פרק ג' - התמודדות בזוגיות ובשלום בית - לאשה · טז. סכנה לשלוח בעל לכולל או לעבודה מתוך מריבה
וּדְעִי לָךְ בַּת יִשְׂרָאֵל פְּרָט חָשׁוּב וְנָחוּץ.
לִשְׁלֹחַ בַּעַל בְּרָגְזָה וּמְרִיבָה לָעֲבוֹדָה אוֹ לַכּוֹלֵל זֶהוּ חֻרְבַּן הַבַּיִת, כַּאֲשֶׁר בַּעַל יוֹצֵא לַעֲבוֹדָתוֹ אוֹ לַכּוֹלֵל בְּמַצָּב שֶׁאִשְׁתּוֹ נָהֲגָה בּוֹ בְּזִלְזוּל, וְיוֹצֵא הוּא פָּגוּעַ אוֹ כּוֹעֵס, מִיָּד יָחוּשׁ רִפְיוֹן בִּיצָרָיו, וְיִפְרֹק יְצָרָיו בִּרְאִיּוֹת אֲסוּרוֹת, וְאַף עָלוּל הוּא לֵילֵךְ וּלְהַבִּיט בַּכֵּלִים הַנּוֹרָאִים הַמַּשְׁחִיתִים כָּל נֶפֶשׁ טְהוֹרָה, בְּמַצָּב כָּזֶה קַיָּם חֲשָׁשׁ סָבִיר שֶׁהַבַּעַל יְאַבֵּד כָּל כֹּחַ וְרָצוֹן לְהִתְחַזֵּק, שֶׁכֵּן עוֹבֵר הוּא רַק "בִּקּוֹרוֹת", אֵין פִרְגּוּנִים, אֵין הִתְיַחֲסוּת לַנְּקֻדּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁבּוֹ, וְהַהִתְיַחֲסוּת רַק עַל הַלִּקּוּיִים וְהַגִּרְעוֹנוֹת, הֵיאַךְ יְהֵא לְבַעַל זֶה כֹּחַ וְחֵשֶׁק לְהִתְרוֹמֵם, לַעֲלוֹת וּלְהִתָּקֵן. הֲלֹא יֵרֵד מַטָּה מַטָּה, יְאַבֵּד אֶת בִּטְחוֹנוֹ הָעַצְמִי, אֶת כְּבוֹדוֹ, אֶת חֶדְוַת חַיָּיו, וְיִנְקֹט בָּאֶמְצָעִים הַשְּׁלִילִיִּים כְּדֵי לְהַשִּׂיג מְעַט רוּחַ חַיִּים.
לָאִשָּׁה נִדְמֶה שֶׁעוֹשָׂה הִיא מִצְוָה, מְתַקֶּנֶת אֶת בַּעֲלָהּ, וּבְעֶצֶם עוֹשָׂה אֶת הַלְּהֵפֶךְ, עַל אִשָּׁה זוֹ נוֹפֶלֶת הָאַחֲרָיוּת שֶׁל נְפִילַת וּקְרִיסַת בַּעֲלָהּ, וְהוּא מַה שֶּׁיָּבִיא לְחֻרְבַּן בֵּיתָהּ, לְעֻמַּת זֹאת, בַּעַל שֶׁיּוֹצֵא מֵהַבַּיִת שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, נִפְרָד מֵאִשְׁתּוֹ הַמְּאִירָה פָּנִים, מְפַרְגֶּנֶת, שֶׁבְּהַנְהָגוֹתֶיהָ מַעֲלָה אֶצְלוֹ חֵן וְכָבוֹד, זֶהוּ כְּשֶׁהוֹלֵךְ לַעֲבוֹדָתוֹ אוֹ לַיְשִׁיבָה, יָחוּשׁ שֶׁאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ בְּכָל מָקוֹם, חִנָּהּ וּכְבוֹדָהּ יָסִיר מִמֶּנּוּ כָּל מַחְשָׁבָה אֲסוּרָה. בֵּין כְּשֶׁהִיא עִמּוֹ וּבֵין כְּשֶׁאֵינָהּ עִמּוֹ, "יֵשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ" בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר יִפְנֶה.
וְתִתְבּוֹנֵן הָאִשָּׁה הֲלֹא מִתַּפְקִידָהּ לִהְיוֹת לַבַּעַל לְחוֹמָה, לְשִׂמְחָה, לְתוֹרָה, לִבְרָכָה, וּכְמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ זֹאת לְעֵיל בַּאֲרִיכוּת, וְעָלֶיהָ לָחוּשׁ אַחֲרָיוּת, שֶׁכֵּן אִם חֲזַ"ל יִחֲסוּ לָהּ אֶת הַמַּעֲלוֹת הַלָּלוּ שֶׁלָּהֶן יִזְכֶּה בַּעֲלָהּ בִּזְכוּתָהּ, עָלֶיהָ לִרְאוֹת שֶׁבֶּאֱמֶת יִזְכֶּה לָהֶן בִּזְכוּתָהּ, וְלֹא יַפְסִידֵם.
בַּעַל שֶׁיּוֹצֵא מֵהַבַּיִת תּוֹךְ כְּדֵי מְרִיבָה, אוֹ שֶׁבְּמֶשֶׁךְ שְׁהוּתוֹ בַּבַּיִת הָאֲוִירָה הִיא אֲוִירָה שֶׁל מְרִיבָה וּבִקֹּרֶת וְשֶׁיִּהְיֶה אַף בַּדְּבָרִים הָרוּחָנִיִּים כָּאָמוּר, הֵיכָן הָאַרְבָּעָה דְּבָרִים: הַשִּׂמְחָה, הַתּוֹרָה, הַבְּרָכָה וְהַחוֹמָה הַמֻּטָּלִים עָלַיִךְ לְסַפֵּק אוֹתָם לְבַעֲלֵךְ הֲלֹא הוּא יְקַבֵּל אֶת הַלְּהֵפֶךְ מֵהֶם, אֶת הָעֶצֶב, הַטִּרְדָה, הַהֶפְסֵד, וְהַהֶפְקֵרוּת, וְלָכֵן הַיֵּצֶר נוֹתֵן כָּל כֹּחוֹ לְהָפֵר אֶת הַשְּׁלוֹם בַּיִת וּבָא הוּא בְּכָל מִינֵי חָכְמוֹת, סְבָרוֹת שֶׁל צִדְקוּת וְהָעִקָּר לַעֲשׂוֹת מְרִיבוֹת וּמַחְלוֹקוֹת, שֶׁכֵּן יוֹדֵעַ שֶׁכַּאֲשֶׁר יוּפַר שְׁלוֹם הַבַּיִת בְּנָקֵל יַחְטִיא אֶת הַבַּעַל אוֹ אֶת הָאִשָּׁה, וּבַאֲשֶׁר יְפַתֶּה אוֹתָם יִכָּנְעוּ לוֹ אַחַר שֶׁמִּבְצָרָם נֶהֱרַס, וּמֵעַתָּה נְתוּנִים הֵמָּה לִשְׁלִיטָתוֹ.
וּכְמוֹ כֵן מַצָּב זֶה סַכָּנָה הוּא לָאִשָּׁה עַצְמָהּ, כַּאֲשֶׁר תָּחוּשׁ שֶׁבֵּיתָהּ נֶהֱפַךְ לְבַיִת שֶׁל מְרִידוֹת, עֲלוּלָה לְהִשָּׁבֵר הִיא בִּזְמַן מְסֻיָּם, וְתִמְאַס בְּחַיֵּי הַזּוּגִיוּת שֶׁלָּהּ בְּמַצָּב שֶׁכָּזֶה, וַעֲלוּלָה הִיא לִפֹּל נְפִילוֹת קַלּוֹת בְּשֶׁל כָּל, שֶׁכֵּן תָּקוּץ וְתָבוּז לְבַעֲלָהּ מִצִּדְקוּתָהּ, וּבְמֵילָא בַּעֲלָהּ יָשִׁיב לָהּ בְּהֶתְאֵם הֵפֶךְ הָאַהֲבָה וְהַכָּבוֹד, וּכְשֶׁתִּרְאֶה עַצְמָהּ בְּמַצָּב זֶה שֶׁבֵּיתָהּ חָרֵב עָלֶיהָ, תְּחַפֵּשׂ אֶת שִׂמְחָתָהּ חִנָּהּ וּכְבוֹדָהּ בִּדְרָכִים שׁוֹנוֹת, וְסַכָּנָתָהּ נוֹרָאָה לִמְאֹד, שֶׁכֵּן הָאִשָּׁה נוֹחָה לְהִתְפַּתּוֹת יוֹתֵר מֵהַבַּעַל וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל.