חיי יוסף· יוסף בן מתתיהו
פרק שבעים וארבעה: אספסינוס ואגריפס בצור. משפט פיליפוס ויוסטוס
כעבור זמן מצער בא אספסינוס לצור ועמו המלך אגריפס. אנשי צור החלו לחרף את המלך וקראו לו שונא הצורים והרומאים. הם אמרו, כי במצותו הסגיר מצביאו פיליפוס בידי האויבים149 את ארמון המלך ואת חיל הרומאים אשר בירושלים. כשמוע אספסינוס את הדבר הזה גער באנשי צור על עשותם עול לאיש, שהוא מלך ואוהב הרומאים. ולמלך יעץ לשלוח לרומי את פיליפוס, למען אשר יתן לנירון דין וחשבון על מעשיו. פיליפוס נשלח, אבל לא בא לפני נירון. הוא שמע כי נירון נמצא בצרה גדולה מפני המהומות ומלחמת האחים אשר פרצו ברומא ושב אל המלך. בבוא אספסינוס לעכו התאוננו ראשי עשר הערים אשר בסוריה וצעקו חמס על יוסטוס איש טבריה, כי שרף את כפריהם. אספסינוס מסר אותו בידי המלך, למען יענש על־ידי נתיניו. אולם המלך שם אותו במאסר והעלים את הדבר מאספסינוס, כפי שספרתי למעלה150. ואנשי צפורי יצאו לקראת אספסינוס, קדמו אותו בברכה וקבלו לעירם משמר צבא אשר בראשו עמד פלקידוס. אני הלכתי151 בעקבות הצבא הזה בכל מסעיו עד בוא אספסינוס אל הגליל, איך קרה הדבר הזה, ואיך עשה (אספסינוס) עמי מלחמה בראשונה על־יד גריס, ודבר הסוגו אחור משם לידפת, ואת אשר עשיתי במצור הזה, ואיך נתפשתי חי ונאסרתי באזיקים, ואיך יצאתי לחֹפש, והמעשים אשר עשיתי במלחמת היהודים, ודבר מצור ירושלים – כל זאת תארתי בספרי על מלחמת היהודים באר היטב152. אולם עלי להוסיף עתה את תולדות חי אשר לא כתבתין ב«מלחמת היהודים».