חיי יוסף· יוסף בן מתתיהו
פרק שלשים וארבעה: יוסף עונש את מחולל המהומות
חזרתי עוד פעם על התחבולה הזאת והצלחתי להעביר לאט לאט את כל (חברי) המועצה אל העיר הנזכרה למעלה ויחד אתם שלחתי רבים מנכבדי העם, שמספרם היה לא פחות ממספר הראשונים. ההמון, בראותו כי נכבדיו נפלו בפח אשר טמנתי להם, בקש ממני ליסר את מעורר המרד. שמו היה קליטוס, צעיר עז לב ואמיץ. חשבתי לחטא להרוג איש יהודי, אבל נאלצתי לענשהו. לכן צויתי לאחד משומרי ראשי, ושמו לוי, ללכת ולקצץ אחת מידי קליטוס. האיש אשר קבל את הפקודה ירא ללכת לבדו בין המון רב כזה. ואני לא רציתי, שמורך לבו של חילי יגלה לעיני יושבי טבריה, ולכן קראתי בקול לקליטוס את הדברים האלה: «הן ראוי אתה שתקוצצנה שתי ידיך, כי כפוי טובה הנך, היה אתה התלין לעצמך, ואם תמרה את פי תסבול ענש קשה מזה». הוא הרבה להתחנן, כי אשאיר לו יד אחת ואני נעתרתי לו. הוא שמח, כי לא תאבדנה לו שתי ידיו, לקח את חרבו וגדע את ידו השמאלית. הדבר הזה שם קץ למרד.