חמדת ימים א· רבי בנימין ב"ר מאיר הלוי
ספר חמדת ימים - חלק ראשון - שבת קודש · פרק א - ימות החול - ליל שישי - תקון היסוד
דרך המתקדשים בששת ימי המעשה
א. יתיצבו המתקדשים והמטהרים המישרים אורחותם עם קונם ואת קדוש ישראל יעריצו בששת ימי המעשה, צדיקים יושבים ועבודת הקדש עליהם תמיד לילה ויומם לא ישקוטו ולא ינוחו ירוצו ולא ייגעו, אחרי ה' ילכו ולא ייעפו לאהבה אותו ולדבקה בו ולהסיר צד החומר הכרוך בם כי הוא מסך מבדיל בינם ובין היוצר ברוך הוא.
וישרים יעלוזו לחל"ש חושים עוד כל ימי הארץ להטיל חלש"ים על החומר העכור לבלתי נתון מקום ודרך לפשפש הצפו"ני וחשוקיהם כס"ף, כסוף יכספו להסתופף בחצרות בית ה' יומם ולילה לא ישבותו מלכת מחיל אל חיל לחסות בנועם ה' בטולא דמהימנותא ומורק ושוטף צד החומר שבם, והיו למאורות נפשם רוחם ונשמתם והארץ האירה מכבודם והכנע"ני אז בא"רץ.
ב. ואשרי הגבר אשר נוכח ה' דרכו וכל מעשיו יהיו הלוך ונסוע לקרבה אל ה' בששת ימי המעשה להשפיע עליו אור שפע יום שבת קדש כי ששת ימי המעשה מקדושתו של שבת המה נשפעים כמו שיתבאר, ואולם הקבלת הארה ההיא והקריבה זו אל ה' היא מתוך המעשים הנרצים אל ה' אשר מתוכם ידבק האיש השלם בצור עשהו וילך למסעיו ממדריגה למדריגה עד אשר תדבק הנפש הזכה בו יתברך.
דברים המפסידים מהשגת השלימות
ג. ואבי ראה גם ראה כי כל התורה אקרי דרך כי היא המדריכה את האדם השלם לעלות בהר ה', ובכמה מקראי קדש המשילו העליה ההיא כמי שעולה להר גבוה כמו שכתוב מי יעלה בהר ה' וכיוצא הרבה פסוקים, והכל הוא לימוד לאיש הישראלי שצריך להבין ולהשכיל העניינים המעכבים על ידו לעלות לאיזו הר גבוה ומהם ילמד בעצם הדברים המעכבים על ידו לעלות בהר ה' להקביל פני שבת הקדש ויתר קדושות כי מהעליה הגשמית ישכיל על העליה השכלית, וזה כי כמו שבעליה הגשמית תמצא בכללם שלשה דברים המעכבים העליה, או האוכל מאכלות גסות עד אשר נתמלא בטנו וגופו כבד עליו, או הנושא עליו מלבושים כבדים, או הנושא כסף וזהב וממון, כל אלו הם דברים כבדים המעכבים העליה.
והם הם הדברים המכבידים על הנפש היפה לשלא תוכל לעלות אל מרום הר קדשו ולהקביל אור המופלא שבת רב הקדש מצד היות האדם בששת ימי החול להוט בבולמוס שלשתן לאסוף ולכנוס ולעשות לו בגדי יקר לכבוד ולתפארת ולאכול ולשתות יותר מכדי צורכו עד אשר בסיבתם יהיה טרוד כל ימי חלדו ולא יוכל לעשות לביתו הנצחי שום דרך ומסלול להכנס לטרקלין כי על פיהם כל חטאת וכל עון המכבידים על האדם.
והחכם הגדול שלמה אפרים ע"ה 1 היה נותן בהם סימנים בפסוק כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני, מש"א ראשי תיבות מ'מון ש'מלות א'כילה אשר המה אבות נזיקין המטרידים את האדם מהשגת שלימותו כי על פיהם יהיה כל פשע וחטאה ונהפכו למשא ואבן נגף.
אזהרה שלא לרדוף אחר המותרות
ד. והחי יתן אל לבו על כל דרכיו להשתמש בצרכים ההכרחיים והמותר יחרים כי רוב בני תמותה ההולכים בחשך ושטופים בקברות התאוה ויוצאים לפעלם ולעבודתם עדי ערב לאסוף ולכנוס ולהתעדן במותרות, היא העצה היעוצה מפאת יצרם הרע המלפף ארחות כל בוצע בצע דרך נחש עקלתון והוא נח"ש ינח"ש בם ויתן בם את שכובתו ואחריתם דרכי מות, ודינם כדין הנותר אשר אינו אלא שר"ף וקיצם באש להבת של גיהנם לשרוף ולכלות כל המותרות ההמה והיו דראון לכל בשר.
אזהרה לקדש עצמו במותר לו
ה. והחכם עיניו בראשו ולא יפנה דרך כרמי"ם רמי הקומה גדועים, ויתקדש עצמו במותר לו בימי חיי הבלו ולא ידבק בידו מאומה מן החרם מתענוגי העולם הזה אשר המה מצודים וחרמים, ובכן הרשעה כולה כעשן תכלה בל יראה ובל ימצא וינוסו משנאיו מפניו וכל זר לא יאכל קדש כמו שאמרו בזוהר תרומה דף ק"מ ע"ב, גופיהון דצדיקייא דלא אתהנון בהאי עלמא אלא מתענוגי דמצוה ושבתי וזמני ההוא רוח מסאבא לא יכיל למשלט עלייהו דהא לא אתענגו מדיליה כלום והואיל ולא נטלו מדיליה לית ליה רשו עליהון כלל זכאה איהו מאן דלא אתהני מדיליה כלום ע"כ.
ואימות הקודם יתבאר מאשר נצטוינו בתורה כמה פעמים על הקדושה כאמור והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני, ונאמר קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם וכן רבים, והוא אזהרה לאישי ישראל להיות קדושים ומופרשים מענייני אהבת העולם הזה ולהתקדש ולהתקשר באהבתו יתברך לשרתו ולברך בשמו ולשמור מצותיו ועדותיו בחשק ואהבה כי מה לאדם בעולם הזה ובטובותיו.
לקט מפרקי "ראשית חכמה" בעניני קדושת המחשבה והשבת
ו. וכתב הרב החסיד אליהו די וידאש ז"ל בפרקיו הנחמדים, כי מאחר שהשבת הוא שורש לכל הקדושות אם כן מה שצותה התורה קדושים תהיו כי קדוש אני הוא להזהיר שנתקדש ונמשיך עלינו בכל ששת ימי המעשה מאור קדושת שבת כי שבת הוא נקודת המרכז שעליו תסוב עגולת הו' ימים, והיא נקראית נקודה אמצעית כי כל נקודה יש לה ששה קצוות והנקודה קו האמצעית ועל כן מצוה לממני יומי על שם השבת, יום ראשון בשבת יום שני בשבת.
ז. ועל כן אמרו 2 שההולך בדרך המדבר ואינו יודע מתי יום שבת מונה שבעה ימים מיום שנתן אל לבו שכחתו ומקדש השביעי כי הותר לו לקדש ולהבדיל בו כמו בשבת עצמו אף על פי שלפי האמת אינו שבת, והיינו מטעם כי הנקודה האמצעית שהוא השבת הולך עם כולם להשפיעם וכל יום יש בו מקצת שבת ולכן בכל יום ויום אינו עושה מלאכה יותר מכדי פרנסתו מפני כי כל יום ויום הוא ספק שבת, ועליה אמרו רז"ל מעולם לא זזה שכינה מישראל אפילו בשבתות של חול, ואמרו בנדרים 3 האומר שבת זו אסור כל ימי החול כי כולם קדושים ויונקים מסוד תנחומיה.
ובזוהר פרשת נח דף ע"ה פירש כל זה הרשב"י במלות קצרות ז"ל, וכולהו יומין כלהו אתדבקן ביומא דשבתא ואתזנו מתמן וכו', ובפרשת ויקהל 4 זה לשונו, ישראל קדישין וכל אינון דמתעסקן בקדושה כל יומין דשבתא אתאחדן כל אינון שית יומין באינון שית יומין דלגו דאתאחדן בההיא נקודה וכו'.
ח. ומטעם זה הרשב"י עליו השלום שהיה מתקדש בימות החול ככל קדושת יום שבת היו קורין אותו חביריו שבת כמו שאמרו בסוף אדרת נשא 5 , אמר רבי אבא אנן שיתא בוציני דנהרן משביעאה אנת הוא שביעאה דכלא דהא לית קיומא לשיתא בר משביעאה דכלא תלי בשביעאה ר' יהודה קרי ליה שבת דכוליה שתא דכתיב שבת לה' קדש לה' מה שבת לה' קדש אוף רבי שמעון שבת לה' קדש ע"כ.
ט. ואמרו ברעיא מהימנא פרשת צו 6 שהתלמידי חכמים היראים בימות החול יש להם נפש האצילות מה שזוכין עמי הארץ בשבת זה לשונו בקיצור, ונפש דתלמיד חכם אתקריאת שבת מלכתא נפש יתירה, וסוד זה רמזו בש"ס 7 באמרם תרי ושבת מצטרפים וכו', ולא באו לידי מדה זו כי אם בפעול פעולות הרוחניות בימות החול להחזיק בקרבם נשמת שבת כל ימי השבוע על ידי עסק תורתם בקדושה ובטהרה וקיום המעשה כמו שיתבאר.
י. ועל זה נאמר ואת שבתותי תשמרו בלשון רבים והוא אזהרת תקון ימי המעשה היונקים שפע והארה משבת כמו שביארנו, וצריך בששת ימי המעשה לתקן מעשיו כדי שיוכל לקבל נשמה הבאה ביום השבת שהיא מאצילות, באופן כי ששת ימי המעשה בין שתי שבתות יוצאים משבת ונכנסים לשבת, וריבוי האת לששה ימים שבנתים.
ועל זה רמזו ז"ל 8 , אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות לא שלטה בהם אומה ולשון ומיד היו נגאלין כי בהתקדש עצמם כסדר הזה יהיה השראת שכינה על כל העולם בתגבורת גדול מאד, ובכן בהאיר האור הגדול והקדוש ההוא יתבער רוח הטומאה ויצא העולם מקללותיו ויתוקן במלכות שדי.
כי על כל אלה יאותה ליראי ה' וחושבי שמו להשפיע מקדושת שבת דבר יום ביומו בששת ימות החול להיות זהירין בקדושות הנהוגות בשבת לנהוג בהמה בימות החול, וכמעשהו בחול כך מעשהו בשבת כולן שוו בשיעוריהן.
יא. והנה בקדושת השבת נזכרו שלש קדושות והם קדושת המחשבה כמו שאמרו במכילתא שבות ממחשבת עבודה, וגם קדושת הדיבור שהוזהרנו בו בשבת כמו שכתוב ודבר דבר, וגם קדושת המעשה כאשר בא ביאורה בכמה מקראי קדש באיסור המלאכות, והאיש הקדוש יהיה לו מושך משלש קדושות הללו יום יום בכולו או ברובו או במקצתו וכל אדם אינו חייב אלא כשיעורו.
יב. והנה מתנאי קדושת המחשבה שיתקדש בה בששת ימי החול הוא לחשוב מחשבות קדושות ובפרט בעתות עסק התורה והתפלות ויהיו כל מעשיו לשם שמים ולייחד הדודים למעלה, ובעסק התורה והמצוות יחשוב כי איננו פה עמנו עומד היום בעולם הזה אפס בעולם הנשמות לפני השכינה ובכן יטהר מחשבותיו.
יג. ועיקר הדבר להיות חפץ בהתבודדות אשר בזה מראה בנפשו כי אין לו קשר עם אנשי העולם הזה כלל כמו שהוא אמת אחר פטירתו, ולכן מראה מעתה גירות בעולם הזה ואינו רוצה להתדבק מחשבתו כי אם בצור עשהו שבו עתיד להתדבק דבוק עצמי אם יזכה.
וכן הביא החסיד הקדוש בחובת הלבבות 9 על פרוש אחד שנכנס לעיר אחת להורות יושבי העיר ההיא עבודה האלהית וימצאם כולם צבע אחד במלבושיהם וראה קבריהם אצל פתחי בתיהם ולא ראה נשותיהם וטפם עמהם ושאל אותם והשיבו לו על כל דבר ודבר, ואל השאלה השלישית שלא ראה איתם נשיהם וטפם השיבו לו, ומה שראית שפירשנו מן נשינו וטפינו דע כי יחדנו להם קריה קרובה מכאן, ואחד ממנו כשיצטרך אל דבר מדבריהם ילך אליהם וישלים חפצו וישוב אלינו מפני שראינו מה שנכנס עלינו מטרדת מחשבות הלב ורב ההפסד וגודל היגיעה והטורח בקרבתם, והמנוחה מכל זה בהרחקתם לבחור במחשבת ענייני עולם הבא ולמאוס במחשבות ענייני העולם הזה.
ואשר הן לו כסף ויש סיפק בידו לעשות יבחר בדרכם דרך הקדש ליחד לו בית מיוחד מופרש מהבית שבה דרים עם נשותיהם ויזמינו פרנסתם ופרנסת ביתו יום אחד בשבוע ובכן יוכל לקדש מחשבותיו, כי כל זמן שאדם טרוד לצאת ולבוא ברחובות קריה לא יוכל לקדש מחשבותיו ולא ימנע מלשון הרע או מכעס או לפחות יחטא בראות העין, והפרישות בבית מיוחד מציל לאדם מכל אלה ומה טובו ומה יופיו ומה נעים גורלו.
יד. והנה שדי לא מצאנוהו שגיא כח ואינו בא בטרחות עם בריותיו ולא בא על האדם אלא לפי כחו כמו שאמרו ז"ל וכל אדם אינו חייב אלא כשיעורו, אפס כי ישקיף וירא לטהר מחשבותיו וירחק מלדבר עם אשתו על עסקי תשמיש כי יבא לידי הרהור ויחטיא ברית הקדש ואין תפלתו נשמעת ארבעים יום ואין נשמתו עולה למעלה, ובהיכל נוגה ו' מלאכים עם רמ"ה כתות מנדין אותו.
ובגמרא אמרו 10 , המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, ודקדקו לומר המביא עצמו לומר שאף על פי שיראה אדם אשה אם לא יתור במחשבת לבו עליה לא הזיקה לו הראיה שהרי רבי יהודה בר אלעאי היה מרקד עם הכלה ודמיא עליה ככשורא 11 , וכן רבי גידל שאמר דמיין לי כקאקי חיוורי 12 מפני פרישות מחשבותם מענייני העולם הזה ודבקותם לעולם בצור עושם ולא תרו אחרי לבבם.
טו. ואם בא לאיש הרהור ודחה אותו מלבו אין כאן עון אשר חטא שהרי אמרו 13 , שלשה דברים אין אדם ניצול בכל יום ואחד מהם הרהורי עבירה אבל המביא עצמו לידי הרהור רשע מאריך ברעתו והרהורו הרע לא יאבה ה' סלוח לו, ועליה אמרו 14 הנני מביא על העם הזה פרי מחשבותם מחשבה שעושה פירות הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה כמ"ש הראשונים ע"ה.
סגולות לטהרת המחשבה
טז. ואחר שישקיף וישכיל האיש הנלבב שכל גופו ואיבריו נבנו על סדר האצילות העליון ויראה שמחשבתו כנגד המחשבה העליונה, יכוין להיות אברי מוחו ולבו שהם האברים המשובחים שבו להיותם מכוונים ולחשב מחשבות הקדושה ויטהר מחשבותיו כראוי ויתבושש מלחשוב דבר שלא יהיה עבודתו יתברך.
יז. ובחנו רבים מהחסידים לטהר את המחשבה להעביר יד ימינם על מצחם שלשה פעמים ולשתוק מעט מלימודם ובכן יוסר מחשבתו הרעה ותתבטל גם מחשבה אחרת.
הראשונים כתבו לכוין בשם ע"ב שורש החכמה מחשבה עליונה, ואני שמעתי לכוין אותו בצורת עיינין ובניקוד פתח, ונמצא כתוב בשם רבינו הקדוש האר"י ז"ל לכוין בשם הוי"ה פשוט בניקוד בברית חיריק שבא חיריק שבא, ומהרח"ו ז"ל הגיד בשמו לכוין במחשבתו ה' פעמים ריבוע מ"ה ושם רמז במחשבה אותיות חש"ב מ"ה, ועל הרהור אשה טוב שירוק ויכוין בשם גדשנא"ל אותיות גש"ן ניקוד שבא ודל"ת פתח ואל"ף צירי ולמ"ד בלי נקוד, ואם יכתוב שם זה בקדושה ובטהרה בקלף כשר וישאנו עליו לא יסיתנו יצרו להתאוות לאשה, כך מצאתי כתוב מכתבי גורי האר"י ז"ל.
והמקובלים והרמ"ק קיבל מפי אליהו ז"ל שיאמר הרבה פעמים פסוק, אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה.
תנאי קדושת הדיבור
יח. ומתנאי הדבור שיתקדש בו האדם בששת ימי החול הוא לשמור פיו ולשונו משיחה בטלה כמו שנאמר משוכבת חיקך שמור פתחי פיך שהשיחה היא חלק מהנפש שיוצא לחוץ, ובכל דבור ודבור אם הוא שיחת דבר מצוה יעשה מלאך אחד טוב ואם הוא של טומאה חס ושלום נברא מלאך רע ואם הוא שיחה בטלה נברא מלאך בטלה, וזה הוא על כי התפלה והקדושה שאדם מוציא בשפתיו בוקע את הרקיע ועולה למעלה כנזכר בזוהר, ואם הוא דבר רע מטמא נשמתו והחלק הדבור של הקודש עולה למקום טומאה הדומה לו ונשאר אותו חלק הקדוש חבוש בבית האסורים וכמה מטריח לקונו כ"ביכול עד שיוציאנו משם, והוא מחלל ברית הפה שהוא יותר קדוש ומעולה מברית המעור.
קדושת האותיות ומעלת עבודת הקדמונים מספר "ראשית חכמה"
יט. וטעם הדבר כמו שכתב החסיד הר"א די וידאש, כי יש כ"ב מוצאות בפה אח"הע בומ"ף זסשר"ץ גיכ"ק דטל"נת ושרשם למעלה מעלה והם שורש לכל הנמצאים, והאל יתברך מאהבתו את האדם קבע בפיו אותיות אלה כדי שיוכל להדבק בבוראו כי בהזכירו למטה אותיות אלה בתורתו ובתפלתו מנענע ומעורר למעלה השרשים העליונים כעין התוקע שלשלת אחת ראשה במקום אחד וראשה השני במקום אחר כי אף על פי שיהיה המקום ההוא רחוק, בנענע האדם ראש השלשלת שבידו מנענע כל השלשלת.
כ. וזה היתה מעלת הראשונים שהיתה תפלתם נשמעת מפני שהיו נזהרים שלא לפגום כ"ב אותיות שהם חמש מוצאות הקבועות בפיהם בשיחה בטלה ושאר הדברים הפוגמים את הלשון ולפיכך היתה תפלתם בוקעת רקיע השמים ועולה עד למעלה מעלה לעורר הרחמים.
כא. ועל כן אמרו בזוהר כי בשעה שהיה הרשב"י עליו השלום יושב ועוסק בתורה היו כמה אלפים ורבבות מלאכי מרום שומעים קולו, והוא על כי מוצא שפתותיהם היו טהורים והיו קושרים ומייחדים כל העולמות כי קול ודבור שיצא מפיהם היה נעשה נחת רוח רב למעלה, לא כן בהיות פגם בחמש מוצאות שהבל היוצא מפיו בתורה ובתפלה יוצא על ידי פגם ואי אפשר שיתייחד למעלה כי כל אשר בו מום לא יקרב.
כב. ובזוהר פקודי ז"ל 15 , ואית ממונים לאחדא מלה בישא או טינופא דאפיק בר נש מפומיה ולבתר אפיק מילין קדישין ווי לון ווי לחייהון ווי לון בהאי עלמא ווי לון לעלמא דאתי בגין דאילין רוחין מסאבין נטלין האי מלה מסאבא וכד אפיק בר נש לבתר מלה קדישא אקדימו אילין רוחי מסאבא ונטלי האי מלה מסאבא ומסאבין לההוא מלה קדישא ולא זכי ביה בר נש ע"כ.
ואחר שישקיף וירא האיש הירא כי סוד הדיבור הוא הוי"ה וסוד הקול הוא אדנ"י, יחרד האיש וילפת בבואו לדבר דבר שלא לפגל בקדשים חס ושלום ויהיה פיו ולבו שוים לבלתי היות נרגן מפריד אלוף ולמעט דבורו כל מאי דאפשר, ואמרינן בירושלמי 16 אמר רשב"י אילו הוינא על טורא דסיני בעינא ב' פיות, כי בפה שהיא ראויה לדבר דברי תורה ושבח והודאה אין ראוי שידבר בה בדברי העולם.
השתיקה מעוררת כוונת התפילה
כג. ובחנו החסידים לתועלת כוונת התפלה לאחוז בפלך השתיקה כי רוב ביטול הכוונה הוא בא מדברים בטלים הקבועים בלב ולא יתכן היות מוראת שמים בלב המרבה דברים וגם לא כוונת התפלה, ודורשי רשומות שות שתו רמז בתיבת תפ"לה נוטריקון ת'חסום פ'יך ל'תועלת ה'תפלה. (הגה, וזה רומז בכל עצ"ב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור).
מעלת הדיבור בלשון הקודש
כד. וכן אמרו לתועלת התפלה להרגיל עצמו לדבר בלשון הקודש עם ריעיו, וישכיל עשו כי כשיתפלל אדם בלשון שרגיל בו ומשתמש בו כל היום לכל צרכיו יקל עליו לכוין וכשיתפלל בלשון אחר אף על פי שיבין מה שיאמר לא יקל עליו, ולו שתו רמז זה בתפלה נוטריקון ת'רגיל פ'יך ל'שון ה'קדש.
סגולת השתיקה לקבלת התפלות
כה. ואני שמעתי על תועלת שמירת הלשון לכוונת התפלה נרמז בשם מ"ב בשם האחרון שקו"צית נוטריקון שתוק צית שבלשון תרגום צית הוא שמיעה, והכוונה שהשתיקה גורם שמיעת התפלה.
חומר מי שפוגם דיבורו
כו. ומורי ז"ל היה דורש בחומר הדבור, הוא היה אומר כי כל הדברים אשר יביע כל איש המה כמוסים בלב כל איש וכשעולה ברצונו של אדם לדבר מיד נאצל הדבור מהלב וזהו בחינת עולם האצילות סוד אות י' שבשם הוי"ה, ובהגיע הדבור לחזה הוא בחינת עולם הבריאה סוד ה' ראשונה שבשם, וכשעולה הדבור בגרון הוא בחינת עולם היצירה סוד אות ו' שבשם, ובהגיע הדבור לפה ויבטא בשפתים הוא בחינת עולם העשיה בחינת אות ה' אחרונה שבשם הוי"ה, באופן כי באדם רמוז ארבעה עולמות ובכל דבור אשר יבטא בשפתיו מהוה שם הוי"ה.
שמעו אחי וריעי זרע קדש ברוכי ה' עד כמה מגיע פגם המנבל את פיו בדברים בטלים שמצרף השם הקדוש ברוך הוא באותו הדבור שמוציא בשפתיו ועל זה היה מתרעם הוא יתברך לאמר הוגעתם יהוה בדבריכם, ומי שמע כזאת ולא יחרד לבו ויתר ממקומו לשמור לפיו מחסום ולאטום רסן לשונו ואל אלהים ישים דברתו, פיו ידבר חכמות והגות לבו תבונות ובד"בר הזה תאריכו ימים.
תנאי קדושת המעשה
כז. ומתנאי קדושת המעשה שיתקדש בו האדם בששת ימי המעשה הוא להיות כל איש ממעט במלאכתו ויקבע עתים לתורה כמאמר החסיד 17 הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה, ובעונה ההיא יפנה מחשבתו מעסקיו להגות בתורה, ואם לאו בר הכי הוא יתבטל ממלאכתו לשמוע בלימודים או להתעסק במצוות ובגמילות חסדים כאשר יוכל שאת, ואם אי אפשר לו לקבוע הדבר יום יום יפנה לעצמו שני ימים או יום אחד בשבוע להקדישו כולו לה' בקדושת שבת הן בדבור הן במחשבה הן במעשה, ובכן אם לא יעצור חיל לקדש שאר הימים לא עיכב.
שבח המקדשים יום אחד מימות החול כולו לה'
כח. ודרך זה אוחזים בו רבים מהחרדים אל דבר ה' ויש להם על מה שיסמוכו מהמובא בזוהר פרשת אחרי מות 18 , דרבי חייא היה מהלך בדרך ומצא שני אנשים ואמר שם קריבנא גבייהו אמינא להו מאי עסקייכו באתר דא אמרו מזבני אנן ותרין יומין בשבתא בדילנא מישובא להתעסקא באורייתא בגין דלא שבקין לן בני נשא בכל יומא ויומא אמינא זכאה חולקכון.
הנה כי שיבח ר' חייא חלקתם על התקדש עצמם שני ימים בלבד אף כי בשאר הימים היו קובעים עצמם לעבודתם עדי ערב, וקדושה זו אפשר לאשר ולקיים אותה כל איש הירא ויתמיד בה מפני כי אם ירצה לפרוש עצמו כל ששת ימי המעשה לא יתכן להתמיד בה ונמצא בטל מהכל, ולא זו הדרך לתפוס בקדושה מבלי הדרגה כי רוב השמן בנר הוא סבה לכבות אורו אפס בהתנהל לאט לאט.
תוכחה ליוצאים למלאכתם יותר מצרכם
כט. אכן לא יעבור מלפנות איש איש ממלאכתו אשר המה עושים לעבוד עבודת יוצרם דבר יום ביומו כל אחד לפי שיעורו העשיר לו ירבה והדל לו ימעיט, כי אין ראוי לאדם לצאת לפעלו ולעבודתו עדי ערב יותר מכדי פרנסתו רק כמזדמן לדרך כי שמא אין לו חיים אלא אותו היום בלבד ואין ראוי שיטרח וידאג על עולם שאינו שלו.
התעוררות לחשיבות הזמן מספר "אורח מישור" לר"י חאגיז ע"ה
ל. ומה יתרון לו בכל עמלו שיעמול תחת השמש ואין לו בעולמו אלא מה שהוא מתקדש ופורש מעניני העולם הזה ומתדבק בקונו צור עשהו, וישים כל דעתו ומחשבתו על חיי העולם הבא כי שם ביתו והוא בזה העולם כאורח נטה ללון במלון לילה אחד או שתים שאין ראוי לו לתקן המלון ולהציע שם כלים נאים וליפותה באופן שיאבד כל זמנו ולמחר יוצא ממנה.
לא. וכבר המשיל החסיד בחובת הלבבות 19 זה שדומה למלך שהקימוהו עליהם בעיר אחת והיה שם חק שלא ימלוך עליהם מלך אלא שנה אחת או שתים, והמלך הסכל לא ידע דבר מזה ומיד שמלך הגדיל מעשיו בבנין ההיכלות והיה כונס ממון הרבה באוצרות והניח את מקומו וארצו וישכח את שדהו ואת נחלתו ויבז בעיניו לשלוח מלאכים לביתו לתקן מעש, ובהגיע תור וזמן הקבוע קל מעמא נפק לך מלכא טפשא טרדין מן מלכותא ואתיהיבת לגבר אחרא, ויסע וילך לארצו ולשדהו ערום ויחף והנה עלה כולו קמשונים ויצעק צעקה גדולה ומרה שהניח את שלו ואסף וקבץ לאחר.
לא עשה כן המלך האחר שהיתה כל כוונתו להשגיח על ארצו והיה שולח ממון הרבה ביד אוהביו ורעיו ואומר להם שיבנו לו שם בית מנוחה ושלח פועל לחרוש את שדותיו ולזמור את כרמו, וכאשר השלים שנתו הלך לו בששון ושמחה לארצו ויצאו לקראתו כל באי שער עירו וקבלוהו בשמחה וגידלוהו ביניהם וישב כמלך בגדוד.
והנמשל הוא בן אדם אשר הולך אחרי יצרו הרע ומגדיל מעשיו ומאסף ומקבץ ממון הרבה ואינו מסתכל באחריתו שיעזוב הכל וילך לעולם הבא ערום מכל ויאבד מקומו שהיתה נשמתו חצובה מתחת כסא הכבוד והלך בתוך כף הקלע לבאר שחת ולדראון עולם.
לא כן האיש אשר נגע אלהים בלבו שמוציא כל ימיו ושנותיו בעבודת אלהי השמים ובלמוד תורתו ועשיית מצותיו והוא פורש מהבלי העולם ומעלה על לבו שהוא שלוח מאת ה' ברוך הוא לעולם הזה לעבוד עבודתו כמלך ששלח שלוחו אל עיר על דבר מלכות, ואם זה במקום שיש לו לעשות שליחותו ילך לו לבתי משתאות ולשחק בקוביא הלא ענשו גדול כשיחזור ריקם ולא שמר את מצות המלך אלא יש לו לילך בזהירות וזריזות לקיים דבר מלכו ולא יאבד אפילו רגע, וכן יש לנו לידע שאנו שלוחים מאיתו יתברך וכן לשמור חקיו ועדותיו ואין אנו רשאין ליבטל מעבודתו אפילו שעה אחת בשיש סיפק בידינו, וכשאין סיפק בידינו למעט בעסק לקבוע עתים לתורה המעט הוא אם רב.
קדושת האדם בשבת תלויה בקדושתו בחול
לב. הנה במוטב תלתא מחש"בה ודב"ור ומעשה יתקדש כל איש הישראלי בששת ימי המעשה להקדיש ולהעריץ הנשמה והרוח והנפש להמשיך עליו מאורי אור קדושת שבת הגדול.
ואף אנשי המלאכה האביונים אשר עול המלאכה תכבד עליהם ואין הפנאי מסכים אליהם מקוצר רוח ומעבודה קשה על המחיה ועל הכלכלה בגלות החיל הזה, הנה בשעת התפלה שהם על כרחם פנויים ממלאכתם יזהרו לקדש מחשבותם ודיבורם ושאר חושיהם בעת ובעונה ההיא כדי שאותה השעה או חצי שעה יהיו נקדשים בקדושת שבת ולא יפסיקו בתוך התפלה בדבור כלל, באופן שלא יהא שום יום משולל מקדושת שבת כי בהתקדש עצמם בששת ימי החול יוכלו בנקל לקבל אור פני קדושת שבת הגדול, ואי אפשר לקנות קדושת שבת אלא אם כן יתקדשו עצמם גם בימי החול כי קדושת שבת היא קדושה עליונה מאד אור האצילות ואי אפשר לאדם להשיגה מפני שהוא מלובש בששת ימי החול ששולטים בו ל"ט מלאכות.
העוונות מפסידין לאדם קדושת שבת
לג. והמשילו זה לבגד שנפלו בו כתמים משמן וכיוצא שאם לא יורחץ וילובן כראוי לא יוכל לקבל שום צבע, וגם כן הוא משל לאדם היושב במקום חשך וצלמות שאם בפתע פתאום יצא לאור ויקבל אור השמש בתוקפו יחשכו עיניו ולא יהנה ממתיקות האור, כן הבא לקבל אור שבת ונפשו מלוכלכת מזוהמת כתמי פשעיו שאין אור הנשמה שולטת בו כי איזה מקום מנוחתה ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה כמו שאמרו בתקונים 20 , זכאה איהו מאן דמתקן לה דירה נאה בלביה וכלים נאים באיברים דיליה ואשה נאה בנשמתיה דבגינה שריא שכינתא עילאה איהי נשמת כל חי ע"כ.
ופירש החסיד בשער הקדושה כי פירוש דירה נאה בליביה הוא טהרת המחשבות בששת ימי המעשה, ואשה נאה בנשמתיה היינו הנשמה שהיא בששת ימי המעשה שלא תהא פגומה ועל ידי זה זוכה שתשרה עליו נשמה יתירה בשבת הבאה מהשכינה, ותקון המחשבה הוא על ידי התורה וכוונת התפלה כי הנשמה היא מעולם המחשבה ותקונה וקישוטה הוא מה שהאדם עושה על ידי מחשבתו.
וזה פירוש ששת ימים תעבו"ד בא לומר שנהיה במדריגת עבד לעבוד את רבו בתפלה הנקראת עבודה ובכל מיני עבודה שהם המצוות, ואז ביום השביעי שבת לה' אלהיך וימצא בזה עזר כנגדו כי בבא יום השבת יהיה לו נקל טהרת המחשבה וכל הקדושות שינהוג האדם ביום השבת וגם יהיו נקלים לו לעשותם גם אחר כך בימי החול.
דרכי הכנה לקבל תוספת נשמה יתירה ע"פ האר"י
לד. ורבינו הקדוש האר"י זלה"ה יסד סדר הכוונה להכין כל איש עצמו לקבל נפש רוח נשמה משבת, וביום רביעי אז הכנה לקבל הנפש ומתנוצצים בו ניצוצי נפש שבת הבאה, וביום החמישי הכנה לרוח הקדוש וביום השישי אל הנשמה הקדושה, כי תמיד בהכנס האדם אל הקדושה מעלין בקודש ונכנס אל הקדושה מועטת ואחר כך אל שלמעלה ממנו ואחר כך אל הקדושה היתירה דוגמת לבישת הטלית ואחריו תפלה של יד ואחריו של ראש כנודע לחכמי המדע.
וכשיוצא האדם ממנו הוא בהפך אשר מתחלה ובראשו יוצא מקדושה יתירה ואחריו מקדושה של מטה ממנה ואחריו מקדושה הפחותה מכולן כי יציאתו מפנימי לחוץ, ועל כן ביום ראשון אז מסתלקת הנשמה שקיבל בשבת וצריך כל אדם לעשות פעולות טובות להחזיקה שלא תלך מאיתו, וביום שני יעשה פעולות להחזיק הרוח וביום השלישי אל הנפש, אשר מטעם זה תשכיל טוב טעם את אשר הורשינו להבדיל עד יום שלישי יען כי שלשה ימים אלה נאחזים אחר שבת שעבר, וכן אמרו בש"ס 21 אב"ג לבתר שבתא דה"ו לקמיה שבתא וכו'.
לה. והנה הפעולות לקבל הנפש הוא בסגולת קדושת המעשה לבטל ממלאכתו ולעשות המצוות הבאות על ידי הילוך הרגלים, ופעולות לקבל הרוח הוא בסגולת קדושת הדבור בתלמוד תורה ולהרבות בעסק התורה בעצם היום הזה, ופעולה לקבל הנשמה הוא בסגולת קדושת המחשבה לטהר רעיוניו ולקדש מחשבתו ביראת ה' כל היום.
וכן בצאתו מן הקדש פנימה יום ראשון יכין עצמו בקדושת המחשבה להשאיר איתו קדושת הנשמה יתירה שלא תסתלק ממנו כל אותו היום, וביום שני יכון עצמו בקדושת הדבור להשאיר איתו הרוח יתירה, וביום השלישי יכון עצמו בקדושת המעשה להחזיק ולהשאיר איתו הנפש יתירה.
טעם שקורין בתורה בשני וחמישי
לו. ולסוד הנכתם הזה תיקן עזרא לקרות בתורה בשני ובחמישי להכין ולסעד הרוח, ביום החמישי לקבל הדבור וביום השני להחזיקו כי אינו נקנה כי אם בכח הדבור שהוא בתלמוד תורה וסימן רוח ממללא.
קריאת כ"ו פסוקים מפרשת השבוע שייסד האר"י לימי החול
לז. ויסד הרב זלה"ה קריה נאמנה לקרות מידי יום ביום מפסוקי פרשת השבוע להשאיר הארת נפש רוח נשמה ולקבלן, וביום ראשון יקרא שנים מקרא ואחד תרגום ששה פסוקים מתחלת הפרשה, וביום השני ארבעה פסוקים שנים מקרא ואחד תרגום של אחר ששה פסוקים הראשונים, וביום השלישי חמשה פסוקים שאחר עשרה הראשונים, וביום הרביעי ששה פסוקים שנים מקרא ואחד תרגום של אחר ט"ו הראשונים, וביום החמישי חמשה פסוקים שאחר כ"א הראשונים.
ואשר הריחו בסוד ה' יכין לכוין בסוד שבוע הב"ן ומי מלא ימצו למו יום יום ידרשון אות אחת ממנו ועושה אלה נקרא ב"ן להקדוש ברוך הוא.
ויתר פרטי הכוונות הערוכות במכתב הקדש מהרח"ו זלה"ה בסוד קריאה זו, אנכי תקנתי נוסח תפלה דבר יום ביומו כוללת כל כוונת הרב הלא המה כתובים בספר חמדה גנוזה אשר לי 22 עיין שם באורך, מים עמוקים ידלם איש תבונה.
ואשרי אנוש יעשה זאת להאיר נפשו רוחו ונשמתו לאור באור החיים בקדושת המאור הגדול אור האצילות המאיר בשבת הקדוש בשפר התקונים האלה להכין אותו ולסעדו הן ביציאתו והן בכניסתו, בהלו נר"ו יבא ובהלו נר"ו יצא לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.
ביאור החילוק משבת שבתון לשבתון שבת קדש
לח. ועתה תחזה נועם דברותיו יתברך בפרשת המן לאמר, הוא אשר דיבר ה' שבתון שבת קדש לה' ובמקום אחר נאמר שבת שבתון, והוא כי שבת מורה על קדושת עצמו ושבתון מורה על קדושה קטנה שבימי החול כמו איש אישון, אישון הוא צורה קטנה שבעין, ומה שנאמר שבת שבתון מורה על ימי אב"ג שהקדושה באה משבת שעברה ומה שנאמר שבתון שבת קדש מורה על ימי דה"ו שהקדושה באה קודם לשבת הבאה כמו שביארו כת הקודמין ע"ה, אשר משם יתבאר כי מן התורה נצטוינו לנהוג בקדושות אלו ומקשה לבו יפול ברעה חס ושלום ונפשו הלך חשיכים ואין נוגה לה.
תוכחה על ביטול תורה
לט. ומה נואלו רבת מבני עמינו אשר הפנו עורף ולא פנים ויקלו בתקף חסנא האחת האהובה הנפש היפה, ולא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם דרך הקדש מבא שבת הקדש ברוב שרעפם בקרבם איש איש ממלאכתו אשר המה עושים, כל האזרח בישראל ישבו בשו"קות ואיש אל עבר פניו ילכו סחור סחור לאוכלה ולו לסחורה משעה שעלה עמוד השחר ותעבור המנחה עד סוף האשמורת הראשונה דחופים ומבוהלים מחושקים כסף, וגם בלילה לא שכב לבם ויחלק עליהם לילה ויתחלפו להם ספרי חנויותיהם בספרי התורה וישכחו צור עושם ואת פועל ה' לא יביטו, וימאסו בתורת ה' ולא יבצר מהם נותן טעם בר נותן טעם לפגם כי לא עצרו חיל מפני חומר שבם העשוי למלאכה על המחיה ועל הכלכלה.
קורא אני עליהם למה תשקלו כסף בלא לחם ויגיעכם בלא לשבעה כי אילו היו מהדרים להיות להם כסף על הלחם לבד החרשתי אך למה תשקלו כסף בלא לחם, ואם יאמרו כי טוב להעשיר שלא יצטרכו לבריות ולהשאיר אחריהם ברכה, הנה אם היה העושר דבר שיש לו קצבה החרשתי אך ויגיעכם בלא לשבעה כי אין אדם מת וחצי תאותו בידו ואם כן למה יגעו במה שתמיד משביעו רעב.
ובזוהר בשלח 23 אמרו, כגוונא דא אינון דלא מהימנו ביה בקודשא בריך הוא לא בעאן לאסתכלא בארחוי ואינון בעאן לאטרחא גרמייהו כל יומא בתר מזונא יממא וליליא דלמא לא סליק בידייהו פיתא דנהמא מאן גרים לון בגין דלאו אינון בני מהימנותא ע"כ.
מ. ומה יענה ליום פקודה איש במעון כולו אומר כבוד, שקט בביתו ורענן בהיכלו אשר לא צדה והאלהים אנה לידו כסף וזהב לרוב, או עם שרים זהב להם שאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם לא בחיל ולא בכח, בא מחמת ירושת אביו ועמד על כנו ונפש לא תשבע מטים עקלקלותם נוסדו יחד לאסוף ולכנוס עושר ולא במשפט תמיד כל הימים, ויתנו כתף סוררת בגאון עוזה של תורה ומצוותיה, ועינים להם ולא יראו מצר"י הנצבים לפניהם אשר לחרב ואשר לרעב ואשר למות, וכארח איש ירד עליו ה' באש ויעל עשנו לימים עוד הלא מצער יפרוש כנפיו לבא בכלח עלי קבר.
ומה יתאונ"ן העשיר בעשרו או מה ישען על ביתו ועבדו ואמתו ורכושו אשר רכש כי לא במותו יציעו שאול דמי"ו בו ימות ואבד העושר ההוא בענין רע, אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה בושת הוא לו ורקיקה מקל וחומר, עוונותיו ילכדונו ותגלה ותראה קלונו.
ומסילות אלו ראוי לכל איש חיל ליתן עיניו ולבו כל הימים אליהם להיות ממעט לרגל המלאכה אשר לפניו בימי המעשה לכבוד יוצרו ולהקדיש ולהעריץ את הנשמה הטהורה להכין אותה להיות כסא מושב לקדושת השבת כמו שביארנו.
קדושת יום שישי כוללת כל ימות החול
מא. ואשר לא שת לבו אל דבר ה' עוד כל ימי המעשה לילה ויומם מקוצר רוח, זו היא דרך ישרה שיבור לו לתקן את אשר עיותו בתפארת קדושת יום השישי אשר הוא כולל בו כל הה' ימים כ"ל לו כל אליו, ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא יען ה' הצדי"ק נאדר בקדשו כי על כן נכתם ונחתם אות ה' בו ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי על כי נאזר הוא באהבה כללות הה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד אשר לעומתם המה ימי בראשית כנודע למביני מדע, ועל כן תפארת עטה להיות עליון ומתנשא לכל הה' ימים וה' לילות, באברת"ו יסך על פגם שאר הימים ולילות הכלולים בו לתמוך נפילתם ופגמם.
מעלת הלומדים בליל שישי
מב. ומה טוב חלקם ומה נעים גורלם של עבדי ה' העומדים בבית ה' בליל שישי ונגזלה שינתם כל הלילה להגות בתורה ולקדש מחשבותם עם קונם להתקדש במוטב תלתא דפורענותא, לו ניתנה פריעה לפרוע פרעות גדל פרע חובת קדושת מחשבה ודיבור ומעשה אשר יחוייב כל איש להיות מושך בימי המעשה מקדושת שבת, וכאשר יתקדשו מחשבתם ודיבורם ומעשיהם בליל שישי מדת הכוללת ימצאו בה כדי גאולתם וכופר להם מאשר חטאו ופגמו ביתר לילות עמל מינו למו בשאר ימות השבוע, באשר יקדשו עצמם במדה הכוללתם יקודשו גם הנכללים בה כאמור, וכן ביום תפארת הוא לעושיו מעשה התשובה בו לכפר עליו מאשר חטא ופגם ביתר ימות השבוע בהתקדש בו לפחות ביום ההוא בקדושת מחשבה ודבור ומעשה כאשר ביארנו למעלה ושב ורפא לו.
מג. ועל כי יום ו' הוא סוד שלישי לשבת הבאה כמו שביארנו לעיל על כן בא הרמז נפלא בכתוב ואם לא יתחטא ביום השלישי וביום השביעי לא יטהר, כי אף מי שעזב ושכח את ה' בכל ימות השבוע הזמין לו האל יתברך פתח פתוח לפניו יום הו' שלישי על כולו, פרי צדי"ק עץ חיים אשר פריו למאכל ועלהו לתרופת הנפש היפה ולטהרה מחלאת זוהמת הנחש הוא יצר הרע אשר נתן בה את שכובתו וטמאה, והיה אם לא יתחטא ביום השלישי אז וביום השביעי לא יטהר כי אחר שלא תיקן את נפשו ומום הן בה לא יטהר כי כל אשר בו מום לא יקרב ואין אור הנשמה שולטת בו כי איה מקום מנוחתה.
ראוי להרבות בתורה ובתשובה בערב שבת
מד. ועל כן ראוי להיות כל איש צורר בביתו בצרת פגמיו ויתבודד קצת ליל שישי וקצת היום גם כן ויפשפש במעשיו שעשה בששת ימי החול וגם את אשר פגם בסוד מחשבה ודיבור ומעשה כדי שישאל מחילה וכפרה מאל החנון המרבה לסלוח, ועל ידי הרהורי תשובה זו יהיה בזה הכנה שתשרה בו תוספת נשמה כדי שיוכל אחר כך לשוב במעשה, ומה גם בהצרף עמו ללמוד בתורה תמיד כל הלילה אשר אין ספק כי כל דברי התורה אשר בם יהגה בלילה ההיא המה יעמדו למליץ יושר לכפר עליו על שאר הימים ולעטרו בעטרות קדש להאיר את נשמתו.
טעם למנהג המתענים בערב שבת
מה. ומטעם זה אמרו בירושלמי 24 ר' אבין הוה ציים בכל ערב שבת, וכן בגמרא 25 דאבעיא לן על הני דבי רב דיתבי בתעניתא במעלי שבתא מהו לאשלומי אשר משם למדו אנשי מעשה להבין ולהתענות בערב שבת, כי לא לבדו כאשר עלה על רוח רבים שטעם תעניתם כדי שיכנס לשבת כשהוא תאב כי הן לזה יספיק מן המנחה ולמעלה, אכן טעם העיקרי על כי יום שישי היא מדה כוללת כל ימות השבוע וימצא כל איש בעצם היום הזה עזר משד"י להבין ולהתענות ויפשפש במעשיו ויתחרט עליהם על כל עון אשמה אשר חטא על הנפש בימות השבוע, והן עתה בכח סגולת תעניתו הימים הראשונים יפלו ורפא ירפא הנפש אשר בה הנגע והעמידה לפני ה'.
שבח הנעורים בליל שישי בלימוד ובתענית
מו. ומה טוב ונעים מנהג אנשי הלבב הנוהגים להפסיק מבעוד יום וצמים לילה ויום כי ימצאו תקון נפשם עון פשעם על הימים ואף הלילות של כל ימי השבוע, והאיש המשכיל ישית לבבו בשתים אלה תורה ותענית ביום זה כי בכח תורתו בליל ו' הכולל ימות השבוע אולי יכפר על שאר הלילות אשר לא אמר איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה שהאריכו בעונש הדבר חכמי הזוהר הפלא ופלא.
והן בעונותינו הרבים רבת מבני עמינו פנו אליה עורף ולא פנים אוהבי לנום על ערסותם סרוחים עד שכמעט נשכחת תורה זו מישראל ואין משכיל דורש את אלהים לראש אשמורות, הנה הלילה הזה סגולה ומסוגלת לאיש אשר ידד שנתו מעיניו בלימודי ה' בתשובה ובחרטה גמורה להיות דברי התורה מליצים לכפר עליו.
מעלת יום שישי
מז. ואף כי לפי דברי הזוהר תקון הימים הוא כל יום ויום בפני עצמו כנודע בטעם התענית חלום שצריך להיות ביומו, מכל מקום יום זה אהבת כללותו עמו וכדאי הוא לתקן לאשר בצל שד"י יתלונן בתורה ובתשובה גם על כל הימים הכלולים בו.
ורמז זה יתכונן בפסוק ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש אשר מכאן נמצינו למדים כי צריך לתקן כל יום ויום בפני עצמו, אכן שם רמז בראשי תיבות ב'יומו ת'תן ש'כרו שב"ת לרמוז כי תכלית תקון הימים בשבת מצד היות כולל כללות כל השבוע בו כמו שכתוב בזוהר, וסגולה זו היא מוצאת גם ביום השישי לילה ויום באשר הוא כלול באהבה כללות הה' ימים כאשר ביארנו.
נמצאנו איש שלומינו לתווך השלום בינינו לבין אבינו שבשמים בסוד רב השלו"ם עשה שלום ביניהם והוא יהיה עיקר התקון לימי השבוע דביה צדיק וצדק בדרגא חדא וכמו שאמרו בזוהר בראשית דף מ"ז, יום השישי מאי שנא בכולהו יומי לא אתמר בהו ה"א אלא הכא כד אשתכלל עלמא אתחברת נוקבא בדכורא בחבורא חדא ה' בשישי למיהוי כלא חד עד כאן.
כוונת הנעורים ומתענים בליל ו' ויומו
מח. הנה כי ביום ו' נאדר בצדיק יסוד עולם ונלוה אליו אות ה' כי כלתו היא וצדיקים ירשו אר"ץ וישכנו לע"ד עליה בהגיון תורתם ליחד היחוד הקדוש למעלה בכח הגיון תורתם בליל ו', ובכן המצא ימצא שפר התקונים לכל הלילות כי לא קמו עמדו לראש אשמורת כמדובר.
ואף גם זאת יכין להם לכוין בכח סגולת התענית לתקן את אשר עשו ימות השבוע כחגים וכמועדים והתענגו בימי החול בהרבות בשר ויין ולא נתנו שינוי בין קדושת שבת לימי החול וכולן שוו בשיעוריהן, והלואי לא יעדיפו בתענוגיהם בחול מבשבת הקדוש.
מנהג קדמונים להמנע מבשר ויין בחול משום חיבוט הקבר
מט. ומנהג חסידים הראשונים היה למנוע בשר ויין כל ימות השבוע, והטעם כמ"ש המקובלים כי עונש חבוט הקבר אינו אלא בשביל השמחה ששמח בזמן שאין ראוי לשמוח ואין שמחה אלא בבשר ויין, וכל הימים המותרים בנפילת אפים אינם ימי שמחה ויש למנוע ממשוך עצמו בבשר ויין הרבה ועל זה נאמר חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, והימים האסורים בנפילת אפים המה ימי שמחה ומותר לשמוח בהם בבשר ויין.
ג' חלוקות בימים המותרים בבשר ויין
נ. אך אמנה הם נחלקים לשלשה חלקים, יום מתן תורה וערב יום הכיפורים חובה גמורה לאדם לשמוח בהם בבשר ויין יותר מדאי, ובכל שאר ימות השנה ביום שיש בו מוסף מצוה עליו לשמוח בהם בבשר ויין, וביום שאין בו מוסף אפס שאין בו נפילת אפים אין מצוה לשמוח בהם בבשר ויין רק רשות.
בשר ויין שנשארו משבת נאכלין אף בחול
נא. ובשר ויין שקנאם לשם שבת או שהן מותרות של שבת אוכלין בימות החול כי קדושת השבת חופפת עליהן אבל בלא זה הוא נענש עליו בחבוט הקבר.
בסוד כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, וטעם אכילת דגים בשבת
נב. ולחכמי המדע רוח אחרת איתם בסוד הקרבן שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, שיש רשעים שבמותם יתגלגלו בבעלי חיים וכאשר האדם אוכל מהבהמה ההיא יתדבק המגולגל בנשמתו וכאשר ישן בלילה ותעלה נשמתו למעלה עם אותם הנצוצות והנשמות שבמאכל היא חוזרת לבדה והמה נשארות למעלה, וזהו סוד ובעלים מתכפרים המה הנצוצות והנשמות המגולגלים באכילה.
נג. ועל כי אין ביד כל אדם כח לברר בירורים אלה בימי החול כמו ביום שבת, על כן נוהגים לפרוש עצמם מבשר בימות החול כי לפעמים אדרבא יסולק ממנו אותו מיעוט קדושה שיש לו ונמשך אחר הבהמה חס ושלום, וזה היה דעת בית שמאי כשראה בבהמה איזו ניצוץ קדושה הכינה לשבת להעלותה בתקף חיסנה של קדושת שבת, אלא שבית הלל מדה אחרת היתה לו כי הוא נאדר במדת חסד אל היום ובכחו היה מוציא כל נצוצי הקדושה אף בימות החול, ומטעם זה נהגו לאכול דגים בשבת כי שם רבוי הנצוצות לתקנם ולהעלותם בכח קדושת שבת, ובחול יפרוש מהם כי אין בידינו כל כך כח להעלותם.
בימי החול ימנע ממאכלים ומלבושים המיוחדים לשבת
נד. ומורי זלה"ה היה מקפיד מאד שלא לעשות שום תבשיל הנהוג לעשות בשבת כגון פישטיד"א וכיוצא בימות החול, וכן בענין המלבושים שלא ללבוש שום בגד שבת בחול, ומהרח"ו היה מקפיד להיות לו חלוק מיוחד בשבת כמו שנבאר בפרקים הבאים בס"ד.
תוכחה למתענגים הרבה בסעודות חול
נה. והאיש הירא ישכיל לאכול כל חולין שלו על טהרת הקדש ויעשה לו מסגרת וגבול לאמר עד פה תבא ולא יוסיף לדאבה עוד על בקשת המותרות בימות החול שהשלח"ן נהפך לנח"ש חס ושלום, ואם יעצור חיל לפרוש עצמו מבשר ויין כל ימות החול מה נעים גורלו, ואם מחלושי המזג הוא ואוכלה בימות החול הנה בליל שישי ויומו יפרוש עצמו ממנה הן בשביל כבוד שבת והן לתקן שאר הימים הכלולים בו' לענות נפש במקצת על אשר התענג בימות החול במותרות.
וביותר צריכים להזהר לתקון עון אשמת העם המתאוין בני תמותה אשר עושים כל ימיהם כחגים וכמועדים בקול צוחה על היין, ותמיד כל הימים אצל כל פנה יארובו לחקור איזהו מקומן של זבחים וילכו להם, גם אלה ביין שגו בשכר תעו מדרך השכל וישכחו את ה' ונתנו יקר תפארת לימות החול עודף על ימי שבתות וימים טובים אשר אין מזור למחלתם כי אם להבין ולהתענות יום ו' לילה ויום אולי יכפרו על שאר הימים בחושבם מחשבה על שחטאו ויתנו לב לשוב אל ה'.
נו. והאיש המשכיל יבין את זאת ממה שאמרו על המתענה תענית חלום בשבת דבעי למיתב תענית לתעניתא, ואמרו בזוהר 26 מאי טעמא דא בטיל ענוגא דשבתא יבטל ענוגא דחול ואי איהו מבטל עינוגא דשבתא וקא מתענג בחול דמי כמאן דחשיב לאלהא אחרא יתיר ממה דחשיב ליה לקודשא בריך הוא רוחא עלאה קדישא דקודשין דשריא עליה לא עניג ובטיל ביה מיניה רוחא אחרא דחול דשריא לבתר על עלמא חשיב וקא מענגא ליה כדין מהדרין ומתפרעין מיניה בהאי עלמא ועלמא דאתי, בגין כך אצטריך תעניתא אחרא ביומא קדמאה דחול בזמנא דשריא על עלמא ההיא רוחא דחול ובהאי אית ליה אסוותא כיון דלא חשיב לרוחא דחול וסימניך והשיב את הגזלה אשר גזל, גזלן לא חשיב לקודשא בריך הוא לא חשיב לבני נשא בגין כן לית ליה עונשא גנב דחשיב לבר נש יתיר מקודשא בריך הוא אית ליה עונשא בהאי עלמא ובעלמא דאתי ע"כ.
נז. כן הדבר הזה הדשנים והרעננים במיטב מעדנים כל ימי החול במה יוודע אצלם עונג קדושת שבת אחר כי כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, והרבה מהם יאכלו עם ריעיהם בימות החול בשמחת מריעות הרבה יותר מדאי מידי אוכלם בשבת ונמצאו חושבים חס ושלום למלה אחרא יתיר מקודשא בריך הוא, ואין ארוכה למחלתם כי אם בסגף עצמם יום שישי לחלש חושים המעונגים ביום ההוא בתענית ותשובה ובכן תיהוי ארכא לשליוותם הואיל ולא נתנו חשיבות לרוחא דחול.
והוא מתפארת התקונים לכל הנפש החוטאת במאכלות בימי החול ובלבד שיכוין בתעניתו על זאת, ואף האנשים הנגשים אל ה' יתקדשו להתענות יום שישי לתקן כל ימי החול ואשר נהנו מסעודות הרשות יותר מקיום הנפש שהוא תענוג והוא מרבה בשר לרימה ומתלבש בו החיצוני מצד המאכל ההוא.
מעלת המתענג בעינוגי מצוה בלבד
נח. ובזוהר פרשת תרומה 27 אמרו, גופיהון דצדיקייא דלא מתענגי בהאי עלמא אלא מתענוגי דמצוה וסעודתי שבתין וחגין וזמנין ההוא רוח מסאבא לא יכיל לשלטאה עלייהו בתר דנפקא נשמתיה מיניה דהא לא מתענגי מדיליה כלום זכאה איהו דלא אתהני מדיליה כלום ע"כ, הנה משם יתבאר שיש מעלה נוספת למי שאין לו אפילו הנאה מועטת מהקליפה כל שכן התענוג, יען כי כל מה שהאדם אוכל יותר מקיום הנפש הוא תענוג ואין כניסה לחצוני אלא מצד זה.
ובמדרש הנעלם חיי שרה, 28 ולקחת אשה לבני משם אמר רבי יצחק אותו הגוף שנצטער עמי באותו עולם ולא היה לו הנאה וכיסוף בו מפני יראת קונו אותו הגוף תקח (בעת תחית המתים) ליצחק (פירוש להנשמה שלי) כמבואר שם.
מיעוט בתענוגים מיקל מיסוריו של משיח
נט. ובזוהר פנחס, 29 בלולה בשמן כתית ודאי לאו אורייתא היא בלולה אלא למאן דסביל כמה מכתשין בגינה כמה דאוקמוה מארי מתניתא דלית אורייתא מתקיימא אלא במי שממית עצמו עלה, ועוד בלולה בשמן כתית דא הוא דמקיים פת במלח תאכל וכו', ועוד בלולה בשמן כתית הדא הוא דכתיב והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו, פירוש כי רוח אפינו משיח ה' עונותינו הוא סבלם והוא מחולל מפשעינו ומדוכא בעונותינו מקול מחרף ומגדף עד יצא כנוגה אור קדושתו וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו ארמון על משפטו במלכות שד"י, וצריך כל אדם לסבול ולדכא ביסורין ולמעט תענוגיו על עונותיו לקבל עליו יסורי משיח הקדוש כמו שכתב בספר החסידים 30 על חסיד אחד שסבל יסורין מטעם זה.
תיקון פגם הברית בלימוד ליל שישי
ס. כי על כל אלה האנשים הניגשים אל ה' אשר לא נזהרו ולא נוסו באלה להתנהג בימי החול במנהג זה באיזה סיבות, על כל פנים יתנו לב לאחוז דרך אנשי מעשה להתענות יום ו' להטיל חלשים על החומר העכור ולזכך את נפשותם וטהרה ממקור דמיה אשר הוטמאה בחיצוני ביתר הימים, והאיש הירא לא ישליך דברינו אלה אחרי גוו אשר המה משופרי שופרי הנפש היפה להקדישה ולהעריצה הן בקבוע הגיון תורתו בליל ו' שאל יתן דומי לו תמיד כל הלילה והן בצום תעניתו ביום ההוא כל אחד ואחד כאשר יוכל שאתו, וכל אדם אינו חייב אלא כשיעורו.
סגולה להנצל מפגם הברית
סא. ונראה לי שלתקון פגם הברית יהיה תועלת נפלא להיות כל איש ניעור משינתו בכל ליל ו' בשבת ויום שלפניו ובכן ימצא מזור למכאובו מאשר פגם בברית קדשו ולא נאמנה בבריתו, וגם יהיה תועלת עצום לכל ימות השבוע שלא יטמאוהו במקרה אשר לא טהור.
ומבואר טעם הדבר לבאים בסוד ה' ומשכילים בסוד השישי צדיק יסוד עולם כמו שביארנו בספר חמדה גנוזה בסוד אל יפסיע פסיעה גסה שנוטל אחד מחמש מאות ממאור עיניו ומהדרא ליה בקדושא דבי שמשי ע"ש 31 שסוד תיקון היסוד אות ברית קדש יכון בערב שבת כאשר הוא פרי צדיק עץ חיים ושלישים על כולו.
סב. ואיש חכם יכפרנה להיות חס על הנפש האחת אהובה אשר היא מר לה בעון פגם זה יותר משאר הפגמים כאשר הארכנו בפרקי השובבים במי אמרי"ם הממררים את כל הנפש אשר הנגע הזה קרב באהלה בר מינן, וכאשר בחטאו נסתלקו הה' חסדי"ם מצדיק העליון והיה שישי, עתה בכח סגולת תורתו ימשיך הה' חסדים אל מקומם ומכונם והיה השישי, וכן אשר היה נרגן מפריד אלוף צדי"ק מצדק והיה שישי עתה בכח סגולת תורת ה' בלילה הזאת ישוב לחבר את האהל להיות אחד והיה השישי ונלוה אליו הה' כי כלתו היא.
לטהר עצמו קודם תקון ליל שישי
סג. ועושה אלה יאותה להם לטהר עצמם מבעוד יום במקוה טהרה אם לא נשמרו בימי החול אך מאשה וכל שכן אם קרה להם מקרה אשר לא טהור בימות החול שלא יגשו עוד טומאתם בם לעשות תקון אות ברית קדש כי קרוב הדבר לפגל קדשי שמים ומדמע קדש בחול ומעוך ונתו"ק חלף התקו"ן חס ושלום, ועל כן לא יעבור מלטהר עצמו לעשות תקון ליל ו' אף כי לא ניסה באלה ביתר הימים.
סגולה להנצל מיצה"ר ליוצא מביתו
סד. ובכן ימצא עזר משדי כנגדו להמלט מידי יצר הרע בסוד והיה שד"י בצרי"ך, כאשר קבלנו מרבינו האר"י זלה"ה כי ממילוי אותיות יצר יוצא שם שדי כזה יו"ד צד"י רי"ש, וזהו סוד והשיג לכם די"ש אותיות שדי את בצי"ר אותיות יצר באופן כי בצי"ר ישיג את זרע לקיום מצות פריה ורביה בלבד.
וכונה זו יש לכוין אותה כאשר יצא תמיד מדלתי ביתו החוצה בשם שדי שבמזוזה ויועיל הרבה להכפות ולהרחיק את הצפוני מעליו, וביותר בעשות מעשה בליל ו' ויומו אשר מחזה שדי עליו יראה בתקון התשובה והתורה בו להיות נמלט מהיצר הרע והיה שדי בצי"רו ליראה ולאהבה את השם הנכבד והנורא.
סדר והנהגה לליל שישי
סה. ובתפלת ערבית ליל ו' יתקדשו בכוונה יתירה, ונכון להיות כל איש צורר רוחו ונשמתו אליו יעצוב על פגם אשר פיגל בקדשי שמים ביתר תפלות של שאר ימי המעשה באמור להם בלא לב ולב והן עתה בכוונת התפלות ביום הזה אשר הוא ללמד על הכלל כולו יצא המה יעלו לעלות להראות את פני האדון ה' צבאות, וכה יכין לבו לכוין בתפלת שחרית ומנחה לבלתי ידח ממנו נדח ויצטרפו תפלות הפסולות עם תפלות היום אשר יכשר לו בתשובה ומעשים טובים.
סו. ובסעודתו יהא זהיר להיות אכילתו בקדושה, אך למעט אכילה ושתיה מידי מחסורו אשר יכשר לו אלא אוכל נפש בלבד כי המאכל מביא את השינה ואין השעה צריכה לכך כי אם לעמוד חי לא ינום ולא ישן לתקן את הנפש היפה, ומנהג חסידים העומדים בבית ה' בלילות לקבוע זמן סעודתם מבעוד יום להקל מעליהם כובד משא המאכל.
והחכם עיניו בראשו וידוד מדוד רעים ומריעים המתרועעים אל מקום הדשן ועונג שכר הבטן קופרא טבא לפומא וכסא טבא לפומא באור השישי כיתר הלילות, וכן לא יעשה כי לא זו הדרך ולא זו העי"ר להאיר את נשמתו כמו שביארנו למעלה, ולפיכך כל ערום יעשה בדעת ויקדים בזריזות מביאה לידי זהירות לכבוד קונו ולתקן את נשמתו, ואליו יאסוף בעלי אסופות ונאספו שמה כל ההדרי"ם להדר ולפאר את יוצרם ויכונו מחשבותם אך נגד ה' מתחלת הלילה להגות בתורת ה' ובמצותיו תמיד כל הלילה לא יחשו.
אזהרה להימנע ממקרא בלילה, וחילוק ליל שישי משאר לילות
סז. ואולם בענין סדר הלימוד המשכילים יזהרו להגות בחצי לילה הראשונה בתורה שבעל פה בדברי מוסרי הנפש בראשונה ואחריהם בזוהר ובדברי אגדה ובמשניות ובדיני השבת החמורה, רק השמר לך ולא תמרה את אשר רבינו הקדוש האר"י מתרה שלא ללמוד בחצי לילה הראשונה מקרא כלל באשר המקרא הוא בחינת דינים והלילה גם הוא דינים ויעוררו הדינים יותר מדאי חס ושלום, ואזהרה זו בשאר הלילות וכולה שוה בשיעורה, אכן בליל שישי אשתני למעליותא משאר הלילות באשר מחצות הלילה ואילך הולך ואור אור קדושת שבת והרחמים מתעוררים ואין פחד הדינים בקדושת שליטתה ויבינו במקרא.
לימוד לליל שישי לתקון פגם היסוד
סח. כי על כל אלה האנשים האלה שלימים אשר כח בהם להבין ולהשכיל בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, יאותה למו לקבוע חצי הלילה הראשונה תורה שבעל פה ובחצי הלילה האחרונה יבינו במקרא תורה נביאים וכתובים כל אחד לפי שיעורו ובלבד שיתן כנגד היסו"ד.
סט. ואשר להיות הורנו לדעת אבינו רועינו הרשב"י ע"ה כי הגות בסוד תעלומי מדות העליונות מעורר עליונים למעלה בשרשן ומאורות נתן סביבות עוזם וכמו שאמר באדרא לחברים, 32 אנא חמינא י"ג אילין מכילין גליפין קמאי ונהירין כבוצינין וכד אתפרש כל חד מיניהו מפומיכון אסתלק ואתתקן ואתעטר בטמירותא דתקונוי דדיקנא וכל אחרנין אשתארן ובעוד דכל חד מתפרש בפומייכו נהיר ואתעטר ויתיב כמלכא בגו חיליה ע"כ.
ע. על כן נהגו פנות צבאות קדושים רוממי שד"י להגות לבם תבונות בסוד ה' וברית"ו בזוהר ובתקונים בלילה הזאת לעורר ולהאיר מדת צדיק העליון למעלה בשורשו באור השישי, ואל אל שדי יתחננו לתקן בסגולת לימודם מדת צדיק יסוד עולם את אשר עוותו בפגם אות הברית ולא נאמנו בבריתו ולחסות בזיו סתר עליון בצל שדי כל הימים לבל יפקדו רע חס ושלום במקרה אשר לא טהור, ואף גם ליישר ולתקן פגם הימים ומדותיהם למעלה בשורשם הכלולים בשישי כמדובר למעלה.
ועל כי ענייני סוד הצדיק באו מפוזרים בזוהר ובתקונים בהרבה מקומות, על כן לרגל המלאכה אשר לפני בספר הזה לזכות את הרבים יראי ה' וחושבי שמו אנכי אספתי במאמרים הבאים בזוהר ובתקונים המדברים בסוד הצדיק ואחלקם לארבעה חלקים להגות בם מידי חדש בחדשו חלק אחד מידי שבת בשבתו בכל חצי לילה הראשונה אור השישי, ובחצי לילה האחרונה יבינו במקרא תורה נביאים וכתובים ולכוין בהם על דרך הסוד במקצת כנויי היסוד הידועים אצל עין רוגל בספר הזוהר וכה סידרן סדר סדר לבדו.
לקט לימודי זוהר לשבוע ראשון בחודש
עא. חלק ראשון בשבוע ראשון, זוהר פרשת בראשית דף ה' ע"א בסופו ר"א הוה אזיל וכו' עד דף ז' ע"א קראן ליה דוך דחמרי וכו', ובדף ח' ע"א פתח ר"ש השמים מספרים וכו' עד דף ט' ע"א כי טוב ה', ובדף כ"ט ע"א תנינן כל שלמה וכו' עד דף ל' ע"ב עד כאן סתימא דמילין, ובדף ל"ב ע"א ר"ש אמר על ברית עלמא אתברי וכו' עד דף ל"ד ע"א יהיה ה' אחד ושמו אחד, ובדף מ"ז ע"ב ויכל אלהים עד דף מ"ח ע"ב אשרי העם שככה לו, ובפרשת נח דף נ"ט ע"ב אלה תולדות נח וכו' עד דף ס' ע"ב דבגיני כך כתיב וכו', ובדף ס"ו ע"ב והקימותי את בריתי וכו' עד דף ס"ז ע"א רזא דארחוי דארעא, ובדף ע"א עמוד ב' ויאמר אלהים לנח כו' עד דף ע"ב עמוד ב' מקצוף עליך ומגער בך, ובפרשת תולדות דף קמ"א ע"א ויעתק משם עד עמוד ב' והא אוקמוה, ובפרשת ויצא דף קמ"ט ע"א ויחלום עד דף קנ"ב ע"א ורחל באה עם הצאן, ובדף קנ"ג ע"א ויאמר יעקב כו' אעבדך שבע שנים עד עמוד ב' א"ר אבא הכי הוא ודאי, ובדף קנ"ד ע"ב הפעם אודה את ה' כו' עד דף קנ"ה ע"ב ביחודא חד, ובדף קס"ב ע"א ר' ייסא זוטא הוה שכיח קמיה דר"ש וכו' עד דף קס"ג ע"א אשריך ישראל, ובדף קס"ד ע"א פתח ר' ייסא ואמר וכו' עד עמוד ב' ועמך כולם צדיקים, ובפרשת מקץ דף קצ"ז ע"א וירא יעקב עד דף קצ"ח ע"א ואוקמוה, ובפרשת ויגש דף ר"ה ע"א ויגש אליו יהודה וכו' עד דף ר"ו ע"ב מתמן אתברכא.