חיי יוסף· יוסף בן מתתיהו
פרק ארבעים ושמונה: תושבי גברה מקבלים את פני יוסף בכבוד גדול ומרבים בשבחו על שלטונו הטוב
כאשר נודע ליונתן וחבריו כי הנני נמצא בקרבת גברה, פנו יחד עם כל מלויהם ועם יונתן לביתו של יהושע, בנין גבוה דומה למגדל, אשר אינו נופל במאומה ממצודה. פה הסתירו מזוינים אחדים, סגרו את כל השערים חוץ מאחד וקוו, כי אבוא תיכף לקדם את פניהם בברכה. פקֻדה נתנה למזוינים לתת רק לי להכנס אל הבית ולעצור בעד האחרים. הם חשבו כי אפול ככה בידם על נקלה. אולם תקותם נכזבה. אני הבינותי מראש את ערמתם, ובבואי מדרכי סרתי למלון שנמצא מול ביתם והתחפשתי כאלו ישן אני את שנתי. יונתן וחבריו, בחשבם כי באמת נרדמתי, יצאו להתהלך בקרב אנשי לבעבור הוכיחם לדעת, כי מפקד רע אנכי. אולם קרה ההפך ממה שקוו. הם אך הופיעו והגליליים הריעו לכבודי מרוב מסירותם לי, מפקדם, ואת יונתן וחבריו חרפו על אשר באו לבלבל את הענינים (עניני ארצם), אף כי (בני הארץ) לא עשו להם כל רע. גם דרשו מהם שילכו לדרכם, כי לא ישפיעו עליהם לעולם לשים עליהם מפקד אחר במקומי. כאשר נודעו לי הדברים לא פקפקתי שעלי להופיע ביניהם ומיד יצאתי אליהם, למען אשמע באזני את דברי יונתן וחבריו. ההמון קדם את פני בתרועות ותשואות שמחה, בהביעו לי את תודתו וברכתו על שלטוני.