אור ברסלב

חיים שאל חלק ב· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן ב

סימן א

בענין לא תתגודדו תורה אחת ילמדו.

כה הראני החכם השלם עצום ורב כמה"ר יעקב קמחי בן הרב המובה"ק מהר"ש קמחי ז"ל מקושט' יע"א בעיר לונדריס יע"א מידי עוברי בשליחות מצוה מה שיישב דעת הרמב"ם בסוף ה' ע"ז בענין לא תתגודדו שפסק כאביי ביבמות דף י"ד והאריך בקונטריסו וזה תורף דבריו דאביי דאתא לתרוצי למ"ד עשו ב"ש כדבריהם אי ס"ל דעשו כב' ב"ד בעיר אחת איך תירץ וכמו שהקשה לו רבא. ותו מאי קאמר רבא והא ב"ש וב"ה כב' ב"ד בעיר א דמי בכ"פ הדמיון הול"ל ב' ב"ד בעיר א' הוו אלא ודאי דגם אביי סבר דמ"ד עשו היינו בשני עיירות דוקא ופריך רבא דמשום חומרא דאחות אית ליה קלא והו"ל כב' ב"ד בעיר אחת אף דיהיו בב' עיירות והשתא מאי דפריך הש"ס ממ"ש במקומו של ר"א כו' הכל אתי כאביי דאי כרבא אף לס"ד דמשום חומרא דשבת כמקום א' דמי לרבא שרי ואי פריך למ"ד לא עשו דאליבא דרבא הכי קאמר לא עשו דבר בזה שהוא כב' ב"ד בעיר אחת אבל בעלמא מתירין בב' עיירות ופריך מר"א דלס"ד שבת כמקום א' א"כ מה תירץ מקומות שאני ולא אמרינן דמשום שבת כמקום א' דמי א"כ אמאי פליג ואמר לא עשו כיון דב' עיורות עסוק הא לא חייש לחומרא. גם התוס' ד"ה מי סברת כתבו דר"ל מוקשה ממגילה מוכח דס"ל דאפי' בב' עיירות אוסר ר"ל ורב. ואם נדחוק שרבא סובר דמ"ד עשו הוי אפי' במקום א' ואפי' בחומרא דאחות אשה ולא תדוק לשון רבא דאמר כב' ב"ד בעיר א' דמי ונאמר דכונתו דב' ב"ד בעיר א' הוו וא"כ פלוגתייהו דלר"י אף בחומרא דאחות עשו במקום א' ולר"ל במקום א' לא עשו אבל בב' מקומות עשו ולפ"ז מקשה לר"ל אליבא דרבא גם זה אינו דא"כ מאי מתמיה ודקארי לה מאי קרי לה נימא דס"ל דהמקשה דר"ל דאמר לא עשו הוי לא עשו כלל ומאי דס"ד כה"ג לא מתמהינן עילויה. ועוד אי מודה ר"ל דעשו בשתי מקומות אמאי אתותב לקמן דף ט"ז מההיא דבן הרכינס ומסיק ש"מ עשו ואמאי לא משני מקומות שאני אלא ודאי דאתיא הסוגיא כאביי וס"ד דמקשן דכי פריך ליה לרבא ולא השיבו סבר דאביי מודה לו בסברא זו דכב' ב"ד בעיר א' דמי ותיקשי למ"ד עשו אבל אביי לא הדר ביה מדיני לו' דב' ב"ד בעיר א' אסור ויהיה סובר כמ"ד לא עשו ופריך ליה מר"א ור' עקיבא דאיך סבר כמ"ד לא עשו כדי לקיים דינך כיון שאתם מודה לרבא הא ר"א ור' עקיבא עשו וכב' ב"ד בעיר אחד דמי. ומשני אני סובר כמ"ד עשו ומקומות שאני ואיני מודה לרבא בסברתו דכב' ב"ד בעיר א' דמי ופריך ודקארי וכו' דכיון דפריך לאביי אביי יתרץ מקומות שאני ומשני סד"א וכו' ויותר נכון לומר דכל זה סתמא דש"ס הוא ולאוקי הלכתא כאביי קטרח מדאמרי' סד"א משום חומרא וכו' קמ"ל ואי דברי המק' אינו מדוייק קמ"ל דהוא לא אשמועינן מידי אלא דהכל סתמא דתלמודא לאשמו' סברת אביי והוא הכרח גדול לפסוק כאביי כן נ"ל לתרץ לדעת הרמב"ם עכ"ל.

וזאת תשובתי

כרכא דכלא ביה הוא נא שר וקמ"חו נאש"ר קמ"ח סולת כולל כל אישורין. כרכא מצויינא חריף ובקי שקדן בתורה דרש בקמ"חינאה דהוא גלי ומלפא מפיו לפידים יהלוכו זקוקין דנורא ובעורין. ה"ה החכם השלם עצום ורב בן גדולים ממשפחות המיוחסות בר רמי ובר רברבי בתי נרי"ן. כמה"ר נר"ו ושב יעקב ושקט ושאנן ויעת"ר לו כסף ככרין. כי"ר היתה עלי יד הקדש וגם במכתב למ"ר לתרוצי סוגיא ומשרא קטרין. ואנכי איש רש ונקנה אגב מטלטל"י מדוך לדוך אכסוהו צער' וצעור"ה נסמן לכל רוחתא אוקמין כלם נסקרין. ומה מני יהלוך ודבר דבר דבור על אופנו דינא יתיב וספרין. ואולם לפוטרו בלא כלום אי אפשר אמרתי לבטא בשפתים דברות שתים יפטירו שפתי הן מפטירין. גם הייתי הלילה קורא ושונה בדברי קדשו אשר יצא לישע רבינו הרמב"ם וחיזק בריחי הלכה למשה הלכה והן מורין. ומתוך דבריו אורוי"י הוא דקמור"י להרי"ף והרא"ש החולקין על הרמב"ם דסוגי' דשמעת' זו היא שקשה אליבייהו וסת"רי בירורין והלא כה דברי בקצר אמיץ ולקדם פניו באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין:

מ"ש מר דמוכרח מהתוס' דר"ל ורב אף בשני עיירות אסרי דאי לאו הכי היכי קשיתיה מגילה. הנה כת"ר כלל רב ור"ל ואינו מוכרח אלא לר"ל. ולפק"ד יש לישב הסוגיא לפי פסקן של הרי"ף והרא"ש ונדקדק במה שאמר רבא והא בית שמאי ובית הלל כשני בתי דינין וכו' דלפי דרך מכת"ר הכי הו"ל למימר והא אחות אשה קנא אית ליה וכשני בתי דינין דמי ומה הלשון אומרת והא ב"ש וב"ה. ותו קשה לדרך כבוד חכמתי דמכולא שמעתין וגם מהתוספות מוכח דהא דאיפליגו אי עשו ב"ש כדבריהם אי לא עשו בכלהו פלוגתי דב"ש וב"ה הוי דהא מייתי מסוכה ומקוה ודכוותייהו. ועתה אמת אגיד כי לא נחה דעתי הקצר' בדרך מעכ"ת ויש לי לדקדק בו הרבה אלא שאין הפנאי מסכים הולך ולישר"י לן מר וכבר אמרו הטבעיים איש אל רעהו אעפ"י שאתה אהובינו האמת אהובה יותר אצלנו. והדברים ק"ו על אחת אלף אלפים שאין להחליף בתורת אמת:

אמנם נראה דמאי דמקשה רבא והא ב"ש וב"ה כב' ב"ד ר"ל דפלוגת' דב"ש וב"ה כיון דהוי בכמ' מילי וגם תלמידיהם רבים מר באתריה ומר באתריה קלא אית ליה דרבו כמו רבו המחלוקות ורבו המורים וכב' ב"ד בעיר א' דמי ולהכי אמר רבא דאפי' ב' ב"ד בעיר א' שרי למ"ד עשו. וכפ"ז למאי דכללא דאפושי פלונתא לא מפשינן מ"ד לא עשו היינו דס"ל דלא תתגודדו שייך אפי' ב' ב"ד בעיר א' וב"ש וב"ה במחלוקותם ורבויים כב' ב"ד בעיר א' דמי. ולפי זה בפלוגתא אחריתי דתנאי אחריני בשני עיירות שפיר דמו ועל זה הקשו ממקומו של ר' אליעזר וכו'. ותמה ודקארי לה דמקומות שאני ובפלוגתא דתנאי אחריני כשני עירות שפיר דמי ואהדר ליה דמשום חומרא דשבת קסבר דכמקום א' דפי והשתא מאי דקאמר קמ"ל היינו דסתמא דתלמודא סדר הך קושיא והך פרוקא כדרך שקלא וטריא להשמיענו דגם למ"ד לא עשו בפלוגתא דתנאי אחריני כגון ר"א ורבי עקיבא אף בשבת בב' מקומות שרי. והשתא הך שקלא וטריא הוי לרב ולא לר"ל דר"ל כבר גילה דעתו דסבר לא עשו כלל בשום אופן אלא לרב מסתמא אצטריכנא ליתובי דעתיה ולומר דהוא לא סבר כר"ל ולא ק"ל ממגילה ואליבא דרב שקלינן וטרינן כן נראה לכאורה ואני אמרתי בחפזי:

תוכן העניינים

חיים שאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה