אור ברסלב
חלקי אבנים פרשת בחוקתי

חלקי אבנים· רבי דוד לידא

פרשת בחוקתי

פרשת אמור

אם בחוקותי תלכו פירש"י יכול זה קיום המצות כשהוא אומר ועשיתם אותם הרי קיום מצות אמור הא מה אני מקיים אם בחקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה. וכדי להבין דברי רש"י וחידותיו במה שהתחיל בלשון יכול כו' מדכתיב ועשיתם אותם לא סלקא אדעתן לומר דהאי אם בחקותי תלכו תפרש על קיום מצות ומה היה חסר כשיאמר רש"י כפשוט אם בחוקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה אלא רש"י ז"ל תיקן בזה הרבה ולהחזיק דברי חז"ל שנמנו ורבו אי מעשה גדול או תלמוד גדול ונמנו ורבו שתלמוד גדול שהלמוד מביא לידי מעשה וליכא מדה דלא רמז משה באורייתא לפיכך בא רש"י והראה לנו שמכאן הוכחו שתלמוד גדול ממעשה והוא מבואר ע"פ הא דאמר דוד הע"ה בתילים סימן מ' לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלה כו' דלכאור' דברי דוד סותרים זה את זה מתחילה אמר דוד שכל כוונתו לעשות רצון ה' בקיום המצות ותורת ה' יהיה מונחים תוך מעיו ושלא יהיה עמל בתורה רק יהיה נזהר בקיום המצות במעשה ואח"כ הוא מסיים ואמר בשרתי צדק בקהל רב ודרשו חז"ל הובאו בילקוט ויקהל מלמד שהיה דוד פותח ודורש לפניהם דברים שלא שמען אוזן מעולם דמשמע דניחא לי' בתלמוד יותר מקיום המצות שאמר הנה שפתי לא אכלה ויתבאר בנקדים הא דאמרו בגמרא וכבוד עשו לו במותו זה חזקי' שהניחו ס"ת על מטתו ואמרו קיום זה מה שכתב בזה ומקשי הגמרא לימד זה מה שכתב בזה לא נאמר אלא קיום דמשמע מעשה עדיף והלא נמנו ורבו שתלמוד גדול יותר ממעשה ומשני הא לאיגמורא הא למיגמר הא דמעשה גדול יותר מתלמוד היינו כשהוא לאיגמורי ר"ל כשאדם לומד בפני עצמו אז מעשה יותר גדול מתלמוד משא"כ כשאדם לומד ברבים וזהו למיגמר לאחרינא הוא תלמוד גדול ועפ"ז מכוונים דברי דוד הע"ה בטוב טעם ודעת וכה משפטו לעשות רצונך אלהי חפצתי ר"ל אימתי חפצי לעשות רצין אלהי במעשה כי מעשה גדול היינו כשתורתך יהיה בתוך מעי והוי לאיגמורי אז חפצי יותר במעשה מתלמוד משא"כ בשרתי צדק בקהל רב ד"ל בשעה שאני עומד לבשר צדק בקהל רב והוי למגמר לאחרינא אז תלמוד גדול ממעשה הנה שפתי לא אכלה למען קיים מאמרו של הקב"ה אם בחוקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה וזהו כוונת רש"י ז"ל ע"פ מאמרי חז"ל שזכרנו כי יש בכאן שני דברים ר"ל תלמוד ומעשה שנאמר אם בחוקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם שהוא תלמוד ומעשה שהוא קיום מצות ואין אני יודע איזה גדול משניהם לפיכך התחילה התורה להתנות בלשון אם בחוקתי תלכו שהוא ציווי על עומלי תורה להורות שעיקר רצון ה' שתהיו עמלים בתורה כי תלמוד גדול ממעשה דאלת"ה ה"ל לכתוב בחוקותי תלכו כשאר מצות התורה ומדוע כתבה התורה דרך תנאי אם בחוקתי תלכו אלא ר"ל שעיקר התנאי היה עם ישראל ליתן להם גשמים דוקא באופן ובתנאי זה אם יהיו עמלים בתורה וז"ש יכול כו' כי רוצה להוכיח שעיקר התנאי היה אצל עמלי התורה וזה"ש הא מה אני מקיים אם בחוקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה ר"ל שעיקר התנאי לא היה אלא כשתהיו עמלים בתורה וק"ל:

השתא דאתית להכא הא דאמרה התורה אם בחוקותי תלכו שהוא לשון תנאי שהתנה הקב"ה עם ישראל אם יקיימו התנאי יתן להם הברכות ואם לאו לאו יתבאר אגב קושי' עצומה הא דכתבה התורה כאן בלשון גשם שנאמר ונתתי גשמיכם בעתו ולא הזכיר מטר כמו שמוזכר בכל התורה כולו לשון מטר ולא גשם ויתבאר בהצטרף דברי מפורשי התורה ובשם בעל עשרה מאמרות דמקשה מה בין גשם למטר הלא מטר היינו גשם ומפרשו מטר הוא ע"י הקב"ה בעצמו שנאמר ונתתי מטר ארצכם וגשם הוא ע"י שליח הם העבים ומביאים משל למלך כשהוא נותן למטרונא דבר הוא נותן על ידי עצמו משא"כ כשהוא נותן לפלגשו הוא שולח לה ע"י שליח כללא דמילתא דמטר אינו נותן ע"י שליח כ"א ע"י עצמו וכמ"ש חז"ל מפתח של מטר הוא ביד הקב"ה ואינו נמסר לשליח משא"כ גשם ניתן אפילו ע"י שליח שעבים שואבים מי אקיינוס ומגשימים לכל מקום אשר נצטוו מאתו יתברך. עוד אי' בגמרא וכן הוא להלכתא אף דקי"ל כל תנאי שבממון קיים לאו לכל דבר נאמרה כי הנה בגיטין שהוא נעשה ע"י אדם עצמו ועל ידי שליח ג"כ אז אם היה איזה תנאי ונתקיים התנאי הגט כשר ואם לא נתקיים התנאי הגט בטל משא"כ חליצה שאינו נעשה ע"י שליח כ"א ע"י עצמו דווקא אם היה תנאי ביניהם אף שלא נתקיים התנאי מכל מקום המעשה קיים והנה הקב"ה גילה רצונו שיהיו ישראל משמרים התורה ויהיו עמלים בתורה ויתן להן פירותיהן בעה"ז והקרן קיימת לעולם הבא והתנה עמהם כדאמרן אם יקיימו התנאי הוא נותן להם ואם לאו לא יתן להם הברכות ולא זו אלא אף זו שיהיה מקום לקללות לחול עליהם נמצא היה הקב"ה מוכרח לתפוס לשון גשם דבר שנעשה ע"י עצמו וע"י שלוחו כדאמרן כל דבר שנעשה ע"י שליח והיה באותו דבר איזה תנאי אם נתקיים התנאי המעשה קיים ואם לאו לז"א הכתוב אם בחוקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה ושמרתם את מצותי ועשיתם אותם כדאמרן אז ונתתי גשמיכם בעתם ויהיה בהם ברכה כאילו הם מטר הניתן על ידי עצמו שאפי' אילני סרק יתנו פרים והארץ יתן יבולה והוא מבואר דקשה לאיזה טעם נותן הקב"ה גשם והוא ית' צריך לברכו כאילו היה מטר ינתן להם מטר ע"י הקב"ה והיא היא הברכה בעצמה אלא הוא הדבר שהקב"ה התנה עם ישראל כדאמרן וכדי שיתקיים התנאי מוכרח היה לומר גשם ולברכו כי היכי שיתקיים התנאי דאי הוי אמר ונתתי מטר בארצכם אז אפי' אם לא יקיימו התנאי יהיה המעשה קיים לכן נאמר גשם כדי שאם יקיימו התנאי יהיה המעשה קיים אם לאו לאו והבינהו כי נכון הוא:

תוכן העניינים

חלקי אבנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה