חיים עד העולם· רבי יעקב חיים סופר
סיום למסכת מגילה
וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל. מצותן שיהיו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו. י"ל דמניין הוציאו דרשא זו מזה הפסיק דמצותן שיהיו קורין וכו' דאימא מה שדיבר להם הוא על ענין מצות עשיית המועדים שיעשו כל אחד בזמנו יו"ט ומצות השייכא לאותו היו"ט כגון שופר בר"ה תענית ביוה"כ סוכה בחג וכו' אבל לא לעניין קריאת הפרשה שצריך לקרות הפ' השייכא לאותו יו"ט:
ונלע"ד בס"ד ע"פ מ"ש רז"ל דכל אתין וגמין לרבויי הוא, וכאן היה לו לומר וידבר משה מועדי ה' וכו' ולמה ליה למימר תיבת את שהוא לרבויי אלא לומר שמלבד מה שקורין הפ' בכל שבוע ושבוע קורין פ' המועדות פעם אחרת כל אחד ואחד בזמנו:
עוד י"ל מהו אומרו וידבר משה שהוא דיבור קשה כידוע ולא אמר ויאמר משה וי"ל ע"פ מ"ש המפרשים ז"ל ע"פ כי אקח מועד אני מישרים אשפוט. והוא מי שמאבד הזמן ואינו עוסק בתורה בשבתות וביו"ט ענוש יענש גם על ימי החול ואין לו מקום פטור לומר שהוא טרוד על המחיה ועל הכלכלה שהרי שבתות ויו"ט יוכיחו שאין בפיהו נכונה. א"כ אם אינו עוסק בתורה ביו"ט אין לו פתחון פה ומגלגלין עליו את הכל וענוש יענש גם על ימי החול. וז"ש וידבר משה שהוא דיבור קשה אצל מצות עשיית המועדות לומר אם לא יעסקו בהם בתורה הוא דבר קשה שמענישים אותם על הכל. וז"ש ג"כ מועדי ה' ולא אמר וידבר משה את המועדים אל בני ישראל לומר שיעשו את המועדים לה' והוא ע"י שיעסקו בהם בתורה. וז"ש ג"כ אל בני ישראל ולא אמר לישראל כי תיבת בני רומזות אל הלמוד כמש"ה וכל בניך למודי ה' וכו:
ת"ר משה תיקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח. הלכות עצרת בעצרת. הלכות חג בחג. הנה במה שיש להבין בזה דמניין הוציאו רז"ל דרשא זו דמשה תיקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין וכו' כתב רש"י ז"ל דמיותורא דקרא הוא דלמה הוצרך לכתוב כאן וידבר משה וכי כל המצות כולן לא אמרן משה לישראל מהו וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל מלמד שהיה מדבר עמהן הלכות כל מועד ומועד בזמנן וכו' עכ"ל. אמנם יש להבין כיון דדרשא זו היא מהאי קרא דפ' אמור דכתוב אחר פ' המועדות ושם כתוב פסח ועצרת ור"ה ויוה"כ וחג הסוכות. וא"כ למה רז"ל לא נקטו כ"א פסח ועצרת וחג ולא נקטו ג"כ ר"ה ויוה"כ. והנה מהרש"א ז"ל בח"א הרגיש בקושיא זו ותירץ וז"ל דלא תיקן משה בשאר מצות משום דלא אתיין מזמן לזמן. והכי נמי ר"ה ויוה"כ לא מיקרו מזמן לזמן דיש לאדם ליתן לבו בתשובה בכל השנה כמו בר"ה ויוה"כ משא"כ בשלוש רגלים דמצותן בזמנן בענינו של יום ומה"ט נמי מספקא לן בפרק בכל מערבין (דף מ' ע"ב) אם אומרים זמן בר"ה דלא מיקרי שפיר מזמן לזמן אלא שלש רגלים דכתיב בהו מצות ראיה ושמחת חגיגה. עכ"ל. אבל אין תירוצי עולה יפה דהא תינח דלא מיקרו שפיר מזמן לזמן אלא לגבי תשובה דשייכא בכל השנה אבל לגביה מצות הנוהגות בהן כגון שופר בר"ה ותענית ביוה"כ ומעשה הקרבנות שפיר מיקרו מזמן לזמן וכן איפסיקא הלכתא שם בגמרא דאומרים זמן בר"ה וביוה"כ יעו"ש. וא"ת מפני שאין בהם ראיה ושמחת חגיגה גם זה צריך טעם דלמה זה תלוי בזה:
אבל הנלע"ד במה שיש להבין מ"ש רז"ל במסכת פסחים דף ו' ע"א שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם הפסח שלושים יום וכו' והתם מקרא דרשי לה כאשר יעו"ש. ולאו דוקא פסח אלא ה"ה שאר מועדות שדורשין לפניהם שלשים יום קודם כמ"ש רש"י בסוכה דף ט' ע"א יעו"ש וכן איתא בירושלמי דשקלים אהא דתנן בג' פרקים תורמין את הלשכה בפרוס הפסח ובפרוס העצרת וכו אמר רבי אלעזר כולהן דתנינן פרס פלגא בשלושים יום קודם המועד שדורשין בהלכותיו עכ"ל. וא"כ כיון ששואלין ודורשין בהלכות המועדות קודם שלושים יום למה תיקן להם משה לישראל שיהיו שואלין ודורשין בענינו של יום ג"כ הלכות פסח בפסח וכו' ועיין ב"י סי' תכ"ט מה שתירץ ע"ז והנלע"ד לתרץ דהיינו טעמא שתיקן משה לישראל שיהיו דורשין בענינו של יום ג"כ הלכות פסח בפסח וכו' ולא די במה ששואלין ודורשין שלושים יום קודם הפסח אין הטעם כדי שיהיו שואלין ודורשין בענינו של יום בלבד אלא הטעם כדי שיעסקו בתורה ג"כ שע"י זה התקנה יעסקו בתורה ביו"ט וע"י עסק התורה ינצלו ממדת הדין שלא תקטרג עליהם בזמנים הללו כמ"ש רז"ל במסכת ר"ה דט"ז ע"א בארבעה פרקים בשנה העולם נידון בפסח על התבואה. בעצרת על פירות האילן. בר"ה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון וכו' ובחג נידונין על המים. עכ"ל. לכך תקנו שיהיו שואלין ודורשים שלושים יום קודם כל יו"ט ולא די בזה אלא גם ביו"ט עצמו שואלין ודורשין בענינו של יום ועוסקים בתורה ונמצא עושים את היו"ט ככל חקותיו וככל משפטיו שכבר למדו מה שצריך וגם עסקו בתורה ביו"ט עצמו וקיימו תקנת משה רבינו ע"ה עי"ז יצא דינם לאורה ולא תקטרג עליהם מד"ה ויכתבו לטובה. וכל זה שצריך תקנה וזירוז הוא לשאר היו"ט פסח ועצרת וחג שאינן נידונין על עצמן רק על התבואה וכו' אבל בר"ה ויוה"כ שהוא יום הדין הקשה שנידונין בני האדם על עצמם כמש"ל בר"ה כל באי עולם וכו' לזה א"צ זירוז ותקנה דכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ובודאי יקבעו עתים לעסוק בתורה בימים ההם וילמדו דינים השייכים להם כדי שלא תקטרג מדה"ד עליהם, ולכן לא אמר כ"א פסח ועצרת וחג אבל ר"ה ויוה"כ לא צריכה למימר:
ועפ"ז ניחא מ"ש בברייתא משה תקן להם לישראל וכו' דלכאורה נראה תיבת להם הוא כשפת יתר דהיה די לומר משה תיקן לישראל וכו' ולל"ל תיבת להם אבל עפ"ה ניחא לומר דהתקנה הזו היא להם לטובתם ולתועלתם שעי"ז ינצלו מקטרוג מד"ה כנז"ל:
או יאמר הא דנקט פסח ועצרת וחג לבד מפני שס"ת שלהם הוא חג"ת ולרמוז אל מ"ש הרב ז"ל בשער הכוונות בדרוש השינוים שבין שבת ויו"ט דע"ז ע"א כי ביו"ט עולים הזו"ן עד או"א עלאין הנקראים פרצוף החכמה כידוע ונקראים חג"ת כמבואר בע"ח שי"ד פ"ג ושער ך' פי"ב ושער הכוו' דרוש ב' דפסח דף פ' ע"ג בסופו:
והא דהתחיל התנא במסכתא זו באות מ' וסיים באות ו' שהם ג"י מ"ו מילוי דשם ע"ב לרמוז אל הארת מרדכי הנגלית ביום הפורים שהיא מבחי' יסוד דאבא כמבואר בשער הכוו' דרוש הפורים דק"ט ע"ב שאבא הוא חכמה וע"ב כידוע:
הדרן עלך בני העיר וסליקא לה מסכת מגילה, לפי שבגמרא זו מספר על זמן הגלות שהיה בימי אחשורוש והמן וגם עתה אנו בגלות לכן בא לרמוז בסיום הגמרא בהדרן עלך וכו' על הגאולה שעתידין אנו ליגאל ולשוב אל עיר ירושלים כמ"ש ונגלה כבוד ה' פ' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר (כמ"ש בישעיה מ) וז"ש הדרן עלך בני העיר ר"ל עתידים לחזור אליך בני העיר ירושלם שסתם עיר היא ירושלים כמו שדרשו רז"ל ע"פ ויציצו מעיר כעשב הארץ וכן ע"פ ושם העיר מיום ה' שמה] וסליקא לה מסכת מגילה שתעלה ותתקיים נבואת ישעיה הע"ה שאמר ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו וכו'
או יאמר לפי שכתוב במגילה וששון ויקר ודרשו רז"ל בגמרא וששון זו מילה בא לרמוז כאן אל הארות המתגלים ע"י מצות המילה והפריעה כמ"ש הרב ז"ל בע"ח שער האונאה שער ל"ג פ"ג כי עי קיום מצית המילה בכריתת הערלה מסתלקת קליפת גונה ויורדין ג' חסדים מן הדעת דז"א ומתפשטים בת"ת ונו"ה דז"א ומתגלים ע' אורות שהם גי' מ"ל מן חשמל במקומם שהם בשני שלישי הת"ת התחתונים ובנו"ה. והם שני הויות ושני שלישים שכל חסד הוא הוי"ה א'. וע"י ברכת היין שהוא גי' ע' יורדין כל הע' אורות הנ"ז אל היסוד ומתגלים שם וממתיקים ג' גבורות פחות שליש אשר ביסוד שהם ג"כ ע' וע"י הפריעה מתגלה גם שליש עליון של הת"ת שהוא ח' אורות שליש הוי"ה א' ויורד ג"כ אל היסוד וממתק ח' גבורות אחרים תשלום הג' הגבורות יעו"ש נמצא שע"י המילה והפריעה נתגלו ג חסדים ביסוד שהם ע"ח אורות ג' הויו"ת ומיתקו ע"ח גבורות שהם ג"כ ג' הויו"ת. וז"ש הדרן עלך בני העיר ר"ל כשנחזור עלך הבן לעשות הפריעה [דהעיר הוא לשון גילוי כמ"ש רש"י ז"ל בפ' קדושים ע"פ את מקורה הערה וגם הפריעה היא לשון גלוי כמ"ש בע"ח שם) אז וסליקא לה מסכת מגילה ר"ל נשלמו ג' גבורות אשר ביסוד להתמתק כי מגילה גי' ע"ח כמניין ג' הויות ג' גבורות המתמתקות והיו"ד היתירה על ע"ח אשר במגילה רומז אל היסוד כידוע. וגם המגילה אשר היא לשון גילוי רומז אל ג' חסידים המגולים אשר ביסוד:
או יאמר שבא לרמוז אל מ"ש הרב ז"ל בשער המצות פ' בהר סיני ובכ"מ דאין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף ויתבררו כל בחינת המלכים לגמרי יעו"ש וידוע שאלו המלכים הם בחי' שם ב"ן וכל א' כלול מעשר והם בחי' רפ"ח ניצוצים כמ"ש בע"ח שער י"א שער המלכים פיה ובשער י"ח שער הרפ"ח פ"א וז"ש הדרן עלך בני העיר ר"ל לכשנחזור אליך בני העיר שהם בחי' עשר ב"ן ורפ"ח ניצוצין (דתיבת בנ"י היא גי' ב"ן עשר ותיבת העיר היא ג"י רפ"ה ועם ד' אותיות של העיר היא רפ"ט שהם רפ"ח ניצוצין והכולל] אז וסליקא לה מסכת מגילה. שיבא הגואל ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר וכו' בב"א: