שיחות וספורים וענינים שהיה אצל כל תורה ומעשה · אות נג
נג, תקס"ח (נ"א: תקס"ט) סָמוּךְ לְרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, נָסַעְנוּ עִמּוֹ מִחוּץ לָעִיר אֲנִי וַחֲבֵרִי רַבִּי נַפְתָּלִי, וְסִפֵּר שֶׁחָלַם לוֹ בַּאֲשֶׁר שֶׁהָיוּ מְשִׂיחִים שֶׁהָרְפוּאָה הִיא מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד "כִּי אֲנִי ה' רוֹפְאֶךָ". וְרַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לְרַפְּאוֹת. וְאָמְרוּ: מִי יוֹדֵעַ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה? וְעָנָה אֶחָד מִשְּׁנֵינוּ, וְלֹא רָצָה לְהַגִּיד מִי הָאֶחָד, כִּ'י אֲ'נִי ה' ר'וֹפְאֶךָ מוֹרֶה עַל-זֶה. כִּי הוּא רָאשֵׁי-תֵבוֹת אכי"ר [אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן]. כַּנִּדְפַּס בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן מ"ב: