חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן נו
בדין אי שרי איש וביתו. לשכב בבית שקרקעה גג הישיבה כי שם ביתו:
שאלה אדם שבא ואשתו עמו לעיר אחת מרובה באוכלוסין ולפי דוחק הבתי' אתדר ליה בבית אחד וצר לו המקום שילין כי קרקע הבית אשר ישכב שם הוא גג ישיבה אחת שמתפללי' בה תדיר ויש בה היכל ומוציאין ס"ת כמו בית הכנס' איכו השתא שאל שאל האיש אם יש התר לשכב ע"ג הישיבה כהלכת גוברין ושכמ"ה.
תשובה כתב המרדכי בריש שבת שמסתפק מהר"ם אי שרי להשתמש בגג בית הכנסת דגגין ועליו' לא נתקדשו ובודאי תשמיש גנאי כגון לשכב שם אסור עכ"ל וראיתי להרב מר וקציעה סימן קנ"א שהקשה על מהר"ם דהא אמרינן גגין ועליות לא נתקדשו לאכול קדשים אבל קדושת הר הבית יש וכו' ע"ש ולק"מ דכוונת מהר"ם דמהתם שמעינן דגגין לא יש להם קדושת הבית והקדוש שיש בבית הכנסת לא יש בגג מעין דוגמא דהתם דאין בהם קדושה לאכול קדשים והוא דמיון בעלמא לא נצרכא אלא דגג לא הוי כקדושת הבית עוד הוקשה להרב מר וקציעה על מהר"ם וכתב דבלי ספק דאשתמיטיתיה משנה דפ' בני העיר דאין שוטחין על גגו פירות. ולישר"י לן מר השולח אמרתו אר"ש ברזל על חד מרבוואתא קמאי רביה דהרא"ש והמרדכי ודעמיהו כאשר ידבר איש אל רעהו. ומאי קושיא מהתם ההיא תשמיש של גנאי ומודה בה מהר"ם ) (וצ"ל תשו' מהרימ"ט בזה). והנה הרב מהר"י וי"ל בלקוטיו כתב דאם לא נבנה לבית הכנסת רק אחר כך אמרו שבית זה יהיה בית הכנסת שרי לשכב שם. והרב כנה"ג סימן קנ"ה כתב דשומר נפשו ירחק כי מי שעשה בית תחתון מדרש והוא דר למעלה לא ראה טוב. וגם הרב טורי זהב תלה שנענש על שהיה ביתו ובית מדרשו על בית הכנסת ע"ש. עין רואה תרי גברי רברבי נפקי להזהיר על דנא פתגם ותלו כי לקו רבים בזה כמבואר. ואולם חזינא להרמב"ם בתשובותיו הנדפסות מקרוב בס' פאר הדור סימן ע"ד בעליה שקרקעה גג בית הכנסת שהתיר לעשות דירה כרצונו שלא על גבי ההיכל אבל גבי ההיכל אסור לישן ולעשות מלאכתו ע"ש. הרי בהדיא דפשיטא ליה להרמב"ם דבעליה שעל בית הכנסת כל שאינו על ההיכל מותר לשכב כאשר עין אדם ישר יחזה בדבריו. וזה דלא כמהר"ם שאסר בתשמיש גנאי לשכב והוא מסתפק בשאר תשמיש אי דיינינן ליה כההיא דגגין ועליות לא נתקדשו או בעלית היכל. ואפשר דאלו מהר"ם הי' רואה תשובת הרמב"ם הי' חוזר בו ולא הי' ספ"ק בידו והוה שרי לשכב כל שאינו על גבי ההיכל. ונרא' פשוט דאי מרן ז"ל עיניו יחזו תשובת הרמב"ם הנז' הי' קובע הלכה כמותו. ואם נפשך לומר דלהרמב"ם תקשי משנת אין שוטחין על גגו פירות. ואמרו בירושלמי ר"י מקל לנשי דשטחי הבגדים מכובסי' וסתמא אמור אף שאינו ע"ג ההיכל והוא נגד הרמב"ם. זאת אשיב דיש לחלק דהיכא דליכא בנין על גבי בית הכנסת רק הוא גג בית הכנסת פשוט או נראה לעין כל וכל העם רואים והוא בזיון לבית הכנסת שהוא בפרהסיא משא"כ אם על גג בית הכנסת בנו עליה אז שרי ולאו בזיון מיקרי שאינו בפרהסיא ובהכי מיירי הרמב"ם. ומתוך דברים אלו אזלי ממילא אומדנות הרב כנה"ג והרב טורי זהב שהרי הרמב"ם התיר בפשיטו'. ומיהו יש לחוש דאיענוש דאימור דהוו משתמשים על גבי היכל דהא אסור כמ"ש הרמב"ם. ועוד נראה לחלק ולהתיר בנ"ד דמעשה הרב ט"ז היה שביתו היה על גבי בית הכנסת. וגם הרב כנה"ג מיירי על גבי מדרש שהוא כמו בית הכנסת. אבל בנ"ד שהישיבה זו עראי ואינה קבועה לבית הכנסת שאם לא יפרעו הקצבה בכל שנה לגזברי בית הכנסת אינם יכולים להתפלל בשבת ולא להוציא ס"ת בחול כפי הסכמת העיר וכבר עבוד עובדא בישיבות אחרות דאחר שהתפללו שם כל שנה בס"ת לא רצה בעה"ב ולא ניתנה פריע"ה לגזבר בית הכנסת ובטולי בטלינהו לאותם הישיבות. וגם נודע שלא עלה על לב הגבירים להקדיש חדר זה לישיבה והוא עראי בעלמא. ומכל הני טעמי נראה דשרי לשכב בחדר הנזכר שהוא על גבי הישיבה רק שלא יהיה ע"ג ההיכל. ועמ"ש הרב שיורי כנה"ג א"ח סימן קנ"ג הגה"ט אות ד' ע"ש. אמר יאמר העבד והוא הצעיר וזעיר חיד"א ס"ט: