חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן כח
בדין נדוי.
שאלת ממני אחד שהיה מתלוצץ על פיוט חד גדיא שאומרים בערי אשכנז ליל התקדש חג ופער פיו וקם אחד מהחבורה ונדהו אם נדויו נדוי או"ד שלא היה חייב ונדהו שלא כדין והמנדה נלכד ושכמ"ה.
תשובה כל כי האי מילתא פשוטה לפניה כי אנוש זה זד יהיר לץ המתלוצץ על מה שנהגו רבבות אלפי ישראל בערי פולין ואשכנז ואביזרייהו ואשר לפנים בישראל גדולי עולם קדישי עליונין ודור דור וחכמיו והן עוד היום לא אלמן ישראל כמה וכמה ראשי ישיבות וגאוני הזמן ה' עליהם יחיו וכלם אמרו ואומרים פיוט זה ונמצא רשע זה מתלוצץ ברבבות ישראל. וגדוליהם אבות ב"ד וגאוני ארץ אנושה מכתו וחייב נדוי דהרי אפי' האומר הני רבנן חייב נדוי. ובנדרים דף ן' ההיא אתתא דאמרה לרב יהודה שמואל רבך וכו' וא"ל ידעת ליה אוכם ורבה וכו' שמתה פקעה ומתה. וכתב מהר"י קולון שרש א' וק"ץ דאע"ג דמציא לתרץ דיבורה שמתה וכ"כ בשו"ת אהלי תם סי' קכ"א ומהר"ם די בוטון סימן ל"ו ע"ש. וכתב מהרש"ל בים של שלמה פ' החובל סימן נ"ח דגם בזמן הזה יש לנדות המבזה ת"ח אחר מיתה וכו' ע"ש וזה מבזה גאוני עולם קדושים אשר בארץ ואשר חיים עד הנה הי"ו. ועוד שכתבו הפוסקים דגם מי שממעט ואינו עושה הכבוד הנהוג לרב חייב נדוי ועיין מ"ש הגהות מיימונית והרב מהריק"ש בתשובותיו הנדפסות מחדש ס' אהלי יעקב סי' ק"ב ע"ש. ומכל שכן איש זה שפער פיו שכל האומרים פיוט זה הם טפשים ועוסקים בהבלים פשיטא טובא דחייב נדוי. ולא עוד אלא יש לענשו קנס לעניים לפי ערכו ולהודיעו גודל עונו וישוב אל ה' וירחמהו. ואין בזה שום ספק דבר נח"ש הוא. ולמען תדע ידיד נפשי אגיד את הרשום כי יש כמה פירושים בפיוט זה מהם נדפסו ומהם בכ"י. ועוד שמעתי ממגידי אמת שגאון מופלא בדורו עשה למעלה מעשרה פירושים בפיוט זה בפרד"ס פירושי"ם נחמדים ומתוקים. ואין ספק כי לא דבר רק הוא. וכבר נודע תוקף גדולת פיוטי אשכנז המיוסדים על החכמה האמיתית כאשר דיבר בקדשו רבינו האר"י זצ"ל. וכתבו משם רבינו מהר"א מגרמיז"א בעל הרקח זצ"ל כי כל עניני פיוטיהם ודקדוקיהם קבלה איש מפי איש ורב מרב וכו'. ועל השנות המנהגים בין ספרדים לאשכנזים ואיטלקים וכיוצא כבר כתב רבינו האר"י ז"ל שכל אחד הוא לפי שרש השבט לו ויניקתו והשפעתו והם דברים העומדים ברומו של עולם ולכן אין לזוז כל אחד ממנהגו. אמנם לענין דינא אם ספרדי התפלל כנוסח תפלת האשכנזים ודאי יצא ידי חובתו והכי מסיק הרב שער אפרים סימן י"ג. ואף מהרשד"ם סימן ל"ד לא מיירי אלא באשכנזים שהיו מתפללים כספרדים וקצת אנשים ערערו עליהן שיתפללו כמנהגם. ועל זה הרב מהרשד"ם ביטל את המעורר"ין ואת הנוקפין וכתב שתפלת הספרדים בארש נכוחות לדבר צחות וכו' ע"ש. ומ"מ לפי דברי רבינו האר"י ז"ל אין להניח מנהגי אבותיו שהם כפי אורות שפע הנמשך לשבטם כאמור. ומיהו יש מקום לעמוד בזה לא ע"ט האסף. כלל העולה דנדוי שנדו לאיש הנז' בשאלה נדוי וצריך התרה כשיתודה וישאל מחילה וימין מקרבת להקל מעליו ור"ב המקום לפניו ילך דבר להוכיחו בטוב טעם ולשון רכה תס"בור יסב"ור ולו ידע אשר חטא על הנפש ושב ורפא לו הנלע"ד כתבתי: