חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן כב
בדין איסו' לקוץ אילן מאכל
שאלה מלך שרצה להוסיף על העיר ומגרשה משדות וכרמים הסמוכי' כי כן דבר המלך כל איש אשר ישליטנו האלהים עושר הם יקחו מן השדה כל כך אמות קרקע לבנות בתים וחדרים ככל אוות נפשו. וכבר החלו שרים לעקור נטוע דקיימי קצוצ"י הני אילני ועצי זית וכרמים ויעשו להם בתים. והן עתה איש ישראל עשיר בעושרו כביר מצאה ידו ולא נופל הוא מהם ורוצה לעשות גם הוא מאמר המלך ואולם שאול שאל האיש אי שרי לקצץ האילנות בכי האי גונא שהמלך כבר ייחד כל המקום ההוא לבתים בכתב מפרש דלא להשנאה ואי אמר מלכא עקרנא טורא עקר. וליכ' ספיקא אשר לימים עוד ככה יעשה מן השרים ומן הפרתמי' יחד עשירים יום יום עד כי המקום ימלא חצרות ובתים. ואת"ל דלא שרי לקצץ האילנות על פי ישראל אף בכה"ג. אכתי יש להסתפק אי יש התר שישראל ישאל מהמלך לתת לו כל כך אמות קרקע פנויות כדי לבנות ויצא דבר מלכות לפנות הכרמים והאילנות ושוב ימכו' המלך חלקת השדה נחלה לישראל יורנו המורה אי שרי למעבד הכי ושכמ"ה:
תשובה עיקר מטרין דין זה מפורש יוצא פ' החובל דף צ"א אמר רב דקלא דטעין קבא אסור למקצציה מתיבי כמה יהא בזית ולא יקוצנו רובע שאני זתים דחשיבי א"ר חנינא לא שכיב שכחת ברי אלא דקץ תאנתא בלא זימנא אמר רבינא ואם היה מעולה בדמים מותר ומייתי התם בריית' לסיועיה. ותו אתמר התם שמואל אייתי ליה אריסיה תמרי אכיל טעים בהו טעמ' דחמר' וכו' אייתי לי מקורייהו רב חסדא חזא תאלי ביני גופני א"ל לאריסיה עקרינהו וכו'. והנה הרא"ש בפסקיו הביא כל זה וסיים וכן אם הי' צריך למקומו נראה דמותר עכ"ל וכן כתב רבינו יעקב בעל הטורים בקצו' פסקי הרא"ש ואם הוא מעולה בדמים או צריך למקומו מותר. ולפי זה יש ראיה להתיר בנ"ד שהרי אף אם האילנות שלו אם צריך למקומם שרי למגזיינהו כמ"ש הרא"ש ק"ו בנ"ד דהאילנות דעלמ' ועל עומדם יעמודו לקוץ באשר דבר מלך לבנות בתים דשריות' הוא הסר משם כל זה אילנות וכרמים לבנות בתים וחצרות:
וכבר הרב טורי זהב בי"ד סי' קי"ו ס"ק ו' למד מכאן הלכה למעשה שהביא דברי הרא"ש הנז' וכ' וז"ל ומזה התרתי לאחד שהי"ל קרקע עם אילנות לקוץ האילנות אעפ"י שיש בהם פירות כדי לבנות בית דירה עליה עכ"ל עין רואה ואזן שומעת מעשה רב שהורה הרב ט"ז לקוץ האילנות לבנות לו בית וק"ו בנ"ד שהקרקע ואילנות הם של המלך והוא גזר לקוצצם ולבנות בתים דנרא' דאיש ישראל שרי לעשות גם הוא כמעשה קדמו שרים וכמדובר:
הגם הלום נשאתי את עיני ואראה להרב בית יעקב בתשו' סי' ק"מ שחלק על הרב ט"ז וכתב דסברת הרא"ש אינה מוסכמת ובתחילה הביא מדברי התוספות פ' לא יחפו' דף כ"ו ודקדק מדבריהם וסברתם דפליגי על הרא"ש ומתוך זה תריץ יתיב דעת הטור שהשמיט דין זה דאיסו' קציצת אילן והענין הוא דאמרו שם פרק לא יחפו' רבא בר רב חנן הוו ליה הנך תאלי אמצרא דפרדיס' דרב יוסף הוו אתו צפורי ויתבי בתאלי ונחתי בפרדיס' ומפסדי ליה א"ל זיל קוץ וכו' א"ל אנא לא קייצנא דאמר רב האי דיקל' וכו' אי ניחא למר ליקצייה וכ' הרא"ש שם לדחויי בעלמ' קמכוין דהא תנן אם האילן קדם קוצץ א"נ לא מסתבר ליה סברא דרב יוסף וכו' ונראה דהלכת' כרב יוסף מדא"ל זיל קוץ וכו' ע"ש וכ' על זה הרב בית יעקב הנז' וז"ל ועתה נבא ליתן טעם מה שלא הביא הטור דין זה והוא משום דס"ל כסברת הרא"ש אבל לא מטעמיה דס"ל דהא דהלכה כרב יוסף דא"ל זיל קוץ ולא חש להא דרב דאמר דיקל' דטעין קבא אסור למקצייה וכמו שהשיב לו אנא לא קייצנא וס"ל דאין הלכה כרב בהא משו"ה השמיטו הפוסקים והטו' דין זה וכו' ס"ל דרב יוסף דאמר זיל קוץ לא ס"ל כרב אלא דמותר בכל ענין אפי' ליכא הפסד וטעמ' משום דבמתניתין תני בהדיא אם האילן קדם. קוצץ ואי איכא איסורא וכי בשביל הפסד ממון יש להתיר איסו' אלא דבכל ענין שרי וכו' ובזה יש לישב מה שתמה הרא"ש על הרי"ף שהשמיט הא דרב יוסף משו' דסמיך אמתני' אם האילן קדם קוצץ וכו' כונת הרי"ף דסמיך אמתני' ומה"ט השמיט נמי הרי"ף הא דאמר רב דיקלא דטעין קבא משום דס"ל דלית הלכת' הכי אלא כמתניתין דתנן קוצץ ויש לתמוה על הב"י בח"מ סי' קנ"ה סוף סעיף ל"ה וז"ל אמרי' בגמ' א"ל רבא לרב יוסף אנא לא קייצנ' וכו' משמע דהביא דברי רבא לרב יוסף להלכה והוא תימא דהרא"ש כתב להדיא דלדחויי קאתי והלכה כרב יוסף וכו' גם יש תמיה על הרא"ש דדרכו ללכת בשיטת התוספות ולדברי התוספות אין מקום למ"ש דלדחויי וכו' והוא דהתוספות דף כ"ו הקשו זה דהתנן קוצץ ונותן דמים וי"ל דאיכא לאוקומיה באילן סרק וכו' ונרא' לישב דברי הרא"ש משום דאכתי תיקשי אילן הנוטה לר"ה קוצץ כדי שיהא הגמל עובר ורוכבו והתם לא מיירי באילן סרק וכו' ונראה לתרץ דהתוספות ס"ל לחלק בין קוצץ כלו לקוצץ מקצתו דמקצתו שרי לקוץ אפי' אילן העושה פירות. ומ"ה תנן אילן הנוטה לר"ה קוצץ לפי שאינו קוצץ אלא מקצת מן הענפים וכו' וא"כ מבוא' לשיטת התוספות דאפי' צריך למקומו אסור לקצץ כלו שהרי ההיא דאילן הנוט' צריך למקומו הוא ולא ס"ל להתוספות להתיר בצריך למקומו וא"כ דברי הט"ז שהתיר לקוץ אילן כדי לבנות על הקרקע משום דצריך למקומו כדברי הרא"ש אינן נראין שהרי לדעת התוספו' אסו' לקוץ כלו עכ"ל הרב בית יעקב. ודבריו תמוהים אצלי דהנה מה שנתן טעם להטו' והפוסקים שהשמיטו איסו' דין לקוץ אילן דהיינו משום דקי"ל כרב יוסף דפליג אדרב ומשו"ה הרי"ף השמיט דברי רב וכו' כלה מקשה אחת היא דהרי הרי"ף פ' החובל הביא הכל מימרת רב דאסיר למקץ דקלא דטעין קבא ואם הי' מעולה בדמי' וכו' ואיך כתב דהרי"ף השמיט מימר' רב דסבר דאינה הלכה ואלו הרי"ף ימינו תחבקנ' בהלכותיו. ולדידיה הו"ל לאקשויי על הרא"ש שתמה על הרי"ף דהשמיט לדרב יוסף ולא קשיתיה נמי דהשמיט מימרת רב. ואשר ישנו בנותן טעם להטו' והפוסקי' דסברי דלית הלכת' כרב משום דרב יוסף פליג עליה. תימא עליו דמאן נינהו הפוסקים דסברי הכי הרי הרמב"ם פ"ו דמלכים והסמ"ג לאוין רכ"ט וסמ"ק סי' קע"ה והרא"ש ורבינו ירוחם נתיב כ"א סוף ח"ב והתוספות כלם פסקו כרב. ואיך הטור פליג אכלהו ובכללן אביו הוא הרא"ש. ותו דהרי רב ורבינ' דאמר פרק החובל אם הי' מעולה בדמים ופ' בתרא דמכות דף כ"ב דמתקיף ולחשוב נמי הקוצץ אילנות טובים וכו' סבר כותיה. ורב ראשון לאמוראים ורבינ' מאריה דתלמוד' והוא אחרון חברי' דרב אשי וכדמשמע מסוגיית מכות דמייתי הש"ס אתקפתיה בהדי אתקפתי' דרב אשי וא"כ הן לו יהי דרב יוסף פליג הו"ל להטו' לפסוק כרב דהרי קיימי כותיה רבא בר חנן פרק לא יחפו' ורבינא פ' החובל ושילהי מכות. ומה גם דרבינא בתרא. ותו דאיכא סכנה כדאמר רבי חנינא לא שכיב שבחת בריה אלא דקץ תאנתא בלא זימנא והרי מלבד דרבי חנינא סבר כרב וכל קדושים עמו קאמר דאיכא סכנתא. ואיך הטו' פסק כרב יוסף נגד כל הני אמוראי ומקל במקום סכנה:
ותו דאמרינן פ' מפנין דף קכ"ט ופ"ק דקדושין ושאר דוכתי והא קעבר על בל תשחית וכיוצא אמרו פ' החובל דף צ"א ומהא מוכח דלא תשחית את עצה אף שלא בשעת המצור דאי אמרת בשלמא דהוי גם שלא בשעת המצור אתו רבנן ואמרי דאיכא בל תשחית בכל דבר כמ"ש הרמב"ם פ"ו דמלכים. אלא אי אמרת דקרא בשעת המצור דוקא וליתא לדרב היכי אמרי רבנן דאיכ' בל תשחית בכל דבר הא אף אילנות שרי לקוץ שלא בשעת המצור. וכמ"ש הרב מהר"י באסן בתשוב' סי' ק"א בתוך דבריו ומילי דסבר' נינהו. ואפי' אי תימא דקרא בשעת המצור ומדרבנן גם בשלא בשעת המצור אסו' לקוץ אילנות והוא הדין שאר מילי א"כ נמצא דקי"ל כרב ואיסורא מדרבנן מיהא איכא לקוץ אילנות מאכל מאחר דסתמא דתלמודא פריך בפשיטות והא קעבר על בל תשחית והן לו יהי דרב יוסף סבר דלא כרב לגמרי וסבר דליכא איסורא אף מדרבנן לא קי"ל כוותיה נגד סתמא דתלמודא ואמבוהא דאמוראי. ותו דהטו' בי"ד סי' שמ"ט הזכיר מדין בל תשחית. ובח"מ סי' שפ"ב כתב הקוצץ נטיעותיו אעפ"י שאינו רשאי ע"ש. ותו דאם רב יוסף סבר הכי דשרי לקוץ אמאי לא אותביה מסתם משנה פ"ד דשביעית דתנן כמה יהא בזית ולא יקוצנו רובע דאלמא אסור לקוץ גם שלא בשעת המצור והרי פ' החובל גם על רב דאמר קב פריך ליה ממתני'. ותו תנן התם פרק החובל הקוצץ נטיעותיו אעפ"י שאינו רשאי ועמ"ש התוס' והרשב"א שם והו"ל לאותוביה עליה דרב יוסף. ותו דדרך האמוראי' והפוסקים להשוות הדעות ואפושי פלוגתא לא מפשינן והכא דהדבר פשוט לאשוויי לרב יוסף עם רב דמעולם לא פליג רב יוסף עם רב אלא דסבר דבהא רב נמי מודה דאיכא הזקא והוא דבר פשוט. ומה ראה על ככה הטור לחלוק את השוין. ועוד דלדידיה דהרי"ף והפוסקים והטו' סברי כר' יוסף דפליג ארב ושרי לקוץ א"כ אמאי דחה דברי הרב ט"ז ואסר לקוץ אילנות אף דצריך למקומו וזה משום דהבין דהתוספות סברי הכי. והלא לפי דבריו סברת התוספות יחידאה היא דהרי"ף והטו' והפוסקים סברי דשרי לקוץ דלא קי"ל כרב ותסגי לאסו' כשאינו צריך למקומו כדעת הרא"ש. אבל בצריך למקום דהרא"ש שרי אית לן למפסק כותיה דכל קדושים עמו לבד מהתוספות:
ומה שתמה הרב בית יעקב על מרן במ"ש בב"י ח"מ סי' קנ"ה דמייתי הא דאמר רבה בר רב חנן אנא לא קייצנא וכו' ומשמע דהביאו להלכה והא הרא"ש כתב דלדחויי וכו'. גדולה מזו הו"ל להקשות דמרן בב"י באותו לשון הביא דברי הרי"ף והרב מהר"י הלוי ן' מיגש והרמב"ן ורבינו יונה והרא"ש שכלם פסקו כרב יוסף דצריך להרחיק האילנות מהגפנים מר כדאית ליה ומר כדאית ליה. וכן פסק בש"ע דין כ"ה דיש הפרש בין הרחקת אילנות מאילנות לאילנות מגפנים ופסק כדעת הרי"ף והרמב"ם ע"ש. אמנם ודאי נראה דמרן בב"י לא מייתי לה לפסוק כרבא בר רב חנן נגד רב יוסף וזו אין להסתפק בה דעדיין לחלוחית הדיו קיימת כדאמרן אלא דרך אגב מייתי לה לאשמועינן עיקר דין קציצ' אילנות מאכל דאמר רב דיקלא דטעין קבא וכו' כי לא פורש בשום מקום בטו'. ומיהו לא מייתי לה בש"ע שם דלא שייך. א"נ אפשר דלפי פשט השמועה נראה דהיכ' דבעל הגפנים טוען שיקוץ חבירו האילן בעל האילן מצי לדחויי ולמימר אנא לא קייצנ' זיל קוץ וכ"כ הגהות אשרי בשם מהרי"ח שם פרק לא יחפו' וז"ל ומיהו בעל האילן יכול לו' אנא לא קייצנ' אלא את אי ניחא לך קוץ וכו' ע"ש. ומשמע לכאור' דדעת מהרי"ח דאף אי דינא הוא דליקוץ מצי א"ל אנא לא קייצנ' זיל קוץ ואפש' שזה הי' כונת מרן בב"י בהביאו הא דאמר רבא אנא לא קייצנ' דמפשט' דסוגיין נראה דלא בא לחלוק אלא קבל דברי רב יוסף ומיהו לא רצה לקוץ הוא עצמו. ולא כתבו בש"ע משום דלפי מ"ש הרא"ש ושאר מפרשים יש לדון בזה:
ואיברא דגם בהגה' מהרי"ח יש להתישב במה שסיים שם מיהו אם מפסידין יותר הרבה וכו' מותר ויתבאר לקמן בס"ד.
ומעתה הבה נא אבא למה שהוכיח הרב בית יעקב דסברי התוספות דלא כהרא"ש כי הנה בריש תשובתו כתב דהא דכ' הרא"ש נראה דבצריך למקומו מותר נפקא ליה להרא"ש מדתנן סוף פרק לא יחפו' אילן שהוא נוטה לר"ה קוצץ כדי שיהא הגמל עובר ורכבו וכו' והשת' קאמר דהתוספות הקשו אמאי דא"ר בר חנן אנא לא קייצנ' מדתנן קוצץ ונותן דמים ואוקמוה באילן סרק א"כ לדידהו ק' מדתנן אילן שהוא נוטה לר"ה וכו' ומוכרח דמחלקי דקוצץ מקצתו שרי והיינו ההיא דאילן הנוטה לר"ה וכו' וא"כ דוקא משום דקוץ ענפיה אבל לקוץ האילן מפני צורך מקומו אסו' דלא כהרא"ש זהו עיקר כונתו. ובאמת דבריו תמוהים חדא דיהיב טעמ' דמ"ש הרא"ש דבצריך למקומו מותר הוא מדתנן אילן שהוא נוטה וכו' ואם דברי הרא"ש היו סוף פ' לא יחפו' כמ"ש בריש תשובתו. לא היה כל כך רחוק לו' דסמך על מתניתין דתנן התם סמוך ונראה. אמנם הוא אגב שטפיה דלא כתב כן הרא"ש סוף פ' לא יחפו' כי אם פ' החובל כאשר הרואה יראה וא"כ השת' ודאי מבואר נגלה דרחוק לו' שיכתוב הרא"ש דין פ' החובל ומקורו מפ' לא יחפו' ולא יפרש דבריו. ותו אעיקר' דדינא מה צורך לבקש מקור לדברי הרא"ש והלא מכיפיה מבריך דהתם פ' החובל אמרו דאם מעולה בדמי' שרי לקוץ וכן שמואל אמר אייתי לי מקוריהו וכן רב חסד' אמר זיל עקרינהו אלמא כשיותר מרויח בקציצ' האילן שרי לקוצו כיון דקוצצו לצור' הנאתו וא"כ יפה דן הרא"ש דאם היה צריך למקומו מותר לקוצצו דיש לו הנאה במקום יותר מהאילן. וכן הרא"ש שם בהחובל אחר שהביא כל הסוגי' ולדשמואל ורב חסדא כתב וכן אם הי' צריך למקומו נראה דמותר והוא דבר הלמד מענינו. וזה פשוט ומבוא' בדברי הרא"ש דאההיא סוגי' ועובדי דמייתי כתב עלה וכן אם הי' צריך למקומו נראה דמות' ומוכח דסבר דהוי מעין דוגמ' של מעלה והכין קושט' דמילת' דלא אסרה תורה אלא דרך השחתה כמו שכ' הרמב"ם פ"ו דמלכים וכשאינו דרך השחתה רק מפני צרכו והנאתו שרי. ובהכי נסתלק מ"ש הרב הנז' דף ק"ב ריש ע"ג בנותן טעם להטו' דרב יוסף לא ס"ל כרב משום דמתניתין תני אם האילן קדם קוצץ ואי איכא איסור' בשום ענין הי' קשה וכי בשביל הפסד ממון יש להתי' איסו' אלא דבכל ענין שרי עכ"ל ואין זה קושיא כלל דמעיקר' האזהרה היא דרך השחתה וכשאינו דרך השחתה ליכא איסור'. ומ"ש בתוך דבריו דתנן אם האילן קדם קוצץ הוא אגב שיטפ' דאם האילן קדם לא יקוץ ואם הבור קדם קוצץ ונותן דמים. איכו השתא ע"ט הזמיר הגיע עת לדבר בראיה הנז' דמייתי להרא"ש וכ' דמהתם יליף לה הרא"ש מדתנן אילן שהוא נוטה לר"ה קוצץ כדי שיהא הגמל עובר ורוכבו ובתוך דבריו כתב וז"ל והתם צריך למקומו שיהא גמל ורוכבו עובר במקום ההוא ואפ"ה התיר לקוץ את האילן אלמא בצריך למקומו מותר עכ"ל ואחר זה כתב דהרא"ש ק"ל על התוס' מאילן הנוטה וכו' והתם על כרחך לא איירי באילן סרק מדמחלק בין חרוב ושקמה וא"כ מוכח בהדיא דאף באילן עושה פירות קוצץ מ"ה פירש הרא"ש דלדחויי קמכוין אבל התוס' ס"ל לחלק בין קוצץ כלו לקוצץ מקצתו דמקצתו שרי וכו' ע"ש. ואם כונתו דהרא"ש מפרש הא דאילן הנוטה לר"ה דקוצץ כל האילן ומשו"ה שרי בצורך מקומו וכן מוכח מלשונו שהעתקתי שכ' ואפ"ה התיר לקוץ האילן. הא ליתא דבש"ס מבואר התם דף ז"ך דהא דאילן הנוטה וכו' קוצץ ענפיו בכדי שיהא גמל וכו' דהא קאמר התם בש"ס אבל הכא קמא קמא קייץ ליה ומבוא' דקוצץ ענפיו קאמר וכמו שפירש"י והמפרשי' וא"כ אזדא לה הראיה. ואם כונתו דגם הרא"ש מודה דההיא לקוץ ענפיו אלא דסבר הרא"ש דאסו' לקוץ הענפי' ההם נמי ול"ש לקוץ האילן ל"ש לקוץ הענפים אסיר וקאי בלא תשחית את עצה ומשו"ה למד דינו. והתוספות סוברים דהאיסו' הוא לקוץ האילן לא ענפים ומ"ש בלשון הנז' לקוץ האילן ר"ל לקוץ ענפיו. אינו מחוור דאין להוליד מחלוקת חדש. ותו דאין ליחס להרא"ש סברא זו. דנראה דדין קציצת האילן היינו בקוצץ האילן לא ענפיו. וכן ראיתי להרב משנה למלך שכ' סוף ה' איסורי מזבח דמאי דאסר משום לא תשחית אינו אלא לקצץ האילן עצמו משרשו אבל לקצץ ענפים וחריות לא ידעתי היכא רמיזא איסו' זה עכ"ל ובודאי דאם קוצץ ענף בחנם בלי שום צורך כלל איכא לתא דאיסור' וכונת הרב פשוטה דאין בזה משום איסו' לא תשחית את עצה דאסו' לקוץ כדי לשרוף וכיוצ' כי הענפים מותר לקוץ ויהיבת ליקידת אשא. והרב מהר"ב קאזיס בספר מגילת ספר לאוין רכ"ט כתב שם המגיה משמו דלקצץ זמורה לחה בחנם אם אינו נוטעה במקום אחר עובר בלאו שהרי אותה זמורה נמי אילן מקריא שראויה היא לנטיעה וכן נראה מהרמב"ם פ"ו דמלכים ובסמ"ג לאוין רכ"ט מוכח טפי עכ"ל ונראה שאין כונתו שהוא שוה לאיסו' קציצת האילן אלא שהיא בכלל בל תשחית מדרבנן כמ"ש הרמב"ם וסמ"ג דאיכ' בל תשחית בכל דבר וכן דקדק לו' לקצץ זמורה בחנם. ומ"ש דזמורה נמי אילן מקריא לאו דוקא. ועל דברי הרב באר שבע פ"ק דתמיד כבר תמה הרב משנה למלך שם. באופן שאין ראיה מהך דאילן הנוטה לר"ה דלצורך מקומו מותר דהכ' בקציצת הענפים סגי ומה ראיה לאיסו' קציצת האילן כלו. ואין ראיה לאסו' מדלא שרי אלא בקציצת הענפי' דשאני ההיא דליכ' צורך בקציצת כל האילן דמידי הוא טעמ' כדי שיהא הגמל עובר הא בקציצת הענפים סגי ויכול לעבו'
ועוד קשה על דבריו דתמה על הרא"ש אמאי שבקינהו לתוספות דאוקמוה למתניתין באילן סרק ותירץ דקשיתיה מתני' דאילן הנוטה דמקמי דמתניתין דאילן הנוטה תני חרוב ושקמה וא"כ אף בעץ מאכל מתניא והתוס' מוקמי לה בענפים. ותימה עליו דהעלים עין דדברי התוס' קשים מהמשנה גופה דמייתו דקוצץ ונותן דמים דהיא גופה מיירי בחרוב ושקמה דהכי תנן מרחיקין את האילן מן הבור כ"ה אמה ובחרוב ובשקמה ן' אמה אם הבור קדמה קוצץ ונותן דמים הרי דקאי אחרוב ואשקמה נמי והיכי מוקמי לה באילן סרק ולא הי' צריך למשנת אילן הנוטה דמתניא בתר משנת אילן שהוא נוטה לשדה חבירו וכו' ובחרוב ובשקמה וכו' ולהקשות ולתרץ. וכבר הרב תורת חיים בשיטתו תמה על דברי התוספות ונדחק דחרוב ושקמה אילני סרק ונסתייע מסוגית שילהי פרקין דאמרו בש"ס דאבא שאול ארישא קאי וכו' עש"ב ובאמת דאין משם הוכחה דחרוב ושקמה בכלל אילן סרק כאשר יראה המעיין. ותו יש להרגיש על הרב הנז' דמאי מייתי ראיה לאסו' בצריך למקומו הרי אף דיהבינן כל דיליה מאי ראיה איכא מהתוספות לענין דינא הרי התוספות קיימי ארבא בר חנן מאי דעתיה דאמר אנא לא קייצנ' ומראים פנים לדעתו לפלפול' בעלמ' אך להלכה אימו' דסברי דהלכה כרב יוסף דפשט המשנה כוותיה דקוצץ בכל אילן משמע וכדעת הרא"ש. וכפ"ז לשיטתו תפתר ההיא דאילן הנוטה אף אם יצטרך לקצוץ כל האילן דלצורך מקומו שרי כדעת הרא"ש והכי עדיף דלא לאשוויי פלוגת' בין התוספות והרא"ש. ומה גם דהרא"ש דרכו לילך אחר התוספות ואימו' דכך דעת הרא"ש בתוס'. ומשום דהתוספות לא נחתי אלא לפלפול' לא חש להזכי' דבריהם. וליתובי דעתיה דרבא בר חנן כתב דלדחויי איכוין או דלא סבר לחלק בין אילן לאילנות לגפנים ואילנות דלא נפקא מידי לענין דינא כי אם לפלפול' דיהיה טעם רבא כמו שיהיה לא ק"ל כותיה ואף התוספות מודו בזה ומה יוכיח הוכח דלא כט"ז. ואל תשיבני דבפסקי תוספות כתוב וז"ל אין לקוץ אילן שעושה פירות אם לא שמקלקל ביותר עכ"ל ומהא משמע דדברי התוספות הם להלכ' דבדיבו' זה דאנא לא קייצנ' מסקי הכי במונח דקוצץ הוא באילן סרק ע"ש. גם מהגהות אשרי הנז' דכתבו מיהו אם מפסידין יותר הרבה וכו' ע"ש ומשמע קצת דסבר דדברי התוספות הם לדינא. הא לאו מילת' היא דנראה דיש להוכיח כדאמרן דהתוספו' לענין דינא סברי דהלכה כרב יוסף שהרי התוספות בדיבו' הקודם לזה כתבו אבל בגפנים בעי טפי והוא כשנטע דקלים שהם גבוהים אבל אם נטע גרעין לא דממיל' קא גדל ולאו גיריה דיליה הוא עכ"ל. ובהגהות אשרי אהא דאמר רב יוסף לגפנים בעי טפי כתבו וז"ל וכ"ש אילנות או גפנים לזרעים ודוק' כשנוטע אילנות כשהן גבוהים אבל אם נטע גרעין לא דממיל' קרבו ולא גירי דיליה. פירוש ר"י עכ"ל גם בס' האגודה שם פ' לא יחפו' כתב וז"ל ה"מ אילנות לאילנות וגפנים לגפנים אבל אילנות לגפנים בעי טפי פירש ר"י דוקא נטע אילן שהוא גבוה אבל נטע גרעין ממיל' קרבי ולא הוי גירי דיליה. אנא לא קאיצנ' דאמר רב דיקל' דטעין קבא אסו' למקצייה פירש ר"י אם מכחיש הרבה מותר לקוץ כדאמרינן פ' החובל עכ"ל. הראת לדעת שהתוספות פוסקים כרב יוסף דאילנים לגפנים בעי טפי ומחלקים דבנטע גרעין לא וכדמוכח להדיא מהגהות אשרי והאגודה דמייתו לה בשם ר"י לפסק הלכה וגם בפסקי תוספות כתוב בקצו' נטע גרעין וכו' ע"ש ומעתה מוכח דמ"ש דקוצץ ונותן דמים לסברת רבא בר רב חנן קאמרי דמיירי באילן סרק ולא למאי דקי"ל כרב יוסף. ומ"ש דההיא דאייתי מקורייהו שהיו מכחישים יותר מדאי הוא לקושט' דמילת' גם אליב' דרב יוסף דאם מזיק לחבירו שרי לקוץ אבל בדידיה כגון ההיא דדקלי וגופני בעינן שיהיו מכחישים יותר מדאי והכי דייקי דברי שמואל שם בקמא דף צ"ב דקאמר מכחישי בחמר' כולי האי למחר אייתי לי מקורייהו ודייק בלישניה לו' כולי האי. אמור מעתה דברי מהרי"ח שהבאתי לעיל שכתב משמו בהגהות אשרי וז"ל מיהו בעל האילן יכול לו' אנא לא קייצנא וכו' מיהו אם מפסידין יותר הרבה כגון ההוא דטעם בהו טעמ' דחמר' וכו' מותר עכ"ל נראה דהכי כונתו דסבר דאף דקאמר רב יוסף דמאילנות לגפני' בעי טפי ודינא הוא לקוץ יכול בעל האילן לומר אנא לא קאיצנ' זיל קוץ דאני חושש לדרב ומ"מ אני חייב שלא להזיקך ונותן רשות לקוץ. והאומ' כזה מוכרח דלדידיה אינו נזק כל כך ולכן ירא לקוץ ואם יהיה בשדה וכרם שלו הכל יהא מונח. מיהו אם מפסידין הרבה וכו' מותר שהוא יקוץ בשלו וליכ' למיחש למידי כמ"ש שמואל. והיה מקום להאריך בשקל' וטריא ואין הפנאי מסכים. ומכללן של דברים אמורים עין רואה ואוזן שומעת דראית הרב בית יעקב מדברי התוס' הנז' דפליגי על הרא"ש וסברי דאיסו' קציצת האילן הוא אף בצריך למקומו. אינה ראיה מכמה צדדים אשר כתבנו בעניותנו כאשר עיני המעיין יסבו"ר ולא ידע דאינה ראיה כלל כמבוא' בא"ר לח"י רוא"י. ואשים דברי במ"ש עוד הרב הנז' שיש לו ראיה ברורה דהתוספות פליגי על הרא"ש והוא ממ"ש התוס' בברכות דף ל"ו ע"ב וז"ל אין קוצצין אילנות בשביעית וא"ת בלא שביעית נמי ת"ל דאסו' משום לא תשחית את עצה וי"ל דלא טעין קבא דלא שייך ביה בל תשחית כדאית' פ' לא יחפור א"נ איירי דמעולה בדמים לעשות ממנו קורות דאז לא שייך בל תשחית ומיהו משום איסור' דשביעית איכא וכו' עכ"ל ואם איתא דהתוספות ס"ל כהרא"ש דלצורך מקומו שרי ה"ל לתוספות לתרוצי הכי דאיירי בצריך למקומו דשרי לקוץ ולא שייך בל תשחית ומשום שביעית אסור אלמא דס"ל להתוס' דאפי' צריך למקומו אסו' עכ"ל. ולפי שיטתו הוה מצי להוכיח דהרמב"ם ורבינו שמשון ורבינו עובדיה בפי' המשניות שלהם פ"ד דשביעית וס' האגודה שם כלהו סברי דלא כהרא"ש דכלם הקשו קושית התוספות ואין גם אחד שתירץ דמיירי דצריך למקומו ולדידיה נשמעיניה מן הדא דכלהו פליגי על הרא"ש. אמנם אין ראיה כלל מזה שהרי הרא"ש בפירושו (ונדפס באלטונ') גם הוא כתב וז"ל ומשום קוצץ אילנות טובים ליכא אם הוא מעולה בדמים כדאמרי' בסוף החובל עכ"ל וכפי דברי הרב בית יעקב נימא דמדלא משני הרא"ש דמיירי בצריך למקומו ש"מ דסובר דאף אם צריך למקומו אסור וא"כ הרא"ש פליג דידיה אדידיה. אמנם הדבר פשוט דכיון דהא דמעולה בדמי' הוא מפורש פ' החובל נקטו הא משום דמפורש בש"ס והכי רגילי רבנן דמשנ"ו בדיבוריהו ומייתו מהמפורש בש"ס. והתוספות הוסיפו דלא טעין קבא וגם זה מפורש בש"ס פ' החובל ופ' לא יחפור. ותו דהאי שינויא א"ש ומרווח טפי במתני' דתנן התם כמה יהא בזית ולא יקוצצו רובע וא"ש דבריש' איירי בדלא טעין קבא ושרי ליה למקצייה וליכ' בל תשחית אבל אסור משום שביעית. ואהא תני תנא דבזית לא יקוצצו אם יש בו רביעית אפי' בלאו איסור' דשביעית. ולעולם דבצורך מקומו כ"ע מודו דשפיר דמי למקצייה והוי כשריות' דמעולה בדמים דצורך מקומו חשיב ליה טפי וזה פשוט. הגם דמה שהבאתי מפירוש הרא"ש יש לדחות כפי הכלל שכתבתי במקום אחר מ"מ הדבר ברור כדכתיבנ'. תו חזיתיה להרב בית יעקב דבסוף תשובתו הנז' כתב ישוב אחר בעד הטור שהשמיט הא דרב דדיקל' דטעין קבא וכו' משום דסבר הטור דאף דלא טעין קבא אסור לקוץ לפי מאי דקי"ל דאסו' לאבד אוכלין אפי' פירורין שיש בהם כזית וכו' ע"ש שהאריך. ואינו מחוור דאטו הטור פליג ארב ואמוראי דסברי כוותיה. ותו דפליג על אביו הרא"ש והרי"ף והרמב"ם ור"י ודעמיהו. וההיא דהפסד אוכלין אינו ענין כלל להך דהכא כי לא טעין קבא אינו ראוי לטרוח בו כמ"ש הרמב"ם פ"ו דמלכי'. ותו דמצינן למימר דהכ' בקוצצו לבנין איירי רב כמ"ש מהרש"ל בים של שלמה פ' החובל סי' ס"ב או צורך אחר וכי ליכא קבא שרי. והתם מפסיד האוכלין בחנם לגמרי. ותו דהו"ל להטור לאשמועינן בהדיא דאפילו כי ליכא קבא אסור מאחר דמפורש בש"ס והפוסקים הראשונים דשרי ואיהו דסבר להלכה דאסור הו"ל לפרש וכל כי הא ודאי איבעי ליה לאודועי. ועוד יש להאריך בדבריו הנז':
הדרן למילתין דהדבר ברור דאין ראיות הרב בית יעקב להוכיח שהתוספות סברי דאף בצריך למקומו אסור ופליגי על הרא"ש מכריעות כלל ועיקר. ומאחר שכן מאן ספין ומאן רקיע לחלוק על גדול המורים הוא הרא"ש. ועוד שראיתי לרבינו ירוחם במשרים נתיב ל"א ח"ב שכתב דצריך למקומו שרי תרי זימני. וכן הרב ס' הזכרון שם סוף פ' החובל פסק דבצריך למקומו מותר. גם אשו"ר להרב כנה"ג י"ד סי' קי"ו הגהת ב"י אות ל"א שכ' וז"ל וכ' הרא"ש שם וכן אם היה צריך למקומו מותר ועל זה סמכו עכשיו שקוצצין אילנות שעושין פירות כדי לבנות שם בית דירה וכ"כ הט"ז עכ"ל. הא למדת דרבים אשר אתנו דפסקו דלצורך מקומו שרי והרב ט"ז עביד עובד' לקצוץ כדי לבנות וגם הרב כנה"ג העד העיד בנו דסמכי עלה ועבדי עובדא וא"כ בנ"ד דקוצצין אילנות לבנות בתים שרי. אך עדיין יש מקום לבעל דין לחלוק דכל זה היינו כשרוצה לבנות בית לדור בו אז הוא דשרינן לקוץ ויאמר האומ' שזו כונת הרב ט"ז והרב כנה"ג שלא התירו אלא כשהוא דחוק ומצטער ובהכי דבני באתריה דאילנ' רווח ביתא ויכול לדור שם דירת בני אדם. אבל בנ"ד כי יעשיר איש ונפשו אוותה לעשות דרך סחורה לבנות בתים ולהשכירם וגם לעשות לו שם כשם הגדולים אימא דאסור:
אמנם כשתדקדק יפה בדברי הרב ט"ז והרב כנה"ג שכתבו לבנות בית דירה סתם ולא כתבו לבנות לו או להם בית דירה משמע דבכל גוונא התירו בין הוא לדור בעצמו בין שידורו אחרים. וכן נראה דהרא"ש וסיעתו סתמא נקטי דאם הוא לצורך מקומו מותר והא ודאי צורך מקומו הוא כי תאוה נפשו משום בנו"ת ציו"ן ומה לי אם ידור הוא או ידורו אחרים הכל חשיב צורך מקומו ושרי. הגם הלום אנכי הרואה להרב הגדול מהר"ר יחיאל באסן בתשובותיו סי' ק"א שבתחילה למד מסוגית החובל דאם קוצץ לצורך בנין שרי ואח"כ כתב דיש לאו' שיאמר דאם הבנין אינו לצורך גמור אלא לנוי למלאת תאות נפשו אסור וכו' וכשאין השכר מבנין הבית מרובה מהפסד השחתת התאנה ששכר הבית מועט והוא בא מכח הוצאה מרובה וא"כ אעפ"י שאין כונתו להשחית כיון שאין השכר מרובה על ההפסד משחית הוא ואסור איברא סברא קלושה היא דכיון דכך דרכם של בני אדם שמוציאין ממון רב בבנין בתים ועליות מרווחות אף שהשכירות אחד מעשרה ממה שהיה מרויח הממון שהוציא ומ"מ עושים כן בשביל הנאת גופם שדירה נאה מארכ' ימיו של אדם או בשביל שהוא דבר מתקיים ימים רבים ופירותיו תדירים ומתרצי' בעלי ממון להרויח מעט בהשקט ובטחה מלהרויח הרבה בעמל ואחריות וא"כ כיון שזה בונה כמנהג העולם והתאנה מעכבת ודאי שהרוצה לעשות סחורה במעותיו כדי להרויח בהם מה שהוא מנהג להרויח באותו סך אין ספק שלא ימנע מעשות הסחורה ההיא אף אם יבא לו נזק בדבר מועט כמו הפסד התאנה בערך אל הבית וזה ברור עכ"ל ודברים ברורים הם וממנו נקח לנ"ד דכיון דזה דרך בעלי סחורה יחד עשירים שאננו לבנות בתים ולהשכיר ובזה קרנם תרום בכבוד ודאי לצורך מקומו מקרי ושרי דטיבות' היא גבייהו הרבה יותר מהאילנות. ואחזה אנכי שם להרב מהר"י באסן שכתב וז"ל ומ"ש התוספות דאיכ' לאוקומי מתני' באילן סרק דבריהם צריכים תלמוד ובין הכי ובין הכי לא אמרו התוספות אלא לסברת רבא בר רב חנן דאמר אנא לא קייצנא ולית הלכתא כוותיה אלא כרב יוסף כדכתב שם הרא"ש עכ"ל הבט ימין וראה שנתקשה בדברי התוספות וכ' דלא כתבו אלא לדעת רבא בר רב חנן כמו שכתבנו בעניותנו לעיל:
והן עתה ראיתי למרן בכסף משנה פ"ו דמלכים דעמ"ש הרמב"ם דשרי לקוץ מפני שמזיק בשדה אחרים כתב על זה מרן וז"ל תנן מרחיקין את האילן מן הבור כ"ה אמה ובחרוב ובשקמה ן' אמה אם הבור קדם קוצץ ונותן דמים הרי דקתני קוצץ וליכא לאוקומיה באילני סרק דוקא דהא חרוב ושקמה לאו אילני סרק נינהו. ואע"ג דאמרינן דרבא בר חנן וכו' אנא לא קייצנא וכו' דמשמע דאיסור' דרב אפי' במזיק לשדה אחרים הא ל"ק דהכי קאמר ליה לדידי דס"ל דסגי בהאי הרחקה לא מיקרי מזיק ואסור לקוצצו מר דס"ל דבעי הרחקה טפי שרי למקצייה ואי ניחא ליה ליקוץ עכ"ל. וגם לשון זה נעלם מהרב בית יעקב שכ' מרן דליכ' לאוקומה באילני סרק האי מתני' דקיימי עלה התוספות. ואלו הרב הנז' ז"ל חתר ממתני' דסוף פרקין ומותיב ומפרק ולא שם לבו למשנתנו דקיימינן עלה כמש"ל. וחזיתיה להרב גופי הלכות דף צ"ח שכתב דכונת התוספות דהא דקתני קוצץ ונותן לא קאי אחרוב ושקמה ע"ש ובאמת שהוא דוחק גדול וזו היא שקשה על התוספות דהגם דנראה דלא כתבו זה אלא להסביר קצת פנים לדברי רבא בר רב חנן ואנן לא קי"ל כוותיה אלא כרב יוסף דפשיט' ליה ואמר זיל קוץ והוא קרוב למאי דאמרי' בעלמא מעשה רב ופשטה דמתניתין הכי הוי. מכל מקום הדבר קשה דרבא בר רב חנן יסבור כך במשנתנו ומה גם בתר דשמעיה לרב יוסף. ותו דאי הכי אמאי רב יוסף כי אמר ליה אנא לא קייצנא וכו' אמאי לא אותביה ממתניתין דקוצץ ונותן אחרוב ושקמה נמי קאי ואמאי שתיק ליה. ותו הרי דרך ישר לפני התוספות לתרץ בעד רבא בר רב חנן כדפריק לה מרן הכ"מ. ועל דרך זה מפרקי לה הרמב"ן והרשב"א והרא"ש בפסקיו והר' הנמקי. וכ"כ הרב תורת חיים בשיטתו ולא זכר דכבר קדמוהו רבנן קמאי. והרב הנמקי שכתב דתנן קוצץ ומסתמא בכל אילן מיירי אף דעושה פירות. יש להרגיש דלאו סתמותא לחוד איכא. אלא משמעותא טובא דאחרוב ושקמה קאי כמדובר:
והרב גופי הלכות הקשה על מרן דאי רבא בר רב חנן טעמיה משום דסגי בהאי הרחקה למאי אצטריך לאתויי מימרת רב אפי' שיהיה מותר לקוצצו כיון דסב' דאיכא הרחקה לא מחייב למיקץ ע"ש ולא זכר דמילתי' דמרן של כת הקודמין היא. ומאי דקשיתיה לק"מ דכונת רבא בר רב חנין דאי לאו דאיכא איסורא וסכנתא הוה מבטל דעתיה נגד רב יוסף אמנם עתה דלפי דעתו אין מחויי' להרחיק ולא סבר חילוקא דרב יוסף לא מצי לבטל דעתו מאחר דאיכא איסורא וסכנתא. והרמב"ן והרשב"א כתבו דהוי על דרך מאי דאמרו אם בשעת מעשה אמרה אין שומעין לו. כלומר דאי לאו הכי הוה עביד כרב יוסף אף דאיכא איסורא וסכנתא דמי כמוהו מורה. אך להיות בשעת מעשה דלא מהימן ואיהו סבר איפכא ואיכא איסורא וסכנתא להכי אמר לא קייצנא.
חוזרנו לדין דלפי דעת הרא"ש ורבינו ירוחם והרב ספר הזכרון והרב ט"ז לצורך מקומו מותר ולפ"ז נראה להתיר בנ"ד דכיון דהכי ארחייהו דעתירי לבנות בתים ולהשכיר' כי רצונם יותר בבנין שעומד לדורות מאילנות וכמ"ש הרב מהר"י באסן שרי לקוץ אילנות ולבנות בתים.
וחזיתנהו לשני המאורות הגדולים שני גדולי הדור האחרון הרב חוות יאיר סי' קצ"ה והרב שבות יעקב בראשון סימן קט"ז דשניהם המלכים בהסכמה עלו עם הרא"ש וה' ט"ז רק דהרב חוות יאיר כתב דכונת הרא"ש דרוצה לבנות שם או לתקן במקומו דבר נצרך משא"כ להרחיב חצרו ולצורך טיול ותוספת אור וריוח בעלמא לא אמר זהת"ד ודבריו א"צ חיזוק דודאי בעינן שיהא דבר נצרך יותר מהאילן לדעת רובא דעלמא שזה הענין שרוצה לעשות שוה יותר מהאילן וכמו שנראה מדברי הסמ"ג לאוין רכ"ט והוכיח הדבר הרב מהר"י באסן בתשובה הנז' מהש"ס ומדקדוק דברי הרמב"ם בפירוש המשנה פ"ד דשביעית. אלא דלפ"ז נראה דאי אמרינן דעת רובא דעלמא דהוו קייצי אילנא משום האי רווחא כי נצרך טפי יותר מהאילן דהשת' דחיק ומפיק ומפסיק שרינן לקוץ. והרב שבות יעקב שם כתב דבתשובת בית יעקב האריך לישב דעת הטור ואין דבריו ברורים ומוכרחים ונגד משמעות רוב הפוסקים עכ"ד ולנו בעניותנו דבריו מן המתמיהין כמש"ל. ושם הרב שבות יעקב כתב לענין שהאילנות מאפילים דאין יכול למחות בבעל האילנות זולת אם האילן עב וגדול ומאפיל מאד וכו' ובסוף כתב שוב מצאתי בתשובת חוות יאיר סימן קצ"ה שפסק בפשיטות דמחויב לקוץ האילן אם מאפיל וכו' ולי נראה כמ"ש עכ"ל והרואה יראה דהרב חוות יאיר לא איירי באילן אחרי' המאפיל דחייבין בעלי האילן לקוץ דהוי כנדון הרב שבות יעקב. אלא הרב חו"י קאי על אילן הגדל בחצרו אי שרי לקוץ האילן שלו ואינו ענין למ"ש הרב שבות יעקב דאין מחוייב בעל האילן לקוץ כאשר אחד הרואה עיניו יחזו:
ואחר זמן רב שכתבתי זה בא לידי ס' קטן מתשובו' הכי קרא שמו מקור ברוך להר' מהר"ר בינדיט אב"ד דק"ק ברעסלא וראיתי שם סי' ח' שכתב שמה שהשיב הרב בית יעקב על הט"ז דאין כן דעת התוספות כל דבריו אינם נכונים. אך ראיתי להרב הנז' דמסיק דדעת הטור דכל אילן אף אם אינו טוען אלא מעט אסור לקוצו ופוסק דלא כרב והאריך בזה ע"ש וכבר כתבנו בעניותנו לעיל בזה על דברי הרב בית יעקב וממילא מפריך מ"ש הרב הנזכר ועוד יראה המעיין שיש להשיב על דמיונותיו וסברותיו ואין הפנאי מסכים להאריך. כלל העולה ממ"ש דיש להתיר בנ"ד ומה גם דהאילנות עומדין לקוץ ואמרינן בעלמא כל העומד לחתוך כחתוך דמי וכתב הרב מקום שמואל בתשובה סימן ג' דהכי קי"ל והאריך הרבה בזה ועיין להרב ש"ך ח"מ סי' צ"ה ומ"ש האחרוני' ולא פניתי לעמוד בזה. והרי אמרו פ"ק דבתר' דמלכותא לא הדרא. ועוד דאכתי אינם של ישראל כי האילנות וגם האדמה אשר הם עליה הכל הוא למלך והוא קוצצם על ידו ובכן שרי לישראל לקנות מהמלך קרקע שיהיה פנוי מאילנות והמלך אדעתא דידיה קעביד ואין הישראל אפי' גרמא כי כבר גזר המלך לעשות כן ומה גם דאין הגויים מצווים בבל תשחית וכל זה מבואר וברור והנלע"ד כתבתי אני הצעיר וזעיר חיים יוסף דוד אזולאי ס"ט.