אור ברסלב

חיים שאל חלק א· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן א

לדרישת חסי"ד של תרומה מן המהדרין עבדי ה' וצדקתם אחד קדוש מדבר בתפילה תפילין של רבינו תם, והיה בהניח כיצד סדר הנחתם:

שאלת ממני חיבה יתירה עינא ולבא על אודות ירא אלהים צנוע ומעלי ובירכתי ביתו מתנהג בחסידות וכבר רישומו ניכר בכל באי שער עירו אמנם קפיד אזוגו שלא ללבוש שתי זוגות תפילין מאחר דמרן ז"ל פסק דלא יעשה כן אלא המוחזק ומפורסם בחסידות ואם מניחם יאמרו עליו שמחזיק עצמו למפורסם בחסידות ומש"ה מונע עצמו יורינו המורה היש טעם בדבריו כי כבר הוחזק לקדש וכל העם עונים אחריו מקודש ואף גם זאת לא אכחד כל קבל דנא אשר תאוה נפשי להניח תפילין של ר"ת עם היותי פשוט ואין בי סרך חסידות וכבר נודע מ"ש מרן ותשו' מהר"ש הלוי שהביא בספר יד אהרן דאיכא משום יוהרא אמנם אחת שאלתי אם עדיין יש לחוש ליוהרא מאחר שנתפרסם חיוב הנחתם. ועוד שאלת בלשון זה אם אזכה להניחם מוכרחני לכסות תפלה של ראש של ר"ת תחת הכובע מכמה טעמי ואחד מהם כי מצחי גבוה ואי אפשר לי לשום הכובע על שתי תפלות דרש"י ור"ת כי יפול הנופל נא יודיעני דעתי ושכ"מה.

תשובה אני בצדק אחזה דיש להפך בזכות גברא צניעא דלא בעי למעבד עובדא בנפשיה כמעשה בחסיד. ויש להביא ראיה ממאי דאמרינן פ' איזהו נשך דף ס"ז ע"ב רבינא אכיל בנכייתא וכתבו התוס' תימא דלעיל אמרינן דצורבא מרבנן אפילו בנכייתא לא ניכול ועוד דלעיל איפליגו בקיצותא רב אחא ורבינא ואפילו מאן דשרי מודה בנכייתא דאסור לכל הפחות לצורבא מרבנן ואומר ר"ת דרבינא לא היה רוצה ליטול את השם ולעשות עצמו צורבא מרבנן עכ"ל הא למדת כי במה שלא נכון לעשות לצורבא מרבנן לאכול בנכייתא רבינא אכיל שלא ליטול השם וכבר הי' מפורסם בעירו ובעולם דגברא רבא טובא הוא. וה"ה דמצי הא גבר' פריש' שלא להניח שתי זוגות תפילין שלא ליטול השם שהוא מוחזק בחסידות ויש מקום לומר דנ"ד עדיף מההיא דרבינא ואין להאריך:

עוד יש להביא ראיה ממ"ש פ"ק דשבת דף י' ר' ירמיה היה יתיב קמיה דרבי זירא והוו עסקי בשמעתתא נגה לצלוי והוה קמסרהב רבי ירמיה, קרי עליה רבי זירא מסיר אזנו וכו'. וכתבו התוס' בדף י"א ד"ה כגון אנו מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה, והא דא"ל רבי זירא לרבי ירמיה מסיר וכו', יש לומר תורתו היתה אומנתו ע"ש. וכתב מהראנ"ח בדרשותיו פ' צו דרבי ירמיה לא היה רוצה להחזיק גדולה בעצמו שתורתו היתה אומנותו והיה סובר שמותר לעשות כן, עכ"ד. וק"ו לנ"ד שרבי ירמיה שלא להחזיק עצמו שתורתו אומנותו היה רוצה לפסוק אף כי הדין דאינו פוסק וכ"ש בנ"ד שמונע עצמו מחסידות דבהא גם רבי זירא מודה. אם נפשך לומר דיש לדחות ראיות אלו. אנא דאמרי דממ"נ הדבר פשוט דאי לדעת מרן דהנחת תפילין דר"ת משום ספק יכול להניחם בצנעא אחר תפלה ולקרות ק"ש והוא יוצא לדעת ר"ת. ואם הוא לדעת האר"י ז"ל אין הדבר תלוי בחסידות:

אמנם את זו דר"ש ידידינו השואל לדעת מה יעשה אם אכתי איכ' למיחש משום יוהרא וכו' ואני אענה הן אמת דלפי פשטן של דברים דהמניחים תפילין של ר"ת הוא משום ספק על זה כתב מרן דלא יניחם אלא המוחזק בחסידות דכיון דרוב העולם נהוג עלמא על פי רש"י והרמב"ם ופשטה הוראה בישראל ודאי הבא לחוש לדעת ר"ת וסיעתו ומניחם משום ספק לצאת בתפילין שהם כהלכה ואינך כרצועות. צריך שיהיה מוחזק בחסידות ואי לאו בר הכי הוא איכא יוהרא. ויש פנים הנראין דהאידנא בדורנו דהמניחין תפילין דר"ת טעמם דעד"ה שניהם כאחד טובים בכי הא לא אמרה מרן ז"ל לשמעתיה. ומה גם דעיקר מטרין דין זה שכתב מרן הוא התשובה אשכנזית שהביא מרן בב"י סימן ל"ד והיא תשו' מהרי"ל סימן קל"ז, ושם נאמר וז"ל, ושני זוגי תפילין לא חזינן רבנן קשישי רבותינו דעבדי הכי וכו' וכמדומה הואיל ולא נהוג מיחזי כיוהרא ואין ליטול השם אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות, עכ"ל. הבט ימין וראה שכתב לא חזינן רבנן קשישי וכו'. ולפ"ז עתה שנתפשטו כתבי האר"י זצ"ל והוא מפורסם בין הלומדים דתרתי איתנהו וחיוב יש בהנחתם, וגם שכיחי בכל עיר כמה ת"ח דמניחין שתי זוגות, יש לומר דהמניחן לא מיחזי כיוהרא וכאשר ניכר משיחתו של ידידנו השואל נר"ו:

אמנם תימה על דברי השואל אהובינו נר"ו דמייתי לתשובת מהר"ש הלוי שהביא בספר יד אהרן ולא ראה שהרב יד אהרן כתב שם אחר תשובת מהר"ש הלוי ז"ל, ואין לומר דבזמנינו זה כבר נתפשטו כתבי האר"י ז"ל והכל יודעים שיש להניח שתי זוגות ויש כמה בני אדם המניחין בבת אחת לא מיחזי כיוהרא, עיין בספר שבות יעקב ח"ב סימן מ"ד שנראה משם שאפילו אם מקצת עושין יש בו משום יוהרא ואם מניחין בפני אדם גדול שאינו נוהג להניחם בקרב ביתו ודאי מיחזי כיוהרא, עכ"ל. הרי דקפסיק ותני הרב יד אהרן דגם עתה איכ' משום יוהרא, ומאי מספקא לי' להשואל, ואם היינו דאסתפק ליה אעיקרא אם דברי הרב יד אהרן מכוונים להלכה, הו"ל לפרש ולא לסתום כל כך:

ומ"מ נראה בעיני דאם יש בעיר מקצת לומדים שמניחים שתי זוגות האידנא שרוב היודעים ידעו היטב שעפ"י הקבלה תרוייהו איתנהו יכול להניחם אף שאינו מוחזק בחסידות. והרי מהרי"ל כתב לא חזינן לרבנן קשישי דנהגו הכי ועל זה כתב שאין להניחם אלא המוחזק ומפורסם בחסידות הואיל ולא נהוג הא אם הוו נהיגי משמע דהוה מצי מאן דהו לאנוחינהו וזהו כתב הרב בזמנו דעדיין לא נודע דעל פי הקבלה צריכי תרוייהו

והגם דהרב ז"ל כתב שם גם רבינו תם עשה שאלת חלום על ככה ותו לא ע"ש וכאשר ירדוף הקו"רא י"סבור ולא ידע ויבין כי רבינו תם דפליג על רש"י עשה שאלת חלום והשיבו לו כדעתו וע"ז כתב מהרי"ל דלא ינהוג כן וכו' והוא נגד מה שאמרנו. אודיע לידידנו השואל דרבינו תם הלז שעשה שאלת חלום איננו רבינו תם נכדו של רש"י בעל הסברא דסדר התפילין הויות באמצע שעליו כותבים הכל ואומרים תפילין של רבינו תם. רק הוא רבינו יעקב הלוי ממרוי"ש חד מרבוואתא קמאי דהוה שאיל שאלתא בספיקא דהלכתא מן השמים ומשיבים לו ומביאים שו"ת הללו לפעמי' המרדכי ושבלי הלקט וזולתם. ואנא זעירא בא לידי קונטריס השו"ת הללו ושם ראיתי שאלה זו על סדר התפילין ולא גילו לו בתשובה דתרוייהו איתנהו והדברים סתומים ובכלל אמרו. אלו ואלו דברי אלהים חיים וקורין לו רבינו תם לפעמים להרב הנז' על שם ויעקב איש תם וכעין שקורין לרבינו נכד רש"י שהיה שמו רבינו יעקב כידוע.

באופן דמהרי"ל כתב דבריו במונח שהוא מחלוקת. והתפילין של זה אינם כשרים לזה ועכ"ז כתב דלא הוו נהיגי והמניחם צריך שיהיה מפורסם דמשמע דאי נהיגי שרי. וכ"ש עתה בזמנינו דנודע ונתפרסם ששניהם כאחד טובים ויש קצת מניחין ודאי דשרי להניחם גם לדעת מהרי"ל. והביטה וראה דאפילו בזמנו כתב מהרי"ל כמדומה דמיחזי כיוהרא ונקט לשון מסופק אלמא דלא פשיטא ליה.

ומאי דסמיך הרב יד אהרן על תשובת הרב שבות יעקב סימן מ"ד, הרואה יראה דתשובתו היא על חברה אחת שרוצים לקום באשמורת יותר משלשי' וללכת לב"ה לקונן על החורבן והרב ז"ל כתב דלאו שפיר עבדי. והרואה יראה כי אין דבריו מוכרחים כלל ויש לדחות ראיותיו בנקל. ותו דבכמה עיירות נהגו הפך דבריו כדכתבינן בעניותין בריש ספרי הקטן ברכי יוסף א"ח (סימן א סק"ג), ועמ"ש על תשובת הרב הנזכר בספרי הקטן שער יוסף סימן ח'. והנה כי כן נראה דאם יש נוהגין להניח ב' זוגי תפילין אין למנוע הרוצה להניחם משום יוהרא ובפרט השתא דנתברר על דרך האמת תרוייהו צריכי.

אמנם נראה שאם אלו המניחים שתי זוגות הם מפורסמי' ומוחזקים לקדושים אשר בארץ וזולתם אפילו ת"ח שלמים וכן רבים באחת עלתה להם אז אין להניח' מאן דהו אפילו יודע ספר דמיחזי כרמות רוחא ויוהרא.

וכן מוכח ממ"ש הרב מטה יוסף ח"ב י"ד סימן ב' דף כ"ד ע"ג וז"ל ואם הוא דבר שאינו נראה לכל אף במידי דליכא למיתלי ביה דלא מוכח להדיא שעושה כן בשביל שמחמיר על עצמו כיון שאינו נראה לא חיישינן ואף למ"ד דחיישינן ליוהרא וכן משמע מלשון תשובה אשכנזית שהביא בב"י שכתב הואיל ולא נהוג מיחזי כיוהרא משמע שאם כבר נהגו יכולים הכל להניחם. אף מי שאינו מפורסם בחסידות ובגמ' אמרינן להדיא דק"ש כיון דכ"ע קא קרו ואיהו נמי קרי לא מיחזי כיוהרא הרי אעפ"י שבקריאתו מראה שיכול לכוין לבו אפ"ה כיון שאינו ניכר שהרי הכל קורין ליכ' למיחש ליוהר' וכו' עכ"ל ומשמע דוקא שאינו נראה לכל. אמנם אי דוקא החסידים המפורסמים מניחין ודאי נראה שזה מחזיק עצמו לחסיד קדוש ואיכא יוהר' כיון דכל הקהל זולתי החסידי' אינם מניחים:

ורואה אני דממקומו מוכרע מדברי מרן בש"ע סימן ל"ד שכתב ירא שמים יצא ידי שניהם ויעשה שתי זוגות תפילין ויניח שניהם וכו' לא יעשה כן אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות הרי שאחר שכתב דירא שמים יעשה שתי זוגות כתב דלא יעשה כן אלא וכו' משמע דאע"ג דיראי ה' עושים לא יעשה כמעשיהם אלא שמי שמוחזק וכו' דכיון דאינם עושים אלא החסידים לא כל הרוצה להניח מצי להניח שתי זוגות:

וחזה הוית בספר מצת שמורים דף נ"ג שכתב וז"ל עוד נלע"ד על דעת הרב זלה"ה צריך לכל ירא שמים להניח ב' זוגות תפילין דוקא ואין ראוי לסמוך על מה שמביא הבית יוסף סימן ל"ד שאין ראוי ליטול השם אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות דמיחזי כיוהרא ואני אומר על כיוצא בזה הזהיר התנא יהודה בן תימא שיהיה עז כנמר ויעיז פניו נגד המלעיגים ואל ימנע מלעשות המצוה עכ"ל ועמו הסליחה דלא ביאר ובירר שיחתו דאנן עסקינן דמשום יוהרא לא יניח אלא המוחזק ומפורסם בחסידות והם דברי מהרי"ל ופסקו מרן בש"ע ומה ענין דברי יהודה בן תימא לזה דהכא אין כאן מלעיגים ולא איירינן במלעיגים רק משום יוהרא הזהירו רבוואתא שלא יניחם אלא המפורסם לחסיד אטו יהודה בן תימא ח"ו אמר הוי עז נגד הפוסקים ואין זה ענין לזה כלל:

אמנם נראה דאפשר דכונתו דמעולם לא כתבו מהרי"ל ומרן אלא בזמנם דלא נתגלה דב' צריכים ולא משום ספק ח"ו דאחד הוא אמת ואידך כרצועות והמניחם הוא משום ספק אז כתבו דלא יניחם אלא המוחזק ומפורסם בחסידות אבל השתא דרבינו האר"י זצ"ל לימדנו להועיל דתרוייהו צריכי מודו הפוסקים דהרוצה להניחם תע"ב וליכא משום יוהרא והיינו כדכתבינן בראשית מאמר והיינו כמו שצידד ידידנו השואל ודלא כהרב יד אהרן שהבאתי. זה אפשר לומר שהיה דעת בעל מצת שמורים אף שלא כתב כן אפילו ברמז אלא דאכתי איכא לעג השאננים שיאמרו עליו הראיתם המתחסד הזה וכו' לזה הביא מאמר השלם הוי עז כנמר וזהו שסיים ואל ימנע מלעשות המצוה וכן ראיתי בס' הנז' דף ס"א שכתב דאליב' דהלכת' צריך להניח תרוייהו ביחד רש"י ור"ת ומי שאינו מניחם יחדיו כאלו לא קיים מצות תפילין כל ימיו שהשני בחינות תפילין הם אמיתיים ושניהם צריכים להניחם עכ"ל בקיצור הרי דמסיק דמי שאינו מניחם לא קיים וכו' ומש"ה פשיטא ליה דלא שייך הכא יוהרא:

ומה שהביא שם בדף ס"א דברי הרב ראשית חכמה, לישריה לן מר, דהרב ראשית חכמה (שער התשובה פ"ו) כתב דהתפילין של זה פסולין לזה, וכמו שהעתיק לשונו שם, והוא הפך מסקנתו, וגם דברי הרב מגדל עז (תפילין פ"ג ה"ה) שהביא שם אינם מסכימים לדבריו, ומ"ש במגדל עוז והביאו שם שקבלנו ביחוד שמן השמים הוכיחו ואמרו כפלוגתא בארעא וכו', רמז לתשובת מהר"ר רבינו יעקב ממרויש הנז"ל כמ"ש בקונטריס התשו' כ"י. והרב מצת שמורים עירב הדברים:

וראיתי להרב מור וקציעה סימן ל"ד שכתב וז"ל ראיתי לא' מהקוצרים שכתב שקבלה בידו שמי שאין מניח ב' זוגות תפילין הוי קרקפתא דלא מנח תפילי' ישתקע הדבר ולא יאמר חלילה להוציא לעז על גדולי ישראל הקדמוני' בעלי דעה זו וכו' אלא אלו ואלו דא"ח ומ"מ הלכה ודאי כדברי המרובין אע"פ שירא שמים יצא ידי כלם. ומצאתי בתקוני זוהר חדש דף י"א ע"ב כלשון הזה ובגין דלא בקיאין אלין דדרא בתראה שויין תרי זוגי תפילין הרי מבואר שלדעת בעל הזוהר א"צ שתי זוגות ולא נהגו כן דורות הקדמונים והנח להם לישראל כמו שנהגו כי בני נביאים הם עכ"ל.

ותמהני עליו דרב גובריה לחלוק על רבינו האר"י זצ"ל וכל קדושים עמו שכתבו דב' סברות רש"י ור"ת אמיתיות ואין כאן מחלוקת וספק והוא הכריע דא"צ שתי זוגות רק יש להניחם מספק וכן קבע בסידורו דף ל"ט ע"ב דירא שמים יצא ידי כלם דהוא ספק של תורה ע"ש ובא להכריע מתקוני ז"ח נגד האר"י זצ"ל וסיעתו הקדושה אשר כל דברי קדשו של האר"י זצ"ל מיוסדים על אדני הזהר ונגלו אליו האלהים. והלואי היה כותב בדרך הערה על דברי האר"י זצ"ל וקושי' אבל הוא מכריע וגזר אומר כי אין צורך לשתי זוגות לדעת הזוהר והנח להם לישראל וכו'. ואם הפוסקים כתבו דיניחם מספק היינו דבזמנם עדיין לא הזריח אור שמשו של האר"י זצ"ל אבל הוא שתדיר בספריו מביא דברי האר"י זצ"ל יש לתמוה עליו איך מלאו לבו להכריע נגד האר"י זצ"ל והגם שלא זכר כלל לדברי האר"י ז"ל כאן אין ספק שקדמה לו ידיעה מדבריו:

ולשוא צרף צורף ואין הכרעתו כלום דנסחא מוטעית נזדמנה לפניו וכך היא נסחת תקוני ז"ח הנז' האמיתית ובגין דלא בקיאין אלין דדרא בתראה שויין תרי זוגי תפילין מספיקא דלא ידעין ברזא דא דתרוייהו אצטריכו וכך הביאו הנוסחא בפשיטות הרב מצת שמורים דף ס"ח והרב סלת בלולה והרב עטרת זקנים ע"ש וידוע דזהר חדש דפוס ויניציא הוגה ע"י הרמ"ז ז"ל ובא לידי ז"ח דפוס ויניציא שהגיהו עוד הרמ"ז אחר שנדפס וכתוב שם בגליון כמה חידושים מכ"י הרמ"ז ממש. ובלשון הנז' מוגה מכ"י הרמ"ז כנוסח שכתבו הרבנים הנז'. הא למדת דלשון תקוני ז"ח הוא עזר כנגדו וקרי בחיל כדברי האר"י זצ"ל:

הדרן למילתן דהשתא דזכינו לשי"חתו של רבינו האר"י זצ"ל המאזין ומעיד בנו דתרי זוגי תפילין כחדא שריין הבן בחכמה וחכם בבינה דאין קפידא בזוגות להניחם אף שאינו מוחזק ומפורסם בחסידות דגם שאינו חסיד ירא לנפשו שמא יענש על התרשלותו לקיים המצוה כראוי ונפשו אוותה לקיים המצוה כראוי ומעולם לא כתב מרן דלא יניחם אלא המוחזק וכו' אלא לפי מ"ש הפוסקים דאינו אלא ספק וא"כ כבר פשטה הוראה כרש"י והרמב"ם והבא לחוש מספק לסברת ר"ת צריך שיהא מפורסם וכו'. לא כן עתה דב' זוגות צריכי וכמש"ל ונראה להביא ראיה ממ"ש הרב המאירי ז"ל אההיא דאמרו בקמא דף פ"א על יהודה בן קנוסא דאמר רבי מי הוא שמראה גדולה בפנינו וכו' וכתוב שם בשיטה מקובצת משם הרב המאירי ז"ל וז"ל ושמעינן מהאי עובדא דבר שהיתרו פשוט ורצה אחד להחמיר על עצמו אין ראוי לעשות כן בפני גדול ממנו בחכמה בשעה שזה הגדול נוהג היתר שזה כמראה גדולתו לפניו וכמתחסד ביתר ממה שאין חק עליו (ולע"א) [ולא עוד] שאם עשה כן יש כח ביד אותו גדול לנדותו עכ"ל הרי שכתב הרב דהיינו בדבר שהתרו פשוט ודון מינה אם יש לעושה טעם כעיקר כנ"ד דב' זוגות נצרכים ואמיתיים ואם אינו מניחם לא קיים מצוה כמאמרה דאין בזה יוהרא ובפרט דכבר החסידים מניחים אותם ואין שום יודע ספר כמעט שלא ראה או שמע דעפ"י הקבלה תרויהו צריכי ורובם ככלם יודעים היו מפי סופרים או מפי ספרים דשניהם אמיתיים האידנא שנתפשטו טובא כתבי רבינו האר"י זצ"ל:

ועוד נראה להביא ראיה ממ"ש מרן בב"י א"ח סי' רל"ה לענין זמן ק"ש בלילה וז"ל ואע"פ שכתב המרדכי בשם ראבי"ה נ"ל עיקר דברי ר"ת והמחמיר לקרא ק"ש ולהתפלל בלילה מיחזי כיוהרא שכל העושה דבר שאין צריך לעשות נקרא הדיוט אא"כ הורגל בפרישות שאר דברים עד כאן (כצ"ל) נ"ל דאפילו במקום שהצבור נהגו לקרות ק"ש מבע"י יש לכל אדם לעשות בענין שיקרא ק"ש בעונתה דכיון דלדעת כמה גדולים לא יצא י"ח בקריאת בית הכנסת לא מיחזי כיוהרא עכ"ל וה"ה לנ"ד כיון שרבינו האר"י זצ"ל לימדנו דתרי זוגות צריכי לא מיחזי כיוהרא המניחם כי אינו עושה מצד חומרא רק לקיים המצוה.

ואעיקרא הא דיוהר' דאתמר בש"ס לא אתמר אלא בדבר שהעושהו פטור בלי פקפוק כי ההיא דחתן פטור מק"ש ומלאכה בט"ב כמבואר בש"ס סוף פ' הי' קורא. אבל בדבר דעושה לצאת ידי חובתו לא שייך יוהרא כמו בנ"ד וככל האמור:

ואחרי כותבי האלהים אנה לידי תשובת הרמ"ע מפאנו זצ"ל וראיתי שם סימן ל"ז שכתב וז"ל ממקום שבא מהר"י קארו ז"ל ללמוד וללמד שלא יעשה כן אלא מי שהוא מפורסם ומוחזק בחסידות משם ראיה שקהל עדה וישראל היו נוהגים כך להדיא בזמן אותו חכם אשכנזי בעל התשובה שהביא בב"י ובודאי ברוב עם שבאותו זמן היה איזה מהם הדיוט או תלמיד ולא מיחו בו שאר הגדולים כי מי שלבו נוקפו בספק תפילין שהיא מצוה תדירה ומקודש' מאד לא יחוש לספק יוהרא שהוא דבר המסור ללבו של אדם עכ"ל וכונתו שמדברי מהרי"ל בתשובתו משמע להדיא שהיו נוהגים להניח שתי זוגות אף שאינם מוחזקים ומפורסמים בחסידות ולא יבצר איזה הדיוט או תלמיד מכללם. ואף שמהרי"ל ערער על זה לא פירש שביטלם. ומ"מ הרי הרמ"ע לא חש לזה אף שבימיו עדיין לא נתפשטו הרבה כתבי האר"י זצ"ל ומ"ה כתב מי שלבו נוקפו בספ' תפילין וכו' ולדעת האר"י זצ"ל דשניהם בנעימים וצריך להניחם כי שניהם אמיתיים מכ"ש דליכא יוהרא. ובארץ הצבי רוב החכמים והתלמידים מניחין ב' זוגות ולא עוד אלא בעלי בתים בעלי מקרא ומשנה יש מהן דמניחין ב' זוגות:

ואשר שאלת ידידנו כי אתה מוכרח שהכובע יכסה תפלה של ר"ת לפי הנראה דאי לא שרי בהכי תמנ"ע היתה מלהניח תפילין דר"ת מטעמים כמוסים אצלך. ונראה דבכי האי גוונא אין לחוש לזה דהרי לשון מרן בשלחן הטהור סימן ז"ך כך הוא תפילין של ראש טוב להיותם גלוים ונראים. הראית לדעת דמהיות טוב נגעו בה. וכ"ש דיש סברא בפוסקים דגם של ראש צריך לכסות. וגם על דרך האמת תפלה של ר"ת הלא חכמ"ה תקרא טמיר וגנוז במופלא ומכוסה וצריך לכסותה ואת צנועי"ם חכמה ודורשי רשומות אמרו שמור ת"ם וראה י"שר, אלא שהרב ז"ל כתב לכסותה בטלית:

ומ"מ צריך ליזהר שתהא התפלה מונחת בכיון במקומה וסופה תהא דבוקה לתפלה של רש"י. ועוד דאף לפי הפשט למ"ד שתהא גלויה ומפורסמת היינו משום וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך. וזה כבר מתקיים בתפלה של רש"י. וכל זה בא להם לפי שאין מניחים הטלית על הראש במקום מעכ"ת כי אם הנקרא בשם מורינו כי ידעתי את מכאוביו.

ואשר דרש ממני אכתוב לו איזה פרטים בתפילין של ר"ת כי יש דיעות שונות ורצית לעמוד על דעתי גם לדבר הזה נשאתי פניך והלא זה דברי.

א ממ"ש לעיל מבואר דאם יש בעיר מניחין תפילין של ר"ת עם של רש"י אף שהם מוחזקים לחסידים יכול להניחם אשר נגע אלהים בלבו וליכא משום יוהרא.

ב אם מוכרח לכסותם בכובע שפיר דמי.

ג אם מניח תפילין של רש"י ומתפלל ואח"כ מסלקם ומניח תפילין של ר"ת לא יברך על תפילין של ר"ת ודלא כהרב מצת שמורים.

ד אם יום א' נתחלף לו והניח תפילין של ר"ת בחושבו שהם של רש"י ובירך עליהם והתפלל וכשבא לסלקם ראה שהם תפילין של ר"ת אח"כ יניח תפילין של רש"י ויברך עליהם כמנהגו לברך על של רש"י. סם חיי סימן א'. וראיתי במכתב להרב המופלא מוהר"ח ב"ד אבולעפיא זלה"ה שהסכים לזה והדבר פשוט.

ה על פי רבינו הגדול האר"י זלה"ה צריך להניחם שניהם בבת אחת בתפלת שחרית.

ו במנחה יניח תפלין של ר"ת כמו שהיה נוהג רבינו מוהרח"ו זלה"ה.

ז במנחת ע"ש לא יניח תפילין כמו שכתב הרב המקובל מהר"ם פאפירש זלה"ה שכך קבל וכ"כ הרב המפורסם עיר וקדיש מהר"י אירגאז ז"ל בס' שומר אמונים ואל תשגיח בקצורי' וקונטריסים מלוקטים ותסבור שיש לך כח הבורר או תעמוד למנין דע שצריך אתה לכוף אזניך ולשמוע לקול מורים. כי מעיקרא צריך מוד"עא רבא באופיין של הספרים ומה טיבן ודי בזה

ח במנחת ראש חודש יניח תפילין כדעת הרמ"ע וכן מוכח מדברי האר"י זצ"ל והכי נהיגי רבנן קשישאי בארץ ישראל וקדושי עליונין גדולי המערב.

ט בר"ח לא יסיר התפילין עד שגמרו קדיש בחזרת ס"ת בהיכל כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל:

י אף שאינו מברך על תפילין של ר"ת יזהר שלא יפסיק בין תפלה של יד לתפילה של ראש:

הבט ימין וראה ידי יסדה אר"ש ע"ט לעשות רצונך ואני תפלה שעתך תרמינך ויעתר לו ה' כשמעתו ענך והעושר והכבוד סמיכי כדכד ואינך כנפשך שבעך ונפש אדם מוע"ט הצעיר וזעיר חי"דא ס"ט:

תוכן העניינים

חיים שאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה