אור ברסלב

חיים שאל חלק ב· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן ט

סימן ח

בדין אשת כהן שנאנסה אם חולצת. קינ"א דשומשומני היא מוצאת.

נסתפק הרב הנמוקי באשת כהן שנאנסה אם חולצת ותמהו עליו הרב בית חדש והר' בית שמואל סי' קע"ג ס"ק י' דהא אמרינן ביבמות אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום טומא' וא"כ הרי באשת כהן שנאנסה טומאה כתיב בה. ואפשר דטעמו של הרב הנמקי משום מאי דאמרינן פ"ק דסוטה דף ז' ע"א אמאי דאמר רבא דטעמ' דאינה מתיבמת מק"ו דאם נאסרה במותר לה באסור לה לא כל שכן ופריך אלא מעתה אשת כהן שנאנסה ומת ויש לו אח חלל לא תתייבם ופריק אונס בישראל משרא שרי וגבי דהאי מיהא ליכא איסורא. ומהא שמעינן דאף דאמרי' פ' הבא על יבמתו אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה משום טומאה מ"מ כיון דלישראל שריא קילא האי טומאה ולא אמרינן מיהא טומאה כתיב בה כעריות ושריא להתייבם לאח חלל. והשתא עלה ונסתפק הרב הנמקי אם אחיו אינו חלל מי נימא דכיון דאשכחן דמתיבמת לאח חלל אמרינן כיון דלישראל שריא לא אמרינן טומאה כתיב בה כערוות דהתם עריות שוו בכל והאי קילא וחולצת אם אחיו אינו חלל. או דלמא כי אמרינן דמתיבמת דוקא לאחיו חלל דלדידיה שויא אמנם באחיו כהן נימא דכיון דהוא כהן נמי טומאה כתיב בה כעריות לגבי כהנים מיהא הוא ואחיו. ובצפייתנו צפינו להרב משנה למלך פ"ז דיבום דין י"ט הביא דברי הרב הנמוקי ותמה עליו מסוגי' סוטה הנ"ל דמוכח מינה דגבי אשת כהן שנאנסה לא שייך טומאה כתיב בה כעריות. ומ"מ תמה בעיקר הדין דאשת כהן טומאה דידה הוי באונס ואייתי בידיה סוגיות פ' הבא על יבמתו דלוקה משום טומאה עיין בדברי קדשו באורך. ולדעתי הקצרה נראה דאפשר לישב הכל כאשר דברנו. וראיתי בס' בני דוד פי"ח דאסורי ביאה דמייתי דברי הרב הנמוקי הנז' ותמה דהרי בהדיא אמרו בסוטה דאינה מתיבמת וביבמות נמי הובאה סוגיא זו עכ"ד. ועם האדון הסליחה דבסוטה אמרו דמתיבמת אשת כהן שנאנסה לחלל. ופשיטא דאם אחיו כשר אינה מתיבמת:

אך ספק הרב הנמוקי אם חולצת מיהא. ומ"ש דביבמות הובאה סוגיא זו ליתא ואדרבא מסוגית יבמות תמה הרב מש"ל בדין פ"ק דסוטה כמדובר. ומהרש"ל בים של שלמה פ"ק דיבמות סי' ו' הביא סוגית סוטה לדינא ע"ש ויש להרגיש דלא הזכיר ספיקו של הרב הנמוקי ע"ש ודוק בדבריו:

וראיתי למור"ם בהגהה שם סי' קע"ג שכתב מי שיש לו אשה שהמירה אע"ג דודאי זינתה צרתה צריכה חליצה וכן כ' הרב תרומת הדשן סי' רי"ט. ופוק חזי כמה טרח הרב בזה עיין שם באורך. וקשה דהדבר מפורש במרדכי ריש פ"ק דיבמות בנדון זה ממש דהחמיר דתחלוץ. והרב תה"ד דמהדר לאתויי דברי המרדכי בשם ר"א הגדול הו"ל לאתויי הני מילי דמרדכי שהם נדונו ממש:

וכבר ראיתי למרן ז"ל בבית יוסף הושיטה לזו בקנה שכתב עיין בתה"ד ובמרדכי ריש יבמות. וחזיתיה להרדב"ז בתשובותיו דפוס ויניציא סי' קע"ה דנשאל בזה ופשיט דפטורה. והזכיר תשו' הרב תרומת הדשן וכתב דאפי' מהר"ם דמספקא ליה בצרת סוטה להצריכה חליצה בנדון זה מודה דאיכא תרי ספיקי ע"ש וגם מהרב ז"ל נראה דנעלמו דברי המרדכי דהחמיר בנדון זה להצריכה חליצה דהוא כתב דאפי' מהר"ם מודה שלא כדברי הרב תה"ד. והרי המרדכי כהרב תה"ד להחמיר. ואי רב גובריה פליג על המרדכי לפחו' הו"ל להזכירו ולחלוק עליו ודוק (מימי חורפי):

תוכן העניינים

חיים שאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה