסוק דם נדה, אך עדיין צריך לברר וללבן עד יהיו ראויים לקבל התורה אשר היא כיום חופה כנודע.

ג. על כן הוצרך תחת שבעה נקיים של האשה שבעה שבועות יספרו למו להפשיט מעליהם כל שיורי חלאת זוהמה עד תומה, ואז ביום החמשים יום שישי לסיון שאז פסקה זוהמתן לגמרי עד בלתי השאיר שריד אז הוכשרו ישראל להיות לו לעם והוא יהיה להם לאלהים ככלה המוכנת לחתן להכניסה לחופה, ועל כן עומר הפסח הוא של שעורים מאכל בהמה כי עדיין לא הוטהרו ובהמה המה להם, אך בהטהרם בחג השבועות המה קרויים אדם ויביאו מנחה לה' שתי הלחם מן החיטים.

ד. והן הנה דברי הזהר פרשת אמור דף צ"ז זה לשונו, וספרתם לכם תא חזי כד הוו ישראל במצרים הוו ברשותא אחרא והוו אחידן במסאבותא כאתתא דא כד יתבא ביומי מסאבותא בתר דאתגזרו אעלו בחולקא קדישא דאתקרי ברית כיון דאתאחדו ביה פסק מסאבותא מנייהו כדא אתתא כד פסקו מינה דמי מסאבותא בתר דאתפסקו מינה מה כתיב וספרה לה אוף הכא כיון דאעלו בחולקא קדישא פסקה מסאבותא מינייהו ואמר קרא מכאן ולהלאה חושבנא לדכיותא וספרתם לכם דייקא כדאמר וספרה לה וכו' ע"כ.

ה. אשר מטעם זה אמרו כת הקודמין כי על כן נאמר כאן ממחרת השבת וקרא ליום טוב בשם שבת אשר בזה מצאו הטועים מקום לטעות כי על שבת בראשית נאמר כמו שאמרו בגמרא 1 ומה ראה על ככה הוא יתברך שמו לקוראו בשם שבת, וכן באומרו שבע שבתות ולא אמר שבעה שבועות.

ואולם הוא רמז נכון למבין סוד העומר כי שתי שביתות שבתו ישראל, אחד ביום הראשון של פסח שבתו על ידי דם פסח ומילה מטומאת ע"ז כאשה ביום פיסוק דם נדת דותה ממנה שנוחה ושובתת מדמה, כך עד יום הראשון כח טומאת הע"ז היה שורה עליהם וביום הראשון שבתו ויתפרקו ממנו, ועדיין היה נשאר חלאה מה שהולכים ומתטהרים ומתלבנים ממנה בשבעת ימי ליבון האשה, ועל כן אמרה תורה ממחרת השבת הוא יום ששבתו ממשא טומאתם יספרו שבע שבתות שהולכים ושובתים מחלאה הנותרת בליבון עד ממחרת השבוע שהוא שבת מהחילם להתלבן ממנה לגמרי.

טעם לספירת ז' שבועות כנגד ז' טומאות

ו. ואולם טעם היות שבעה שבועות ולא שבעה ימים, יתכן כי באו לפי מספר הנאמר בטמאים שמספר שבעה ימים בטמאים מצינו בז' דברים, א. טומאת הנדה, ב. טומאת הזבים, ג. טומאת היולדת, ד. טומאת המת, ה. טומאת נגעי הגוף שצריכין הסגר ז' ימים, ו. נגעי הבגד, ז. נגעי הבתים שכולן הסגר שבעה שבעה ובכולם תלויה טהרתם אחרי מלאת להם שבעה ימים.

ומשבעה מיני טומאות אלו לא היו נזהרים בהם במצרים עוד טומאתם בם או הם או הרומז אליהם מע"ז שבידם ומתקרובתה שאכלו מזבחי מתים כמו שנאמר ואודע להם בארץ מצרים וכו' ובגילולי מצרים אל תטמאו אשר מכאן למדו שבמצרים היו עובדי ע"ז, והנדה שנאמר כטומאת הנדה היתה דרכם לפני, ואשר חכמים הגידו 2 מנין לע"ז שמטמאה במשא כנדה שנאמר תזרם כמו דוה, והנגעים מרמזים גם כן על הע"ז כמו שדרשו ז"ל כנגע נראה לי בבית זו ע"ז וכו', ולעומתן הוצרכו לספור שבע על שבע לטהר מידי שבע טומאות אלו להיות ראויין לקבלת יראת ה' טהורה.

טעם הלימוד בימי העומר בספר משלי ואבות מהר"ם אלשיך ע"ה

ז. ואחשבה כי על כן נתייחדו הימים ההם וגמר עומר לדור ודור להציל את ישראל ולסעדם בתקון נפשם ולבם לשמים עד בא יום חג השבועות אשר בו ניתנה התורה והוא יום רצון, וצריך הכשר וטהרה לקדשו בימי הליבון האלה מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם.

ועל כן הנהיגו קדמונינו להגות בימי הליבון האלה בספר משלי ומסכת אבות להכין לבם להתנהג בחסידות וחרד אל דבר ה' להעביר גלולים מן הארץ כמו שנבאר להלן באורך, ועל כן אף כי טעם הספירה בא על חלאת גילולי מצרים מכל מקום גמר עומר לדור ודור להציל את ישראל מגילולי טומאת עונותם אשר הוטמאו בהם בכל דור ודור כימי צאת ישראל ממצרים והאבות סימן לבנים.

עוד בטעמי ספירת העומר

ח. והימים ימי רצון המה להטהר ולהתקדש בהם כל איש ישראל, ובכל יום שאנו באים במספר מכוונים בו לצאת משער אחד של טומאה ולהכנס בשער של טהרה בהטהר לבבינו ומחשבותינו במעשינו הטובים, ומטעם זה גם כן אמרו בזוהר אמור 3 זה לשונו, כל בר נש דלא מני חושבנא דא אינון שבע שבתות תמימות למזכי לדכיותא דא לא אקרי טהור ולאו בכללא דטהור הוא ולאו הוא כדאי למהוי ליה חולקא באורייתא ע"כ.

ואולם עיקר טעם הספירה היא באה לזכור חסדו הגדול יתברך עמנו בצאת ישראל ממצרים אשר הן גוענו כולנו אבדנו בעמקי הקליפות והטומאות, ובספירה הזאת העביר טומאתם שבעה שבועות לעומת שבעה נקיים עד הטהרם מכל חלאת שיורי זוהמת ליסט"רון, ולמען יהיה זכרון זאת לבית ישראל לדורות נוהגת מצוה זאת לדורות כאמור.

לספור העומר בליל שני של פסח אחר גמר הסדר וטעמו

ט. ועתה תחזה כמה שגו בחוזה בנגלה ובנסתר המונים העומר ליל שני של פסח בערבית ואחר כך עושים הסדר הבא על הגלות ועל יציאת מצרים ונמצאו מקדימים את המאוחר ומאחרים את המוקדם, ונהפוך הוא אשר יעשו בראשונה זכר לגלות ויציאת מצרים אשר היא הודעת טומאת הע"ז שהיה שורה עליהם והוא במעשה הסדר מצה ומרור ושוב יעשו סדר הספירה זכר השבתת הטומאה והתפרקם ממנה כימי ליבון אשה דוה המתקדשת מטומאתה שבעה שבועות לעומת שבעה נקיים. 4

טעם הספירה אחר הסדר ע"ד הסוד

י. ואם אל סודו תדרוש קח לך בשמים ראש אור המופלא האר"י זלה"ה בשנו"תו את טעמו של עומר לומר כי בא להחזיר עטרה ליושנה המה המאורות הגדולים עם הקטנים אשר היו למאורות בשמים ממעל בשפ"ר מעלות המדות ולו סדרים בסדר הנעשה קדש ורחץ וכו', ואולם אחר גמר הסדר הלא נסע יתרם בם פנה הודם פנה זיום, אכן במעשה לבנת הספ"יר בסגולת ספירת העומר ספיר גזרתם לו יסבו בלכתם, מגדל עוז שם ה' הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו בסדר המדריגות בשבועות וימים כנודע לבאים בסוד ה' אל עבדיו.

כי על כל אלה יאותה לנו לערוך בראש סדר קדש ורחץ וכו', וגם לאחרונה כי יעבור בסך מספר העומר להחזיר העטרה ליושנה וארמון על משפטו ישב בכבוד כבראשונה, והמקדים ספירת העומר למעשה הסדר תועה הוא מדרך השכל ולא יעשה כן במקומינו לתת הצעירה לפני הבכירה.

אזהרה לזכור הספירה בליל סדר שני

יא. רק השמר לך פן תשכח מלבך ענין הספירה חס ושלום ונמצאת פוגם בתקון עליונים למעלה וגם אל נפשך למטה כי לא תוכל לספור שוב בברכה בשאר הימים ותאבד טובה הרבה, כי על כן מתחילת הסדר לא יפנה לבבך והיית רק עסו"ק במטמוני לבך בזכירה זאת ולא יסור מנגד עיניך, וצור ישעך ינחך בדרך הכוונה וביראת ה' טהורה.

סדר קצירת העומר לליל ט"ז ניסן

יב. ומנהג חסידים הראשונים לקרות אחר מעשה הסדר ליל שני של פסח סדר מעשה העומר וזה סדרו.

וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן. והניף את העמר לפני ה' לרצונכם ממחרת השבת יניפנו הכהן.

ובכן כך היתה קצירת העומר של שעורים אור ששה עשר בניסן בבית אלהינו, מערב יום טוב יוצאים שלוחי בית דין ועושין אותו כריכות במחובר לקרקע כדי שיהא נוח לקצור וכל העיירות הסמוכות לשם מתכנסות כדי שיהא נקצר בעסק גדול, וקוצרין שלש סאין שעורים בשלשה אנשים ובשלש קופות ובשלשה מגלות, כיון שחשכה אומר להם הקוצר לכל העומדים שם בא השמש אומרים לו הין, בא השמש אומרים לו הין, בא השמש אומרים לו הין, מגל זה אומרים לו הין, מגל זה אומרים לו הין, מגל זה אומרים לו הין, קופה זו אומרים לו הין, קופה זו אומרים לו הין, קופה זו אומרים לו הין, ואם היה שבת אומר להם שבת היום אומרים לו הין, שבת היום אומרים לו הין, שבת היום אומרים לו הין, ואחר כך אומר להם אקצור והם אומרים לו קצור, אקצור והם אומרים לו קצור, אקצור והם אומרים לו קצור שלש פעמים על כל דבר ודבר להודיע על מחרת השבת שהוא מחרת הפסח ולא שבת בראשית.

קצרוהו ונתנוהו בקופות והביאוהו לעזרה וחבטוהו, וזורין ובוררין ולוקחין את השעורים ומהבהבין אותו באור באבוב מנוקב לקיים בו מצות אביב קלוי באש גרש כרמל, ואחר שקולין אותו שוטחין אותו בעזרה כדי שתהא הרוח מנשבת בהם, ואחר כך טוחנין אותם ברחיים של גרוסות ומנפין את הקמח בשלש עשרה נפה ומוציאין ממנו עשרון והשאר נפדה ונאכל לכל אדם וחייב בחלה ופטור מן המעשרות.

ואין מביאין מנחה זו אלא מארץ ישראל מן הקרוב, לא בא מן הקרוב מביאין אותו מכל מקום מארץ ישראל, ומצותו להקצר בלילה בליל ששה עשר בין בחול בין בשבת וכל הלילה כשר לקצירת העומר, ומצותו לבא מן הקמה לא מצאו יביאו מן העומרים, ומצותו לבא מן הלח לא מצאו יביאו מן היבש והיה דרכן להביא משדות שבדרום, היה נר חצי השדה וזורע חציה בשנה זו ובשנה אחרת נר החצי השדה שזרע וזורע החצי שנר ומביא ממנו.

סדר קצירת העומר והקרבתו לומר קודם מוסף ביום ט"ז ניסן

יג. וביום קודם תפלת מוסף יאמר נוסח זה ויוסיף נוסח זה.

לוקחין זה העשרון של סולת השעורין ובוללין אותו בלוג שמן בששה עשר בניסן ונותנין עליו קומץ לבונה כשאר המנחות ומניפו במזרח המזבח ומוליך ומביא מעלה ומוריד, ומגישו כנגד חודה של קרן מערבית דרומית כשאר המנחות וקומץ ומקטיר השאר והשאר נאכל לכהנים כשיירי כל המנחות.

הביאו כבש תמים בן שנתו לעולה השקוהו ובקרוהו ועקדוהו, שחטו השוחט בצפון וקבל את דמו בצפון ונתן ממנו שתי מתנות שהן ארבע והקטירו האיברים, נתן מלח על שני עשרונים סולת בלול ברביעית ההין שמן והקטירו, ומנסכין על הכל על ידי שיר, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו, ואחר כך יאמר אלהינו ואלהי אבותינו טוב ומטיב הדרש עלינו כנ"ל בקרבן פסח ע"ש.

טעם שאומרין בספירה יה"ר שיבנה בהמ"ק משא"כ בשאר מצוות

יד. והוא ענין גדול בנגלה ובנסתר שתעלה קריאתו במקום הקרבתו כמו שנאמר ונשלמה פרים שפתינו, ויצדק הרמז בסתרו לבקי בסודות כי בדיבור ספירת העומר מאורות נתן סביבות עוזם ובמעשה הקרבן הולך ואור אל הקדש פנימה, אשר מטעם זה תיקנו לומר אחר הספירה יהי רצון שיבנה בית המקדש וכו' מה שלא תיקנו בשאר המצוות כגון שופר ולולב, מפני כי בזמן הזה אין עומר והן דברים ומשך האורות הנמשכות למעלה על ידי הבל הדיבור של הספירה המה בסוד מקיפין, ובשובו לציון ברחמים ונקריב עומר שעורים אזי נוגה כאור תהיה אל הקדש פנימה מבית ומחוץ תצפנו, מה שאין כן בשופר ובלולב שיש בהן מעשה ולכן לא תיקנו לומר בהם יהי רצון מלפניך שיבנה בית המקדש.

טעם שאין מברכין שהחיינו על הספירה

טו. ומטעם זה לא מברכינן זמן במצוה זו לפי שאין בו זכר לשום הנאה אלא לעגמת נפשינו לחרבן בית מאויינו, ועוד יש טעם אחר לפי דקיימא לן שאם לא ספר בלילה לא יברך ביום, דבשלמא אם לא היה הפסק בזמן שאם לא ספר בלילה יספור ביום כולהו לילי כחדא לילא אריכתא דמו ומשום הכי יברך זמן שכבר הגיע לתחלת זמן כל המצוה, אבל כשיש הפסק בזמן דיומי מפסקי וכל לילה ולילה הויא חלק מצוה דלא נגמרה המצוה עד שימנה מ"ט ימים לפיכך לא מברכינן זמן כמו שכתב הרלב"ח ז"ל.

טעם שאין מברכין על ספירת ימים לחוד וספירת שבועות לחוד

טז. וטעם שאין מברכים שתי ברכות אחת לימים ואחת לשבועות שהרי שתי מצוות הן, כתב רבינו ירוחם ז"ל משום דכתיב שבעה שבועות וגו' נמצא שלא נכתבה ספירת שבועות כי אם גבי עומר אבל ספירת הימים לא כתיב גבי עומר נמצא דימים הן מן התורה אפילו לזמן הזה דליכא עומר, ואילו 5 ספירת שבועות בזמן הזה אינה אלא זכר למקדש לבד ואין מברכין עליו מידי דהוה אכריכה של פסח וערבה דשביעי של סוכות ע"כ.

דין ספר ימים ולא שבועות ויתר פרטים בזה

יז. ומכאן אתה למד דאם שכח למנות השבועות דאין צריך לחזור ולברך דהא לא מברכינן עלייהו, אכן רוב הפוסקים חלוקים בזה, ולפיכך הנכון בזה הוא דאם שאלו את פיו לאמר כמה ימים בספירה ואמר להם הימים ולא השבועות צריך לחזור ולברך, אבל אם ספר בברכה כדינו רק ששכח השבועות אז לא יחזור לברך.

דין שואלו חבירו מנין הספירה

יח. ונראה דמה שכתבו במי ששואל אותו חבירו בין השמשות כמה ימי הספירה שיאמר לו אתמול היו כך שאם יאמר לו היום כך וכך אינו יכול לחזור ולמנות בברכה, היינו דווקא כשהזכיר ואמר היום כך וכך אבל אם אמר כך וכך ולא הזכיר היום לית לן בה ויכול לברך, ועוד נמצא תקון לזה להתכוין שלא לצאת דאפילו למאן דאמר מצוות אינן צריכות כוונה, בנתכוין שלא לצאת כולי עלמא מודו שאינו יוצא ומצי לברוכי וכמו שכתב הרשב"א דאי ענה אמן על ברכת הקהל כשהתפללו מבעוד יום אם היה דעתו שלא לצאת יחזור ויברך ויספור בלילה.

עיקר מצות ספירה בלילה ותוכחה לסופרין סמוך לשקיעה

יט. והנה עיקר מצות הספירה הוא בלילה כי כך היתה קצירת העומר בלילה וסוד הדבר מבואר בזוהר 6 וזה לשונו, וכמו דאתתא דכיו דילה בליליא לאשתמשא בבעלה וכו', ולכן יצדק הרמז בסתרו לספור בלילה שאז הוא זמן הטהרה.

ואף שיש מן הפוסקים שהתירו למנות עם הצבור מבעוד יום בלא ברכה ולהתנות ולומר אם אזכור בלילה איני יוצא בספירה זו אלא אחזור ואברך ואם אשכח אצא ידי חובה בזה, כבר צווחו על זה גדולי הראשונים ואמרו דכל שמנה מבעוד יום לא עשה ולא כלום אלא הרי הוא עומד ביום ראשון ומונה יום שני ואדרבא כמעיד מה שאינו, והמברך קרובה להיות ברכתו ברכה לבטלה.

כ. והן רבים עתה עם הארץ הפריזו על המדה וכולן מתירין אותן עם השמש בחשיכ"ה יתהלכו, וראוי לדרוש אליהם הדברים ועיקר הדין אולי יתנו לב לשוב משגיונם.

ראוי לספור אחר שקיעת ר"ת, ודיני אכילה קודם הספירה בחול ובשבת

כא. ורוב הגדולים תפסי כשיטת ר"ת דשקיעת החמה קודמת למשתשקע שיעור שעה אחת, ומשתשקע שיעור רביע אחד ספק יום ספק לילה, ולכן ראוי ליראי ה' וחושבי שמו שלא לברך על הספירה עד סוף גבול זמן זה לברך ברכתם בלי שום פקפוק, ואסור לאכול כשהגיע זמן הספירה עד שיספור, ואפילו התחיל לאכול פוסק וסופר כדי שלא יטרד באכילתו וישכח מלספור, ולחוששים לסברת ר"ת מותרים לאכול בימי הספירה אף אחר שקיעת החמה שעדיין יש שהות לזמן הספירה שעה ורביע.

כב. ובלילי שבתות שצריך לקדש מיד קודם הלילה בממשלת צדקי"אל כמו שביארנו בחלק א', יכולים לקדש מיד ולאכול מידי דמזונות אחריו שלא אסרו אלא סעודת קבע אבל סעודת עראי לית לן בה, ובמקומות שנהגו לקרוא שמש לבית הכנסת לספירת העומר בלילי שבתות כמנהג בני אשכנז מותרים אף בסעודת קבע.

דין מי ששכח לספור בלילה

כג. ואם שכח ולא בירך בלילה יספור ביום בלא ברכה משום דאיכא פלוגתא דאיכא מאן דאמר דאית ליה תשלומין ביום ואיכא מאן דאמר שאין לו תשלומין עוד, ולפיכך לענין הברכה ספק ברכות להקל אבל לענין הספירה יספור דליכא שום פסידא, ויכול לברך בשאר הימים בברכה משום דהוי ספק ספיקא, ספק אם יש תשלומין ביום ונמצא שלא דילג יום שלם, ואם תמצי לומר הלכה כמאן דאמר דאין תשלומין שמא הלכה כמאן דאמר דכל יום מצוה בפני עצמו.

דין המסופק אם דילג יום אחד מלספור ודין הודאי

כד. וכן אם נסתפק אם דילג יום אחד לגמרי מונה בברכה בשאר הימים מהאי טעמא דהוי ספק ספיקא, ספק אם דילג ואם תמצי לומר שדילג שמא הלכה כמאן דאמר דכל לילה מצוה בפני עצמה, אבל אם בודאי דילג יום אחד לגמרי שוב לא ימנה בברכה דליכא אלא חד ספיקא וספק ברכות להקל כמו שמבואר כל פרטי אלה הדברים בפוסקים.

ראוי לכתחלה לידע מנין הימים קודם שיברך

כה. ונכון להיות כל איש שם על לב קודם הברכה מספר הימים, שאף שלפי הדין אם כשפתח הברכה אינו יודע מספר הימים ופתח אדעתא דלסיים כמו שישמע מחבירו ושתק עד שישמע מחבירו וסיים כמותו ויוצא ידי חובתו, מכל מקום הטוב והישר להיות החשבון מכוון בדעתו בשעה שמברך וסימניך ברכו"ת בחשב"ון, ואם אל סודו תדרוש בסוף ובראש נעוץ סופו בתחלתו ותחלתו בסופו והיו לאחדים יחדיו יהיו תמים מלמעלה.

לכתחילה יספור ברוב עם דוגמת קצירת העומר

כו. ומי שלא התפלל ערבית ומצא הצבור מתפללים וסופרין העומר ימנה עמהם ואפילו במוצאי שבת ואחר כך יתפלל מפני שברוב עם הדרת מלך שכל העם נמצאים בבית הכנסת, וכדמצינו בענין קצירת העומר שהיה נקצר בעסק גדול דתנן כל העיירות הסמוכות מתכנסות לשם כדי שיהא נקצר בעסק גדול וכו'.

ספירת העומר יש לאומרה מעומד

כז. וקבלו חכמים להיות ספירה זו מעומד דכתיב מהחל חרמש בקמה אל תקרי בקמה אלא בקומה כלומר בקומה זקופה תחל לספור, ודורשי רשומות נתנו סימן לדבר עצת ה' לעולם תעמוד, ראשי תיבות עצת ע'ומר צ'יצית ת'קיעות שצריכין להיות מעומד.

טעם העמידה בספירה ע"ד הסוד ודין ספירה בנשים

כח. וגם לפי סודן של דברים צריך להיות מעומד כנודע למי שהריחו בסוד ה' בטעם מפני מה אין הנשים חייבות בספירה הזאת, על כי עיקר תוספת המאורות לעליונים למעלה מלאים זיו ומפיקים נוגה בכח הדבור של הספירה סוד ההבל מוצא פי ה' ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר ה' זכר"נו יברך בספירה הזאת ולא הנקבות, וסימניך יראה כל זכורך את פני האדון ה' אלהי ישראל וכן הזכר תקדיש לה' אלהיך דכל מלה דעלמא דדכורא לא אתמסר אלא לגברי הזכרים לה', ולפיכך בספירת העומר עומדין על אדון כל הארץ בעמידה דמילין דעלמא תתאה מלכות שמים בישיבה וסימניך היושב"ים ראשו"נה במלכ"ות ומילין דעלמא עילאה צבי תפארת ישראל בעמידה, וסימניך ודבר אלהינו יקום לעולם.

כט. והן הן דברי הזוהר פרשת אמור 7 ז"ל, ובגין דאילין יומין אינון דעלמא דדכורא לא אתמסר חושבנא דא אלא לגברי בלחודייהו ועל דא חושבנא דא בעמידה איהו ומילין דעלמא תתאה בישיבה ולא בעמידה ורזא דא צלותא דעמידה וצלותא דמיושב, אשר מטעם זה כתבנו בפרקי חג הסוכות כי המקדש בחגים ובמועדים מיושב הוא חסר התבונה ולא ראה באור ספר הזוהר, ומיהו אם מנה מיושב יצא כמו שכתב הרמב"ם פ"ז מהלכות תמידין ומוספין וכן כתב הרוקח סימן רצ"ד, ודי בזה במעט מזער שהזהרנו במצוה זאת לחזק ידים רפות וברכים כושלות במצוה רבה וגדולה כזאת.

סגולת הספירה להאיר בעליונים ולמשוך שפע לתחתונים

ל. ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה להיות זריז ונשכר בכל מה שהזהרנו בה, מה טוב חלקו ומה נעים גורלו אשר מי ימלל גבורותיה וסגולותיה אשר האריכו בה קדושים משרתי עליון בספריהם, כי מבלעדי תעלומות חכמה שבה אשר השרידים אשר ה' קורא סוד שתו בה מסלול ודרך להכנס לטרקלין של מלך ה' צבאות להגדיל ולהאדיר המאורות הגדולים העליונים למעלה, הנה עוד תוסיף תת כחה פה למטה בארץ שבועות חוקות קציר ישמור לנו מרוחות רעות וטללים רעים.

סגולת הספירה לעמוד לנו למגן מפני אויבינו

לא. וזאת שנית יעשה סגולת המצוה הזאת למחסה ולמסתור לעת תמוט רגלינו על רוב עונינו ונתמלאה הסאה להשמיד שונאיהם של ישראל, הנה לכבוד ולתפארת גדולתה של מצוה זאת עזר מצריו תהיה ויגרש מפניהם אויב ויאמר השמד, כאשר חכמים הגידו 8 כי היא שעמדה לאבותינו בימי גדעון דכתיב, ויבא גדעון והנה איש מספר לרעהו חלום ויאמר הנה חלמתי חלום והנה צליל לחם שעורים מהו צליל שעורים רבנן אמרי על שצלל עליהם אותו הדור מן הצדיקים ובזכות מה נצולו בזכות לחם שעורים ואיזו זו מצות העומר, וכן בימי חזקיהו ואסמכוה אקרא ובמלחמת תנופה נלחם בם, וכן בימי יחזקאל דכתיב ואתה קח לך חטים ושעורים.

והאחרון הכביד בימי המן הרשע אשר אמרו 9 שכשבא המן אל מרדכי ותלמידוי יתבין תניין אמר להם המן במאי עסקיתו אמרו ליה במצות העומר אמר להון הדין עומרא דמאי הוא דדהב או דכסף אמרו ליה דשערין אמר להם וכמה הוה טימיה דידיה בי' קנטרין אמרו ליה סגיין בי' מנין אמר להו קומו דנצחי עשרתי מנכון לי' אלפים קנטריא דכספא דידי וכו'.

תוכחה למזלזלים בספירת העומר

לב. הנה כי כן אחרי הודיע אלהים אותנו יקר תפארת גדולת המצוה הזאת וסגולותיה, לא טוב עשו רבים מבני ישראל אשר הקלו בתקף חיסנה ברוב שרעפם בקרבם וחשוקיה"ם כסף תמיד כל היום וגם בלילה לא שכב לבם, כל האזרח בישראל ישבו בשוקו"ת בחשיכה יתהלכו מגוי אל גוי ואיש אל עבר פניו ילכו סחור סחור ויחלק עליהם לילה ורעיוניהם יוצאים דחופים ומבוהלים, ולא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב ספירת העומר והלואי גם לא יפשע בעיקר תפלת ערבית, יחוגו וינועו כשכור מעומס התלאה כמי שעקר דלתות עזה וה' הטוב יכפר בעד.

ומי פתי יסור לבבו לבלתי הבין כי אנשי אמונה אבדו באים בכח מעשיהם גבורים לעמוד בפרץ דוחים את הגזרות ואיש אין בארץ לבא אלינו במצור ומצוק ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו, חדשים מקרוב באו חוברות צרה אל אחותה ואיד יעלה מן הארץ ואפס עצור ועזוב, ועל מי יש לנו להשען כי אם במצוות ה' אלהינו, וביותר במעשה המצוה הזאת כאשר הזכירו חכמים על דורו של גדעון שצלל עליהם אותו הדור מן הצדיקים ובזכות מה נצולו בזכות העומר, ועתה בגלות הזה כי אין עומר והן דברים יעלה לרצון לפני ה' שיח שפתותינו כקרבן להיות מגן עזרנו וישכון ישראל בטח בדד שאנן ושקט.

לג. ונוסף גם הוא אשר חכמים הגידו שעל ידי מצות העומר זכה אברהם לירש את הארץ שנאמר ואתה את בריתי תשמור ואיזה זה מצות העומר, וכן אמרו שם ובאיזה זכות זכו ישראל לירש את הארץ הוי אומר בזכות מצות העומר דכתיב גביה כי תבואו אל הארץ.

דברי התעוררות להעתיר על שבר הגלות

לד. וכמו כן באורך גלות החיל הזה הגמול הזה קוינו אשר בקיומה נזכה ונחיה ונירש ארצנו ונחלת אבותינו ולשום לאבילי ציון פאר תחת אפר, ומי פתי אשר לא ישכיל את צרת הבת ירושלים וימים רבים לישראל והיה אור ישראל לחשך, נפילים הם בארץ תחת עם סורר, וצחוק עשה אלהים לנו ולמולדתנו הלעג השאננים הבוז לגאיונים אשר פיהם דיבר שוא ותפל לאמר, היש לכם אב בשמים או אח לצרה יולד, העוד אביכם שבשמים חי רב פעלים פועל ישועות בקרב עמו, ועל זאת לאומים יהגו ריק לאמר ידינו רמה ואין משיח לישראל, ואין דורש ואין מבקש עד מתי קץ הפלאות.

ואשר המה עשירי עם ומאציליה לא יעלו על לב לעולם, רחוק מרשעים ישועה וחשוקיהם כסף ומלאו אמתחותיהם כסף כאשר יוכלון שאת ורובם שרויים בשלוה ויתערבו בגוים שרי העמים ורחוק מהם העתר על הגאולה כי לא חסרו דבר ובעמל אנוש אינימו, ואחריהם הריקים ופוחזים ההולכים בשרירות לבם הרוג בקר ושחוט צאן ויתר החמדות כי גם הנה אלה רשעים רחוק מהם הישועה, יען בזמן ההוא תגלה ותראה שבר פושעים וחטאים ומה להם לבקש לקרב יום אידם.

לה. והאחרון הכביד נשיאי הדור ומנהיגיו חלק לבם זה מזה ולעולם אינן בהסכמה אחת ויקנאו זה בזה, ומצד זה אינן מתאחדים בכינופיא לתקן פרצות הדור, וכל איש הולך בשרירות לבו והטוב בעיניו יעשה כי תמיד הוא מראה מ"ט פנים טהור על השרץ שבידו המטמא והמדמע קדש בחול וחול בקדש והיה כצדיק כרשע כקטון כגדול, וה' הטוב יכפר בעד.

והאיש הנלבב יחלה על שבר בית יוסף ולו בכח יגבר כארי לעשות רצון אבינו שבשמים בכל מעשה המצוות, וביותר במצוה זו אשר היא חביבה מאד בעיני אבינו שבשמים להגן בעדינו ולהשיב עטרה ליושנה וארמון על משפטו ישב כבראשונה וירם קרן משיחו וקרנים מידו לו, בהם עמים ינגח אפסי ארץ וזרח בחשך אור לישרים בליבותם.

סגולת הספירה לטהר הנפש על ידה

לו. וכבר כתבנו למעלה כי סגולת מצוה זו גם היא לטהר את הנפש אשר לא מטוהרה היא בפשע וחטאה, ועל כן יאותה לנו לכוין כל אלה הדברים בספירה זאת לטהר את נפשנו אשר היא מתקדשת מטומאתה ואת אשר פיגלנו והטלנו חלשי"ם ומום בקדשי שמים והגברנו הדינין, ובכח סגולת הספירה הזאת הנחה למ"דינות עשה וחסד ה' מעולם.

סגולת המצוות לעורר עליונים, וביאור הכתוב כי חלק ה' עמו

לז. ואולם יתר פרטי הכוונות שבספירה הזאת עמקו מאד ולא כל אדם זוכה לתעלומותם כי אם מי שכריסו מליאה לה הדעת והתבונה וכל אדם אינו חייב אלא כשיעורו, כי כל מצוה אפילו הקלה שבקלות יש לה כח ושורש במרכבה עליונה אשר משם נמשך הענין למטה בארץ ובקיום המצוה מתעורר הכח העליון דוגמתו ושורשו למעלה ומוסיף כח וגבורה בפמליא של מעלה, ואף כי לא ידע שכו"ל רמיזת הענינים יש לכל איש ישראל לאל ידו לעורר כח העליון.

ועל זה נאמר כי חלק ה' עמו כי הקדוש ברוך הוא חלק מכבודו להם ויפח באפם נשמת רוח חיים והחלק ידובק בכל, כמו המשיחה והחבל הקשור בראשו אחד למעלה וראשו השני למטה שמי שאוחז בראשו של מטה ומתעסק בו בכל כחו מנענע ראשו העליון כמו שכתבו המקובלים הקדמונים ז"ל, וכבר כתבנו בזה באורך בפ"ו דפסח ע"ש.

לח. ועיקר הכל לכוין בלבו כפי כח ידיעתו ויחשוב במחשבתו שלא נעלם ממנו שיש עוד פנימיות ענייני הסודות, ויהיה לבו לשמים בתחינה ובקשה שיהיו לרצון אמרי פיו והגיון לבו כאילו כיוון כל אלה ויכלול כוונתו עם מעשה המצוה של היודעים והמכוונים תעלומי הדברים כמו שכתבנו שם.

תפלה קודם ספירת העומר

לט. ואנכי תקנתי נוסח תפלה פשוטה לספירת העומר לרגל המלאכה אשר לפני לזכות ליראי ה' וחושבי שמו וזה נוסחתה.

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנני בא לקיים מצות ספירת העומר לתקן את שורשה במקום עליון, ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיהא עתה עת רצון לפניך להיות עולה מצות ספירת העומר כאילו אשיג כל הסודות הנפלאים והנוראים אשר הם חתומים בה, ותעלה לפניך עם כוונת בני ידידיך היודעים והמכוונים כל כוונת שמותיך הקדושים הראויין לבא בספירה הזאת ואשר ערומים יכתירו דע"ת, ועתה יגדל נא כח ה' בכח סגולת הספירה הזאת בשני המאורות הגדולים עם הקטנים ובדעת חדרים ימלאו ויתבוננו חסד"י ה' ותרבה הדעת לעז"רת ה' בגב"ורים וגם ה' יתן הטו"ב וארצי"נו תתן יבולה.

יהי רצון מלפניך שיתוקן בספירתנו זאת את אשר פגמנו במדות העליונות הג"דולה והגבו"רה והתפאר"ת והנצ"ח וההו"ד כי כ"ל בשמים ובארץ לך ה' המ"מלכה אחת לאחת בשבעה שבועות תמימות אלה על אבן אחת שבעה עינים, ותמחול ותסלח את כל עונותינו ופשעינו וחטאתנו אשר פגמנו מנעורינו עד היום הזה, וכשם שטיהרת נפשות עמך בית ישראל מזוהמת הנחש טומאת מצרים בכח מצות ספירת העומר בצאת ישראל ממצרים, כן ברחמיך וחסדיך הרבים תטהר את נפשותינו מכל טומאה וחלאה שנדבק בה ונטהר ונתקדש בקדושה של מעלה, וכשם שעמד להם לישראל מצות העומר למגן וצנה בימי גדעון וימי חזקיהו וימי יחזקאל ובימי מרדכי ואסתר להכניע את כל אויביהם ותנופה נלחם בם כן יעמוד לנו להכניע את כל אויבי נפשינו ומבקשי רעתנו, הפלה חסדיך מושיע חוסים ממתקוממים בימינך, עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו אמן כן יהי רצון, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו'.

מקראי קדש לומר אחר הספירה

מ. ואחר הספירה יאמר מקראי קדש אלה.

ר"ת יאהדונה"י

י'הוה בהשמים חס"דך אמונתך עד שחקים. א'בא בגבורות אדני אלהים אזכיר צדקתך לבדך. ה'ראנו ה' חס"דך וישעך תתן לנו. ד'ור לדור ישבח מעשיך וגבור"תיך יגידו. ו'בחסדך תצמית אויבי והאבדת כל צוררי נפשי כי אני עבדך. נ'וראות בצד"ק תעננו אלהי ישענו מבטח כל קצוי אר"ץ וים רחוקים. ה'אירה פניך על עבדך הושיעני בחסד"ך. י'הוה אדו"נינו מה אדיר שמך בכל הארץ.

ציונים והערות לפרק א

1) מנחות דף ס"ה ע"ב. 2) שבת דף פ"ב ע"ב. 3) זוהר אמור דף צ"ז ע"ב. 4) וכן דעת הרמ"ע מפאנו, ועי' חיד"א בשו"ת חיים שאל ח"ב שיצא להגן עליו מדעת המשיגים. 5) על דיבור זה ציין המחבר כי העתיקו מרבינו ירוחם, אלא שבכל מהדורות החמ"י נפלה טעות בהעתקה ונדפס באופן משובש ובחסרון תיבות, ועל כן הדפסנוהו באופן מתוקן כפי הנדפס ברבינו ירוחם שלפנינו. 6) זוהר אמור דף צ"ז ע"ב. 7) זוהר שם. 8) ויקרא רבה פרשה כ"ח אות ו'. 9) ויקרא רבה שם.

תוכן העניינים

חמדת ימים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה