חיי יוסף· יוסף בן מתתיהו
פרק שבעים: מנוסת יוסטוס אל המלך אגריפס
בעת ההיא ברח יוסטוס בן פיסטוס אל המלך ואנכי לא ידעתי. והנה אבאר את סבת מעשהו זה. כאשר החלה מלחמת היהודים עם הרומאים גמרו אנשי טבריה לשמור את אמונם למלך ולא למרוד ברומאים. אולם יוסטוס דבר על לבם שימרדו, כי אהב מהפכות וגם קוה לתפוש בידו את השלטון בגליל ובעיר מולדתו. אך לא הפיק את זממו, יען כי הגליליים שנאו בלבם את בני טבריה וזכרו את הרעות אשר (יוסטוס) עשה להם לפני המלחמה, ולכן לא יכלו להרשות, כי יוסטוס יהיה מפקדם. וכאשר הפקדתי אני על הגליל מטעם שלטון ירושלים הרגיזני יוסטוס פעמים רבות, עד כי עוד מעט והרגתיו, כי גדלה חוצפתו מנשוא. הוא ירא, איפוא, פן תביאני התמרמרותי נגדו למעשים ושלח צירים אל המלך, בקוותו לשבת עמו בטובה ושלוה145.