חיים עד העולם· רבי יעקב חיים סופר
סיום למסכת סנהדרין
ת"ר רשע בא לעולם חרון בא לעולם. שנאמר בבא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה. רשע אבד מן העולם טובה בא לעולם, שנאמר ובאבוד רשעים רנה צדיק נפטר מן העולם רעה באה לעולם. שנאמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק. צדיק בא לעולם טובה באה לעולם, שנאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו ע"כ:
והנה י"ל מהו שאמר רשע בא לעולם דכיצד בתחלת ביאתו לעולם קורהו רשע דהא אמרו במס' נדה דף ט"ז ע"ב אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו ונוטל הטפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר לפניו רבש"ע טפה זו מה תהא עליה, גבור או חלש, חכם או טפש. עשיר או עני. ואילו רשע או צדיק לא קאמר כדר' חנינא דא"ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וכו' וא"כ כיון שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים איך בתחלת ביאתו קורהו רשע כי אפשר להיות אח"כ צדיק ועוד למה בתחלת ביאתו בא חרון לעולם והלא עדיין לאו בר עונשין הוא ואמרינן במס' ר"ה דף ט"ז ע"ב דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה. שנאמר כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם, ופרש"י ז"ל ואפי' הוא עתיד להרשיע לאחר זמן יעו"ש. וא"כ כיון שעדיין בתחלת ביאתו לא בר עונשין וגם לא הרשיע למה בא חרון לעולם:
והנה לקושיא ראשונה י"ל ע"פ מ"ש רז"ל במד"ר ס' בראשית פ' כ"ד א"ר יהודה בר סימון עד שאדה"ר מוטל גולם לפני מי שאמר והיה העולם. הראה לו דור דור ודורשיו. דור דור וחכמיו, דור דור וסופריו, דור דור ומנהיגיו, שנאמר גלמי ראו עיניך. גולם שראו עיניך כבר הם כתובים על ספרו של אדה"ר ע"כ. וכן אמרו במס' מנחות דף כ"ט ע"ב. בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות. אמר לפניו רבש"ע מי מעכב על ידך אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קיץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו רבש"ע הראהו לי אמר לו חזור לאחוריך הל וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הוא אומר תשש כוחו. כיון שהגיע לדבר א' אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך. אמר להן הלכה למשה מסיני, נתישבה דעתו. חזר ובא לפני הקב"ה אמר לפניו רבש"ע יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי א"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני יעו"ש. נמצא שכל הדורות הם סדורות לפניו ית' מראש העולם ועד סופו מי יהיה צדיק או רשע או חכם. ואע"ג דבשעת יצירת האדם אין גוזרין עליו להיות רשע או צדיק דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים היינו דוקא לענין שבשמים אין גוזרין עליו משום כדי שיהיה לאדם שכר או עונש אבל מ"מ גלוי וידוע לפניו ית' שזה עתיד שיהיה רשע וזה יהיה צדיק וזה יהיה חכם כמו שמצינו ברבי עקיבא שמשעת מתן תורה היה הקב"ה קושר כתרים לאותיות כדי לדורשם ר"ע שעתיד להיות אח"כ חכם וצדיק, וע"כ כשרשע בא לעולם לפי שידוע לפניו ית' שזה עתיד להיות רשע ולהשאר כרשעו כל ימיו ואינו חוזר בתשו' וכן כשצדיק בא לעולם טובה באה לעולם לפי שידוע לפניו ית' שזה עתיד להיות צדיק ולהשאר בצדקתו כל ימיו כנז':
וקושיא שנייה שהקשינו כיון שעדיין לאו בר עונשין וגם לא עושה רשע למה חרון בא לעולם י"ל דהאמת כן הוא דכיון דעדיין לא עשה רשע אין עונש בא לעולם בשבילו וכמ"ש רז"ל אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של עתה. ומ"ש חרון בא לעולם אין ר"ל עונש בא לעולם דא"כ הוול"ל חרון אף בא לעולם ולמה לא אמר כ"א תיבת חרון אלא מ"ש חרון בא לעולם ר ל גבר כח הקלי' בעולם שהם בחי' חרון ע"י אותו רשע שבא שהוא מכת שלם ומחזיקם. וזהו נרמז ג"כ בפסוק שהביא בבא רשע בא גם בוז ועם קלו"ן חרפ"ה. ששני אותיות ראשונות של קלון ושני אותיות אחרונות של חרפה הם אותיות קלפה. ושאר האותיות שהם שני אותיות אחרונות של קלון ושני ראשונות של חרפה הם אותיות חרון ונמצא שאותיות של חרון הם בתוך אותיות קלפה. וז"ש בבא רשע בא גם בוז ר"ל בבא רשע לעולם בא ג"כ בחי' בוז ר"ל בזיון שאין לך מבוזה לפני עליונים ותחתונים כמו עושה עבירות. ועם קלו"ן חרפ"ה ר"ל וגם בא בחי' חרון שבתוך הקלפה:
שם רשע אבד מן העולם טובה באה לעולם שנאמר ובאבוד רשעים רנה. צדיק נפטר מן העולם רעה באה לעולם. שנאמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק ע"כ י"ל דלמה לא אמר רשעים אבדו מן העולם רנה באה לעולם כמו לשון הפסיק שמביא ממנו ראייה וא"ת הא דנקט רשע לשון יחיד משום דכן התחיל התנא בלשון יחיד, ולכך הוא הולך על סדר זה לומר כלשון יחיד. עדיין י"ל דלמה אמר טובה באה לעולם ולא אמר רנה כלשון הפסוק. ועוד למה ברשע אמר אבד מן העולם ובצדיק אמר נפטר מן העולם, ולכאורה נראה אם היה אומר אבד הוה ניחא טפי כלשון הפסוק שמביא הצדיק אבד וכו':
והנה לקושיא הראשונה י"ל ע"פ מ"ש לעיל כי בבוא רשע לעולם מתגבר כח הקלי' שהם בחי' חרון ובאבדו תש כחם ומתרבה בחי' הטוב וזהו טובה הבאה לעולם, ובאבוד רשע אחד נקראת טובה אבל באבוד רשעים הרבה נקראת רנה על שם רבוי הטוב וכמי למשל אדם א' כשהיה לו השפעה רק כדי פרנסתו הוא שמח מעט אבל כשיהיה לו יותר הוא מרנן והכא נמי באבוד רשעים הרבה יהיה רנה בעולם אבל באבוד רשע אחד לא יהיה רק מעט שמחה ונקראת טובה. וכבר אמרנו לפי שהתנא התחיל בל' יחיד אמר לשון יחיד ועל יחיד נופל רק ל' טובה כנז' אבל הפסוק שהזכיר ל' רבים אמר רנה:
וקושיא שנייה שהקשינו דלמה ברשע אמר אבד ובצדיק נפטר. י"ל ע"פ מ"ש המפ' ז"ל דתכלית ביאת האדם לעוה"ז הוא כדי לסגל תורה ומעט"ו לזכות בהם לחיי העו"ב. וע"כ גבי צדיק שעשה כראוי וסגל תורה ומעט"ו לחיות בהם לעוה"ב אמר נפטר ר"ל כמו שאדם שנפטר מחברו וחוזר ובאה לו אבל הרשע שלא סגל תורה ומע"טו לחיות בהם לעו"הב אמר אבד ר"ל שבא והלך מן העולם כמו אבידה שלא נשתכר כלום. ומ"ש הכתוב הצדיק אבד אינו מעצמו אומר כן אלא על בני אדם שאומרים כן. וז"ש הצדיק אבד ר"ל יש בני אדם שאינם מהוגנין שאומרים ח"ו הצדיק אבד כמו הרשע ומקרה אחד לצדיק ולרשע, ואין איש שם על לב ר"ל להבחין כי יש יתרון זה על זה כיתרון האיר מן החושך. וגם ואנשי חסד הצדיקים נאספים לא יאמר עליהם כ"א לשון אסיפה. ועוד באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק ר"ל קודם ביאת הרעה וא"כ צריך ליתן לדעתם לחזור בתשו' כדי שלא תבוא ח"ו:
ועוד י"ל הפסוק ע"פ מ"ש המקו' דהיסוד נקרא צדיק וההשפעה באה לעולם דרך היסוד כידוע. וכשיהיו מעשה תחתונים אינם מהוגנים ח"ו אז יהיה המענת ההשפעה. וז"ש הצדיק אבד ר"ל השפעה הבאה מן היסוד ואי איש שם על לב לחזור בתשו' ואם ח"ו ישארו כך בלא תשו' אז ואנשי חסד נאספים ר"ל כל בחי' החסדים יהיו נסתמים. באין מבין כי מפני הרעה של התחתונים נאסף הצדיק ח"ו:
שם צדיק בא לעולם טובה באה לעולם שנאמר זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו ע"כ. וי"ל כיון דרוצה להביא ראייה בבוא הצדיק בא טובה לעולם למה לא הביא מאברהם אע"ה שנאמר בו ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ וכאלה רבות ולמה לא הביא אלא מנח זה ינחמנו וכו' ועוד דפסוק זה אין בו כ"א הרעה שתפסוק כמ"ש רש"י ז"ל וא"כ יותר טוב היה לו להביא ואברהם היו יהיה וכו' ונברכו בו וכו' ונלע"ד לפרש בס"ד הא דהביא פסוק זה משום דפרק זה מדבר בעניני העוה"ב מי שיש לו חלק ומי שאין לו וע"כ רמז בסופו ביאת הגואל והגואל נקרא צדיק כמש"ה הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע וכו' ודוד הע"ה שהוא אבי הגואל נאמר בו זה שנאמר קום נא משחהו כי זה הוא. וז"ש צדיק בא לעולם ר"ל גואל הנקרא צדיק כשבא לעולה אז טובה באה לעולם שהם ישראל וכמש"ה ועמי את טובי ישבעו וכו' שנאמר זה ינחמנו וכו' ר"ל זה דוד הע"ה כשיבא הגואל מזרעו לעתיד אז ינחמנו ממעשינו שהוא שיעבוד מלכיות וגם מעצבון ידינו חרבן ביה"ק שנבנה על ידינו ואנחנו תמיד עצבים עליו שאז יבנה על ידו ית' ויהיה קיים לעולם. כמש"ה מקדש אדני כוננו ידיך וסמיך ליה ה' ימלוך לעולם ועד:
וזהו ג"כ שסיים מחבר הש"ס הדרן עלך כל ישראל יש להם חלק וסליקא לה מס' סנהדרין. ור"ל כשאנו חוזרין בתשו' שלימה ומחזרין עלך פ' כל ישראל יש להם חלק להזהר במה שכתיב בו כי יש דברים שדש אדם בעקביו והמה עבירות קשות כגון כל המבזה ת"ח או חבירו לפני ת"ח ה"ז אפיקורוס וכדומה. אז וסליקא לה מס' סנהדרין. כי סנהדרין הוא לשון עיגול וכמ"ש לעיל דף ל"ו ע"ב סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה וכו' ור"ל אז יבא הגואל ויסתלק גלות ישראל אשר הוא בכידור הארץ כמו הסנהדרין אלא כולם יתקבצו אל ארץ הקדושה וישבו שם בהשקט ושלוה ושלום לעד ולעולמים. בב"א: