מבוא
העישון, רבו פשעיו וחטאתו כבדה מאד. יהי רצון שתעלה שועת הסובלים ממנו לפני אבינו שבשמים, ויאמר למשחית הרף ויתן בלב אחינו בית ישראל דעה, ויתקנם בעצה טובה, שלא יפלו בפח הנורא הזה, אשר יכלה העט מלצייר את גודל הייסורים שבני אדם מביאים על עצמם על ידי העישון. ויתן ד' עצה טובה בלבות המעשנים, שיגמלו במהרה מהרגלם הרע.
כתב הגאון רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים, גאב"ד פוניבז' מיר ירושלים "בשעה שהייתי דורש ברבים הייתי אומר מקודם, הריני מוכן ומזומן לקיים מצות עשה של הוכח תוכיח וכו', ויהי רצון שיהיו הדברים מסודרים בפי ונשמעים לעבודתו יתברך שמו, ושלא אכשל בלשוני ליגע בכבוד איש ח"ו" (אדר היקר עמ' ל"ו והלאה). [מספר הזהרו בכבוד חבריכם עמ' רפ"ו].
שנינו במס' ברכות (י"ט, א'): "לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן", ולפיכך כל מה שיובא להלן אודות נזקי העישון וכל הציטוטים בדבר הסכנות הכרוכות בדבר, יחולו כולם על שונאיהם של ישראל. ולכל אחד ואחד הנני מאחל מכל לבי שהקב"ה יתן לו בריות גופא ונהורא מעליא ולא ידע שום כאב וחולי ותוכלו להעניק לבניכם הורים בריאים שזוהי המתנה הגדולה מכל שיכולים הורים לתת לבניהם.
ידועים דברי רש"י בריש פ' אחרי מות (בשם ה"תורת כהנים" ט"ז, ג'): "היה ר' אלעזר בן עזריה מושלו משל, לחולה שנכנס אצלו רופא, אמר לו: "אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב". בא אחר ואמר לו: "אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב, שלא תמות כדרך שמת פלוני". זה זירזו יותר מן הראשון, לכך נאמר: "אחרי מות שני בני אהרן".
למדים אנו מדברי רש"י, שכאשר הרופא בא אל החולה, הרי שחובתו כרופא לזרז את החולה לבל יעשה פעולות מסויימות העלולות לגרום לו חולי ומוות. ואין די לו בזירוז בעלמא ובהתראת הדברים – "אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב", ובנידון דידן - אל תעשן סיגריות, אלא שומה על הרופא להגיד לו ברורות: "אל תעשה כך וכך, שלא תמות כדרך שמת פלוני..." וזהו החיוב המוטל עלינו, לזרז את מעשני הסיגריות בזירוז המועיל ביותר - שלא תמות כדרך שמת פלוני!
כבר בזמנו הזהיר מרן החפץ חיים זצ"ל בדברים חריפים ביותר את הנמשכים אחר ההרגל הרע הזה, על אחת כמה וכמה כיום, שישנה הסכמה מוחלטת ללא עוררין בקרב כל הרופאים, בדבר הנזק החמור הנובע מעישון הסיגריות - אין ספק שחייבים לעשות כל מה שאפשר, על מנת לעקור את הנגע הרע הזה מקרבנו, ובפרט מבין שומרי תורה ומצוות וכל החרדים לדבר ד', אשר העישון אצלם גובל בחילול ד', שאיסורו ועוונו קשה מנשוא, וגם בעוד איסורים, כפי שיתבארו הדברים בפנים, בעזרת ד' יתברך.
לפי נתוני הסטטיסטיקה, מדי שנה מתים בארץ ישראל עשרת אלפים איש, רח"ל, כתוצאה מן העישון. מהם שמונת אלפים וחמש מאות מעשנים, ועוד אלף וחמש מאות מעשנים כפויים (מעשנים פסיביים). לכל אחד מעשרת אלפי איש הללו, יש משפחה, קרובים, ידידים ומכרים, באופן שאפשר לומר שלכלל עשרת אלפי איש הללו, ישנה סביבה משפחתית וחברתית המונה יחד חמש מאות אלף נפש. נמצא איפוא, שמעגל הסבל הנגרם בעטיין של הסיגריות במשך שנה, מקיף חמש מאות אלף איש שסובלים, ועשרת אלפים איש שמתים. ואם נבואה חשבון ונחלק את מספר המתים לימות השנה, נמצא כי בכל שעה נערכת לוויה של מעשן, רח"ל. נתונים אלה אינם בגדר סוד, והם היו ידועים היטב ליצרני הסיגריות, וכיום הם אפילו מודים ומצהירים על כך בפומבי, אבל למרבה הצער עדיין זה לא משפיע עליהם!
הדעת נותנת, כי לנוכח הנתונים החמורים כל כך מנוראות תוצאותיו של העישון והשלכותיו - במישרין ובעקיפין - על חיי האדם ובריאותו, היו כל המעשנים צריכים להחליט: "אנו לא מעשנים יותר!" שכן, מיהו שיראה את זולתו שותה מי רעל ומת, ויהין עוד לגעת באותם מים מורעלים?! הלא כל בר דעת, חס על נפשו !
אמנם כן, כך היו צריכים להיראות פני הדברים. ברם, כשאנו באים להסביר לציבור את המשמעות הנוראה של העישון ולהבהיר את הסכנות האורבות לפתחם של המעשנים, תוך הצגת הנתון הסטטיסטי של עשרת אלפי איש המתים בשנה כתוצאה מן העישון, נתקלים אנו בקושי הסברתי. וזאת, מכמה סיבות.
הסיבה הראשונה היא משום שאין נפש האדם יכולה לשאת מידע כמותי כה רב על עשרת אלפי איש שמתים בשנה בגלל העישון. על חוסר אפשרות האדם לקלוט בקרבו מספר כמותי שכזה, גילתה כבר התורה בפרשת מקץ, שזו היא תכונה הקשורה לנפש האדם. שכן על הפסוק: "ויצבור יוסף בר כחול הים הרבה מאד, עד כי חדל לספור כי אין מספר" (בראשית מ"א, מ"ט) - מפרש הספורנו: "אין מספר - לא היה עוד מספר נקרא בשם, באופן שיצויר בנפש". הווה אומר כי יש מספר שאין הנפש יכולה לקולטו. כמות מספרית שכזו, אינה יכולה להצטייר בנפש האדם.
וזה מה שקורה בנושא העישון. כאשר הציבור שומע כי חמש מאות נהרגים בשנה בתאונות דרכים, הרי שהנתון הזה נקלט בלבו, והוא מזדעק מיד על אודות ה"קטל בדרכים", ה"רצח בכבישים". אך לעומת זאת, כאשר הנך מביא לידיעת הציבור כי עשרת אלפים איש מתים בשנה כתוצאה מן העישון - פי עשרים מהרוגי תאונות הדרכים - אין איש שיוצא לקרוא תגר בחוצות כנגד "הרצח ההמוני" או על "הפשע העולמי" שבדבר, ויש עוד כאלו ששואלים "וכמה מתים בכלל במשך שנה"? תגובה שכזו הינה תוצאה של אי יכולת קליטה של מספר עצום כל כך, ומשום כך נוטים להתייחס למספר העצום של המתים כאל נתון סטטיסטי גרידא.
תגובה שכזו אינה תגובה התואמת את דעת תורתנו הקדושה. זו תגובה הרחוקה מדרכי האמונה. זו תגובה המזכירה את התבטאותו של סטאלין ימ"ש, שאמר: "להרוג בן אדם אחד - זהו רצח, להרוג מיליון בני אדם - זו היא סטטיסטיקה !" עפ"ל. אבל אנחנו, האמונים עלי תורה, יודעים כיצד מתייחסת התורה אל כל נפש מישראל, ובתודעתנו חדורה ההכרה בערכו של כל אדם מישראל באשר הוא, כמאמר התנא בסנהדרין (ל"ז, א'), בפרטו את דברי האיום על עדי נפשות: "שכל המאבד נפש אחת מישראל, מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל, כאילו קיים עולם מלא". אם כן, איפוא, ככל שמספר המתים יותר גדול, כן צריכה לגדול בקרבנו החרדה על אבדן נפשות מישראל.
אם יש את נפשך לסבר את אוזנך, מה עצום הוא החיוב להזהר בשמירת הגוף, צא ולמד מן הדין. הנה בית המקדש - המקום המקודש ביותר לעם ישראל, בו זכה כל יחיד מישראל לכפרת עוונות ע"י הקרבת קרבנותיו, ובו זכו כלל ישראל למחילת עוונות ביום הכפורים. בעוונותינו הרבים חרב המקדש ואין לנו קרבן ואישים, אבל בהיות הבית על מכונו היו עיני כל ישראל נשואות אליו, ובו זכו ישראל להיראות לפני השכינה, אשר שכנה בבית הגדול והקדוש הזה.
ברם, עם כל גדלותו, מעלתו וקדושתו של בית אלקינו, מזהיר משה רבנו ע"ה בדבר ה' את בני ישראל: "את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו" (ויקרא י"ט, ל') - שאין בניין בית המקדש דוחה שבת (יבמות ו', א'). על אף גודל המצווה של בניין בית הבחירה, כאשר מגיע יום השבת, נעצרים ישראל ממלאכת בניין בית ד'. השבת חשובה יותר!
ישנו דבר, אשר אפילו השבת נדחית מפניו, הלא הוא: פיקוח נפש! ומבואר במס' יומא (פ"ה, א'), שאפילו על ספק פיקוח נפש מחללים את השבת. ואם חלילה תיפול מפולת על מאה איש שרק אחד מהם יהודי או ספק יהודי, חייבים לחלל את השבת כדי להצילו.
נמצאת למד מה עצום ונורא הוא עניין פיקוח נפש, וכמה יש לנו להזהר בשמירת צו התורה "וחי בהם" (ויקרא י"ח, ה') - "ולא שימות בהם" (יומא שם ע"ב). שכן, בניין בית המקדש, עם כל מעלתו הנשגבה, נדחה מפני שמירת שבת. ושמירת השבת, על אף תוקף מעלתה, נדחית מפני פיקוח נפש, ואפילו ספק פיקוח נפש דוחה את השבת. עד כדי כך יקרה בעיני ד' נפש אחת מישראל, אם כן כמה גדול הוא החיוב לשומרה מרדת שחת ולבלי תת למלאך המשחית לקרב אל גופו.
עישון הסיגריות אינו נידון של ספק פיקוח נפש של אחד למאה, גם לא אחד לחמישים ולא אחד לעשרים וחמישה, לא עשירית ולא חמישית, כי אם נידון של פיקוח נפש של שליש מכלל בני האדם המעשנים. עדותו של נציג איגוד הבריאות העולמי קובעת כי הסיגריה תהרוג, ל"ע, אחד מכל שני מעשנים ! ז"א שמתוך כל שנים שיתחילו לעשן מגיל צעיר, הסיגריה תהרוג אחד מהם. והמוות הזה אינו בא כמוות טבעי, אלא מיתה משונה בקציו"ש ל"א, רח"ל, כלומר, יש כאן סכנה ברורה, סכנת חיים, שיש בה כדי לדחות את השבת, אשר אפילו בניין בית המקדש אינו דוחה אותה. ואם אנחנו כל כך זהירים בשמירת השבת ומצוותיה, ולא יעלה על הדעת שאחד מאתנו יכשל ביודעין בטלטול מוקצה בשבת, ובוודאי לא באיסור לאו דשבת, ועל אחת כמה וכמה באיסור סקילה, הרי קל וחומר בן בנו של קל וחומר, שיש לנו להישמר מעישון הסיגריות בשמירה כפולה ומכופלת משמירת השבת. כי על כן חמור הוא פיקוח נפש מישראל יותר משמירת השבת. ואם אך יכנסו הדברים לתודעתנו, כי אז כבר לא יראה ולא ימצא אדם שומר שבת, שומר תורה ומצוות, שיכניס סיגריה אל תוך פיו.
עישון הסיגריות מהווה סכנה ודאית לבריאות האדם, אין כאן נידון של ספק פיקוח נפש אלא כמעט ודאי פיקוח נפש, יש כאן נידון של נזק ודאי לגופו של אדם. ואם לחשך אדם לומר "לי זה לא יקרה", דע שאין בדבריו מאומה, כי אף על פי שיתכן שלו זה לא יקרה, אבל מנקודת מבט הלכתית, אסור לו לאדם להכניס את עצמו לספק סכנה. ומי שמכניס עצמו לספק סכנה, גם אם בחסדי ד' ניצל מן הסכנה, אין בכך עדות על צדקת דרכו, ואדרבה מנכין לו מזכויותיו. וכל העובר על יד קיר נטוי, אף על פי שלא נפל עליו הכותל, הרי בידו עוון פלילי על שהכניס עצמו למצב של ספק סכנה. וכיוון שכן, כל השומע והרואה ויודע את גודל הסכנה הטמונה בעישון הסיגריות, הרי אם יראת ד' נוגעת ללבבו, ודאי יחרד מן האיסור שבדבר, כי על כן כשיש סכנה - יש איסור, וכל שומר תורה ומצוות אינו מיקל ראש חלילה באיסורים!!
וזאת למודעי, כי באותו סך של עשרת אלפי איש המתים מחמת העישון, לא נכללו אלא אותם אשר באופן ברור ומוכח נקבע כי מתו כתוצאה ישירה מהעישון. ונוסף על אלו עוד ישנם רבים שהמחלות שלקו בהם, אשר הביאום עד שערי מוות, ועד בכלל, קשורים באופנים שונים לעישון.
מכלל אותן עשרת אלפי נפשות, המתות מחמת העישון במיתה משונה, ל"ע, נמנים גם המתים מחולי סרטן הריאות. ולפי הנתונים הסטטיסטיים, הרי שכתשעים אחוז מחולי סרטן הריאות הינם מעשנים, לדוגמא: אותו חולה, הסובל ממחלה נוראה זו, מבקש בסבלו שיתנו לו מורפיום להקל מעליו את הכאבים. ישנה אפשרות לתת לו את הסמים המשככים הללו עד כמות מסוימת, אך ישנו מצב שכבר אי אפשר לתת לו יותר, הוא קיבל כבר את המנה המקסימלית, ואם יתנו לו מנת מורפיום נוספת הוא עלול למות, ח"ו. מאידך - אם לא יתנו לו עוד מורפיום, הוא ימשיך לסבול יסורים נוראים, ירחם ד'. מה נוראה היא, איפוא, כל אותה פרשה של חלאים נזקים ומיתות, שמביא האדם על עצמו באופן ישיר או עקיף ע"י עישון הסיגריות.
רבים שואלים מדוע מעשן שומר תורה ומצוות שנמנע מעישון בשבת אינו חדל מלעשן בימות החול לאור גודל נזקי העישון. התשובה לכך היא: אם היה ברור למעשן בידיעה ברורה שהעישון בימות החול ג"כ אסור הרי שללא ספק הוא היה נמנע מלעשן. השתדלנו בחיבור זה להשיג מטרה זו.
ציבור שומרי התורה והמצוות אינו מודע לנזקי העישון כפי שמודע להם הציבור האחר, משום שאופני פרסום המידע לכלל הציבור נעשה תוך שימוש באלמנטים לא רצויים כנלווים להגשת המידע, ורוב המידע מועבר דרך הטלביזיה והעתונות הכללית אשר הציבור החרדי מתנזר מהם, ובעקבות זאת חסר לו מידע רב, מה גם שנזקי העישון והמחלות הנגרמות כתוצאה ממנו, אינם כמו תאונות הדרכים רח"ל, שלגביהם יכול כל אחד לראות בבירור את הסיבה והתוצאה, לעומת זאת רוב נזקי העישון מתחילים להופיע ברובם מגיל ארבעים והלאה, והם מהווים גורם מוסיף במידה רבה או פחותה למחלות פנימיות בגוף האדם אשר מתפתחות לאורך זמן. מה עוד שלעיתים מחלות אלו מתרחשות גם אצל אלו שאינם מעשנים. ואכן עד שנת תש"כ (1960) עולם הרפואה לא היה ער דיו לדעת עד כמה העישון מזיק וגורם למחלות בהתהוותם או בהחמרתם. (לעומת יצרניות הסיגריות שידעו לפני כן, והעלימו מהציבור את המידע שהיה ברשותם).
לדוגמא העובדה כי מחלת הסוכרת מחמירה אצל מעשנים, הינה דבר שלא כל אחד יכול להבחינו בעליל ולהצביע בבירור על סיבה ותוצאה, שהרי דבר זה מתגלה רק ע"י מחקרים. דוגמא נוספת היא טרשת עורקים. זוהי מחלה שנמצאת אצל כלל האוכלוסיה, ולעישון יש השפעה שלילית עליה, [כמו שיתבאר בפרק ב' שעל נזקי העישון] את אותו חלק אין אפשרות לראות אלא במחקרים רפואיים. זוהי סיבה נוספת לקושי ההסברתי על נזקי העישון, האדם רוצה לראות את הנזק במו עיניו.
ושוב הראוני את מה שכתב החפץ חיים בספר תורת הבית (פרק ח') לענין האמונה במשפטי ד' ואלו דבריו: "...לפי שטבע האדם להיות מתפעל רק ממה שהוא רואה עכשיו בעיניו. וענין זה הלא הוא רק בדבר העתיד. והיצה"ר מסיתו שעוד יחיה שנין אלפין, לפיכך אינו מזדעזע מענין העונש שיהיה לבסוף. אבל כבר אמרו חז"ל באבות: איזהו חכם? הרואה את הנולד! רצה לומר שמצייר בנפשו ענייני העתיד כאילו הוא רואה אותם עכשיו בפועל ממש".
בכדי לתת לקורא את הכלים להתגבר על קושי זה, הקדשנו פרק נרחב ביותר לנזקי העישון, במיוחד הבאנו בו את עדויותיהם של שני מומחים גדולים פרופסור א. קפלינסקי ופרופסור י. אמיתי, שבעדותם לבית המשפט הבהירו באר היטב את הקשר בין העישון ונזקי העישון, וכיצד העישון מהוה גורם תחלואה כה גדול. זאת כעדות בתביעה של "מכבי שרותי בריאות" כנגד יצרניות הסיגריות.
נזקי העישון שהובאו הינם כטיפה מן הים מן החומר והידע הרפואי העצום שהצטבר בנושא זה, ודי בחלק מזערי זה כדי לשמש בסיס הלכתי להורות על מניעת העישון ע"פ דעת תוה"ק.
ובאשר לצעירים, הנתונים על נזקי העישון אינם נקלטים בשכלם ובלבבם של הצעירים המתחילים לעשן, וגם אם יקראו במו עיניהם את הנתונים המרים הללו, אין הדברים נקלטים בלבם, מכיון שמרבית נזקי העישון מתחילים להופיע מגיל ארבעים ולמעלה, ואילו התחלת העישון היא בסביבות גיל 16-18 ובחור צעיר לא יכול לקלוט איך הוא ייראה בגיל חמישים, וממילא אין העובדות הללו משפיעות על רצונותיו והרגליו. וכדרך שילד קטן, אינו מבין כאשר הגדול אומר לו "בשבוע הבא אתן לך משהו טוב", כי הבנת ה"זמן" ממנו והלאה. הוא אינו קולט מאי משמע "שבוע הבא", וכבר עכשיו הוא מושיט את ידו לקבל את שהובטח לו. כך גם הצעירים, אינם יכולים לקלוט כאשר הנך אומר להם שהם עלולים לסבול בעוד כך וכך עשרות שנים כתוצאה מן העישון. שכלם מפותח עתה במידה ובגבול, ואת אשר יכול להיות שיארע להם, ח"ו, בעוד שלושים שנה ויותר, אינם יכולים לקלוט ולצייר בשכלם כעת.
אבל דבר אחד כן יכול לעצור את העישון גם אצל הצעירים – "איסור!!" וזוהי מטרתנו הראשית בחיבור זה, להבהיר את ציווי התורה על האדם לשמור את בריאותו ושלימות גופו, ואת האיסור להכניס עצמו בסכנה, ומכיון שנתברר למעלה מכל ספק שעישון הסגריות הוא מזיק ממש ומהווה סכנה ודאית לבריאות האדם, נמצא שיש איסור לעשן.
זאת עלינו לשנן: למרות שהנזק עלול לבא רק לאחר זמן, המעשן עובר כבר כרגע על איסור!
ובל ידמה המעשן בדעתו כי בכונתו לעשן רק מעט, זעיר שם זעיר שם, ולא להתרגל בזה, כי כידוע ובפרט בזה, בטבע הדברים הוא נגרר להרגל שלא יהי' יכול להינתק ממנו, וא"כ איפוא כבר בשעת שאיפת הסיגריה הראשונה הוא נדון על שם סופו שיהיה מכור למשחית הרע הלזה והוא מכניס עצמו בזדון למערכת מורכבת של סכנת נפשות, היפך רצון השי"ת שצונו "וחי בהם". וכן מאשרים רבים מן המעשנים כי נכנסו להרגל זה מאותה סיגריה ראשונה שלקחו כאילו חד פעמית לרגל סיבה כל שהיא. אליך המתבגר הצעיר נפנה ונאמר: "אל תכניס את עצמך למלכודת העישון. אל תגיד: 'אני לא אתמכר! אוכל להפסיק לעשן מתי שארצה'. הפתרון פשוט יותר: אל תתחיל לעשן! ... ותהנה מחיים ארוכים, איכותיים ובריאים.
למרות הקושי העצום המאפיין כל הינתקות מהרגל ארוך, ובפרט מעישון שהנאתו גובלת בהתמכרות, ניתן להתגבר בכח הרצון על ההרגל הרע הלזה. במאמרים שלפנינו יתבאר בארוכה עד כמה מנוגד העישון לדעת תורתנו הק' והליכותיה ולרצון היוצר ית', ועי"כ יבין המעשן שמחובתו להשתדל בכל דרך אפשרית עד לגמילתו המוחלטת בעה"י.
תקוותי, כי הדברים אשר נאמרו בזה ואשר יבוארו עוד להלן, יעוררו לב המוני בית ישראל לחוס על נפשם היקרה, מתנת שמים, ולא יתנו יד למשחית, לבוא אל בתיהם לנגוף.
תפילתי, שד' יהיה בעזרנו ונזכה לקדש שם שמים, בהנהגתנו הטובה על פי התורה אשר ציוותה לנו לשמור על בריאותנו, ולא יישמע שוד ושבר בגבולנו - בכלל, ולא מנזקי העישון - בפרט.
ויהי רצון שיקוים בנו מקרא שכתוב: "כל המחלה אשר שמתי וגו' לא אשים עליך, כי אני ד' רופאך".
לא הבאנו כאן הצעות לגמילה, משום שישנם סוגים ואופנים רבים של אמצעי גמילה, ויש מי שמושפעים מאמצעי זה, ויש שיושפעו מאמצעי אחר. עיקר כוונתנו כאן היא להראות את גודל החומרה של מעשה העישון מעצם היותו מסוכן ומזיק מאין כמוהו לגוף האדם ולנשמתו וגם להראות את תוקף דברי חז"ל על החובה להישמר ממנו על פי דעת תורתנו הקדושה, וממילא כאשר ישמעו הדברים הגמילה תהיה הרבה יותר קלה, שהרי הצלחת הגמילה תלויה בעיקר בכוח הרצון, ולאור חומרת הדברים, כל מי שיכול להיגמל, חייב להיגמל, ובודאי שלא יתווספו מעשנים חדשים.