פרק א' - דעו והאמינו בכחכן! · כד. ידיעת יקרותנו ומכבדותנו היא בלבד שתנסך בנו "תקוה לטובה"
כְּמוֹ כֵן נְחוּצָה הַיְדִיעָה זוֹ לְצֹרֶךְ "תִּקְוָה טוֹבָה", כְּלוֹמַר גַּם בַּמַּצָּבִים הַקָּשִׁים לְקַוּוֹת לְטוֹב, וּלְהַאֲמִין בִּישׁוּעַת ה' שֶׁהִיא כְּהֶרֶף עַיִן, וּבְיַד ה' לְשַׁנּוֹת הַטְּבָעִים וְלַהֲפֹךְ הַכֹּל לְטוֹבָה.
אֵימָתַי יְקַוֶּה הָאָדָם לְטוֹב, רַק כַּאֲשֶׁר יָחוּשׁ שֶׁהִנּוֹ יָקָר וְחָבִיב לַה', אָז יִתְחַזֵּק לְהַאֲמִין בִּישׁוּעַת ה' שֶׁיִּתָּכֵן וּתְהֵא תֵּכֶף, אוּלָם אִם יָחוּשׁ שֶׁהִנּוֹ פָּשׁוּט, שָׁפָל, מְרֻחָק, הֵיאַךְ יְקַוֶּה לְטוֹב?!
דֻּגְמָא קְטַנָּה!
הָרַבִּי מִצַּאנְז - קְלוֹיְזֶנְבּוּרְג - אִבֵּד בַּשּׁוֹאָה אִשָּׁה וְאַחַד עָשָׂר יְלָדִים, וְהֵיאַךְ מְתָאֵר הוּא אֶת הַשּׁוֹאָה:
אֵין לְךָ יְהוּדִי בַּשּׁוֹאָה שֶׁאֵין לוֹ "שַׂק שֶׁל סִפּוּרֵי נִסִּים" שֶׁרָאוּ עֵינָיו בַּשּׁוֹאָה...!
יְהוּדִי מַאֲמִין שֶׁכְּמוֹתוֹ, וְכָמוֹהוּ עוֹד צַדִּיקִם וּקְדוֹשִׁים שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם וְנֶפֶשׁ יַקִּירֵיהֶם בְּרִקּוּד וּבְשִׂמְחָה - רָאוּ אֶת הַשּׁוֹאָה הַנּוֹרָאָה כְּנִתּוּחַ הַנִּצְרָךְ לִשְׁמֹר עַל הַקַּיָּם, הִכִּירוּ אֶת צִדְקַת ה' גַּם בְּנִתּוּחַ כּוֹאֵב שֶׁכָּזֶה, הֵבִינוּ שֶׁלִּיקָרִים וַחֲבִיבִים שֶׁכְּמוֹתָם לֹא יַעֲשֶׂה ה' מַעֲשֶׂה לְשֵׁם כְּלָיָה וַאֲבָדוֹן, אֶלָּא מַעֲשֶׂה בּוֹנֶה שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ תִּקּוּן וְהַצָּלָה. הֵבִינוּ שֶׁלֹּא יִתָּכֵן שֶׁיִּמָּסְרוּ מִילְיוֹנֵי בָּנָיו אֲהוּבָיו שֶׁל ה' בְּיַד אָדָם מְתֹעָב שֶׁהֶחְלִיט לְאַבְּדָם, בְּוַדַּאי הקב"ה הוּא זֶה שֶׁעוֹשֶׂה זֹאת. וְלָכֵן לֹא הִתְעַלְּמוּ מֵהַנִּסִּים שֶׁבְּמַהֲלַךְ הַשּׁוֹאָה, פָּקְחוּ עֵינֵיהֶם לִרְאוֹת אֶת נִסָּיו גַּם בְּגֵיא צַלְמָוֶת, וְהִכִּירוּ אֶת הָ"אַתָּה עִמָּדִי" גַּם שָׁם, וְזֶה שֶׁנָּתַן לָהֶם כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ, לִחְיוֹת וְלָקוּם מֵחָדָשׁ.
וְהִנֵּה הָרַבִּי מִצַּאנְז שֶׁהֵבֵאנוּ לְדֻגְמָא, עָלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, נָשָׂא אִשָּׁה, הֵקִים אֶת בֵּיתוֹ מֵחָדָשׁ עִם בָּנִים וַחֲתָנִים גְּאוֹנִים וּקְדוֹשִׁים, הֵקִים חֲסִידוּת מֻפְלָאָה שֶׁל אַלְפֵי חֲסִידִים, הוּא עַצְמוֹ חִבֵּר כָּאן שׁוּ"ת בַּהֲלָכָה, בָּנָה קִרְיָה - "קִרְיַת צַאנְז", בָּנָה בֵּית חוֹלִים - "לַנִיאָדוֹ", וְעוֹד פְּעֻלּוֹת לְאֵין סוֹף, וְחָשׁ שִׂמְחָה בְּכָל יָמָיו, וְכָאָמוּר עוֹד כָּמוֹהוּ רַבִּים.
וּבְכֵן כַּמָּה נְחוּצָה יְדִיעָה זוֹ לָנוּ נְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל הָעוֹבְרוֹת כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מַצָּבִים לֹא קַלִּים בְּמֶשֶׁךְ הֲקָמַת בָּתֵּינוּ כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה תָּמִיד בְּשִׂמְחָה וּבְתִקְוָה.