פרק ד' - התמודדות הפרנסה - לאשה · ד. דרך אמונה לפרנסה לבנות רווקות
וְאַף הַבָּנוֹת הָרַוָּקוֹת, בִּזְמַן שֶׁסְּמוּכוֹת הֵן עַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶן, בְּוַדַּאי גְּזֵרַת פַּרְנָסָתָן מֻטֶּלֶת עַל אֲבִיהֶן, וְדִינָן כְּמוֹ הַנְּשׂוּאוֹת שֶׁאֵין מֻטָּל עֲלֵיהֶן לְפַרְנֵס עַצְמָן כְּלָל, וְלָכֵן אֵין לָהֶן לַעֲבֹד אֶלָּא בַּתְּנָאִים שֶׁהִזְכַּרְנוּ, וּלְגַבֵּיהֶן הַתְּנָאִים לַעֲבֹד הֵמָּה אֵלּוּ:
הַתְּנַאי הָא', שֶׁהוֹלְכוֹת לָעֲבוֹדָה מֵרְצוֹנָן, אוֹ בְּעַל כָּרְחָן מִסִּבָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפָּגְעוּ מִפֶּגַע הַבַּטָּלָה וְהַשִּׁעֲמוּם שֶׁתּוֹצְאוֹתָיו עָווֹן וְקִלְקוּל.
וְעוֹד יֵשׁ לָהֶם לִשְׁמֹר אֶת הַתְּנָאִים הַג' וְהַד' שֶׁהִזְכַּרְנוּ אֵצֶל הַנְּשׂוּאוֹת לְעֵיל שֶׁשַּׁיָּכוֹת גַּם לְרַוָּקוֹת.
וְגַם אִם זוֹ בַּת רַוָּקָה שֶׁצְּרִיכָה לְפַרְנֵס אֶת עַצְמָהּ, שֶׁכֵּן אֵין לָהּ אֶפְשָׁרוּת לְהִתְפַּרְנֵס מֵהוֹרֶיהָ, שֶׁצְּרִיכָה הִיא לְהִשְׁתַּדֵּל לְפַרְנָסָתָהּ בְּהֶחְלֵט קַיָּמִים אֶצְלָהּ הַתְּנָאִים הַג' וְהַד' שֶׁהִזְכַּרְנוּ אֵצֶל הַנְּשׂוּאוֹת, שֶׁמְּקוֹם עֲבוֹדָתָהּ יְהֵא בְּמָקוֹם כָּשֵׁר הָעוֹנֶה עַל כְּלָלֵי הַצְּנִיעוּת, וְעוֹד אֵין לָהּ לְפָרֵךְ עַצְמָהּ בְּלִמּוּדִים שֶׁאֵינָם תוֹאֲמִים אֶת אָפְיָהּ וּתְכוּנוֹתֶיהָ, אֶלָּא לִבְחֹר עֲבוֹדָה הַתּוֹאֶמֶת לְכִשּׁוּרֶיהָ וּלְכֹחוֹתֶיהָ שֶׁכֵּן הַבִּטָּחוֹן בַּה' כָּךְ מְחַיֵּב, אַחַר שֶׁהַפַּרְנָסָה בֵּין כֹּה מֵאֵת ה' הַגּוֹזֵר קִצְבַת פַּרְנָסָה לָאָדָם, וְאֵין מֻטָּל עַל הָאָדָם אֶלָּא הַהִשְׁתַּדְּלוּת.
כְּלָלֵי הַבִּטָּחוֹן בַּה' הַשַּׁיָּכִים לַפַּרְנָסָה
בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר (יומא לח) בְּשִׁמְךָ יִקְרָאוּךָ, בִּמְקוֹמְךָ יוֹשִׁיבוּךָ, מִשֶּׁלְךָ יִתְּנוּ לְךָ, אֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ כִּמְלֹא נִימָה.
עָלֵינוּ לִזְכֹּר נָשִׁים יְקָרוֹת, הַבְּרָכָה אֵצֶל הָאִישׁ הַיְּהוּדִי אֵינָהּ תְּלוּיָה בַּכַּמּוּת, אֶלָּא בָּאֵיכוּת, יֵשׁ מַרְוִיחַ מְעַט וּמִתְבָּרֵךְ אֶצְלוֹ אוֹתוֹ הַמּוּעָט, וְיֵשׁ מַרְוִיחַ הַרְבֵּה, וְאֵין לוֹ בְּרָכָה כְּלָל בְּאוֹתָהּ כַּמּוּת.
הַבִּטָּחוֹן בַּה' הוּא שֶׁמֵּבִיא בְּרָכָה, הַצְּנִיעוּת וְהַקְּדֻשָּׁה הֵמָּה שֶׁמְּבִיאִים בְּרָכָה, הַשְּׁלוֹם בַּיִת, הוּא שֶׁמֵּבִיא בְּרָכָה, הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה לַה' הֵמָּה שֶׁמּוֹעִילִים יוֹתֵר מִכֹּל.
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹזֵר לָאָדָם אֶת כִּשּׁוּרָיו, אָפְיוֹ, כֹּחוֹ, אֹפֶן עֲבוֹדָתוֹ, מְקוֹם עֲבוֹדָתוֹ, וְלֹא יוּכַל לְהָרַע לוֹ אוֹ לְהֵיטִיב לוֹ שׁוּם גּוֹרֵם וְסִבָּה בָּעוֹלָם, אֶלָּא הַכֹּל תָּלוּי בְּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, בִּתְפִלּוֹתָיו, בְּבִטְחוֹנוֹ בַּה' וּבִקְדֻשָּׁתוֹ - לְהֵיטִיב לוֹ וּלְהוֹסִיף לוֹ אוֹ לִגְרֹעַ וּלְהָרַע לוֹ.
כָּל זִיּוּף בִּכְלָלֵי הַצְּנִיעוּת וְהָאֱמוּנָה לֹא יוֹעִילוּ רַק יַזִּיקוּ, כָּל חֲנֻפָּה, חִיּוּךְ, רִבּוּי שִׂיחָה עִם גְּבָרִים הִתְאַפְּרוּת, הִתְקַשְּׁטוּת, חֹסֶר צְנִיעוּת, כָּל סְטִיָּה מֵהִלְכוֹת צְנִיעוּת וּקְדֻשָּׁה, רַק תַּזִּיק וְתַהֲרֹס.
אָכֵן הַנִּסְיוֹנוֹת הֵם לֹא קַלִּים וּבִפְרָט בְּיָמֵינוּ, יֶשְׁנָם פִּתּוּיִים רַבִּים לִמְקוֹמוֹת עֲבוֹדָה לֹא כְּשֵׁרִים, הַפִּתּוּי גָּדוֹל, הַנִּסָּיוֹן גָּדוֹל, אוּלָם כְּכָל שֶׁהַנִּסָּיוֹן גָּדוֹל כָּךְ גְּדוֹלָה הָאִשָּׁה הָעוֹמֶדֶת בּוֹ לְהִתְבָּרֵךְ הִיא וּבַעֲלָהּ, וְלִרְאוֹת אֶת יְלָדֶיהָ זֶרַע קֹדֶשׁ בֵּרֵךְ ה'.
אִשָּׁה זְקוּקָה לְחֵן וּלְכָבוֹד בְּעֵינֵי בְּנֵי בֵּיתָהּ - בַּעֲלָהּ וִילָדֶיהָ, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי לא, כח): "קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ". אִשָּׁה הַשּׁוֹמֶרֶת עַל חִנָּהּ בְּעֵינֵי ה' לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי בּוֹרְאָהּ וְלֹא נוֹתֶנֶת אֶת חִנָּהּ, כְּבוֹדָה לְזָרִים, לְקַלֵּי דַּעַת לְלֵיצָנִים וּלְפוֹרְקֵי עֹל, בּוֹטַחַת בַּה' וְשׁוֹמֶרֶת עַל כְּלָלֵי הַקְּדֻשָּׁה וְהַצְּנִיעוּת, זוֹ שֶׁתִּמְצָא אֶת חִנָּהּ וּכְבוֹדָהּ אֵצֶל בַּעֲלָהּ וִילָדֶיהָ וְאֵצֶל כָּל אֵלּוּ שֶׁהַחֵן וְהַכָּבוֹד שֶׁלָּהּ כְּלַפֵּיהֶם נָחוּץ וּמוֹעִיל.
זוֹ אִשָּׁה הַמְּגִנָּה עַל כָּל בְּנֵי בֵּיתָהּ, זוֹ הָאִשָּׁה שֶׁמַּשְׁרָה אֶת שְׁמִירַת הַשְּׁכִינָה עַל כָּל בְּנֵי בֵּיתָהּ, שֶׁכֵּן הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה תְּלוּיָה בִּקְדֻשָּׁה וּבִצְנִיעוּת, וּבְמָקוֹם שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה שָׁם שׁוֹרָה הַבְּרָכָה. אִשָּׁה הָעוֹמֶדֶת בְּנִסְיוֹן הַצְּנִיעוּת וּבְיוֹתֵר כְּשֶׁהוּא מִצְטָרֵף לְנִסְיוֹן הַפַּרְנָסָה, שֶׁאָז עוֹמֶדֶת בְּב' נִסְיוֹנוֹת קָשִׁים נִסְיוֹן הַצְּנִיעוּת וְנִסְיוֹן הַמָּמוֹן שֶׁהֵמָּה הַנִּסְיוֹנוֹת הַקָּשִׁים בְּיָמֵינוּ בְּיוֹתֵר. זוֹ שֶׁיְּכוֹלָה לְהִקָּרֵא "אֵשֶׁת חַיִל" חֲזָקָה, מְקַדֶּשֶׁת שֵׁם שָׁמַיִם, עָלֶיהָ נֶאֱמַר (משלי לא, כט) "רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה". זוֹ הִיא שֶׁתִּזְכֶּה לְהַנֶּאֱמַר (שם שם, כה) "עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן" לֵישֵׁב בִּמְחִצַּת הָאִמָּהוֹת וְהַצִּדְקָנִיּוֹת שֶׁבְּגַן עֵדֶן לָנֶצַח.