פרק א - הנהגות הבריאות על פי התורה
א. חובת שמירת הבריאות
חובתו של האדם בעולם כידוע - היא תיקון נפשו על ידי עסק התורה והמצוות ומיעוט ההתעסקות בחומר ובגשמיות. אמנם רואים בדברי חכמינו זכרונם לברכה גם את גודל החיוב והמצוה לעסוק בעניני בריאות הגוף.
כך אנו רואים בגמרא במסכת שבת (דף פב.) ששאל רב הונא את רבה בנו, מדוע אינו הולך לשיעוריו של רב חסדא "ששמועותיו מחודדות"? השיב רבה ואמר: לשם מה אלך אל רב חסדא? הלא כאשר אני הולך אצלו, הוא מדבר אתי במילי דעלמא - עניינים של בריאות הגוף! ענה רב הונא לבנו בתמיהה: הוא עוסק בחיי הבריות, ואתה קורא לכך ענייני העולם?! כל שכן שעליך ללכת ללמוד אצלו!
הרי לנו, כי לא זו בלבד שאין העסוק והלימוד בעניני בריאות הגוף נקראים "מילי דעלמא", אלא אף יש עדיפות למי שמתבל את שיעורי תורתו באלו הענינים, וכלשון רב הונא שאמר "כל שכן שעליך ללכת ללמוד אצלו!"
בואו ונתבונן בדבריו המאלפים של הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל על חובת האדם לשמור על בריאות ושלמות גופו. (חורב בפרקי החוקים, בפרק ז' איסור איבוד וסכנת עצמו, ומצות שמירת גופו):
"דע לך כי גם גופך, גם כוחותיך, גם זמנך הקצר במשך עת היותך במציאותך פה עלי אדמות, לא לך הם... הלא ניתנו לך רק להשתמש בהם בתור כלי יוצר ואמצעי, למלאת בהם את חובותיך, לכן עליך החובה, להשתמש בגופך כמו עם שאר המתנות, אשר חוננת במו, רק לפי רצון השם וסדר השם, אבל להרוס, לבטל ולכלות את הכלי יוצר... חלילה, חלילה לך מעשות כזאת - היה לא תהיה!... כי ידרוש השם ממך דין וחשבון נורא וחמור על היקר מכל יקר שלך... את דמך בנפשך ידרוש ממך השם!! עבד השם אתה, רוח האדם, הנך שלוח הלום, להתעטף פה בעפר הארץ ולמלאת בתבל הארצי את פקודת אלוקיך..., כל זאת פקודת השם ותעודה עבורך, ואתה האם מאן תמאן, למלאת באמונה את תפקידך... או מפני, כי החלשת את עצמך עד כי נרפה אתה למאד... גם המום הקטן שבקטנים אסור לך לשים בגופך.
חלילה לך על ידי קלות דעת, לרופף את מבנה גווייתך... חלילה לך על ידי מונעך ממך את הדברים הנחוצים והמותרים לך להחליש את עצמך... אל תרופף את כוחותיך, על ידי כלכלת חייך בבלי סדרים, אל תמעיט ואל תבלה את בריאותך ואל תקצר את שנות חייך, והנך מקבל עליך אחריות קשה בעד שידוד הכוח לפני השם. כל רפיון והשחתה הקל שבקלים בצידיה, היא 'רציחה חלקית'. לכן, עליך החובה והמצוה ככל האפשר, להיות נזהר בכל אלה ולמנוע עצמך מדבר אשר יוכל לסכן את בריאותך... אל תנסה את השם ואל תסמוך עצמך על הנס של ההשגחה, יען ההשגחה איננה מגן ומחסה, בעד זדון לבב, קלות הדעת וחרוף נפש... חמירא סכנתא מאיסורא.
לכן שמור נפשך מאד ושים לבך לכלכל כהוגן את גופך, למען יישאר לך תמיד כלי מחזיק ברכה לשרתך בהיותו בריא וחזק לפעולת חייך, חדל לך מכל דבר אשר יוכל להזיק לגופך ולהרוס את בריאותו, אף קח לך והשתמש בסדר חייך עם הדברים שהמה יוסיפו לתת לגוף כח, בריאות אומץ וחיל." עד כאן לשונו.
וראה בקובץ אגרות חזון איש חלק א' שכתב "וכשאני לעצמי, הנני חושב את ההשתדלות הטבעיות במה שנוגע לבריאות, למצוה וחובה, וכאחת החובות להשלמת צורת האדם, אשר הטביע היוצר ברוך הוא במטבע עולמו..." (אגרת קל"ו). ועוד כתב "הדקדוק על אמצעי הבריאות היא עבודה אהובה לפניו ית'" (אגרת קל"ז).
ואלו דברי רבנו משה חיים לוצאטו זצ"ל בספרו 'מסילת ישרים' (פרק י"א) על אדם המקל ראש בבריאותו: "לא יהא נחשב אלא לשוטה גמור".
וראה מה שכתב בספר 'באר הגולה', בסוף הסימן האחרון של שולחן ערוך חושן משפט, על דברי השולחן ערוך שכל המסכן את עצמו מכין אותו מכת מרדות, וז"ל:
"והמסכן את עצמו כאילו מואס ברצון בוראו ואינו רוצה לא בעבודתו ולא במתן שכרו, ואין לך זלזול אפקירותא יותר מזה. ולשומעים יונעם".
ב. שמירת בריאות הגוף - מצות עשה מן התורה
הבה נתבונן עתה בדברי הרמב"ם, ונראה מדבריו שדעתו ששמירת הגוף ובריאותו היא קיום מצות עשה של "והלכת בדרכיו" (מצוה ח).
הנה הרמב"ם, התחיל את ספרו הגדול, הוא ה"יד החזקה" בהלכות יסודי התורה, אשר המה הלכות האמונה במציאות השם יתברך. לאחר שביאר את הלכות יסודות התורה והאמונה בהשי"ת, החל הרמב"ם לבאר את הלכות דעות. למצוה הראשונה בהלכות דעות שהיא ללכת בדרכי השם - כנאמר "והלכת בדרכיו" - מקדיש הרמב"ם את חמשת הפרקים הראשונים. בשלשה מהם הוא מבאר איך לקיים את האופן הראשון של המצות עשה "והלכת בדרכיו", באופני ההרחקה ממדותיו הרעות של האדם שהן: הכעס, הגאוה, הקנאה, התאוה והכבוד, ולעומתם את ההליכה בדרכיו - במדות הטובות של הבורא ית': חנון, רחום וקדוש, וכן שהאדם חייב לעשות כל מעשיו לשם שמים. מסיים הרמב"ם חלק זה של "והלכת בדרכיו" ואומר: "והוא שאמר שלמה בחכמתו, בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך".
מכאן עובר הרמב"ם לבאר את האופן השני שבו תתקיים המצות עשה של "והלכת בדרכיו", וכך הוא מתחיל את הפרק הרביעי: "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדים את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים".
דבריו אלו גם מסבירים מדוע הלכות שמירת הגוף ובריאותו, באו לפני הלכות תלמוד תורה ושאר כל התרי"ג מצוות.
בהמשך מבאר הרמב"ם באריכות רבה לכלל העם, לחכם ולתלמיד חכם, את הלכות הנהגת שמירת הבריאות לפרטי פרטים, כיצד לאכול ומה לאכול, כיצד ומתי לשכב, מתי להתעמל ומתי להתפנות. אף אלו הלכות ב"משנה תורה" וראוי לפלפל בהם ולרדת לעומקם כמו בשאר ההלכות ולקיימם.
הלכות אלו פירט הרמב"ם לכלל העם. ומשסיים פרק זה, הרחיב בפרק הבא לבאר במיוחד את חובת החכם להיות ניכר ומובדל משאר העם, כשהוא מדגיש את חובתו להיבדל גם במעשיו, במאכלו ובמשקהו, וכלשונו שם בהלכה א': "כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו והוא מובדל בהן משאר העם, כך צריך שיהיה ניכר במעשיו במאכלו ובמשקהו... במלבושו... ויהיו כל המעשים האלו נאים ומתוקנים ביותר".
"כיצד? תלמיד חכם לא יהיה גרגרן, אלא אוכל מאכל הראוי להברות גופו, ולא יאכל ממנו אכילה גסה, ולא יהיה רודף למלאות בטנו, כאלו שמתמלאים ממאכל ומשתה עד שתיפח כריסם... אבל החכם אינו אוכל אלא תבשיל אחד או שנים ואוכל ממנו כדי חייו ודיו, הוא שאמר שלמה, "צדיק אוכל לשובע נפשו". ובהמשך: "מלבוש תלמיד חכם נאה ונקי, ואסור לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית".
ומסיים הרמב"ם פרק ה' ואומר: "כללו של דבר... ואדם שעושה כל המעשים האלו וכיוצא בהן, עליו הכתוב אומר "ויאמר לי עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר".
דעת הטור כמו כן, ששמירת הבריאות היא מצוה, שכך כתב בהלכותיו בחלק אורח חיים סימן קנ"ה וז"ל; "מצוה להנהיג עצמו במידה טובה והנהגה טובה לשמור בריאותו כדי שיהא בריא וחזק לעבודת הבורא יתעלה". ובספר 'משנה ברורה', (בסימן קנ"ה) הביא החפץ חיים את דברי הטור להלכה.
כתב הרמ"א סימן קס"ז (בשם בית יוסף בשם שבלי הלקט) "כי השלחן דומה למזבח והאכילה כקרבן" וביאר במשנה ברורה: והאכילה שאדם אוכל לחזק כוחותיו ועל ידי זה יהיה בריא וחזק לעבודת השם.
על הפסוק "ערב וידעתם" (שמות ט"ז ו') כתב הספורנו וזה לשונו: "בענין שתדעו שהאל יתברך הוציא אתכם לגמרי מארץ מצרים, כי יוציאכם גם ממנהגיה, שהייתם יושבים שם על סיר הבשר, בלתי זמן סעודה קבועה כבהמות, כאמרם ז"ל (יומא ע"ה ע"ב) בתחילה היו ישראל כתרנגולים המנקרים באשפה, עד שבא משה רבינו וקבע להם זמן סעודה".
ג. החפץ חיים מעורר על חובת שמירת הבריאות
הרב הגאון רבי פתחיה מנקין זצ"ל, מתלמידי הישיבה דראדין, כתב את הדברים דלהלן למערכת הירחון "שערי ציון" בירושלים, כשהוציאו לאור חוברת על החפץ חיים בשם "ארחות צדיק", ככלות שנה לסילוקו:
"אהבתו של החפץ חיים את לומדי התורה היתה אהבת אב לבנים. הוא לא הסתפק בכך שקיבץ אליו בני תורה למקום תורה אחד, ולא אמר די בדאגתו למצבם הרוחני, אלא דאג גם למצבם החומרי בחיבה יתירה.
זכורני, כשלמדתי בראדין בראשית הקיץ של שנת תרס"ג, ומרן החפץ חיים זצ"ל בא כדרכו בקודש בכל יום שני וחמישי, לעזרת נשים - מקום לימוד המוסר לפני תפילת מעריב - לעורר את בני הישיבה בדברי מוסרו, ומה נשתוממתי לשמוע מפה קדשו את ה'מוסר' הבלתי רגיל דלהלן, וכה אמר:
"אל תרבו ללמוד הרבה יותר מדאי. האדם צריך לשמור את גופו שלא יחלש ולא יחלה, לכן צריך לנוח ולהנפש ולשאוף רוח צח. צריך לטייל לפנות ערב או לשבת בחדר ולנוח, וכשאפשר יש לרחוץ בנהר כדי לחזק את הגוף! כי ההתמדה היתירה הרי היא עצת היצר, לעמול יותר מדאי, כדי שהגוף יחלש, ויוכרח בהמשך הזמן לבטל לגמרי מתלמוד תורה, ואז יצא שכרו בהפסדו.
ומבשרי אחזה - המשיך החפץ חיים לומר לנו - בימי נעורי הרביתי ללמוד יותר מכוחי ונחלשו עיני, עד שצוו עלי הרופאים שלא לעיין בשום ספר שנתיים. נו, האין ההתמדה היתירה עצת היצר הרע? שאל החפץ חיים, והוסיף - ואם יחלה האדם חס וחלילה עקב אי שמירת בריאותו כתוצאה מהתמדתו היתירה, הרי חס וחלילה יקצר את ימי חייו של שבעים שנה, ואם כן הרי הוא עתיד ליתן את הדין!" כה המשיך החפץ חיים לדבר לפנינו בסגנון זה עוד עשרים דקות בערך, ונושא זה בלבד היה כל 'מוסרו' באותו ערב.
"כמו כן היה רבנו שומר את צעדי בני הישיבה שלא ילמדו כשכבר הגיעה שעת השינה, ולא אחת קרה שהגיע בכבודו ובעצמו להיכל הישיבה בשעת לילה מאוחרת, ובדברי נחת מתוך קפידה היה מצוה על בני הישיבה שיפסיקו כעת מלימודם וילכו לישון, ולפעמים היה עולה בעצמו על הספסל ומכבה את מנורות בית מדרשו". (מתוך הספר "מאיר עיני ישראל" כרך ב' עמוד 168-9).
ובספר תולדות החפץ חיים כתוב:
החדרים גדולים אוריריים... מאכליו היו על פי קפידה לבריאות. מלבושיו ומנעליו על פי קפידה בחשבון. וקפידה מיוחדת היתה לו במצות: "ונשמרתם לנפשותיכם". בין לעצמו, בין לבני ביתו ובין לתלמידיו, הוא היה מסביר: במצוות שמירת הבריאות תלויה כל התורה כולה. ולא פעם סגר בידיו את הגמרא של המתמיד ביותר באומרו, גם זו עצת היצר הרע: "יחלשו המתמידים, הודות להתמדתם הנפרזה, בבריאות גופם ויבטלו אחר כך ממילא, בהכרח החולשה, מלימוד התורה".
ד. ובחרת בחיים
כתוב בפרשת נצבים (ל' י"ט) "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים". והאריך לבאר בזה הגה"צ מרן רבי איצלה בלזר זיע"א בקונטרס "שערי אור" סימן ג' שבתחילת הספר "אור ישראל", איך תעלה על דעתך שבן אדם לא יבחר בחיים? מי לא רוצה לחיות? עיין שם בדבריו.
ברצוני להציע תירוץ בדרך דרוש ורמז, על פי דברי הרבינו יונה בספרו שערי תשובה שער ג' אות ט"ו, על הפסוק: "וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" (ישעיה כ"ט י"ג), וכך הוא מסביר שם, שאנשים שאינם עורכים מחשבות להתבונן ביראת השם, ה"יראת שמים" שיש להם נקראת מצות אנשים מלומדה. כך היה אפשר לומר גם כאן שהכונה שלאדם צריך שיהיה לו רצון לחיות! צריך שתהיה לו בחירה בחיים "ובחרת בחיים". לא לחיות 'מלומדה'. לא לחיות בגלל שכולם חיים. לא לחיות בגלל ההרגל, אלא צריך רצון לחיות!
איך אנחנו יודעים אם בן אדם חי עם רצון או בלי? ככל שאדם מקדיש ומשקיע יותר מאמצים להשיג דבר מה, הרי זה מוכיח את גודל רצונו לדבר. קשה לבן אדם לקום בבוקר, אולם אם יש לו איזו שהיא סיבה שהוא חפץ בה, אזי הוא יקום. מדוע? כי יש לו רצון חזק. אחד הדברים החשובים של "ובחרת בחיים", הוא שהאדם צריך שיהיה לו רצון לחיות! ולא בגלל שכולם חיים גם הוא חי, כולם מתבגרים גם הוא מתבגר, אלא צריך לבחור בחיים. ובמה בא לידי ביטוי הרצון לחיות? אם הינך חפץ לדעת כמה רצון יש לך לחיות?, עליך לבדוק כמה הינך מוכן להשקיע בשביל הרצון הזה. לכן, ככל שהאדם משקיע יותר בשביל החיים, הדבר מוכיח את גודל הרצון שיש לו לחיים.
מעשה רב מהנהגות שמירת הבריאות שראיתי אצל מו"ר מרן הגרא"מ שך זצוקללה"ה
מחשב את צעדיו
סיפר לי תלמידו הקרוב אליו, הגאון רבי ב.ר. שליט"א.
היה זה בחודש אייר, יום אחד מרן הרב שך זצוקלה"ה, הגיע לירושלים. כנראה שבא למרן הגרי"ז זצוקללה"ה. השעה היתה שעת דמדומי ערב. קיבלתי את פניו בירושלים. בדרך למחוז חפצו, מרן נכנס אתי לחצר אחד הבתים, ובחדר המדרגות פשט את ה'חלוקא דרבנן', הוציא מתיקו סוודר ולבשו, והסביר לי כך: אני בא כעת מבני ברק שם כבר חם בימים אלו. אולם כאן בירושלים, בשעות הערב מזג האויר מתקרר, יש בזה שינוי גדול לעומת בני ברק, לכן הבאתי עמי סוודר ללובשו בירושלים.
אם אני יכול להתבטא, הרי שמרן הרב שך זכרונו לברכה, אצלו ראיתי זאת. אינני יודע אם אחרים ראו, אבל אני ראיתי שהיה לו רצון לחיים. הוא ידע את ערך החיים. הוא דיבר על כך רבות. הרצון לחיים היה חזק מאוד אצלו, עד שרצון זה התגבר על כל הרצונות האחרים, ומשום כך כל דבר שהוא שמע והבין שיכול לתת לו חיים הוא התנהג לפיו בין אם היה זה דבר שגרתי או בלתי שגרתי, מצוי או לא מצוי, ואף אם היו לו הרגלים אחרים לפני כן, לא התחשב בהם, ושינה את הרגליו, אחר ששמע ידיעה חדשה הקשורה לשמירת הבריאות. זאת מכיון שהיה לו רצון לחיים! החיים לא היו מכוח ההרגל, "מלומדה" אלא החיים היו בגלל הרצון לחיות, מפני שהכיר את ערך החיים, וידע שכדאי להשקיע כל מה שאפשר בשביל החיים.
ה. התיחסות ההלכה לדעת הרופא
כל בר דעת יודע לשמור את נפשו מדברים בהם הסכנה גלויה וברורה, אך פעמים, אין הסכנה ניכרת וידועה. המומחים הבקיאים בענייני בריאות גופו של האדם הם הרופאים. אלה מוכשרים לאבחן את הסכנות, המחלות והפגעים, ולהציע דרכי טיפול כיצד להלחם בהם. לרופא יש מעמד חשוב בעיני ההלכה, והדין נקבע על פי אומדן דעתו של הרופא הבקיא.
כך שנינו במשנה בעניין אכילה ביום כיפור (יומא דף פב, א): "חולה - מאכילין אותו על פי בקיאין", ובהמשך אומרת הגמרא (יומא דף פג, א): "רופא אומר צריך וחולה אומר אינו צריך - שומעין לרופא". וכך נפסק להלכה (שולחן ערוך אורח חיים סימן תרי"ח סעיף א): "חולה שצריך לאכול, אם יש שם רופא בקי אפילו הוא עובד כוכבים שאומר: אם לא יאכילו אותו אפשר שיכבד עליו החולי ויסתכן, מאכילין אותו על פיו, ואין צריך לומר שמא ימות. אפילו אם החולה אומר: איני צריך, שומעים לרופא". ובמשנה ברורה שם, כתב בשם הפוסקים: אם החולה רוצה להחמיר, אחר שצריך לכך, עליו נאמר "אך את דמכם לנפשותכם אדרוש".
הגע בעצמך, באיסור החמור של אכילה ביום כיפור שיש בו איסור 'כרת', יחייב הרב את החולה לאכול על פי חוות דעתו של הרופא, אף אם החולה רוצה לצום. ראה עד היכן נקבעת ההלכה על פי דעתו של הרופא.
זאת ועוד, אף בעניין חילול שבת החמור יותר שיש בו עונש 'מיתה בבית דין', גם כאן מוכר בבירור מעמדו של הרופא וכפי שנפסק להלכה (שולחן ערוך אורח חיים סימן שכ"ח סעיף י): "כל חולי שהרופאים אומרים שהוא סכנה, אף על פי שהוא על הבשר מבחוץ, מחללין עליו את השבת". אותה שבת קודש שהמחלל אותה במזיד הרי הוא כעובד עבודה זרה, וחייב מיתה בבית דין, אותה שבת שבמשך דורות מסרו יהודים את נפשם על שמירתה, שבת זו מתחללת על פי דעתו של הרופא בכדי לשמור על חיי האדם ואפילו על ספק פיקוח נפש.
מעשה רב מהנהגות שמירת הבריאות שראיתי אצל מו"ר מרן הגרא"מ שך זצוקללה"ה
יחסו לרופאיו
היה מזרז כבר מראש חודש אדר שיכינו משלוח מנות גדול מאוד ומכובד עבור כל אחד ואחד מהרופאים שטפלו בו ומצרף להם ברכה בכתב ידו שזה לכבוד שמחת פורים.
רופאו האישי פרופ' צבי בנק ז"ל היה מבקרו בדרך כלל לאחר סיום עבודתו בתל השומר. לפעמים היה זה לפני זמן תפלת מנחה, וזה היה הזמן שהיה מדבר עם התלמידים באולם הישיבה בזמן ה'סדר', ואולם כאשר אמרו לו שפרופ' בנק מחכה לו בביתו, מיד היה מזדרז ובא אליו, גם אם לא קבע איתו פגישה, וגם אם חש בטוב באותו זמן, וזאת אף שלא היה בטוח שיהיה לו כח לחזור לעלות לישיבה לתפילת מנחה. רואים עד כמה התייחס מורינו זצ"ל בכבוד ובחשיבות לרופאיו.
כל ידיעותיה של הרפואה, מאז ועד עתה נקראים בפי חכמינו 'אומדנא'. הידיעה הרפואית על התפתחותה העתידית של תופעה מסוימת, איננה ידיעה ברורה, אלא נסיון העבר, וחקירה של מקרים דומים שארעו. נסיון זה טומן בחובו השלכות לגבי ידיעת העתיד. ובהלכות פיקוח נפש, אין הרב הפוסק צריך ללמוד רפואה, אלא אנו סומכים על 'אומדנת הרופאים', הן לגבי חילול שבת והן לענין אכילה ביום הכיפורים.
והנה במבוא כתבתי, שהרופא הסטנדרטי כיום איננו עוסק ברפואה מונעת, ולכאורה הדבר סותר את אשר כתוב בפרק זה, שהרפואה היא הקובעת, אולם האמת שאין כאן סתירה וזאת משום שלגבי אורח החיים המודרני בכלל, ותזונה בלתי נכונה בפרט, מאוחדים כל מומחי הרפואה וחוקרי תולדות המחלות המודרניות מהעולם כולו בדעה אחת, שהם הגורמים הראשיים להדרדרות הבריאות העולמית, ואף למחלות חריפות, החל ממחלת לב, הנחשבת כקטלן מספר אחד היום בעולם, וכלה במחלות סרטן ואחרות. הסיבה שרופא קופת החולים אותו אתה פוגש, איננו עוסק בזה, קשורה לעובדה (שהוזכרה במבוא) שרופא סטנדרטי איננו לומד כמעט מאומה על נושא המזון והשלכותיו על הבריאות, וגם לעובדת היותנו מבוטחים ברפואה ציבורית ולא ברפואה אישית (פרטית), ועל כך בקטעים הבאים.
ו. 'רפואה ציבורית' ו'רפואה אישית'
נקטתי בכותרת לשון 'רפואה אישית'" להבדיל מ'רפואה פרטית', זאת כדי שלא תחשוב שאני מפנה אותך בדווקא ל'רפואה פרטית' יקרה, בפרט בזמנים אלו, שהפרוטה איננה מצויה. ברצוני רק להצביע על הכיוון של שתי השיטות - הציבורית והאישית וההבדל שביניהן. אם תבין אותן ותפנים את ההבדל שביניהן, תשכיל להשתמש בעקרונות של 'רפואה אישית', גם בהיותך קשור לרפואה הציבורית. תוכל למשל לפנות אל רופא המשפחה שלך ולבקש/לדרוש ממנו בדיקות מעקב תקופתיות, בכדי ללמוד על המגמה של בריאותך, האם היא מתמידה או נחלשת.
עליך לבקש מהרופא שיצביע לך בתוצאות הבדיקות על הדברים המשמעותיים עבורך. כמו כן תוכל לדרוש במקביל, שיפנה אותך לדיאטן/נית של הקופה. כל זה יכול להעשות גם במסגרת רפואה ציבורית.
הבא ונראה כיצד פועלת הרפואה הציבורית.
העקרון עליו מושתתת הרפואה הציבורית הוא: השימוש בתרופות כאמצעי ריפוי ולא ברפואה מונעת. אמנם קרוב לודאי, כי בסופו של דבר עלות שימור הבריאות זולה לאין ערוך מאשר הריפוי לאחר מעשה, בעת מחלה, אך זוהי השקעה שאת מחירה משלמים היום ואילו את פירותיה רואים רק בעוד הרבה שנים, ולמערכות הבריאות שבקושי מחזיקות את עצמן מבחינה כלכלית אין את הכסף להשקעות לטווח ארוך. רופא שירצה לרפא כל חולה באמצעות רפואה מונעת, המערכת תפלוט אותו החוצה והוא ישאר ללא פרנסה. כידוע לכל, הרופא שהינך פוגש הינו נציג הרפואה הציבורית, ועליו לתת דו"ח לשולחיו, תוך שהוא מקבל הנחיות על מגבלות של זמן (כך וכך חולים עליו להספיק לקבל תוך זמן מוגבל) וכסף (כך וכך העלות של כל תרופה/בדיקה וכדומה).
זאת ועוד, לרפואה הציבורית ישנן עקרונות המתאימים לכלל החולים, ואינם לוקחים בהכרח בחשבון את טובתך האישית. לכן על כל אחד לשמור על בריאותו, ולא לסמוך בעינים עיורות על הרופא והרפואה הציבורית.
להמחשת הדברים, אצטט מאמר רפואי של ד"ר שלמה וינקלר שהופיע בכתב העת הישראלי לרפואת המשפחה (גליון 79, כרך 11, ינואר 2001).
נושא המאמר: "דיאטה בריאה, נתרן (מלח) ויתר לחץ דם".
רקע: קשרי הגומלין בין יתר לחץ דם ותזונה, הם בעלי חשיבות רבה לבריאות הציבור.
מטרת החוקרים היתה לבדוק האם לדיאטה דלת נתרן ולדיאטה מסוג מסוים, ישנה השפעה על לחץ הדם.
לסיכום, תוצאות המחקר הראו על ירידה של 7.1 מ"מ כספית בנבדקים בריאים ולירידה של 11.5 מ"מ כספית במטופלים הלוקים ביתר לחץ דם.
בעקבות מחקר זה, מציג ד"ר וינקלר נושא לדיון, וכך הוא כותב: "בקריאת העבודה עולה שוב הדילמה כרופא, מה עלי להעדיף? מתן תרופה או שינוי באורח החיים? החוקרים הצליחו להראות שניתן להגיע לירידה משמעותית בלחץ הדם בהתערבות לא תרופתית, אולם אנו יודעים עד כמה קשה להביא לשינוי באורחות החיים של המטופלים שלנו. החוקרים מציעים לעומת זאת כיוון מעניין להתערבות והוא שינוי תכולת הנתרן (המלח) במזון הקנוי, כדרך השפעה כופה ומוסווית על היצרנים".
כלומר, יש כאן נסיון להתמודד עם בעיה רפואית שיש לה השפעות משמעותיות על בריאות כלל הציבור - בגישה כללית, שאיננה בהכרח מיטבית עבורך, במקרה למשל שאתה הינך מאלו שכן מסוגלים לשנות את אורחות חייהם. ישנן לכך דוגמאות נוספות, כגון תוספת פלואור למי השתיה ועוד.
אך עד אז מוטלת עלינו החובה - כרופאי משפחה - להזכיר לחולים את התרומה של דיאטה נכונה לאיזון לחץ הדם".
ז. רפואה אישית
מתוך הדברים דלעיל, יש להגיע למסקנה החשובה הבאה, שלעניות דעתי היא בלתי נמנעת.
כל אדם שבריאותו חשובה לו חייב לנהל בעצמו מעקב תקופתי על תיקו הרפואי האישי, ולא לסמוך בכך על אף רופא או קופת חולים, שיעשו כביכול את העבודה במקומו ובעבורו.
אמנם הנך בודאי חבר בקופת חולים, ויש לך 'רופא משפחה' כפי שזה נקרא. רופא זה אף מחזיק במחשב שברשותו את כרטיסך הפרטי ובו כל נתוניך הרפואיים שנחשפו, כולל טיפולים שעברת, תרופות שאתה נוטל וכו', ואולם גם אם לא תדפוק על דלתו במשך עשר שנים רצופות, הוא לא יתקשר אליך אפילו פעם אחת בכדי לבדוק מה קורה אתך! חשבת פעם על זה? 'הנחת העבודה' שלו הינה, שאם תהיה לך בעיה, אתה כבר תגיע אליו... בטווח של עשר שנים ברור שקורים שינויים אצל האדם, יתכן שבריאותו מתערערת בהתמדה, ובכל זאת, אין מי שישים לב לכך ויבדוק.
לכן אני ממליץ לך כאמור לנהל את תיקך. משמעות הדבר, לבקש מיוזמתך בדיקות תקופתיות; לשמור אצלך העתק של כל מסמך רפואי (הרבה מעבר לשמירת המסמכים הכספיים שלך); לדעת ולהכיר כל מסמך רפואי שנכתב עליך ומה משמעות הנאמר בו.
ככל שתדע יותר על עצמך, כך תוכל לקבל באותן דקות שהרופא נותן לך - תועלת יותר גדולה. ככל שתדע פחות, כן יקשה על הרופא להעביר לך את המידע שהוא יכול לתת לך והתוצאה תהיה שתוך דקות ספורות תצא עם מרשם בידך. אולי המרשם יועיל לך, אבל לבטח הוא לא יחכים אותך, ולא ימנע ממך את הביקור הבא אצל הרופא.
אינך חייב להיות רופא או סטודנט לרפואה לצורך זה. די בכך שתשאל את הרופא ותבקש שיסביר לך בסבלנות, את כל הידוע לו על מצבך [אם הנך נבוך מלעשות זאת, תוכל להשתמש במשפט הבא, שיש בו הומור דק, אבל הוא אמיתי ועמוק: "ד"ר, אבקש שתסביר לי יפה. אומרים עלי שאני מבין מהר כשמסבירים לי לאט..."].
על אותו משקל אציע לך גם לנהל תיק מעקב משפחתי. על המחלות הקיימות אצל הורים, סבים ואפילו אצל דודים, מעקב ושמירה על תזונה נכונה, יש בכוחם למנוע גם מאותן מחלות לעבור בירושה.
טבלת תורשה משפחתית
ח. כבדהו ושאלהו
לא אחת, חולה בא אל רופא המשפחה עם תוצאות של בדיקות דם וכד', שהרופא מגלה בהם מחלה חדשה, שלא היתה ידועה עד היום לחולה, ואולי היא באמת חדשה אצלו. הרופא יסתפק במשפט קצר בן מילים ספורות: אדוני, יש לך בעיה זו וזו (כאן הוא ינקוט בדרך כלל בשם לועזי בלתי קליט), עליך לקחת תרופה פלונית. הנה אני נותן לך מרשם לבית מרקחת. שלש פעמים ביום לפני הארוחה. בבקשה. הפציינט הבא...
לא מדובר בתאור דמיוני, אלה מעשים שבכל יום. (כמובן שבכל כלל ישנם יוצאים מן הכלל ותבוא עליהם הברכה) הרופא לא מספר לו על הגורמים שבעטיים הוא הגיע למחלה זו, ומה עליו לעשות כדי שהיא לא תחריף בעתיד, ומה הן שיטות הטיפול הנוספות למחלה זו, אם ישנן, ומהו הסיכון והסיכוי בכל אחת מהשיטות, וכדומה. לכן, אל לך להיות סמוך ובטוח על הרופא, ואל לך ללכת אחריו כסומא בארובה. עליך לשאול ולברר כל דבר מבלי לחשוש לקוצר רוחו או גערותיו. עליך לזכור כי מדובר כאן בחיים שלך ולא בחיים שלו. יתכן ואף כדאי לך לחפש רופא אחר שיניח את דעתך.
בין טייס לרופא
מה בין טייס לרופא? מדוע בודקים וחוקרים על רופא, לפני שהולכים אליו, האם הוא מספיק מומחה, כמה ניסיון יש לו וכד', ואילו כאשר אדם נכנס למטוס, לא שמענו שיבקש מהטייס את תעודותיו, המלצות של חברים וכו', מה ההבדל?
ההבדל הוא פשוט מאד, הטייס טס אתך! אם הוא יעשה צעד שגוי, חייו בסכנה כמוך! לא מסתבר שהוא עולה לאויר מתוך חוסר ידע, עייפות, חוסר ריכוז וכד'. לעומתו הרופא לא נמצא אתך על שולחן הניתוחים. הוא חותך אותך, אבל הוא לא בסכנה, לכן יש לברר עליו היטב...
מקובל אצלנו לתת כבוד רב לרופא. אמנם הדבר חינוכי ואכן נכון לעשות כן, שכן רופא ראוי לכבוד ולהערכה על ידיעותיו ומאמציו. אך יש שנותנים כבוד יתר. אפשר להמליץ עליהם "כל יתר כחסר דמי"... אין צורך להתיחס לרופא בפחד השמור ל"מורא רבך", והעיקר - כפי שכתבתי בקטע הקודם - להרבות בשאלות, עד שתרגיש שהבנת.
לסיכום קטע זה אחזור עכשיו להגדרה "רפואה אישית" ואתן לה משמעות חדשה. לא מדובר בהכרח בהליכה לרופא פרטי. (אם לא תדרוש ותחקור אזי גם רופא פרטי יכול להתנהג כרופא ציבורי!). 'רפואה אישית' - כלומר - היה אתה בעצמך הרופא והמנהל של תיקך הרפואי. ברור שאין הכוונה לכך שתתחיל לקבל החלטות רפואיות שאינך מבין בהם, הרעיון הוא כדברי הלל במשנה באבות: "אם אין אני לי - מי לי". אם אתה לא תפקח על התיק שלך, אם אתה לא תבדוק אותו ותעקוב אחריו - מתוך ציות לרופאים כמובן - אין מי שיעשה זאת עבורך!
לפני כשלושים שנה כחבר ב'קופת חולים מכבי' השתדלתי למנוע את הפצת המכביתון (רבעון לעניני בריאות) בציבור החרדי (עקב כך שהיו בו פרסומות ונושאים שלא הוגשו בצניעות). לא היה לי קל להסביר להנהלת 'מכבי' מדוע מה ש"טוב" להם מזיק לנו, אבל לאט לאט הסכימו שלא לשלוח לציבור שגר באזורים חרדים את ה'מכביתון'. לאחר שקיימנו "סור מרע" התחלתי לחפש את ה"עשה טוב" ופניתי אליהם בטענה, מדוע יגרע חלקו של הציבור החרדי מלקבל מידע רפואי?! כך נולד ה'מכביתון' החרדי שכיום נשלח לכלל האוכלוסיה החרדית ברחבי הארץ. בעקבות מכבי, גם שאר הקופות החלו להוציא חוברות מידע בנושאים רפואיים מותאמות לציבור החרדי, הכוללות הדרכה למניעת מחלות ואת החידושים בתחום ריפוי מחלות. אך לצערי הציבור אינו מקדיש לכך את הזמן הראוי והחומר נופל "בין הכסאות", בין בעל הבית לבין עקרת הבית, וכאן אני בא להדגיש את חשיבותם של חוברות מידע אלו, שאם כל אחד יעיין בהם, יהיה ביכולתו להיות כמעט 'הרופא האישי' של עצמו.
הנה דוגמא חשובה, למעקב ול'רפואה אישית':
אחד המדדים החשובים והשכיחים ביותר לקבלת מידע על תפקוד הכליות הוא רמת ה'קריאטנין' (מדד תפקוד הכליות) בדם. הנורמה כיום היא בטווחים של בין 0.7 (הנמוך) לבין 1.4 (הגבוה). כל זמן שהאדם נמצא בין הטווחים הללו מצבו תקין. אולם כאשר הבדיקה מראה על יציאה מטווח הנורמה, אזי הרופא שולח לעשות בדיקות.
טווח הנורמה יכול להשתנות בין מעבדה אחת לשניה, מסיבות שונות, לכן חשוב לשים לב לנורמות במעבדה שבה אתה מבצע את הבדיקות שלך.
בשיטת 'הרפואה האישית' שאני מציע, האדם עורך לעצמו טבלה עם תוצאות של בדיקות המעבדה שלו לפי תאריכים ולפי סוג הבדיקה. יש להבהיר: על פי רוב מה שמתרחש בגוף האדם קורה בתהליך מתמשך ולא בפתאומיות למעט מקרים של 'תאונות'. ניקח למשל אדם שהבחין בעליה או בשינוי מחוץ לגבולות הנורמה בקריאטינין. אם היתה לו טבלה עם רישום תוצאות, הוא היה שם לב למשל לעליה מתונה מתמשכת לאורך זמן של רמת ה"קריאטנין" בדמו, הוא היה מבחין בכך עוד בטרם שתעבור את הגבול העליון של הנורמה, או אז הוא היה מתחיל לחקור, מה ניתן לעשות בכדי לעצור את התופעה, שמא אינו שותה מספיק, שמא הוא מרבה להשתמש במלח, או מרבה באכילת דברים מסויימים הגורמים לעומס על הכליות, או שמא הוא חי במתח, או שמא הוא סובל מלחץ דם גבוה וכו', כך הוא היה מגיע למסקנה שעליו לשנות את אורח חייו לאורח חיים יותר בריא, וכך היה מצליח להחזיר את מצב הכליות לקדמותן לפני שתפקודן יצא מגבולות הנורמה, שאז הן כבר פגועות במידה גדולה או קטנה.
אמר החכם: דברים לא קורים בן לילה, להרוס בריאות לוקח זמן רב אך בכדי לשקם אותה צריך זמן רב יותר, אם בכלל ניתן לשקם אותה.
ישנה חשיבות לבדיקת C R P כסמן לפתח מחלות שונות, ביניהם התקפי לב.
דוגמא נוספת היא שימת לב לרמה גבוהה של טריגליצרידים. או לעליה ברמת הכולסטרול, כאשר רמה גבוהה של שניהם מגבירה ביותר את הצטברות השומנים בדפנות כלי הדם ומחייבת טיפול מיידי.
דוגמא נוספת לחשיבות המעקב ושימת הלב לבדיקות היא שלפעמים השמנת יתר באה כתוצאה מהפרעה בתפקוד בלוטת התריס אשר בין היתר גם גורמת לאכילה מופרזת.
על התוצאות להיות בטווח הנורמות, ויש לעקוב אחרי שינויים, אם יש עליה או ירידה, ולהבין מה משמעותם של שינויים אלו.
אתן דוגמא נוספת למשמעות התוצאות, למשל כולסטרול יש "טוב" ויש "רע". הרע ככל שהוא גבוה יותר, זה לא טוב ואילו בכולסטרול הטוב, ככל שהוא גבוה יותר המצב טוב יותר. או למשל דבר שפחות ידוע הוא: רמת החומציות של השתן PH. ככל שהמספר נמוך יותר השתן חומצי יותר, וזה פחות טוב.
אלו דוגמאות אחדות מיני רבות לחשיבות הרבה שיש לטבלת המעקב האישית. ולהבנת תוצאותיה.
כיום ברוב קופות החולים ישנן עמדות אוטומטיות לשירות עצמי לקבלת תוצאות בדיקות מעבדה.
תוכל לקבל את התוצאות של כל הבדיקות שעשית לפי תאריכים וכן כל בדיקה לפי סוג הבדיקה. באמצעותן תוכל לעקוב אחרי מצבך הבריאותי כפי שכתבתי כאן. יש צורך לפנות למשרדי הקופה ולקבל סיסמא אישית לצורך כניסה למערכת.
אם המכשיר אינו מספק לך את שירותיו פנה למשרד הקופה על מנת שיעזרו לך. במערכת יש מידע רב לגביך, ועליך לדעת כיצד לקבל אותו ולהפיק ממנו את מירב התועלת, כרפואה מונעת.
רפואה מונעת מתחילה במעקב
טבלת מעקב בדיקת דם
החשיבות בבדיקות שיגרה
בן 49 אובחן באקראי כחולה סוכרת קשה
המחשה לחשיבות העצומה של בדיקות שיגרתיות: במרכז הרפואי של "לאומית שירותי בריאות" במעלה אדומים, אובחן מבוטח כלוקה בסוכרת ברמה קשה שהיתה מובילה לסכנת חיים.
המטופל בן 49 הגיע באקראי למרכז הרפואי של לאומית על מנת לרכוש תרופות עבור בתו.
רות לזר, האחות הותיקה של הקופה, הבחינה כי זה יותר משמונה שנים שהאיש "נעדר" מביקור במרפאה, והציעה לו לעבור בהזדמנות זו בדיקות שגרתיות. המבוטח סירב תחילה להיבדק, בטענה כי הוא בריא ואינו זקוק לבדיקות רפואיות, אך בעידודה של האחות נענה לבקשה.
כבר בבדיקות ראשוניות התגלה כי האיש סובל ממספר בעיות כמו לחץ דם גבוה, אולם האבחון המשמעותי ביותר היה של מחלת סוכרת קשה וחריפה שדורשת טיפול מיידי.
אלמלא האיבחון, היה מצבו מחמיר תוך מספר ימים והוא היה מגיע למצב של סכנה ממשית.
בעקבות הבדיקות הופנה המטופל לרופא סוכרת מומחה ולמעקב צמוד של הצוות.
האחות רות לזר מ"לאומית" מדגישה: "אנו עדים שוב ושוב לחשיבות הרבה של בדיקות שגרתיות במרכזים הרפואיים. המרפאות הם המפגש הראשוני של הצוות הרפואי עם התושבים וחשוב לתת לכך תשומת לב רבה בכדי למצוא גילויים מוקדמים של מחלות כאלו ואחרות ולהעניק להן טיפול מיידי.
זוהי דוגמא לכך שאחריות רפואית ובדיקות שגרתיות יכולות למנוע אסון!" (מן העתונות).