נסיעתו לנאווריטש, לזאסלאב, ולדובנא ולבראד · אות קנט
ט, בִּהְיוֹתוֹ בְּזַאסְלַאב הָיָה לוֹ מֵחוֹשׁ וְחוֹלַאַת גָּדוֹל. וְכָתַב אִגֶּרֶת לִכְלַל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, וּבִקֵּשׁ מְאֹד שֶׁנִּתְפַּלֵּל עֲבוּרוֹ, וְאַחַר-כָּךְ שָׁב לְאֵיתָנוֹ. וְאַחַר-כָּךְ כָּתַב עוֹד אִגֶּרֶת לִכְלַל אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ לְבַל יִהְיֶה לָרִיק יְגִיעוֹ שֶׁיָּגַע עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְהוֹצִיאוֹ מִשִּׁנֵּי הַסָּ"מֶ, כַּמְבֹאָר הֶעְתֵּק הָאִגֶּרֶת בְּמָקוֹם אַחֵר (לקמן קס"ו). וּבְבוֹאוֹ לְבֵיתוֹ אָמַר, שֶׁאָנוּ פָּעַלְנוּ בִּתְפִלָּתֵנוּ שֶׁשָּׁב לְאֵיתָנוֹ בְּזַאסְלַאב מֵחוֹלַאַת הַנַּ"ל: