אור ברסלב
חיים עד העולם סיום למסכת סוכה

חיים עד העולם· רבי יעקב חיים סופר

סיום למסכת סוכה

סיום למסכת יומא

בס"ד

ת"ר מעשה במרים בת בלגה שהמירה דתה. והלכה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יוונים, כשנכנסו יוונים להיכל היתה מבעטת בסנדלה על המזבח. ואמרה לוקוס לוקוס עד מתי אתה מכלה ממונם של ישראל ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק. וכששמעו חכמים בדבר קבעו את טבעתה וסתמו את חלונה. וי"א משמרתו שוהא לבא ונכנס ישבב אחיו ושימש תחתיו, אע"פי ששכיני הרשעים לא נשתכרו שכיני בילגה נשתכרו. שבילגה לעולם חילקת בדרום וישבב אחיו בצפון, בשלמא למ"ד משמרתו שוהה לבא היינו דקנסינן לכולא משמרא אלא למ"ד מרים בת בילגה שהמירה דתה משום ברתיה קנסינן ליה לדידיה. אמר אביי אין כדאמרי אינשי שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או דאמיה. ומשום אבוה ואמיה קנסינן לכולה משמרה, אמר אביי אוי לרשע אוי לשכינו, טוב לצדיק טוב לשכינו [שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו]:

וי"ל דמה היה לה אצל המזבח שהיתה מבעטת בו בסנדלה ואומרת לוקוס לוקוס עד מתי אתה מכלה ממונם ש"י וכו' וכי היתה היא אוהבת את ישראל ומקנא להם והלא המירה דתה ועוד מהו כפל הדברים שאמרה לוקוס לוקוס

ונלע"ד בס"ד ע"פ מ"ש הרב ז"ל בע"ח בשער קלי' נוגה כ"ב ובשער הגלגולים הקדמה ט"ו כי כל תאות הס"א וחשקה להחטיא את בני האדם כדי להמשיך להם איזה ניצוצות קדושה כדי להחיות בה. יעו"ש והכא במרים בת בילגה כיון שהמירה דתה בחלק הס"א לא דיה שהמירה היא אלא שנתגברה עליה הס"א להחטיא גם את האחרים ולפיכך באה לבזות את המזבח בסנדלה ואומרת עד מתי אתה מכלה וכו' ואי' אתה עומד עליהם וכו' כדי להשמיע את העם לאמר שדתיהם אינו מועיל ח"ו והראיה שנכנסו יוונים להיכל ולא הועיל מעשה הקרבנות ובדעתה שישמעו אליה איזה אנשים וימירו גם הם דתם ח"ו ואמרה ב"פ לוקוס לוקוס לומר שלא מועיל ח"ו לא תמיד של שחר ולא תמיד של בין הערבים. וקראה אותו לוקוס שהוא זאב בלשון יון על שם בנימין שהיה המזבח בנוי בחלקו שנאמר בו בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד וכו' ולזה קנסו ג"כ את משמרתה בשני דברים של מעשה הקרבנות טבעת וחלון שגוגזין בו הסכין כמ"ש רש"י זל בפי' המשנה כנגד ב"פ שאמרה לוקוס לוקוס וגם לרמוז שדבריה הם שקר שאמרה ואי אתה עומד עליהם וכו' שהרי עמד לנו ונצחנו את היוונים. וגם טבעת וחלון ר"ת ח"ט לרמוז כי על ח"ט בא להם הדבר הזה של קנס או למ"ד משום שהיתה שוהה לבא או למ"ד משום שותא דינוקא וכו':

שם אעפ"י ששכיני הרשעים לא נשתכרו שכיני בילגה נשתכרו. והטעם נ"ל בס"ד דהא דשכיני הרשעים אין משתכרים ואוי לרשע אוי לשכנו הוא מפני שמא ילמוד ממעשיו וכאן בשכיני בילגה אעפ"י שנעשו להם שכנים כמה ימים ושנים לא נמצא בהם שום דופי. ולמ"ד מפני שהיתה שוהה אדרבא לא די שלא למדו מהם לשהות. אלא שהיו מתאחרים לעבוד במקומם ולפיכך נשתכרו:

שם שבילגה לעולם חולקת בדרום וישבב אחיו בצפון, ונלע"ד בס"ד הטעם שקנסו אותה בזה שלעולם חולקת בדרום וישבב בצפון ע"פ מ"ש הרב ז"ל בשער הכוו' בדרושי הלולב כי הדרום רומז אל החסד והצפון אל הגבורה. ולכך קנסו אותה שלעולם חולקת בדרום לרמוז כי זה שלא סילקו אותה לגמרי והניחו אותה, לחלוק בקדשים הוא ממדת החסד, אבל ישבב בצפון שהוא גבורה דין לרמוז שהוא בדין צריך לעבוד ולחלוק בקדשים כי לא נמצא בו מאומה אעפ"י שהוא שכן לבילגה:

שם שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או דאימיה וא"ת כי שמא מאימא שמעה וא"כ למה קנסינן לאבוה ולכולה משמרה כי אבוה מה עבד כדי לקנוס אותו ולכולי משמרה והיאך קנסינן מספק וי"ל ע"פ מ"ש רז"ל במסכת שבת דף נ"ד ע"ב כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו, וא"כ אפי אם תאמר דשמעה מאמא זהו בא מפני שלא מיחה אביה והוא נתפס מפני שהיה יכול למחות ומפני כך קנסו אותו ואת משמרתי:

שם אוי לרשע אוי לשכנו, טוב לצדיק טוב לשכנו. וי"ל דבשלמא טוב לצדיק הוא מפני מעשיו וזכיותיו הטובים אבל שכינו מאין יבא לו הטוב ובפרט אם היה רשע שכן לצדיק כיצד יהיה לו טוב. אבל הנראה לפרש ע"פ מש"ל כי זה אוי לרשע אוי לשכנו הוא מפני שאפשר שילמוד מהרשע ממעשיו הרעים מפני שהוא שכינו ורואה אותו בכל עת. ובכן אם הוא שכן אצל צדיק כיון שרואה אותו בכל עת ורואה מעשיו יתלמד ממנו ועי"ז יהיה טוב לו ובפרט כי טבע הצדיק רוצה להצדיק את את הרבים ולזכותם וטוב שכן קרוב וכו' ללמדו עבודת ה' ובזה יבא לו הטוב. ובזה יובן מה שאמרו ז"ל אוי לרשע אוי לשכינו וכו' דלמה חלק אותם לב' חלוקות ולא אמר אוי לרשע ולשכינו וכו' אבל ע"פ האמור ניחה דהאוי והטוב לשכן מפני שילמוד ממעשיו ואם היה מערב אותם ביחד הייתי שומע שהם שוים רשע ושכינו צדיק שכינו אבל עכשיו שחילק אותם לב' שנתן אוי לזה ואוי לזה טוב לזה וטוב לזה לרמוז כי לרשע אוי ודאי ולצדיק טוב ודאי אבל לשכנים האוי והטוב שלהם אינו כמותם אלא כפי מה שילמדו מהם אם מעט ואם הרבה:

שם שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו, מפי' רש"י נראה דלא גרם ליה שכתב וממילא טיב לצדיק טוב לשכינו דאם איתא דגרם ליה למה צריך דקדוק והלא יש ראיה מן הפסוק אלא משמע דלא גרם ליה, ולמאן דגרם ליה מייתי ראייה מן הפסוק מפני שהתחיל בלשון יחיד אמרו צדיק כי טוב וסיים בלשון רבים כי פרי מעלליהם יאכלו רמז לצדיק ושכינו:

ועוד נראה לפרש כוונת הפסוק שהתחיל בלשון יחיד וסיים בלשון רבים והוא כי יש צדיק תמיד רודף אחר התורה והמצות ומע"ט רק לזכות את עצמו. ויש צדיק לא די שמזכה את עצמו אלא תמיד רודף אחר בני אדם לזכותם הן בתורה ובמצות הן להפרישם מאיסורא. וז"ש אמרו צדיק כי טוב וא"ת לאיזה צדיק יאמרו כי טוב כי יש שני מיני צדיק. לזה חזר ואמר כי פרי מעלליהם יאכלו ר"ל לאותו צדיק שגורם לאחרים ג"כ פרי מעלליהם יאכלו ע"י שלמדם ללכת בדרך ישרה. ועפ"ז יש לפרש דברי הגמרא בקדושין דף מ' ע"א שהקשה וכי יש צדיק טוב ויש צדיק שאינו טוב אלא טוב לשמים ולבריות זהו צדיק טוב. טוב לשמים ורע לבריות זהו צדיק שאינו טוב ע"כ, וי"ל דכיון שהוא צדיק כיצד יהיה רע לבריות ואם הוא רע לבריות כיצד נקרא צדיק. אבל ע"פ האמור ניחה דאם הוא זוכה ומזכה אחרים זהו טוב לשמים וטוב לבריות ונקרא צדיק טוב. אבל אם מזכה רק לעצמו ואינו מהני אחרים לזכותם זהו טוב לשמים ורע לבריות ונקרא צדיק שאינו טוב:

ועוד י"ל ע"פ מ"ש שם בקדושין ע"ב וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד נשאלה שאלה זו בפניהם תלמוד גדול או מעשה גדול נענה רבי טרפון ואמר מעשה גדול נענה ר"ע ואמר תלמוד גדול נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה ע"כ. וכרב הרב בע"ח שער מ"ט פ"ה כי ע"י עסק האדם בתורה מזדכך לבוש הרוח וע"י מצות מעשיות מזדכך לבוש הנפש יעו"ש. וז"ש אמרו צדיק כי טוב ר"ל שבחו מלשון את ה' האמרת היום את הצדיק כי טוב אם עוסק בתורה שנקראת טוב כמש"ה כי לקח טוב וכו', כי עי"ז פרי מעלליהם יאכלו הנפש והרוח כי התלמוד מביא לידי מעשה ונתקנים שניהם:

או יאמר ע"פ מ"ש הרב ז"ל בשער הכוו' סוף דרוש ד' מדרושי הלילה דנ"ד ע"ד וז"ל כי נתבאר לך איך כמה גדולה ונפלאה מעלת אדם העושה כסדר שאמרנו שיכוין אל הזווגים הנעשים בכל יום מתחלת תפלת ערבית עד סוף תפלת המנחה ואין ספק שהיודע לכוין כל זה על אמיתותו גורם שהזווגים הנז' נעשית ע"י ממש ואין קץ ותכלית לשכרו ואין למעלה ממנו ויהיה מכלל אותם הצדיקים הגוזרים למטה ודבריהם מתקיימים למעלה עכ"ל. וז"ש אמרו צדיק כי טוב ר"ל שבחו צדיק כי טוב לאותו שמכוין בתפלתו ועושה זווגים כי כל העולמות פרי מעלליהם יאכלו ע"י הזווגים שעושה שיורד השפע לכל אחד ואחד כפי חלקו הראוי לו. ועוד עיין בסה"ק חקי חיים בדרוש יאר ציי"ט של א"א ז"ל שכתבתי עוד רמזים ע"ז הפסוק קחנו משם:

הדרן עלך החליל וסליקא לה מסכת סיכה. לרמוז אל מ"ש רז"ל בסוף מסכת תענית עתיד הקב"ה לעשות מחול (פי רש"י ז"ל סביב לשון מחול הכרם) לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן וכל אחד ואחד מראה באצבעו שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה וכו' וז"ש הדרן עלך החליל ר"ל סבבונו לפניך (מלשון הדרא דכנתא) כמו החליל כנ"ע, ואז וסליקא לה מסכת סוכה ר"ל ותעלה לה סוכת דוד הנופלת וכמש"ה ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת וסוכת דוד ר"ל מלכות בית דוד ונקראת סוכה לפי שמסכת כמו סוכה בב"א:

תוכן העניינים

חיים עד העולם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה