חלק שני - ונקרא בשם שבחי מוהר"ן · דברי צחות שלו
אות תכו
א, אָמַר: בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם בִּמְקוֹמְךָ, וְרָדְפֵהוּ מִמָּקוֹם אַחֵר (תהלים לד). כְּלוֹמַר שֶׁלִּפְעָמִים צָרִיךְ דַּיְקָא שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שָׁלוֹם עִם שׂוֹנְאֵי ה', וְעַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא יִרְדְּפֵהוּ מִמָּקוֹם אַחֵר וְהָבֵן:
אות תכז
ב, שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר, שֶׁחָלַם לוֹ דִּבְרֵי צַחוּת וְהֵם אֵלּוּ: "זוֹנוֹת מְפַרְכְּסוֹת זוֹ אֶת זוֹ, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לֹא כָּל-שֶׁכֵּן" (שבת לד.). הַיְנוּ שֶׁמַּקְשֶׁה: זוֹנוֹת מְפַרְכְּסוֹת זוֹ אֶת זוֹ, תַּלְמִידֵי-חֲכָמִים לֹא? הַיְנוּ מֵאַחַר שֶׁזּוֹנוֹת מְפַרְכְּסוֹת זוֹ אֶת זוֹ, מִפְּנֵי מָה תַּלְמִידֵי-חֲכָמִים לֹא יְכַבְּדוּ זֶה אֶת זֶה. וְהַתֵּרוּץ הוּא, כָּל-שֶׁכֵּן. הַיְנוּ בִּשְׁבִיל כָּל-שֶׁכֵּן, בִּשְׁבִיל הַמָּמוֹן הַנִּקְרָא "כָּל-שֶׁכֵּן" כִּי "כָּל-שֶׁכֵּן עֹשֶׁר וְכָבוֹד", כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל פָּסוּק: "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ" (משלי ג'), וְכָל שֶׁכֵּן עֹשֶׁר וְכָבוֹד (שם סג.).
עוֹד בְּעִנְיַן אַחֵר: "זוֹנוֹת מְפַרְכְּסוֹת זוֹ אֶת זוֹ", בִּשְׁבִיל זֶה "תַּלְמִידֵי-חֲכָמִים לֹא כָּל-שֶׁכֵּן". הַיְנוּ בִּשְׁבִיל זֶה אֵין לְהַתַּלְמִידֵי-חֲכָמִים מָעוֹת שֶׁנִּקְרָא "כָּל-שֶׁכֵּן". וְזֶה תַּלְמִידֵי-חֲכָמִים לֹא כָּל-שֶׁכֵּן, הַיְנוּ שֶׁאֵין לָהֶם מָעוֹת הַנִּקְרָא "כָּל-שֶׁכֵּן", וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁזּוֹנוֹת מְפַרְכְּסוֹת. כִּי הַתַּלְמִידֵי-חֲכָמִים הֵם נִקְרָאִים רוֹעִים, וּכְשֶׁיֵּשׁ זוֹנוֹת הֵם נִקְרָאִים חַס וְשָׁלוֹם "רוֹעֶה זוֹנוֹת", וְ"רוֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן" (משלי כ"ט).
עוֹד בְּאֹפֶן שְׁלִישִׁי: "זוֹנוֹת מְפַרְכְּסוֹת זוֹ אֶת זוֹ תַּלְמִידֵי-חֲכָמִים". הַיְנוּ מָתַי יִהְיוּ תַּלְמִידֵי-חֲכָמִים מְפַרְכְּסִין זֶה אֶת זֶה – "לֹא כָּל-שֶׁכֵּן", כְּשֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם תַּאֲוַת מָמוֹן כְּלָל:
אות תכח
ג, שָׁמַעְתִּי דִּבְרֵי צַחוּת בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁאָמַר, מִיּוֹם שֶׁכָּבַשׁ הַקִּירָ"ה מֵרוּסְיָא אֶת הַמְּדִינָה נַעֲשָׂה הַמָּעוֹת וְהַכֶּסֶף סִיג, וְהַמַּשְׁקֶה פָּאנְשׁ. "כַּסְפֵּךָ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם" (ישעיה א'), וְהָבֵן:
אות תכט
ד, הֲלָצָה עַל הַחַזָּן דְּפֹה בְּרֶסְלֶב שֶׁנָּסַע לְטָמְשְׁפִּיל עַל שַׁבַּת שִׁירָה וְלֹא הִגִּיעַ לְשָׁם וְשָׁבַת בִּכְפָר אֶחָד, אָמַר: מֵחֲמַת שֶׁהָיָה הַפָּרָשָׁה "בְּשַׁלַּח" נָסַע לְשָׁם "וְלֹא נָחָם אֱלֹקִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ תָּ'מְ'שְׁ'פִּ'ל" (שמות י"ג).
אות תכט-ב
ה, עַל שִׁדּוּךְ יָדוּעַ אָמַר: קָשֶׁה לְזַוְּגָן כִּקְרִיעַת יַם-סוּף (סוטה ב.). כִּי שָׁם הָיָה קָשֶׁה לְפָנָיו, כִּי הָיָה "הַלָּלוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְהַלָּלוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה" (מדרש תהלים ט"ו אות ה'):
אות תכט-ג
ו, עַל אֶחָד שֶׁחָלָה וְהָיָה נֶעְצָר, אָמַר: "אַל תִּהְיֶה רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמֶךָ" ("פַאר זִיךְ") (אבות ב'):