אור ברסלב

חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן עג

סימן עב

אשר כתבתי בימי חרפי בדין נתקדש' בקידושין דרבנן ונשאת בלא גט אם תצא משניהם והמסתעף ונמשך בכמה דינים וכיוצא בהם. ויהי מאז הייתי מתוך הסגר. מדבר בעיר לחפ"ץ ואין עמדי כל ספרי דבי רב תור' שלימ' שלהם.

חקר וחקק וחש"ב הרב קרית מלך רב פ"ד דאישות סוף דין י"ו וז"ל ראיתי לחקור בכל קדושי דרבנן כגון המקדש בפחות מש"פ דהוו קדושין דרבנן לדעת התו' והרא"ש אם נשאת לאחר בלא גט אי אמרינן דתצא משניהם ונרא' פשוט דתצא והוא ממ"ש הטור סימן ל"א בשם הרמ"ה בקדש' בפחות מש"פ דנהי דחיישינן להצריכ' גט ולהוציא' משני אבל לפסול הולד וכו' הרי בפירוש דבקדושין דרבנן אם נשאת לאחר בלא גט תצא וכ"כ הב"י שם בשם מהרי"ק ודברי הרמ"ה הם דברי הרי"ף פ' בית שמאי גבי קטנ' שהגדיל' וכו' וכ"כ רבינו פי"א מגרושין דין ו' ופ"י באשת חרש שאמרו לה שמת בעל' וכו' ולפ"ז יש לתמוה על הריב"ל בח"א דף י"ט שכ' ואף דבספק קדושין אם נשאת תצא מ"מ בקידושין דרבנן דקילי לא אמרינן אם נשאת תצא וכן גמר אומר דאם נשאת לא תצא הן אמת שהטור סי' קנ"ה כתב שהראב"ד והרא"ש חולקים על הרי"ף וס"ל דאפי' בא שני קודם גרושי ראשון לא תצא וקשה על סברת רבינו וסיעתו דס"ל דאם נשאת תצא מ"ש קידושי דרבנן דאמרינן אם נשאת תצא ומ"ש גבי פיסולי גטין דרבנן דאמרו דלא תצא כמבואר פ"י דגרושין עכ"ל ומה שהביא ראיה לסתם קדושין דרבנן מדין קטנה שהגדיל' ומדין אשת חרש ששמע' שמת בעלה כבר בעניותנו חילקנו ביניהם יפה יפה וכתבנו דל"ק על הרמב"ם שסבר בקדושי קטנה שהגדיל' וכו' כהרי"ף ובפסולי גט דרבנן סבר דלא תצא שהוא מאי דאסיק בקשיא הרב הנזכר כמבואר לעיל (תמצאנו בברכי יוסף א"ה סימן יו"ד) והנה לכאור' ק"ק על הטור דבסי' קנ"ה הביא סברת אביו הוא הרא"ש דאפי' בקטנ' שהגדיל' וכו' כתב דאם בא עליה השני קודם גרושי ראשון לא תצא. ובסימן נ"א הביא דברי הרמ"ה דבקדושי דרבנן אם נשאת תצא. אמנם מרן בש"ע סימן ל"א לא הביא דעת הרמ"ה וכ' וי"א שאם ילדה משני ולא גרש ראשון הולד כשר. ומדהביא ס' זו בשם י"א משמע דדעתו נוטה דהולד ס' ממזר. ואף דכתב סברת הרמב"ם לעיל בקדש בתבשיל וכו' בלשון י"א משמע ליה למרן דלא תני זה בזה אי נמי ס"ל להחמיר כדעת ר"י בקדש' בתבשיל וכו' דהוי ס' מקודשת. ובולד משום מעלת יוחסין להחמיר כדעת הרמב"ם לדעת הרא"ש והטו' דהולד ס' ממזר כדאמרינן בעלמא מעלה עשו ביוחסין ומשו"ה הביא סברת הרמב"ם בלשון י"א בקדש' בתבשיל וסברת [ר"י] בל' י"א דהולד כשר ולהורות נתן דדעתו דעת עליון להחמיר בשניהם כמ"ש ועמ"ש הרב חלקת מחוקק ומ"ש שם. ומור"ם שם סימן נ"א דין ד' כתב ודוקא שלא בא עליה השני קודם גרושין אבל בא עליה הרי נאסר' לראשון וכשם שאסור' לבעל אסור' לבועל עכ"ל הרי דדעתו כדעת הרמ"ה דבקדושין דרבנן אם נשאת תצא. ולכאור' קשה דאיהו אזיל ומודה בפסולי גט דרבנן דאם נשאת לא תצא כמבואר סימן ק"ן והיא קושית הרב קמ"ר הנז"ל. ונרא' דלק"מ על דרך שכתבנו לעיל בקדושי קטנה באופן אחר דבקדושי דרבנן כ"ע שמעי דנתקדש' ברצונ' אמנם לא ידעו דמדאוריתא אין כאן קדושין כלל וליכא אלא קדושין דרבנן ויסברו העולם שהם קדושין גמורים ולכן יש להחמיר דתצא מזה ומזה. אמנם בגט פסול מדרבנן הוי איפכ' דכל העם רואים שנתגרש' והם לא ידעו בפסול מדרבנן ולהכי מקלינן דאם נשאת לא תצא. וכן כתבו הרב לח"מ והרב מש"ל פ"ד דאשות דין ט' לחלק בין קטנה לחרש עש"ב. ומתוך מה שכתבנו מבואר דמה שתמה הרב קמ"ר על מ"ש מהריב"ל דאף דבספק קדושין אם נשאת תצא בקדושין דרבנן אם נשאת לא תצא. אין כאן תימה דההיא דקטנ' שהגדיל' וכו' ואשת חרש ששמע' שמת בעלה וכו' לא הויין תיובתיה דמהריב"ל ככל אשר דברנו ומדין פסולי גט דרבנן הוי קצת סייעתא לדינו ואיהו לא סבר לחלק כאשר חלקנו עתה לדעת מור"ם. ולא חש לדהרמ"ה כיון דאפילו בקטנ' שהגדיל' וכו' יצאו עוררין על דין הרי"ף והרמב"ם. הראב"ד והרא"ש והבו דלא לוסיף עלה:

עוד הי' נרא' לומר דהא דכתב הרמ"ה גבי פחות משוה פרוט' דאם נשאת תצא שאניא הך דינא מסתם קדושין דרבנן וזה שהרי הרב מהריב"ל פסיקא ליה בספק מקודשת דאם נשאת תצא ובקדושין דרבנן דאם נשאת לא תצא וחזינן למהר"י קולון שרש קע"ב דבספק מקודשת ס"ל דאם נשאת לא תצא והביא דבריו מרן בכסף משנה פ"י דגרושין ומהר"י קולון גופיה במקדש בתאנ' שאין בה שוה פרוט' כתב בסוף שרש פ"ד דאם נשאת לשני תצא מזה ומזה ע"ש וצריך לחלק דהא דמקדש בפחות מש"פ עדיף ליה למהר"י קולון מס' מקודשת. וכן ראיתי להרב בית שמואל סימן ל"א ס"ק יו"ד שהביא תשובת מהריק"ו שרש קע"ב דס' מקודשת אם נשאת לא תצא וכ' עלה וז"ל ולא דמי לתרי ותרי דקי"ל תצא כמ"ש סימן מ"ז דשאני תרי ותרי מספיקא דדינא וצ"ל ספק זה שמא ש"פ ג"כ לא דמי לספק קדושין עכ"ל הרי דמחלק הרב בית שמואל לישב הני בי תרי דמהריק"ו דשאניא האי ספיקא דשמא ש"פ מספק קדושין וזה חמור מס' מקודשת וא"כ אפשר הי' לומר בעד מהריב"ל דאף הא דהרמ"ה לא הויא תיובתי' דהא חמיר מס' מקודשת דפשיטא ליה למהריב"ל דאם נשאת תצא. ומ"ש הרב בית שמואל דלא דמי לתרי ותרי דשאני תרי ותרי מספיקא דדינא כן כתב מהריק"ו גופיה שרש קע"ב דתרי ותרי חמיר דאזדא לה החזק' אלא דשם כתב מהריק"ו דהיכא שהספק תלוי בדין עצמו כגון דמבעי' בגמ' וסליק בתיק"ו יש להחמיר יותר כיון שהספק בא מחמת חסרון ידיעה ע"ש והרב בית שמואל קיצר במ"ש מספיקא דדינא והיינו בספיקא דאית לן. הלכתא כמאן בפוסקים. אבל תיק"ו דגמרא לא דמי להאי אלא הוי ס' מחסרון ידיעה לדעת מהריק"ו. וכבר נחלקו בזה האחרונים כמ"ש הרב מנחת יעקב כלל א' ס"ק ו'. ובכללי ס"ס שלו המחודשים ס"ק י"א והרב פר"ח י"ד סימן ל' ס"ק ב' כתב דספיקו כודאו וכ"כ בכללי ס"ס כלל ד' וי"ז וע"ש כלל א' מ"ש על תשובת מהריב"ל הלזו דס' מקודשת. ורואה אני להרב קמ"ר פ"ג דאשות דין י"ד דף מ"ב ע"א שכ' דהרב מהרלנ"ח הקשה על מהריק"ו ממ"ש הרמב"ם פט"ו מאסורי ביאה דין יו"ד דחשיב ספק ממזר לבא מספק מקודשת ומוקי לה הרב הנז' בספיקא דדינא מחסרון ידיעה או תרי ותרי ע"ש ודבריו חיים וקיימים דהני ספקות מעטינהו מהריק"ו שיש להחמיר בהם ומהריק"ו שם בסוף שרש עק"ב הזכיר דברי הרמב"ם הנזכר שהביא מהרלנ"ח ומוכרח דאוקמינהו כמ"ש הרב קמ"ר. תו חזינא להרב קמ"ר שם שהקשה על דברי מהריק"ו ממ"ש הרמב"ם פ"ט דאשות דין ל"א בעד אומר נתקדש' ועד אומר לא נתקדשה דמשמע מדבריו שאם היא מסופקת אפי' נשאת תצא וכ"כ הה"מ. וכ' עוד הה"מ דלדעת הראב"ד והרמב"ן והרשב"א אף אם היא מסופקת בדבר כיון שהיא בחזקת פנויה ואין שם אלא עד א' שנתקדש' אם נשאת לא תצא. ונרא' דע"כ לא ס"ל אם נשאת לא תצא משום דהיא בחזקת פנויה כי אם שם דוקא משום דליכא אלא עד שנתקדש' ועד אחד מכחישו אבל בכל ס' קדושין ס"ל דתצא עכ"ל. וקיצר הרב בקושיתו על מהריק"ו מדברי הרמב"ם הנזכר דלפי מ"ש שם מדברי מהריק"ו ממ"ש החכם אשר עיניו בראשו וכו' ועלה הקשה מדברי הרמב"ם הנז'. אפשר לתרץ במ"ש הר"ן בדעת הרמב"ם הביאו הרב בית שמואל סימן מ"ז ס"ק ו' וז"ל לא תנשא כיון דידוע דזרק קדושין אתרע חזקת פנויה שלה כ"כ התוספות משמע אם אינו ידוע לנו שזרק קדושין אע"ג דאלו ב' עדים אומרים שזרק לה ומכחישים זא"ז אם הי' קרוב לו או לה אוקמינן לה בחזקת פנויה ולהר"ן אף בכה"ג דאינו ידוע לנו אם זרק קדושין לא תנשא משום דחיישינן שמא טעה זה שאמר שהי' קרוב לו והוא מפרש דהרמב"ם פ"ט איירי בכי האי גוונא דאינו ידוע לנו אם זרק לה קידושין וכו' ע"ש והוה מצינן למימר דל"ק למהריק"ו דלעולם מ"ש מהריק"ו בעד הרמב"ם בספק מקודשת דאם נשאת לא תצא הנה אמת נכון. אמנם שאניא הך דינא דעד אומר נתקדשה וכו' דהצריך הרמב"ם שהיא תאמר לא נתקדשתי משום דהרמב"ם איירי בזרק לה קדושין וכדתרגמא הר"ן ובהא אתרעא לה חזקה דעד א' הוא אומר דודאי קרוב לה והעד ב' שהוא אומר קרוב לו חיישינן שטעה ואינו ברור לנו שלא טעה ובהא ודאי יודה מהריק"ו דבעינן שתאמר לא נתקדשתי אבל אם היא מסופקת לא אבל בס' קדושין דעלמא אף שהיא מסופקת לא תצא זה היה מקום לישב. אמנם הא קשיא על מהריק"ו שכתב מקמי האי לישנא דמייתי הרב קמ"ר וז"ל ונחזור למ"ש וכו' וכתב הרמב"ם פ"י דגרושין שלא תנשא ואם נשאת תצא והולד ס' ממזר וכו' עד ועוד דזיל קרי בי רב בתוס' פ"ב דכתובות גבי ב' אומרים נתקדשה וכו' תרגמא בעד א' וכתבו התוס' וכו' והרי לך בהדיא דבס' מקודשת יש להתיר' לכל הפחות שאם נשאת לא תצא וכו' אבל ספק הבא שלא על ידי העדאת ב' כתי עדים פשיטא דאוקימנא לה אחזקת' חזקת פנויה לכל הפחות היכא שאין הס' תלוי אלא במעש' היאך הי' כי ההיא דזרק לה קדושין ס' קרוב לו ס' קרוב לה ואפי' עד א' אומר קרוב לו ועד א' אומר קרוב לה וכן בענין הסבלונות אפי' הי' מחצה מסבלי וכו' וכן כל כיוצא בזה אבל היכא שהס' תלוי בדין עצמו כגון תיק"ו אז יש להחמיר יותר כיון שהס' בא מחמת חסרון ידיעה וכו' ומ"מ החכם אשר עיניו וכו' עש"ב וקשה דהמור' תלי זייניה על הרמב"ם והוא בא להוכיח דהרמב"ם לא אמרה אלא בס' מגורשת והביא דברי התוס' בעד אומר נתקדש' והוכיח משם דבס' מקודשת לא תצא וסיים דלכל הפחות היא בחזקת פנויה בזרק לה קדושין ועד אומר קרוב וכו' וסיים להוכיח הדבר מהרמב"ם פ"י דגרושין והרי הר"מ חלוק בדין זה עצמו דזרק לה קדושין דהצרי' שהיא תאמר לא קדשתני אבל אם היא מסופקת אף אם נשאת תצא ומר ניהו דקאי על הרמב"ם מתחילה ועד סוף תלי זייניה במ"ש התוס' פ"ב דכתובות וכן לעיל מזה הביא דבריהם דמאי דלא תנשא לכתחיל' היינו משום שיודעין שזרק וכו' ומדוע לא זכר שהרמב"ם חלוק על התוספות בדין זה עצמו. ובפרט לפי דעת הה"מ וגם הראב"ד והרמב"ן והרשב"א חלוקים על התוס' דאפי' אם לא זרק רק העדים הם [מחולקים] אם אביה קדשה או לא ועד א' אומר שלא הי' בה ס' קדושין לא תנשא לכתחיל'. והא גופא קשיא על מרן בש"ע סימן מ"ז דין ג' שפסק כהתוס' דאם עד א' אומר שמעולם לא היו בה ס' קדושין תנשא לכתחיל' ושביק להרמב"ם והראב"ד והרמב"ן והרשב"א דפליגי עלה. ושוב ראיתי שהקשה כן הרב חלקת מחוקק. ומידי דברי אבא העי"ר דהך דמהריק"ו שהבאתי דבסבלונות אפי' מחצה על מחצה אם נשאת לא תצא אשתמיט מינייהו מלכי מהריק"ש והר' חלקת מחוקק דמהריק"ש כתב סימן מ"ה י"א דהיכא דמיעוטא מסבלי והדר מקדשי אם נשא' לא תצא ע"כ ונראה דהאי דינא הוא מדברי מהריק"ו וכ"כ בתוך דבריו מהריק"ו לעיל גם הרב חלקת מחוקק שם ס"ק ז' כתב ע"ד מור"ם וכל חשש סבלונות אינו אלא להצריכה גט אבל אם נשאת לא תצא וז"ל מלשון זה משמע וכו' אבל המעיין בגוף התשובה יראה שהוציא דין זה מדברי התוס' וכו' אבל כל היכא דאיכא רובא דמקדשי והדר מסבלי ואפילו מחצה על מחצה אם נשאת תצא עכ"ל וכן נוטים דברי הרב בית שמואל ס"ק יו"ד ולא שלטו מאורי אור עיניהם בסיום דברי מהריק"ו שהבאתי שכ' דאפילו מחצה על מחצה אם נשאת לא תצא. ודע דתשובת מהרי"קו הלזו ודברי מור"ם ומהרי"קש ואפי רברבי לכאו' נראה דאשתמיטו מהרב קמ"ר פ"ט דאישות דין כ"ח דף ע"א ע"ב שכ' וז"ל עוד נסתפקתי לסברת ר"ח דס"ל וכו' אם אף אם נשאת אמרינן תצא או דילמא לא תנשא לכתחילה אבל אם נשאת לא תצא ונראה דלפי מ"ש הרא"ש והמרדכי וז"ל ואין לתמוה אמאי חיישינן למיעוטא דמצינו נמי בכה"ג לענין אסור אשת איש זמנין דחיישינן למיעוטא כגון גוסס מגוייד וכן משל"אס דאשתו אסורה לפ"ז דוקא לכתחילה לא תנשא וכו' אבל הר"ן כתב וה"ט דאפילו דבעלמא לא חיישינן למיעוטא הכא חיישי לפי שאין זה רוב קבוע וכו' ולפ"ז נראה דאף אם נשאת תצא וע"ד הרא"ש נתקשתי דפ' האשה בתרא דף קי"ט וכו' רישא חקזה ליבום וכו' סיפא חזקה לשוק ורובא לשוק והו"ל זכרים מיעוטא דמיעוטא ומיעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ וא"כ ק' דהכא גבי סבלונות דרובא מסבלי והדר מקדשי והיא עומדת בחזקת פנויה איך חשו למיעוטא דמיעוטא ולא דמי למשאל"ס דהתם לא הוי אלא מיעוטא דהיא עומדת בחזקת א"א (וצ"ע עכ"ל.

ומה שנסתפק לדעת ר"ח בסבלונות אם נשאת תצא או לא תצא. אשתמיטיתי שמהריק"ו בשרש קע"א כתב בפשיטות דלא תצא והן בפיו תוכ"חות מדוקדק לשון הש"ס וכ"כ בשרש עק"ב ושם הביא הראיות של הרב קמ"ר שהוכיח מדברי הרא"ש ומתשובת מהר"ם ע"ש ריש דף ר"ד אלא שהרב קמ"ר הביא תשו' מהר"ם מהמרדכי ומהריק"ו לא הזכיר המרדכי אלא תשובת מהר"ם סתם וכן הוא בתשובות מהר"ם הארוכות סי' תקי"ט ותק"ך. ומה שהביא הרב קמ"ר מדברי הר"ן שכ' וה"ט דאף דבעלמא לא חיישינן למיעוטא הכא חיישינן לפי שאין זה רוב קבוע ומחוייב דומיא דרוב נשים מתעברות ויולדות שהוא רוב קבוע אבל רוב שאינו אלא מצד המנהג והמנהג עשוי להשתנות אין זה רוב חשוב שלא לחוש למיעוטא וכתב עלה דלפ"ז נראה דאף אם נשאת תצא. לפום ריהטא ק"ק דמהיכא פשיט מדברי הר"ן דאם נשאת תצא אי נמי נימא דלהר"ן חשיב כפלגא ופלגא הו"ל ספק מקודשת והוא הרב קמ"ר עצמו פ"ג דאשות דף מ"ב ע"א הביא דברי מהריק"ו שרש קע"ב דס"ל דספק מקודשת אם נשאת לא תצא ודברי מהריב"ל דפשיטא ליה דבקדושי ספק אין לנו לחלק ולהקל בהם שום קולא וסיים ועדיין הדבר צ"ע לדעתי עש"ב. משמע דמר ניהו לא פסיקא ליה בס' מקודשת אם תצא ומאחר שכן מה הוכיח מדברי הר"ן שלפנינו שכתב דרוב כה"ג חיישינן למיעוטא דאם נשאת תצא הרי אף אי משוינן ליה פלגא ופלגא אין להכריע מדברי הר"ן דתצא דהו"ל ככל ס' מקודשת דהוא עצמו לעיל לא הכריע. שוב ראיתי לשון הר"ן שהזכיר מהריב"ל בח"א דמייתי הרב קמ"ר פ"ג שהביאו הפר"ח י"ד כללי ס"ס כלל א' ומשמע מדברי הר"ן דלא נסתפק אלא אי מדאורית' צריכה גט דאפשר דמדאוריתא שרי דהעמד האשה על חזקתה וכו' ע"ש. ואפשר היה לומר דאף דהרב קמ"ר לדינא מספ"ל בס' מקודשת אי תצא כמ"ש פ"ג מ"מ בדעת הר"ן פשיטא לי' דמדרבנן תצא בס' מקודשת וזהו שכתב כאן כשהוכיח לס' ר"ח מדברי הר"ן דהרוב אינו חשוב דתצא (ואין ס' הרי"ף והר"ן עמדי מפני חמת המציק לראות דברים ככתבן) אבל מדברי הר"ן שהביא הפר"ח אין ראיה אלא דמדרבנן הויא ס' מקודשת וצריכה גט מדבריהם ואפשר דסבר הר"ן דאם נשאת לא תצא ואף דהר"ן התם קאי בספיקא דדינא דבעיות הש"ס ואפי' מהריק"ו כתב דבכה"ג אם נשאת תצא ומה גם למ"ש שם הרב פר"ח דספיקיה דהר"ן היינו אי גם מדאורייתא צריכה גט שהוא ס' חסרון ידיעה וכו' ע"ש. (ועמ"ש במ"א ואין ספרי האחרונים אצלי) מ"מ במילתא אחריתי אפשר דסבר הר"ן דאם נשאת לא תצא ומהיכא פשיטא להרב קמ"ר מדברי הר"ן דאם נשאת תצא. ותו דאף דכתב הר"ן דהרוב דסבלונות אינו רוב חשוב אינו אלא לחוש למיעוט אבל דנשוייה כפלגה ופלגא מנא לן וא"כ אפשר דאף אם בעלמא בס' מקודשת הוה סבר הר"ן אם נשאת תצא בהך ספיקא כיון דהא מיהא רובא הוא ואית לן חזקה דפנויה אם נשאת לא תצא. ותו אשתמיטיתיה מהרב קמ"ר דהלכה זו העלה מור"ם בסי' מ"ה בסבלונות דאם נשאת לא תצא וכ"כ מהריק"ש ורבנן בתראי אפי רברבי הוו בה אי גם לפירש"י דינא הכי. ומדברי הרב קמ"ר נראה דהא מילתא חדתא היא חקור דבר בסבלונות אם נשאת אי תצא ושוייה פלוגתא בין הרא"ש להר"ן ושל כת הקודמין היא וכמש"ל. ומאי דקשיתיה על הרא"ש פ' בתרא דיבמות ואצרכא עיון ק"ק דלדידיה דלעיל פ"ג דאשות סוף דין ב' ריש דף ל"ח דתריץ יתיב במה שעמד הר"ן בכל ס' קדושין אי מדאוריתא שריא דהעמד אשה בחזקת פנויה ז"ל וליישב קושית הר"ן עיין בתוס' בכתובות דף ע"ה ע"ב ד"ה אבל היכא דליכא חזקה ותראה דהוכיחו דחזקת פנויה היא קלה מכל החזקות עכ"ל וכפ"ז דבהא ניחא ליה למר אמאי בספק קדושין הוי ספיקא דאוריתא וטעמא טעים משום דחזקת פנויה קלה כמות שהיא בהא נמי מתרצתא הא דק"ל על הרא"ש גבי סבלונות דרובא מסבלי והדר מקדשי והיא עומדת בחזקת פנויה איך חשו למיעוטא מההיא דיבמות דאיכא למימר דחזקת פנויה קלה לא כן חזקה לשוק דהתם דבלא יבם היתה תחילה כשיצאת יש לומר דהך חזקה לשוק אלימא הן אמת דלדידי בדברי התוס' דכתובות לא יגהה מזור דמ"ש התוס' התם הוא אליבא דר' יהושע ולא כתבו אלא דחזקת פנויה כנגד חזקת הגוף לא חשיבא ומה ראיה משם לספיקו של הר"ן דליכא שוה חזקה נגדה. ותו דהוא עצמו שם מייתי סוגית פ' ד' אחין ודברי רש"י ותוס' דתרי ותרי אזלינן בתר חזקה ומדאוריתא שריא אלא דרבנן הוא דאחמור. ומוכרח לחלק דמ"ש התוס' התם בכתובו' הוא דוקא בדאיכא חזקת הגוף כנגדה כאמור. או דלא קי"ל הכי. ומ"מ הא דדייקינן דהכא הי"ל לתרץ דברי הרא"ש כפי שיטתו דהתה לאו מילתא היא דחזקת פנויה וחזקה לשוק דלית לה יבם אידי ואידי חד שעורא. אך ק"ק דהו"ל להקשות שם על התוס' דכתובות כפי שיטתו דיליף מינה לס' קדושין דעלמא מסוגית תרי ותרי במסקנא ומהך דפ' בתרא דיבמות דחזקה לשוק אגוני מגנא לאשויי זכרים מיעוטא דמיעוטא. ותו ק"ק עליו בההיא דהר"ן דהרואה יראה דהר"ן כתבה כמסתפ' אי בכל ס' קדושין צריכה גט מדאוריתא אי לא דאפשר דמדאוריתא שרי דהעמד אשה על חזקתה ומייתי מתי"קו דממונא והו"ל להרב להקשות על הר"ן דתפשוט מסוגית תרי ותרי שהביא שם וכמ"ש הוא עצמו פ"ב דכתובות וכן הקשה הרב פר"ח בכללי ס"ס. ואף דדברי הרי"ף הוקשו להר"ן שם מ"מ הו"ל להזכיר הא דתרי ותרי ולהקשות על הרי"ף. וכל כי הני מילי מילי קטנ"י משום יגדיל תורה איידי דחביבא לן שמעתתיה דהרב קמ"ר:

ברם אני תמיה עליו מאי קשיא ליה על הרא"ש בסבלונות דשאני משאל"ס דלא הוי אלא מיעוטא והיא קיימא בחזקת אשת איש והרי אמרינן בנדה דף ל"ב אימור דשמעת ליה לר"מ מיעוטא דשכיח אבל מיעוטא דלא שכיח מי שמעת ליה והאי מיעוטים דנמלטים ממשאל"ס לא שכיח. וכי תימא הגם דלא שכיח חיישינן ליה כיון דקיימא בחזקת אשת איש ליתא דהא אמרינן פ"ק דגטין דאפי' לר"מ דחיישינן למיעטוטא סתם ספרי דדייני מגמר גמירי וכתבו התוס' שם דהוי כמיעוטא דל"ש ול"ח אפי' לר"מ והרי התם איכא חזקת אשת איש בהדי מיעוט דלא שכיח דכיון דלא נתגרשה עדיין לא איתרע החזק' כמ"ש הוא עצמו סוף פ"ו מהלכות גרושין. ותו אשתמיטיתיה מ"ש הרא"ש פ"ק דחולין גבי סכין שנאבד אחר שחיטה דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין ולא אמרינן סמוך מיעוט' דאין מומחין לבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת כיון דמיעוטא דאין מומחין לא שכיח ע"ש וה"ה במשאל"ס כדאמרן. ועוד נעלם ממנו מ"ש עוד שם הרא"ש בפסקיו שם פ"ק דחולין בשמעתא דרובא ופ' בתרא דיבמות ופ"ב דבכורות דלגעת ר"ת דסבר דחיישינן למיעוטא דיש עמה חזקה טעמא דאמרינן במשאל"ס דאם נשאת לא תצא ולא אמרינן סמוך מיעוטא דנמלטים לחזקת אשת איש משום דמיעוט נמלטים לא שכיח אלא דמשום חומרא דאשת איש מחמרינן לכתחיל' ע"ש וגם הרי"ף ריש פ' בתרא דיבמות והרמב"ם פ"ג דיבום ס"ל דחיישי' למיעוטא דיש עמה חזקה וכמ"ש הוא עצמו סוף פ"ו מגרושין. והיותר קשה דמר ניהו בא להקשות על הרא"ש מסוגית ריש פ' בתרא דיבמות ולא שלטו מאורי אור עיניו בפסקי הרא"ש בסוגיא ההיא עצמה דתריץ יתיב לדעת ר"ת הא דמשאל"ס ובסמוך נבאר דהגם דהרא"ש שם ריש פ' בתרא דיבמות ופ"ג דבכורות נראה כחולק על ר"ת לא פליג עליה אלא בדינא דחלב פוטר אבל מודה הוא לר"ת בעיקר דינו דכל דאיכא חזקה בהדי מיעוטא להחמיר חיישינן לה וכבר איהו גופיה תריץ הא דמשאל"ס דפריך עליה במותב תלתא כדבר האמור. ועוד לא זכר מ"ש התוס' בבכורות דף ך' ע"ב ד"ה חלב פוטר וז"ל וכן יש לומר בההיא דמשאל"ס דדיעבד אשתו מותרת ולא אמרינן סמוך מיעוטא דנמלטים לחזקת אשת איש זמה שהחמירו שם לכתחיל' משום חומרא דאשת איש וכו' וגם באתרא דרוב' מסבלי והדר מקדשי ומיעוט מקדשי והדר מסבלי דאיכא רובא וחזקה להתרא חיישינן למיעוט להחמיר לפי גירסת ר"ח כקדושין פ"ב עד כאן לשון התוס'. עין רואה ואזן שומעת דהתוס' ביטלו את המעוררי"ן ופירשו דאף ע"ג דבמשאל"ס הוי מיעוט דלא שכיח ואף דאיכא חזקה ולפום דינא ליכא למיחש וכן בסבלונות לדעת ר"ח איכא רובא וחזקה להתרא ודינא הוא דלא ניחוש ומשום חומרא דאשת איש מחמירינן לכתחיל'. ועיניך הרואות דמשאל"ס וסבלונות רחוקים ונעשו קרובי' דבסבלונות רובא וחזקה דהתרא משויא ליה למקדשי והדר מסבלי מיעוטא דמיעוטא. ובמשאל"ס כיון דלא שכיח מיעוטא דפלטי אף דאיכא חזקה דאיסורא הוי מיעוטא דמיעוט' ושוו בשעוריהן דכה"ג בעלמא לא חיישינן. ומשום חומרא דאשת איש מחמרינן לכתחיל' בתרוייהו והן הן דברי הרא"ש פ"ב דקדושין דאין לתמוה דחשו לר"ח בסבלונו' למיעוט' דאשכחן דחשו לענין איסור אשת איש בגוסס ובמשאל"ס והרי הוא כמבוא"ר. וכן כתב הרב תרומת הדשן סימן רע"א ובפסקיו סי' קס"ז משם המרדכי דמיעוט דלא שכיח לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה. ועוד לא זכר הרב קרית מלך רב דברי מהר"י קולון בתשובותיו שרש קע"א ושרש עק"ב והוא הזכיר מן הגזע ומן השרשים האלו שם פ"ט דאשות בדין הסבלונות עצמו ופ"ג דאשות דף ל"ח ודף מ"ב ע"ש. ובשרש קע"א הביא הרב מהריק"ו סוגית ריש פ' בתרא דיבמות וכתב דלפ"ז הכא בסבלונות הו"ל מיעוטא דמיעוטא ול"ח אלא משום חומרא דאשת איש. ובשרש עק"ב ד' ר"ד הביא מהתוס' פ"ק דחולין דמשוו משאל"ס למיעוטא מקדשי והדר מסבלי כמ"ש התוס' בבכורות שהבאתי. אך פ"ק דחולין בתוס' דידן לא מצאתי מ"ש מהרי"קו בשמם. ושם ביאר מהריק"ו באורך בכל אשר כתבנו בסמוך וכ"כ התוס' במציע' דף ך' ע"ב ד"ה אסורא מממונא דבאשת איש החמירו במשאל"ס דלא תנשא לכתחילה אע"פ שרובם מתים עכ"ל וכונתם ככל אשר דברנו דאע"ג דאיכא חזקת אשת איש מ"מ המיעוט הוא מיעוט דלא שכיח ולא חיישינן ליה אי לאו משום חומרא דאשת איש כמדובר. איכו השתא ע"ט לדבר במה שכתבנו בעניותנו לעיל לבאר דעת הרא"ש ריש פ' בתרא דיבמות ופ"ג דבכורות דלא פליג על ר"ת בכל דבריו ואתהלכה ברחבה הנה הטור כתב בא"ה סי' קנ"ו הלך בעלה וצרתה למדינת הים ואין לה בנים ובאו עדים שמת בעלה לא תתיבם ולא תנשא לעולם עד שתדע אם ילדה צרתה וכו' וכ"כ הרמב"ם סוף פ"ג מהלכות יבום. ובצפייתנו צפינו למהרש"ל אכיף ימא רבא ים של שלמה ביבמות פי"ו סוף דין ב' שהביא דברי הרמב"ם הנז' וכתב וז"ל הטור שפסק נמי כן ולא הזכיר דברי אביו הרא"ש כמדומה שלא הרגיש בזה עכ"ל. ואמרינן הואיל שהביאנו משך הענין משיכה דאוריתא מענין לענין אדברה וירוח לי. הנה ביאור דברי מהרש"ל אשר תמה גם מקום ללו"ן על הטור ז"ל הוא הדבר דהרא"ש בפסקיו כתב שם ריש פ' בתרא דיבמות הא דאמרינן לא תנשא ולא אמרי' למיזל בתר רוב נשים דמתעברות ויולדות מוקי בגמרא כר' מאיר דחייש למיעוטא ואע"ג דסתם מתניתין כר' מאיר לא קי"ל כוותיה דלא חיישינן למיעוטא מדאמרינן פ"ק דחולין ור"מ דחייש למיעוטא והיכי אכיל בשרא משמע דלדידן ניחא דלא חיישינן למיעוטא וגם אין אנו בודקין י"ח טרפיות דסמכי' ארובא עכ"ל וא"כ הרי הרא"ש סבר דמתני' דלא תנשא אתיא כר' מאיר ולא קי"ל כוותיה ואיך הטור כתב כדברי הרמב"ם דסבר דאוקמתא דרבא אתיא ככ"ע ומשנתנו הלכה היא ולא הזכיר דעת אביו הוא הרא"ש. הן אמת דלפום רהטא תיובתא היא כלפי סנאיה דהטור. ותו קשה דהטור בקצור פסקי הרא"ש (כידוע דהטור עשאם כמו שכתב רבינו ירוחם ודעמיה) כ' שם וז"ל האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים וא"ל מת בעליך לא תתיבם ולא תנשא לעולם עד שתדע אם אותה צרה מעוברת וכו' והלכתא לא חיישינן למעוטא עכ"ל והדבר אשר יקשה דקאי אפסקי הרא"ש דכתב דמתני' כר"מ ולא קי"ל כוותיה ופסוק ותני משנה שלימה ותו דגמר אומר והלכתא לא חיישי' למיעוטא וכפי דעת הרא"ש הוו תרתי דסתרן. ואולם עם נשיקת רצפת מהרש"ל נרא' דהדין עם הטור וחס ליה להטור שלא ירגיש ואיהו בקי במילי דאבוה אמנם הרא"ש בתר הני מילי שהעתקנו מיסודו הביא קושית ר"ת מההיא דבכורות דלוקח מניקה מנכרי וכו' אבל מטעם חלב אינו פוטר ובריש פ"ג דבכורות אמרינן דמ"ד חלב אינו פוטר משום דחייש למעוטא ותירץ ר"ת דהתם איכא חזקה בהדי מעוטא דבהמ' בחזקת שלא ילדה וכיון דחזקה מסייעת למעוטא חיישינן למעוטא ודוקא לחומרא אבל לקולא לא אבל ר"מ חייש למעוטא אפי' לקולא והקשה עליו הרא"ש מסוגית בכורות דפריך ומשני לר' יהושע ועוד אמאי נלך אחר חזקת בהמה שלא ילדה להוציא ממון אדרבא העמד ולד על חזקתו שהוא חולין כמו שהיה במעי אמו ולא מפקינין מבעלים הלכך דרשב"ג ס"ל חלב פוטר דלא חייש למעוטא והא דאצטריך לטעמא דלא מרחמא וכו' ע"ש זהו תורף דברי הרא"ש. והשתא ס"ל להטור דכי כתב הרא"ש דהך מתני' כר"מ ולא קי"ל כוותיה היינו כפי פשטא דסוגיין דרבנן פליגי עליה ולא חיישי למעוטא אפילו לחומרא כלל. ברם כשהביא דברי ר"ת דס"ל דגם לרבנן אי חזקה מסייעא למעוטא חיישינן למעוטא לחומרא ממילא קמה הך מתני' דעסיקינן בה ככ"ע וכדעת הרמב"ם וכאוקמא דרבא דסמוך מעוטא דמפילות לחזקתה שהיתה ליבום והו"ל פלגא ופלגא ולא תנשא ולא תתיבם וא"כ מתניתין אתיא כהלכתא. ואף דהרא"ש דחה קושית ר"ת מההיא דרשב"ג ואסיק דחלב פוטר ולא חיישי' למעוטא התם היינו משום דהחזקה דהעמד ולד שהוא חולין במעי אמו להעמיד ממון מפקא מחזקת בהמה שלא ילדה וליכא אלא רובא ומעוטא להכי לא חיישינן למעוטא אבל היכא דאיכא חזקה לסייע למעוטא דוקא מודה לר"ת דחיישינן למעוטא אליבא דכ"ע ומתני' אתיא ככ"ע והלכתא היא. ואע"ג דברישא כתב הרא"ש דמתני' ר"מ ולא קי"ל כוותה וכל עיקר דינו דר"ת היה מכח קושית רשב"ג דסבר דחלב אינו פוטר ומשו"ה אצטריך לומר דלדידן נמי חיישי' למעוטא היכא דאיכא חזקה מסייעת למעוטא. והשתא דנדחית ההיא דרשב"ג ואסיק הרא"ש דרשב"ג ס"ל חלב פוטר א"כ נפל הבנין כי השתות יהרסון ואין לנו צורך לומר דקי"ל למיחש למיעוט כשהחזקה מסייעת לחומרא וכ"כ התו' בבכורות דף ך' ע"ב דאין ראיה השתא לר"ת לחוש למעוט היכא דאיכא חזקה בהדה מהא דפסק הלכה כרשב"ג ע"ש. אפשר לומר דאע"ג דראית ר"ת נראית דינו קיים ומסתברא מילתיה דבזה אתיא הך סתמא דמתני' כהלכתא ואוקמתא דרבא ככ"ע ונקטינן כר"ח בהא ולא דחינן לדר"ת אלא בדין חלב אינו פוטר משום הנך סוגיי דמייתו התוס' והרא"ש. ויש קצת סימנים לזה דכך דעתו דהרא"ש דמתני' ככ"ע שהרי הרי"ף הביא המשנה כצורתה ובודאי שדעתו דהלכה היא כפי מ"ש מהרש"ל ביש"ש (כי אין בידי הרי"ף) וא מסקנת הרא"ש כאשר כתב תחילת דיבר דהאי סתמא כר"מ ולאו הלכתא היא ונדחו דברי ר"ת לגמרי הו"ל להרא"ש להעיר על הרי"ף דמשמע דפסק כהאי סתמא וליתא. אלא ודאי כדאמרי' דדינו של ר"ת קיים דחיישי' למעוטא בדאיכא חזקה מסייעת וההיא דחלב פוטר אמרי' העמד חולין על חזקתו והך סתמא הלכה היא. ועוד נראה להביא ראיה דהרא"ש מקיים דינו של ר"ת כמדובר מהא דכ' הרא"ש פ"ק דחולין וז"ל והיכא דבדק הסכין תחילה ונאבד שחיטתו כשרה וכו' תדע לך דקי"ל רוב מצויין אצל שחיטה מומחין ולא אמרינן סמוך מעוט דאינן מומחין לבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת וכו' כיון דמיעוטא דאין מומחין לא שכיח ודאי נודע לנו שנשחטה יפה וכו' ה"נ כיון ששחט בסכין בדוקה וכו' עש"ב הרי לך בהדיא דהרא"ש סבר כר"ת דהיכא דהמעוט מסייע לחזקה חיישי' למעוטא דהוצרך לומר דמאי דנא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקת בהמה בחייה משום דלא שכיח והן הן הדברים הנאמרים באמת לדעת ר"ת כמ"ש הרא"ש לדעת רבינו תם שם פ"ק דחולין בשמעתא דרובא ופ"ג דבכורות ופ' בתרא דיבמות ע"ש:

וכן מוכח ממ"ש שם הרא"ש עוד פ"ק דחולין בשמעתא דרובא וז"ל מדקאמר ור"מ דחייש למעוטא היכי אכיל בשרא אלמא לא קי"ל כותיה דר"מ דלא קאמר היכי אכלינן בשרא ואע"ג דפסקינן בבכורות כרשב"ג וכו' אומר ר"ת משום דאיכא חזקה עם המעוט וכו' ומתוך זה הי' אומר ר"ת אע"ג דלא חיישינן למעוטא היכא דאיכא חזקה בהדה חיישינן למעוטא להחמיר והא דסמכינן ארוב מצויין וכו' וה"נ אמרינן במשאל"ס וכו' דמיעוטא דנמלטין לא שכיח עכ"ל וכבר ידוע דהרא"ש דחה דינו דר"ת שפסק דחלב אינו פוטר ומסיק דחלב פוטר כמבואר בפסקיו פ' בתרא דיבמות ופ"ג דבכורו'. ובשלמא אי הרא"ש ס"ל הא דר"ת דסמוך מיעוטא לחזקה לחומרא משו"ה מייתי לדר"ת פ"ק דחולין לאשמועינן דהא דלא קי"ל כר' מאיר היינו במיעוט לחוד בדאיכא חזקה לבדה להקל. אבל להתמיר סמכינן מעוטא לחזק'. ודין חלב אינו פוטר סמך על מ"ש במקומו פ"ג דבכורות וגם פ' בתרא דיבמו' דדחה דברי ר"ת. אמנם אי דעת הרא"ש דהשתא דמסיק דחלב פוטר ליתנהו לדברי ר"ת כל עיקר אמאי מייתי ליה פ"ק דחולין בסתמא לא הו"ל להביאו כל עיקר או לפחות כשהביאו לדעת ר"ת הו"ל לדחותו אלא מוכח כדאמרן (ויש"ש דחולין אין עמדי). ובחפשי בספרי הקדש מיעוטא דשכיח גבאי מצאתי להרב תורת חיים בקונטריס בדק הבית אשר לו (והוא על ב"י קצת הלכות מא"ה והוא מודפס בסוף ס' גור אריה דרושים דפוס אמשטרדם) שעמד בדברי הטור הללו וקשיא ליה כקושית מהרש"ל ותירץ דהרא"ש לא דחה דברי ר"ת אלא בחלב פוטר כמו שכתבנו בעניותנו אך יש לדקדק בדברי קדשו וז"ל צ"ע איך פסק רבינו כמתניתין ואין לו' דרבינו סבור דמאי דמסיק רבא הוא אליבא דרבנן ור"ל דגם רבנן מודים כאן וכו' וכמ"ש הרא"ש בשם ר"ת וכו' וכן משמע בס' אגודה דאליבא דר"ת מוקי רבא מתני' אליבא דרבנן קשה הלא הרא"ש סתר דעת ר"ת וכו' ועוד אי ס"ל כר"ת ומתני' כרבנן א"כ למה כתב דאין הלכה כר"מ ואף ע"ג דסתם מתניתין כר"מ הלא לפירוש זה מתני' כרבנן וביותר תמהתי על האגוד' שכ' בשם ר"ת דלרבא מתני' כרבנן לא מצאתי כן בדברי ר"ת. גם מוכח בגמ' דרבא מוקי מתני' כר"מ דסיים כיון דהוא מעוטא דמעוטא לא חייש ר"מ ואי כונתו לאוקומי מתני' כרבנן למה ליה וכו' אלא ודאי כונתו לאוקומי מתני' כר"מ דוקא והדרא קושיא וכו' לכן נרא' לתרץ דר"ת סובר ג"כ לפי פירושו דגם רבא מוקי מתני' כר"מ אלא דס"ל לר"ת דהיכא דמסייע למעוט חזקה קי"ל כר"מ כמו כאן לתירוצו של רבא וכו' ואם תאמר והלא הרא"ש סתר פירוש ר"ת ונרא' וכו' דבא לסתור מאי דמוקי הא דבכורו' דאיכא חזקה אא מיעוטא וכו' אבל בהא מודה דהיכא דחזקה מסייע למעוטא קי"ל כר"מ ומ"ש דקי"ל דלא כר"מ היינו במקום דלא מסייע חזקה למיעוטא ומתני' ה"ט משום דמסייע החזקה וכן צ"ל וכו' דאם לא כן אלא חרא צו' דלא חיישינן כלל למיעוטא אפילו היכא דמסייע ליה החזקה א"כ קשה קושיתו ביותר לפי סברתו שהקשה מדאמרינן בבכורו' לרבי יהושע וכו' הלא שתי קושיות אלו קשה טפי לפי פירושו דפירש דלא חיישינן למיעוטא כלל למה לא פליג רבי יהושע ברישא וגם קושיא השנית אלא ודאי דהרא"ש ס"ל בהא כר"ת וכו' עכ"ל בקצור. והרב ז"ל לפי שסבר דקושיות שהקשה הרא"ש על ר"ת קשו נמי אי קי"ל דלא חיישי' למיעוטא כלל לזה לא פנה להכריח הפירוש בדברי הרא"ש. אדהכי והכי עלץ לבי שכיונתי לדעת הרב ז"ל באיזה דבר ועיני חזו שמ"ש מנהו ועוד היתה יתירה הא דמייתי הרב מס' האגודה דלר"ת אוקמתא דרבא לרבנן מסכים הולך לדברינו. ואשר תמה הרב ז"ל על ס' האגודה דלא מצא כן בדברי ר"ת. אין כאן תימה דהרי הוא כמבוא"ר במ"ש דקי"ל לחוש למעוטא שיש בה חזקה וא"כ מתני' אתיא כהלכתא ונמצא דאוקמתא דרבא אליבא דר"מ ודבר ברור הוא בעצמו. ומה שהקשה עוד דבהדיא קאמר רבא דמעוטא דמעוטא לא חייש ר"מ אלמא לא מוקי לה כרבנן אלא כר"מ דוקא לק"מ דכונת רבא דמתני' אתיא ככ"ע גם לר"מ והא טפי מעלי לאוקומה ככ"ע ומה גם למאי דאית לן סתם משנה ר"מ ודאי הלא טוב לנו לאוקומ' כר"מ ולהיות דפשיטא ליה לרבא דחזקה שיש עמה מעוטא לכ"ע חיישי' לה לא אצטריך לרבא לפרושי אלא דכר"מ אתיא והיינו דקאמר דלא חייש ר"מ למעוטא דמעוטא שוב ראיתי בפירוש הירושלמי חדש וזה שמו פני משה שם ריש פ' בתרא דיבמות שכ' בתוספותיו אחר מה שהביא מדברי הרשב"א בחידושיו וז"ל ולטעמיה אזיל דכ' אליבא דהרי"ף הרמב"ם וכו' דרבא דמתרץ וכו' אליבא דכ"ע מוקי מתני' ואפילו אליבא דרבנן דלא חיישי למעוטא וכו' והא דמסיק שם רבא וכו' לאו משום דפרוקא אליבא דר"מ בלחוד הוא אלא לומר דלאו רבנן בלחוד וכ"כ שם הוא ז"ל ומשום זה לא ידעתי מאי דסיים התי"ט אחר שהביא בשם הנמקי ואצ"ל דאתיא מתני' כר"מ אלא דהשתא איכא נמי לפרושי הכי אליבא דרבנן ואתיא רישא כרבנן דהכי הול"ל ואתיא רישא וסיפא אפילו כרבנן עכ"ל וגם אנכי לא ידעתי מאי ק"ל בדברי הרא תי"ט דהא רישא אוקימנא לה בש"ס כר"מ ופריך אימא סיפא היה לה חמות אינה חוששת ואי כר"מ ליחוש למעוטא דזכרי' ומשני רבא דהו"ל בסיפא זכרים מיעוטא דמעוטא ולא חייש ר"מ וא"כ הא פשיטא דסיפא אתיא כרבנן בין אליבא דהמקשן בין אליבא דרבא דלא חיישינן למעוטא דזכרים אלא דהמקשן הקשה דר"מ ליחוש ואהדר רבא דגם לר"מ בכי האי גונא לא חייש וא"כ סיפא אין גם אחד דלימא דניחוש לזכרים ואם אפילו לר"מ דחייש בעלמא למעוטא אתיא דהו"ל הכא מעוטא דמעוטא כ"ש לרבנן ולא הוצרכנו לומר אלא דרישא נמי אתיא כרבנן והיינו דכתב הרב תי"ט דהשתא איכא נמי לפרושי הכי אליבא דרבנן נמי דייקא דלא מיבעיא לרבי מאיר דאתיא רישא אלא איכא לפרושי נמי הכי אליבא דרבנן ואתיא רישא אליבא דרבנן אבל סיפא לא צריכא למימר דלא ס"ד לכל הדברות דלא אתיא כרבנן דאינהו לא חיישי למעוטא וזה פשוט והרי דהרשב"א והרב הנמקי כתבו דאתיא משנתנו לדעת הרי"ף והרמב"ם ככולי עלמא ואוקמתא דרבא לכ"ע כאשר דברנו וכ"כ מהרש"ל בים של שלמה. והיינו דכתב בס' האגודה דלר"ת אתיא מתני' כרבנן וחידושי אשמועי' דלר"מ פשיטא דאתיא רישא על דרך שכתבנו דסיפא פשיטא דאתיא כרבנן:

ומאי דשפר קדמיה דהרב תורת חיים בבדק הבית הנז' דר"ת לפי פירושו מוקי מתניתין כר"מ אלא דקי"ל כר"מ דהיכא דהחזק' מסייעת וכו' נראה דכונתו לומר דלעולם דרבנן פליגי אר"מ בכל ולא חיישין למעוטא אף שיש עמה חזקה אלא דאנן קי"ל כר"מ במקצת במעוטא שיש עמה חזקה להחמיר ומתני' הלכתא היא ואם זה כוונתו יש להשיב על הרב ז"ל חדא דמנ"ל לרבא לאפושי פלוגתא ולומר דרבנן פליגי לגמרי אפי' במיעוטא דיש עמה חזקה ולאוקומי מתני' כיחידאה לימא דגם רבנן סברי דמחמירינן במיעוטא דיש חזקה עמה ואתיא מתני' ככ"ע. ותו דלר"ת הרי רשב"ג סובר דחיישינן למיעוטא דיש עמה חזקה וא"כ אמאי אמרי' דיש שלשה סברות בדבר דרבנן לא חיישי כלל למעוטא ור"מ חייש בכל למעוטא ורשב"ג חייש למעוטא שיש עמה חזקה וכן רבי יהושע חייש למעוטא שיש עמה חזקה לדעת הרא"ש הלא שפיר נאה למימר דליכא אלא שתי סברות רבנן ור"מ ורבנן חיישי למעוטא כשיש עמה חזקה וזו סברת רשב"ג לדעת ר"ת וסברת רבי יהושע לדעת הרא"ש וקי"ל כרבנן. ותו דלדבריו דיש שלשה סברות אמאי מוקי רבא משנתנו כר"מ דוקא נימא דמשנתנו רשב"ג היא דלא חייש למיעוטא אלא בדאיכא חזקה ולהחמיר. ומיהו בזה יש לומר דאשכחן סתמי דסתם רבי דלא חיישינן למעוטא כמ"ש התוספות בבכורות דף ך' ע"ב וגם שנאו בלשון חכמים ריש פרק כל הצלמים ופ"ג דטהרות ואשכחן דסתם כר"מ פ' אין מעמידין דף ט"ל משו"ה מוקי הך סתמא כר"מ שלא נאמר דאיכא סתמי כג' סברות. ומה גם דסתם מתני' כר"מ תו יש להעיר על הרב הנזכר במ"ש דמ"ש הרא"ש דלא קי"ל כר"מ היינו במקום דלא מסייעא חזקה למעוטא ומתני' ה"ט דמסייע החזקה. דהרי מתחילת דברי הרא"ש מוכח דלא קי"ל כסתמא דמתני' שכן כתב מוקי בגמ' כר"מ דחייש למעוטא ואע"ג דסתם מתניתין כר"מ לא קי"ל כותיה ולא חיישינן למעוטא ומבואר דכונתו דלא משגחינן במתני'. ולדידיה דבעי למימר דתחילת דברי הרא"ש נמי אתו כמסקנא היכי קאמר ומתני' ה"ט משום דמסייע החזקה והלא מתחילת דברי הרא"ש מוכח דלא קי"ל כמתני'. ותו דזה סותר הקודם דתמה על האגודה ואסיק דמתני' כר"מ דוקא וא"כ טעמא דמתני' לאו משום דמסייע החזקה דגם אי ליכא חזקה מסייעת חיישינן למעוטא. ונראה דכונתו דקי"ל כדינא דמתני' משום דמסייעא חזקה אבל לאו דטעמא דמתני' הכי אלא אתיא כר"מ. ומה שהכריח דהרא"ש לא פליג אר"ת אלא בחלב פוטר דאי תימא דפליג בכולא מילתא דר"ת קשיא עליה קושיותיו דמאי פריך בבכורות אר' יהושע שאני התם דחזקה מסייעת וכו'. ותו למאי דאפיך תקשי ליה רישא דהך מתני' דלא פליג ר' יהושע הלא ב' קושיות אלו קשו טפי לפי פירושו דלא חיישינן למיעוטא כלל למה לא פליג רבי יהושע ארישא וכו'. שותיה דמר לא גמירנא דשפיר מצינן למימר דהרא"ש פליג על ר"ת בכל דבריו וסבר דקי"ל כרבנן דלא חיישינן למעוטא כלל אפי' דאיכא חזקה בהדה. ומאי קושיא מרבי יהושע אה"נ דרבי יהושע סבר דהיכא דאיכא חזקה בהדיה מעוטא חיישינן ולהכי לא פליג ארישא ובסיפא דליכא חזקה פליג. ופריך למאי דאמרי' דסבר רבי יהושע חלב אינו פוטר וחייש למעוט אע"ג דאיכא למימר העמד ולד על חזקתו שהוא חולין כמ"ש הרא"ש. ולמאי דאפיך ניחא דל"ח למעוט כי ליכא חזקה בהדיה ואף דהכי סבר רבי יהושע לא קי"ל כוותיה דבשלמא לדעת ר"ת דרשב"ג ס"ל הכי צריכים אנו לפסוק כמותו דהכי פסיק רב התם ורבי יוחנן וכל מקום ששנה רשב"ג וכו' אבל אי רבי יהושע סבר הכי אין הכרח לפסוק כמותו כיון דרבנן פליגי לדעת הרב הנז'. ואין כאן הוכחה מזה לדעתו דהרא"ש לא פליג על ר"ת בכל. ואנו בעניותנו הכרחנו הדבר לעיל. ובר מן דין אני תמיה על מהרש"ל שהשיג על הטור דלהרא"ש לא קי"ל כרישא דמתני' ועל הרב הנז' שהאריך הרבה ואין בפיו תוכ"חות דודאי הרא"ש פסק כמתני' דהלך בעלה וצרתה לא תנשא ולא תתייבם כמ"ש הטור דהרי הרא"ש בתר הכי הביא בפסקיו פלוגתא דזעירי ורבי חנינא דלזעירי לא תנשא ולא תתיבם לחבירתה תשעה וחולצת ולרבי חנא לעולם וכתב עלה הרא"ש והלכתא כר' חנינא דהכי אתוקמא פ' החולץ כוותיה והרי בהדיא דהרא"ש סובר דלא תנשא ולא תתיבם לעולם וכמו שפסק הטור. ומכללן של דברים אבא העי"ר על הרב מהר"י קולון בשרש קע"ב דף ר"ג שכתב וז"ל וגרסינן בריש פ' בתרא דיבמות גבי הא דתנן האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים תנשא אמאי הלך אחר רוב וכו' ומסיק דאה"נ לרבנן דר"מ וכו' וכתב עלה רבינו אשר וז"ל בגמרא מוקי לה כר"מ וכו' והרי לך שפסק רבינו אשר דמותרת להנשא לשוק מטעם רוב וכך היא מסקנת התוספות ואפילו לר"ת שפירש דלא קיימא לן כרבנן אלא היכא דאין החזקה מסייעת למעוט אבל היכא דאיכא חזקה נגד הרוב וכו' ע"ש עין רואה דקפסיק ותני דפסק הרא"ש ז"ל דמותר' להנשא לשוק מטעם רוב כמסקנת התוספות ואיברא דהכי משתמע מילייה דרבותנו בעלי התוספות וכבר כתבו כן מהרש"ל בים של שלמה והרב קמ"ר פ"ו דגרושין. אמנם הרא"ש לא סבר הכי ואם כנים אנחנו בדברי' אמורים אשתמיטיתיה למהר"י קולון סוף לשון הרא"ש בסוגיא עצמה דפסק כר' חנינא דלא תנשא לעולם ולשונות הרא"ש פ"ק דחולין ודברי הטור שפסק בסתם דלא תנשא ולא תתיבם דמכל זה מוכח דהרא"ש לא פליג עליה דר"ת בכולא מילתיה כמו שנראה מדברי הרב מהריק"ו שכ' ואפילו לר"ת שפירש דלא קי"ל כרבנן אלא היכא דאין החזקה וכו' אלא הרא"ש לא חלק על ר"ת אלא בחלב פוטר ככל אשר דברנו אחת למעלה. ועלה על לבי לומר דאפשר לצדד דגם מהריק"ו סבר דהרא"ש מודה מקצת לר"ת אלא דהוו מייתי ראיה מהרא"ש דאזלינן בתר רובא להתיר לכתחילה ומייתי מתחילת לשון הרא"ש. אמנם כל לשונו לא מוכח הכי. אלא כפשט הדברים. גם מ"ש ואפי' לר"ת לא קי"ל כרבנן אלא היכא דאין החזקה וכו' ק"ק דמשמע דרבנן פליגי לגמרי גם שחזקה מסייעת למיעוט ולא קי"ל בפרט זה כרבנן אלא כר"מ. ומתוך מ"ש מבואר דהעיקר דרבנן לא פליגי בזה וקי"ל כרבנן לגמרי וכמ"ש הרשב"א והרב הנמקי והאחרונים ודוק (עיין גט פשוט בכללים כלל ב'):

תוכן העניינים

חיים שאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה