נסיעתו ללעמברג · אות קסח
ב, כְּשֶׁהָיָה בְּלֶעמְבֶּרְג, וְשָׁם הָיָה בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה כִּי עָסַק שָׁם בִּרְפוּאוֹת. וְהָיָה זְמַן רַב שֶׁהָיָה שׁוֹכֵב עַל צַד אֶחָד וְלֹא הָיָה יָכוֹל לִשְׁכַּב עַל צִדּוֹ הַשֵּׁנִי. אַחַר-כָּךְ עָשָׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמּוֹ נִסִּים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים וְהִתְחִיל לָשׁוּב לְאֵיתָנוֹ קְצָת, וּפִתְאוֹם בַּלַּיְלָה הִתְהַפֵּךְ עַל צִדּוֹ הַשֵּׁנִי וְשָׁכַב עָלָיו, וְאָמַר שֶׁהָרְפוּאָה שֶׁלּוֹ אֵינוֹ עַל-יְדֵי הַדָּאקְטֶיר, רַק שֶׁבַּלַּיְלָה בָּא אֶחָד וְאָמַר לוֹ שֶׁהַמַּלְכוּת גָּזַר עָלֶיךָ לִשְׁכַּב עַל צַד יָמִין, וְשָׁכַב כְּדַרְכּוֹ עַל צַד יָמִין [אֲשֶׁר זְמַן רַב לֹא הָיָה יָכוֹל לִשְׁכַּב עַל אוֹתוֹ הַצַּד]. וְאוֹתוֹ הָאֶחָד שֶׁבָּא אֵלָיו בַּלַּיְלָה הוּא הָיָה הָרַב הֶחָסִיד הַמְפֻרְסָם מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי אַהֲרֹן זַ"ל מִטִּיטַיֶאב נֶכֶד הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זַ"ל. וְאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל, שֶׁעַכְשָׁו הָרַב הַנַּ"ל הוּא אוֹהֵב נֶאֱמָן אֵלָיו בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה מְאֹד: