חלקי אבנים· רבי דוד לידא
פרשת ויחי
רש"י ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל וגו' ואקברה שמה פירש"י ידעתי שיש בלבך עלי שלא כך עשיתי לאמך אבל דע שע"פ הדיבור קברתיה שמה. הנה ראיתי בספר ילקוט ראובני מביא בשם גדול א' וז"ל הא דאמר יעקב ליוסף שעל פי הדיבור קברתי' לא באמת דבר לו כי לא מצינו שהדיבור היה בזה עכ"ל. אבל שגגה פלטה קולמסו לדבר דברים כאלה על מובחר שבאבות אשר מדתו אמת יאמר עליו כי לא באמת אמר לו השם ימחול לו. ומאחר שנכון הדבר מעם אלקים להציל את האר"י כי יעקב אבינו מדתו אמת ובאמת דבר גם ליישב דברי רש"י ז"ל אשר בסקירה ראשונה נראים תמוהים הם הרמותי ידי ולצאת חוץ לגדר כוונתי לקצר בחיבור קטן הזה ואפרש מילתי ויתבארו גם המשך הפסוקים האלו בטוב טעם ודעת הנה אחר השבועה נמצא בכאן שלש חלוקות חלוקה הראשונה במ"ש יעקב ליוסף אל שדי נראה אלי בלוז ויברך אותי וגו' שאין שום שייכת להשבועה שהשביע אותו חלוקה שני' במ"ש ועתה שני בניך הנולדים לך וגו' אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי מה שייכות יש לענין דלעיל מיני' חלוקה שלישית היא במ"ש ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל וגו' ואקברה שמה מה שייכת יש לו לדעיל מיני' גם הניח רש"י כל חלוקות שזכרנו והעמיד דרשתו ידעתי שיש בלבך עלי דוקא על חלוקה שלישי' הלא דבר הוא ועוד קשה מדוע אמר יעקב אילו שלש חלוקות אחר השבועה ולא קודם לכן ועיקר הקושי' ה"ל ליעקב להסמיך ואני בבואי מפדן וגו' לואקברה שמה מאחר שהוא עיקר הסרת תלונתו. והנה אסמוך על המבין ואקצר כל מה דאפשר למען שלא לצאת חוץ מגדר שגדרנו לקצר אי' בזוהר חדש הא דלא הביא יעקב אבינו את רחל לא"י לקברה שמה היה מטעם חטא שתי אחיות דכל זמן היותם בח"ל לא היה איסור שתי אחיות חלין כלל ולפיכך קברה בח"ל והנה יעקב כשנשא את רחל היה לפניו תירוץ של הרמב"ן שקודם מ"ת היה ולא היה נצטווה והא דנאמר אצל אברהם למען אשר יצוה את בניו האי בניו על יצחק קאי ולא על יעקב דיעקב בני בניו היה וכמ"ד בני בנים אינם כבנים אשר גם יוסף היה עומד בסברה זו להחזיקה ולהציל את אביו מחטא שתי אחיות אשר גם לזה הטעם נאמר ויאהב יעקב את יוסף כי בן זקונים הוא לו פירש"י בר חכים שהי' מוכיח לאחיו שאיסור שתי אחיות אין כאן וכתבתי הנוטה לאמת בספרי הגדול בבית יעקב גם לעיל פ' וישב ואידך מ"ד דסבר בני בנים הרי הם כבנים ראייתו מהא דכתב אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיה לי מזה משמע דבני בנים הרי הם כבנים בהצטרף עוד לזה דברי הגמרא דהוריו' הובא גם בילקוט ושם תשובת הגמרא דשאני כהנים דלאו איקרי קהל שאין להם אחוזה בארץ ופריך אם כהנים לא אקרי קהל הני י"ב שבטים דאיקרו קהל קא מחסרי שבטים שהרי לוי לא אקרי קהל ומשני אפרים ומנשה קא ממלא החסרון והוו י"ב שבטים קהל כמ"ש ואתן אותך לקהל עמים והנה בלוז נראה אל שדי ליעקב ואמר לו הנני מפרך והרבתיך ונתתיך לקהל עמים ונתתי לזרעך את הארץ הזאת לאחוזה ממילא הראה לו בזה שיצא לוי מכלל קהל בעבור שאין לו אחוזה בארץ ונתקשה ליעקב קושיות הגמרא הא קא מחסרי ליה שבטים אלא מוכרחים אנו לומר כתירוץ של הגמרא הנ"ל דאפרים ומנשה ממלאין המנין של קהל י"ב שבטים וכיון דאפרים ומנשה ממלאין המנין אף שהם בני בנים משמע דהלכה היא כמ"ד דבני בנים הרי הם כבנים וכיון דמוכח דבני בנים הרי הם כבנים א"כ היה יעקב מצווה אף קודם מ"ת וסברא דרמב"ן ליתא. נמצא יש כאן איסור שתי אחיות ולא היה ליעקב שום תרופה להנצל מאיסור שתי אחיות אם לא כדעת הזוהר חדש שזכרנו שלא להביא את רחל אתו לא"י משום איסור שתי אחיות ובזה הוא מבואר הכל כי הנה יעקב אבינו היה מתיירא מיוסף אולי יקברני בארץ מצרים כי יאמר וכי כך עשית לאמי שהיה בעוד לבא כברת הארץ קברתי' שמה לא הכנסת אותה. ואם יאמר לו יעקב שע"פ הדיבור עשה זאת אחר שנתגלה לו אל שדי בלוז ונתאמת לו הלכה שבני בנים הרי הם כבנים כדאמרן לא יאמין לו יוסף כי הלכה נתאמת לו מיעקב ששתי אחיות אין בהן איסור מה עשה יעקב השביע אותו להשיאו לארץ כי היה יודע שיש בלבו עליו על שלא עשה כך לאמו וקברה בח"ל ולפיכך לא האמין יעקב ליוסף כי אם בשבועה דווקא שמא יחזור מהבטחתו מטעם שזכרנו דאלת"ה קושי' עצומה על יעקב שלא האמין ליוסף בלא שבועה צדיק שכמוהו יעבור על דברי אביו אלא בוודאי היינו טעמא שהיה בלבו של יוסף עליו מחמת אמו כו' ויעקב אבינו אחר השבועה שהשביעו רצה להוציא מלבו של יוסף על שלא האמין לו על נשיאתו לארץ כ"א בשבועה מה עשה הראה לו באילו שלשה חלוקות שזכרנו כל הא דאמרן ואמר ידעתי שיש בלבך עלי שלא עשיתי כך לאמך אבל דע מה שעשיתי היה הכל ע"פ הדיבור שהרי אל שדי נראה אלי בלוז ויברך אותי שם ואמר הנני מפרך והרבתיך ונתתיך לקהל עמים ואמר ונתתי את הארץ הזאת לזרעך לאחוזה והראני ה' בזה מי שיש לו אחוזה בארץ הוא בכלל קהל נמצא מחסרי שבטים מוכרח הדבר שאפרים ומנשה ממלאים את המנין לזה שפיר סמוך לי' ועתה שני בניך הנולדים לך אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיה לי אף היותם בני בנים מ"מ נחשבים לבנים כדי למלאות השבטים כדאמרן וכיון שכך הוא שהדבר מוכח שבני בנים הרי הם כבנים אם כן הא דאמר השם לאברהם אבינו למען אשר יצוה את בניו גם אני בכלל שהרי בני בנים הם כבנים א"כ נכשלתי באיסור שתי אחיות ואין לי תרופה להנצל מאיסור זה כ"א שלא להכניס אמך לא"י כי היכי שלא יחול עלינו איסור שתי אחיות כדעת הזוהר חדש שזכרנו ולפיכך הסמיך ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בעוד כברת הארץ לבא אפרתה ואקברה שמה כו' נמצאין למידין מכל הפסוקים הללו שעל פי הדיבור עשה יעקב כל זאת והראה לנו רש"י ז"ל כל זה ולפיכך העמיד רש"י דבריו ידעתי שיש בלבך עלי על של עשיתי כך לאמך אבל דע שעל פי הדיבור עשיתי זאת על פסוק ואני בבואי מפדן ודברי סרה אשר זכרנו לעיל ליתא ושרי ליה מרי' כי יעקב אבינו אמת ומדתו אמת ודבריו אמת והבינהו כי נכון הוא:
רש"י וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וירע בעיניו ויתמוך יד אביו להסיר אותה מעל ראש אפרים וגו' ויאמר יוסף לא כן אבי כי זהו הבכור וגו' ודבר תימא הוא על יוסף מדוע המתין מלהסיר יד אביו עד אחר הברכה ולא קודם לכן כי מה יועילו דבריו אחר הברכה ודע מ"ש המקובלים שיש חילוק גדול בברכה הנתנה להמברך ע"י שליח דהיינו כהן או מלאך או שהקב"ה נותן הברכה להמברך ע"י עצמו והנה אם שפע הברכה מגיע להמברך ע"י הקב"ה כדכתיב שויתי ה' לנגדי תמיד נמצא מגיע שפע ברכת ה' מיד ימינו של הקב"ה על יד שמאל של המקבל ושפע ברכת שמאל של הקב"ה מגיע על יד ימין של המקבל ואז יד שמאל של המקבל יותר טוב מימינו משא"כ כשהוא מקבל שפע ברכת ה' ע"י מלאך או כהן שהם שלוחי דרחמנא הדבר הוא בהיפך כי אז יד שמאל של מלאך או כהן הוא יותר טוב כי הוא מקבל שפע ברכה מיד ימינו של הקב"ה על יד שמאלו כדאמרן ואח"כ מהפך המלאך או הכהן ונותן על יד המברך נמצא מגיע שפע ברכות יד ימינו של הקב"ה על יד ימין המברך ואז הימין של המברך הוא יותר טוב מיד שמאלו ובזה הוא מבואר בנקדים עוד הא דאיתא בזוהר המלאך הגואל אותי הוא יברך את הנערים אילו הן הכרובים שמהן נטל יעקב הברכה לברך את הנערים הללו וכ"כ המלאך זהו מיכאל שר הגדול שע"י קיבל יעקב את הברכות לברך את הנערים והנה יוסף כשהעמיד הנערים דהיינו מנשה הבכור ואת אפרים להיותם מיומנים לברכה העמיד מנשה הבכור נגד ימין של יעקב ואפרים נגד שמאלו של יעקב בכדי שיגיע ימין של יעקב על הבכור ושמאלו של יעקב על הפשוט ויעקב אבינו שיכל את ידיו והניח יד ימינו על ראש אפרים הפשוט ויד שמאלו על מנשה שהוא הבכור ואז שתק יוסף מלומר לא כן אבי כי זה הבכור כי יוסף סבר שיעקב אבינו קיבל שפע ברכתו מהקב"ה ע"י עצמו ואז שמאלו של יעקב יותר טוב מימינו כי שפע יד ימין הקב"ה מונח על שמאלית של, יעקב ולפיכך סבר יוסף מה שהניח יעקב יד שמאלו על ראש מנשה הבכור כי בזה חלק כבוד לבכורה להניח שפע יד ימין הקב"ה על ראש מנשה ואחר ששמע יוסף שיעקב ברך את הנערים בלשון המלאך והורה בזה שקיבל שפע ברכת ה' ע"י מלאך כדאמרן זהו מיכאל וכבר זכרנו כשהמברך מקבל ברכת שפע ה' ע"י מלאך או ע"י שליח אז ימין המברך יותר טוב משמאלו לפיכך ויתמוך יד אביו ויאמר לא כן אבי כי זהו הבכור ויעקב השיבו ידעתי בני ידעתי כי זהו הבכור וגו' אשר לכאורה כי זהו הבכור דברי מותר המה למאי מזכיר שם הבכורה אלא שהראה ליוסף שכל מה שהוא עושה הוא עושה בהשכל ודעת והנה ראה שחלקתי כבוד לבכורה שלא צוויתי לך להחליפם בכדי שיגיע מנשה ליד שמאלו ולא היה צריך לשכל את ידיו אלא שחלק כבוד לבכורה להיות עומד במקומו והוא הטריח את עצמו לשכל את ידיו והא דלא ברכו ביד ימינו טעם אחר יש בו כמפורש שעתיד לצאת ממנו ירבעם והבינהו:
רש"י וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה פירש"י אחר שראה יעקב שנסתלקה השכינה ממנו שאל מי אלה שאינם ראוים לברכה ויאמר יוסף בניי הם אשר נתן לי אלקים בזה פירש"י שהראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה כאן השואל עומד ומתקשה את עצמו לדעת מה זה ועל מה זה הוצרך יוסף להראות לאביו שטר אירוסין ושטר כתובה הלא בחד הוי סגי אחר שהראה לו שטר כתובה תו לא צריך להראות שטר אירוסין דלמאי חזי ליה תו קשה אחר שעלה על דעת יעקב שחשדו לדבר עבירה אשר ע"י זה נסתלקה השכינה והאיך נסתלק תלונה זו מעס יעקב אחר שהראה שטר כתובה ושטר אירוסין הנה כבר כתבנו בספרי הגדול באריכות אשר גם זכרנו לעיל מזה קצת שיש שני פירושים על הא דאמר הקב"ה לאברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת חד אמר האי זרעך הוא קאי המיוחס אחריך ואזהרתו דלא תנסוב גוי' דאפקרא רחמנא לזרעי' ולהאי דיעה אין חטא בשתי אחיות לדעת הפענח רזא שהבאתי שם דכתב לאה ורחל לאו אחיות היו מצד האם כי אם בנות לבן היו וכבר אפקרי רחמנא לזרעי' כי זרמת סוסים זרמתם והלכה כחנניא דסומכוס דאין חוששין לזרע האב והבינהו הוטב נמצא לא היה ליעקב חטא שתי אחיות ויש עוד מ"ד דהא דאמר הקב"ה לאברהם אבינו לזרעך אחריך בא להזהיר על הבחנה ליתן הבחנה בין טפה לטפה למען ידעו בוודאי שהוא מיוחס אחריך כו' לפי' זה הלכה כסומכס דחוששין לזרע אב נמצא שתי אחיות היו והוי איסור ליעקב והנה כאשר ראה יעקב בשעת ברכה שנסתלקה השכינה מהם היה שואל מה פסול יש בהן שאין השכינה רוצה לברכם אם נאמר בשביל שהם באין מאיסור שתי אחיות ולפיכך אינם ראוים לברכה ז"א שהרי הראני השם לקבור את רחל בארץ כנען לדעת הזוהר חדש שאין שתי אחיות חל כלל בח"ל כמ"ש גם לעיל מזה א"כ מדוע נסתלקה השכינה מזה מאחר שאיסור שתי אחיות לא היה חל כלל ומזה נשמע ומוכח דהאי לזרעך קאי על הבחנה שצריך אתה ליתן הבחנה בין טפה טיפה ויוסף נסב בת דינה שהיתה שבוי' בבית פרעה ושבוי' צריכה הבחנה והוא לא עשה הבחנה נמצא בשבוי' לא שייך לזרעך אחריך שמיוחס אחריך שהרי גם הקב"ה כשפדה את ישראל ממצרים היו נקראים שבוי' ונתן להם הבחנה שנאמר בחודש השלישי לצאת בני ישראל וגו' לדעת המדרש שהמתין להן דין הבחנה א"כ היה יעקב סובר שבשביל זה שלא נתן יוסף הבחנה לפיכך נסתלקה השכינה בשביל הבחנה מה עשה יוסף הראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה והזמן הכתוב בשתיהן יגיד שנתן הבחנה כדין ואין עליהם אשמה וביקש יוסף רחמים עליהם ונתגלה ליעקב השכינה גם נתגלה לו בשל מי באה הסתלקות השכינה והוא בשביל מנשה הבכור שעתיד לצאת ממנו ירבעם והבינהו ויונעם לך:
תם ונשלם ספר בראשית. בעזרת אשר לו אחרית כראשית.: