חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן סח
קודם שירה חדשה אם בהוצאת ס"ת יאמר וזאת התור' דבר שבקדוש':
שאלת ממני על אשר כתבתי אני בעוניי בקונטריס לדוד אמת סימן ד' סעיף ד' דהמתפלל בכונות האר"י זצ"ל לא יפסיק בפ' וזאת התור' קודם שירה חדשה רק בעיניו יביט אל הס"ת ויחשוב פ' וזאת התור' בלבו. וקשיא ליה למר שהרי הרב כנה"ג בתשו' סימן נ"א שהצריך לומר וזאת התור' דעל זה כתבתי דהמתפלל וכו' סיים בתשו' זו וז"ל ומה גם דלר"ת ור"י והגאונים כיון דשומע כעונה הו"ל הפסק א"כ לדידהו אין אנו מרויחים בשתיקה כלום עכ"ל וא"כ אם יחשוב הוי כהפסקה דאפי' בשתיקה סברי דהוי הפסקה כ"ש אם שותק וחושב דהוי הפסק':
תשובה ידיד נפשי הט אזנך ושמע דליכא למיחש למידי. חדא דמ"ש ר"ת ור"י היינו בשומע ומכוין דקי"ל שומע כעונה אז ס"ל דהוי הפסק'. אבל אם אינו מכוין לשמוע רק חושב בלבו הא קי"ל הרהור לאו כדיבור דמי ואינו הפסק' כמבואר סימן ס"ב והגם דלמי שהוא אנוס חשבינן הרהור כדיבור לדעת מרן ז"ל שם. מ"מ הלכה רווחת דהרהור לאו כדיבור דמי ואנוס שאני א"כ נראה דהרהור לא הוי הפסק' ושפיר קאמינא דיחשוב בלבו דייקא דהוא ברצוא ושוב ואינו הפסק. ותו אעיקרא דדינא הרב כנה"ג כתב בתשו' הנזכר כן להגדיל תורה דהגם דר"ת ור"י סברי מרנן הכי. מ"מ כבר פסק מרן סי' ק"ד כבה"ג ור"ח ורש"י דישתוק ויכוין ואינה הפסק' אף ששומע כעונה וכבר כתבו התוספות דכן המנהג וגדול המנהג וגם הר"ן כתב דדברי רש"י עיקר כמ"ש מרן בב"י. וכן ראיתי להריטב"א בחידושי סוכה על דף ל"ח שכ' אהא דשומע כעונה וז"ל מיהו דוקא בשראוי לענות אבל אם אינו ראוי לענות כגון שאינו נקי או שמתפלל ואינו רשאי להפסיק אינו יוצא בשמיעה ולפיכך אמרו במי שנכנס לבה"כ ומצא ציבור שמתפללין שאם אינו יכול להתחיל ולגמור תפלתו עד שלא יגיע ש"ץ לקדוש' לא יתחיל כדי שיאמר קדוש' עם הצבור ולא סגי ליה שישתוק בתוך תפלתו מכיון שאינו רשאי לענות מ"מ יש לו לשתוק ולשמוע כדברי הגאונים אעפ"י שאינו רשאי לענות יוצא בכך וכן דעת רבותי ז"ל. אבל גדול מגדולי הדור אומר שאין לו לשתוק שא"כ למה אמרו שלא יתחיל בתפלתו יתחיל וישתוק ובהכי סגי ליה שהרי שומע כעונה. וממ"ש יש לדון שאין בזה שום קושיא וכן דנתי לפני רבותי עכ"ל. וכונתו מבוארת דכשאינו רשאי לענות ושומע ושותק הגם דשומע כעונה לא הוי מן המובחר וז"ש אינו יוצא בשמיעה ר"ל דאינו שמיעה כתקנ'. אבל מ"מ אם מתפלל ושותק קרי ביה מיהא שומע כעונה וז"ש בסוף יוצא בכך וכ"כ הר"ן ע"ש ומכל מקום למדנו דהגאונים והריטב"א ורבותיו ז"ל שעל הרוב הם הרשב"א והרא"ה כידוע) כלם סברי כרש"י וכמו שפסק מרן ז"ל. אלא דק"ק דהטור כתב דהגאונים סברי כר"י ור"ת ואיך הריטב"א כותב דהגאונים סברי כרש"י וי"ל דכבר הטור כתב דבעל הלכות גדולות סבר כרש"י וכ"כ הר"ן ורבינו יונה פ"ג דברכות כתב דזו דעת רבינו האיי גאון וסיעתו והרי"ף דשותק וכו' ע"ש ומאחר שכן הרי בה"ג ורבינו האיי שהם גאונים סברי כרש"י ושפיר כתב הריטב"א ומ"ש הטור הם גאונים אחרים. אך עדיין יש להרגיש על הריטב"א שכ' דגדול מגדולי הדור אומר שאין לו לשתוק דמשמע דגדול א' בזמנו אמר הכי והלא קדמו שרים גאונים ור"י ור"ת דסברי דלא ישתוק. וגם על הטור קצת יש להרגיש דכ' דהגאונים כר"י ור"ת, והול"ל דרבינו האיי גם הוא סבר כרש"י. באופן דנתבאר דהרב בעל הלכות גדולות ורבינו האיי גאון ור"ח והרי"ף ורש"י והריטב"א ורבותיו והר"ן כלהו סברי דישתוק דשומע כעונה ולא הוי הפסק והתוספות שם בברכות דף כ"א כתבו דהמנהג לשתוק וגדול המנהג וכן פסק מרן בש"ע. ומעתה מ"ש הרב כנה"ג בתשו' הנז' ומה גם דלר"ת ור"י והגאונים הוי הפסק וכו' אינו אלא להגדיל תורה. דכיון דלאו הלכתא הכי לדידן אין לחוש לסברא המנגדת. וא"כ שפיר קאמינא דיחשוב פ' וזאת התור' בלבו ולא הוי הפסק. ועוד אני אומר דבמטו מהרב כנה"ג אין לכל אדם לומר פ' וזאת התור' דכיון דהוא עומד באמת ויציב דלדידן לפי מה שפסק מרן אין לענות כי אם קדיש וקדוש' וברכו ולא שום אמן אפי' של ש"ת ושל האל הקדוש וכמ"ש בבית יוסף סימן ס"ו דלא קי"ל כירושלמי וכבר כתב רבינו יונה במשנת ואלו הן בין הפרקים דהוי כמו באמצע פרק וז"ל ואחר שיאמר אמת אם יצטרך לשאול מפני הירא' או להשיב מפני הכבוד יפסיק כמו באמצע שאר פרקים עכ"ל א"כ נרא' פשוט דאין לו להפסיק בפ' וזאת התור' דודאי לא עדיף מאמן דלא יענה. ומ"ש הרב כנה"ג בתשו' הנז' וז"ל איברא שאף בין הפרקים של ק"ש איכא מרבוואתא דסברי דאעפ"י ששואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד אינו פוסק וכו' אבל רוב הפוסקים וכו'. ונרא' למאן דס"ל דעונה אמן של יש"ר מברך ואינו עונה שאר אמנים ה"ה דיכול לומר וזאת התור' דלא דמי לשאר אמנים משום דכתיב ויבא גוי צדיק שומר אמונים לאומר וזאת התור' שהוא מצוה ואף למי שאומר שאינו עונה אלא קדיש וקדוש' וברכו ה"ה דאומר וזאת התור' עכ"ל. לי ההדיוט לא נהירא עם נשיקת הרצפה דהרב ז"ל סבר דלומר וזאת התור' הוא כמו קדיש וקדוש' וברכו וענית אמנם גרע דאינו אלא משום ויבא גוי צדיק וכו' ואינו מחוור דאמירת וזאת התור' הוא ענף מצוה בעלמא. אך ענית אמן חובה ומצוה. ומה גם לדברי הזהר הקדוש פ' וילך ולדברי רבינו האר"י זצ"ל דחמיר טובא כנודע ואסמכיה אקרא דמלא פניהם קלון ס"ת אמן דהוא עונש מי שאינו עונה אמן והדברים עתיקים ואם אסרו לענות אמן משום הפסק כ"ש שלא יאמר וזאת התור' שאינה אלא ענף מצוה בעלמא ואין ספק אצלי דגרע מאמן והרב ז"ל אגב שטפיה כתב דבין הפרקים שואל מפני הירא' והוא דין באמצע הפרק כלל העולה דלפק"ד מדינא אין לשום אדם כשאומר ברכת אמת ויציב אפי' קודם שירה חדשה לומר פ' וזאת התור' רק יביט בספר תורה ומהרהר בלבו. ומה ששאלת ממני ידיד נפשי איך אני כותב על הרב חסד לאברהם מר זקני וממה שכתבתי בשם הגדולים ניכר שהוא זקן זקני. זאת אשיב ידידי ואור עיני לא מחכמ' שאלת על זה וכבר ידעת מ"ש מור"ם בתשובתו למהרש"ל שהשיגו בדקדוק הלשון אלו דקדוקי עניות. על כן אני אומר כלך אצל יפות גופי הלכות המוקפות דיבורי תוספות במימר קדישין בעלי אסופות בחון בהם וחקור בהם והיו לטוטפות. ואולם חשקתיך ואוהב זאת היתה לי הן תוי ההש"ב אשי"ב ולא אאריך בפטפוטי דברים רק אסלקך מיד. הלא תראה הרב הגדול מהר"ש בן הרשב"ץ כותב אדוני זקני על הרמב"ן בכמה תשובות ומהם סימן ש'. והוא ששי להרמב"ן מצד האם כמבואר בתשובותיו סי' רצ"א. ופוק חזי ספרן של צדיקים רבני גאוני אשכנז שבזמנינו מר כותב אדוני זקני על הרב הלבוש ומר כותב על הרב ב"ח ומר כותב על הרב תי"ט וכיוצא וכמה דורות עברו. והרי אמרו בנזיר דף כ"ג רות בת בנו של עגלון וכתבו התוספות שם וביבמות סוף דף מ"ח דלאו דוקא בת בנו דהרבה דורות היתה אחר עגלון וכ"כ הרא"ש בתוספותיו שם ביבמות והביאו הרב באר שבע בתוספותיו פ"ק דהוריות גם רש"י ז"ל בפסחים דף צ"ד ריש ע"ב כתב כן בנו לאו דוקא אלא מזרעו ע"ש והנה התוספו' בחגיג' דף י"ג פירשו בן בנו לאו דוקא אלא על שם מעשיו וכו' ע"ש וראיתי להגאון מהר"ר אריה נר"ו אב"ד דק"ק מיץ בספרו טורי אבן הנדפס מחדש שכ' שם בחגיג' על דברי התוספו' וז"ל ולי לא יתכן זה דקורא אותו על שם מעשיו בן בנו ולגבי אחשורוש אמר אחיו ובן גילו וכו' אלמא אחיו ובן גילו הוא דקרוי על שם מעשיו אבל בן בנו לא שייך לקרוא אלא א"כ הוא מזרעו ורש"י פ"ט דפסחים פירש בן בנו לאו דוקא אלא מזרעו ואפשר דמזרעו הי' מן האם וכו' עכ"ל וק"ק דהו"ל לאתויי דהתוספות עצמם בהך בן בנו דחגיג' פירשו דהוא מזרעו ביבמות סוף דף מ"ח ע"ש והיינו כפירוש רש"י שהביא וכ"כ הרב באר שבע פ"ק דהוריות. וגדול' מזו מצינו דאתמר בי מדרשא פ' וישלח דאמר רבינו הקדוש על יעקב אבינו זקני דאמרו שם דרבינו אמר לרבי אפס כתוב מן עבדך יהודה למרן מלכא אנטונינוס א"ל רבי מפני מה את מבזה על כבודך א"ל מה אנא טב מסבי לא כך אמר כה אמר עבדך יעקב ופירש במ"ך וכי טוב אני מזקני יעקב ע"ש. הנה כי כן לא יקשה בעיניך על דברתי בכל מקום אשר אזכיר דבריו של גדול הרב חס"ל ז"ל מר זקני הרב חס"ל שמענה ואתה דע לך. אמור יאמר העבד החיד"א ס"ט.