פרק א' - דעו והאמינו בכחכן! · ל. יקרות האדם תתגלה לעתיד בברור גמור
יָדוּעַ הוּא שֶׁכָּל מַה שֶּׁאָנוּ עוֹבְדִים עָלָיו קָשֶׁה הַיּוֹם זֶהוּ כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לְהַכְשִׁיר עַצְמֵנוּ לִקְרַאת הַתִּקּוּן הַשָּׁלֵם שֶׁיִּתְגַּלֶּה לֶעָתִיד.
וּלְדֻגְמָא, אָנוּ עוֹבְדִים קָשֶׁה הַיּוֹם עַל הָאֱמוּנָה, לָדַעַת שֶׁכָּל הַנַּעֲשֶׂה בְּעוֹלָמֵנוּ הוּא בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, בְּצֶדֶק וּבְיֹשֶׁר, וְהַכֹּל לְמַטָּרָה אַחַת - לְהֵיטִיב וּלְתַקֵּן אֶת הַבְּרִיּוֹת וְלַהֲבִיאָן לְיִעוּדָן וְלִשְׁלֵמוּתָן, וְהַכֹּל מֵאַהֲבַת ה' אֵלֵינוּ מֵחֶמְלָתוֹ הָרַבָּה שֶׁחוֹמֵל עָלֵינוּ.
עַל פְּרָטֵי אֱמוּנָה אֵלּוּ עֲמֵלִים אָנוּ קָשֶׁה מְאֹד בְּגָלוּתֵנוּ, וְאוּלָם זֶהוּ הֲכָנָה לִקְרַאת הַגִּלּוּי הַגָּדוֹל שֶׁתִּתְגַּלֶה אֱמֶת זוֹ לַאֲמִתָּהּ וּבְבֵרוּר בְּבוֹא זְמַן הַתִּקּוּן, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יא, ט): "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'", וְעוֹד נֶאֱמַר (ירמיהו לא, לג) "וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ... כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם".
כְּמוֹ כֵן עָלֵינוּ לַעֲמֹל עַל יְדִיעַת יַקְרוּתֵנוּ וּמְכֻבָּדוּתֵנוּ אֵצֶל בּוֹרֵא הָעוֹלָם עַתָּה בַּגָּלוּת, וְזֶה יִהְיֶה כַּהֲכָנָה לִקְרַאת הַגִּלּוּי הַגָּדוֹל שֶׁיִּתְגַּלֶּה לֶעָתִיד עִנְיָן זֶה שֶׁל יַקְרוּתֵנוּ וּמְכֻבָּדוּתֵנוּ אֵצֶל ה'.
וְכַנֶּאֱמָר (ישעיה מט, כג): "הָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ, אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ". וְעוֹד נֶאֱמַר (שם, שם, כב) "כֹּה אָמַר ה' אֱלֹקִים הִנֵּה אֶשָּׁא אֶל גּוֹיִם יָדִי וְאֶל עַמִּים אָרִים נִסִּי וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן וּבְנֹתַיִךְ עַל כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה".
לֶעָתִיד תִּתְגַּלֶה חֲבִיבוּתֵנוּ אֵצֶל ה' בְּגִלּוּי גָּדוֹל, עַד שֶׁמְּלָכִים וְשָׂרוֹתֵיהֶם יְשָׁרְתוּנוּ וּבִתְחוּשַׁת כָּבוֹד גָּדוֹל יִהְיוּ אוֹמְנִים וּמֵינִיקוֹת לַתִּינוֹקוֹת שֶׁלָּנוּ.
וְעַל כָּךְ עֲבוֹדָתֵנוּ בַּגָּלוּת עַתָּה טֶרֶם הַגִּלּוּי לְהַכִּיר בִּידִיעָה זוֹ כְּכָל הָאֶפְשָׁר עַתָּה, וּבִשְׂכַר זֹאת נַכְשִׁיר עַצְמֵנוּ לַגִּלּוּי הַגָּדוֹל בִּפְרָט זֶה לֶעָתִיד.
וּלְסִיּוּם נוֹשֵׂא הַמְכֻבָּדוּת וְהָאוֹר שֶׁלָּנוּ כִּיהוּדִים, נָבִיא ב' סִפּוּרִים הַמַּמְחִישִׁים זֹאת לִמְאֹד.
לא. כדאי להתעכב בחיים עוד חצי שנה...
סִפּוּר נוֹרָא הַמּוּבָא בְּסֵפֶר "רְפוּאָה בַּהֲלָכָה".
וְכָךְ כּוֹתֵב הַמְחַבֵּר בִּדְבַר תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה פַיינְשְׁטֵין זַצַ"ל בְּעִנְיָן שֶׁשְּׁאָלוּהוּ, שֶׁכָּךְ הָיָה הַמַּעֲשֶׂה:
פָּגַשְׁתִּי רוֹפֵא דָּתִי, שֶׁעָלָה אַרְצָה מֵאַרְצוֹת הַבְּרִית, שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ עַל הָרֶקַע שֶׁהֱבִיאוֹ לַדָּת. וְהוּא סִפֵּר לִי דְּבָרִים כַּהֲוָיָתָן, מַה חוֹלֵל בּוֹ אֶת הַמַּהְפָּךְ בַּחַיִּים. הִגִּיעַ אֵלַי חוֹלֶה שֶׁכָּל הַמַּעֲרָכוֹת הַגּוּפָנִיּוֹת שֶׁלּוֹ קָרְסוּ. חוֹלֶה אָנוּשׁ שֶׁנּוֹתְרוּ לוֹ רַק מִסְפַּר יָמִים לִחְיוֹת.
בְּדִיּוּן בֵּין רוֹפְאִים בְּכִירִים הֻבְּעָה הַעֲרָכָה, שֶׁבְּנִתּוּחַ מְסֻבָּךְ וּמֻרְכָּב נִתָּן לְהוֹתִירוֹ עוֹד כְּמַחֲצִית הַשָּׁנָה בַּחַיִּים. הַנִּתּוּחַ יָקָר מְאֹד, וְגַם מְנַת הַיִּסּוּרִים הַמַּמְתִּינָה לוֹ גְּדוֹלָה. הִצַּגְנוּ אֶת הַבְּעָיָה לִפְנֵי הַמִּשְׁפָּחָה וְהִמְתַּנּוּ לְהַכְרָעָתָם.
בִּקֵּשׁ הַחוֹלֶה עַצְמוֹ, שֶׁהָיָה מִתַּלְמִידָיו שֶׁל מָרָן הגר"מ פַיְנְשְׁטֵיין זַצַ"ל, לְהַפְנוֹת אֶת הַשְּׁאֵלָה לְמוֹרוֹ וְרַבּוֹ. שָׁמַעְתִּי אֶת בַּקָּשָׁתוֹ, וְהֶחְלַטְתִּי בְּעַצְמִי לִנְסֹעַ אֶל הגר"מ לִשְׁמֹעַ מִמָּקוֹר רִאשׁוֹן אֶת דַּעְתּוֹ. הִגַּעְתִּי אֶל רַבִּי מֹשֶׁה, מְסַפֵּר אוֹתוֹ רוֹפֵא, הִצַּגְתִּי לוֹ אֶת הַבְּעָיָה, וְעֵינָיו נוֹטְפוֹת דְּמָעוֹת. קָרוֹב לְעֶשְׂרִים דַּקּוֹת יָשַׁב וּבָכָה. שָׁנִים לֹא שָׁמַע מִתַּלְמִידוֹ הַזֶּה, וּבָרֶגַע שֶׁנּוֹדַע לוֹ מַצָּבוֹ הָרְפוּאִי בָּכָה לְלֹא הֲפוּגָה.
מַה לַּעֲשׂוֹת? בִּקֵּשׁ רַבִּי מֹשֶׁה שְׁהוּת שֶׁל יוֹם לַחֲשֹׁב וּלְהַחֲלִיט. לַמָּחֳרָת אָמַר: לְנַתֵּחַ! אֲנַחְנוּ נִתְפַּלֵּל לִרְפוּאָתוֹ וּנְבַקֵּשׁ בִּשְׁבִילוֹ שָׁנִים אֲרֻכּוֹת. וְהוֹסִיף לְהַסְבִּיר, חֲצִי שָׁנָה הוּא יִזְכֶּה לַעֲנוֹת אָמֵן עַל כַּמָּה בְּרָכוֹת, מַלְאָךְ יִוָּצֵר מִכָּל אָמֵן שֶׁלּוֹ, כָּל מַלְאָךְ יִצְטָרֵף לַפָּמַלְיָה שֶׁל מַעְלָה שֶׁתְּלַמֵּד עָלָיו זְכוּת.
וְהִנֵּה מִמַּה הִתְפַּעֵל אוֹתוֹ רוֹפֵא, רֵאשִׁית מֵהַכֹּבֶד רֹאשׁ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה פַיינְשְׁטֵין עַל חַיֵּי הָאָדָם, כַּמָּה חֲשׁוּבִים הֵמָּה הַחַיִּים, וְשֶׁלְּכָךְ בָּכָה עֶשְׂרִים דַּקּוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בִּפְסִיקָתוֹ לְקַצֵּר אוֹ לְהַאֲרִיךְ חַיָּיו שֶׁל חוֹלֶה וַאֲפִלּוּ בַּמַּצָּב הַנִּזְכָּר.
וְעוֹד מַה שֶּׁהִתְפַּעֵל רוֹפֵא זֶה, אֵיזֶה הִתְיַחֲסוּת הָיְתָה לָרַב עַל עֵרֶךְ "אָמֵן" וְאָז אָמַר בְּלִבּוֹ, אִם הָיָה נִרְאֶה לְנָכוֹן לָרַב לְהַאֲרִיךְ יְמֵי חוֹלֶה זֶה בְּעוֹד חֲצִי שָׁנָה שֶׁל סֵבֶל נוֹרָא רַק בִּשְׁבִיל כַּמָּה "אָמֵנִים" - אֲנִי שֶׁהִנְנִי בָּרִיא וְשָׁלֵם וְיָכוֹל כָּל יוֹם לַעֲנוֹת מְאוֹת אָמֵנִים הֵיאַךְ אֵין לִי עֵרֶךְ לָהֶם כְּלָל?! וּמִזֶּה יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֵף לֶקַח לְיַקֵּר וּלְהַעֲרִיךְ אֶת הַחַיִּים וּלְנַצְּלָם כָּרָאוּי.