פרק א' - דעו והאמינו בכחכן! · כב. אם את חברנו יש לדון לכף זכות על אחת כמה וכמה את הבורא
הִתְבּוֹנְנוּת נוֹסֶפֶת עַד כַּמָּה יֵשׁ לָנוּ לִרְאוֹת אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּצַדִּיק עִמָּנוּ בְּכָל אֲשֶׁר יִנְהַג אוֹתָנוּ שֶׁכֵּן, אִם אֶת בְּנֵי הָאָדָם נִצְטַוִּינוּ לְשָׁפְטָם בְּצֶדֶק, וְכַמְבֹאָר בְּסֵפֶר הַמִּצְווֹת (קעז): מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לָדוּן אֶת כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְכַף זְכוּת, וְלֹא יְפָרֵשׁ מַעֲשָׂיו אֶלָּא לְטוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט, טו): "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ".
וְכָתַב רַבֵּנוּ יוֹנָה: כִּי תִּרְאֶה אָדָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה אוֹ יְדַבֵּר דָּבָר, וְיֵשׁ לִשְׁפֹּט דְּבָרוֹ אוֹ מַעֲשֵׂהוּ לְצַד חוֹבָה וּלְצַד זְכוּת, אִם הָאִישׁ הַהוּא יְרֵא אֱלֹקִים, נִתְחַיַּבְתָּ לָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת עַל דֶּרֶךְ אֱמֶת, גַּם כִּי יִהְיֶה הַדָּבָר קָרוֹב וְנוֹטֶה יוֹתֵר אֵצֶל הַדַּעַת לְכַף חוֹבָה.
וְעַד כְּדֵי כָּךְ צָרִיךְ לָדוּן לְכַף זְכוּת, מְסֻפָּר בַּגְּמָרָא (תענית כא ע"ב):
אַבָּא אוּמְנָא שֶׁהָיָה נוֹהֵג לָדוּן כָּל מַעֲשֶׂה לְכַף זְכוּת, לַמְרוֹת שֶׁהָיָה נִרְאֶה כְּמַעֲשֶׂה רַע. פַּעַם שָׁלַח אַבַּיֵי שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לְנַסּוֹתוֹ וְלִבְדֹּק בְּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים. בָּאוּ לְבֵיתוֹ, אָכְלוּ וְשָׁתוּ, וְנָתַן לָהֶם מָקוֹם לָלוּן, וְקִפֵּל תַּחְתֵּיהֶם תַּכְשִׁיטֵי צֶמֶר לִישֹׁן עֲלֵיהֶם. בַּבֹּקֶר לָקְחוּ הָאוֹרְחִים אֶת הַבְּגָדִים שֶׁיָּשְׁנוּ עֲלֵיהֶם. קִפְּלוּ אוֹתוֹ וְהֵבִיאוּ אוֹתָן לַשּׁוּק לְמָכְרָם, וּפָגְשׁוּ אֶת אַבָּא אוּמְנָא. אָמְרוּ לוֹ: מְבַקְּשִׁים אָנוּ מִכְּבוֹדוֹ שֶׁיֹּאמַר לָנוּ כַּמָּה הֵן שָׁוִים וְתֵן לָנוּ מָעוֹת תְּמוּרָתָם, וּבְכָךְ רָצוּ לְבָדְקוֹ אִם יַחְשְׁדֵם כְּגַזְלָנִים, אוֹ שֶׁיֹּאמַר שֶׁשָּׁוִים הֵם פָּחוֹת מֵעֶרְכָּם הָאֲמִתִּי. אָמַר לָהֶם: כָּךְ וְכָךְ הֵם שָׁוִים. שְׁאָלוּהוּ: וְאוּלַי שָׁוִים הֵם יוֹתֵר? עָנָה לָהֶם: אֲנִי קָנִיתִי אוֹתָם בִּסְכוּם זֶה שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם. לְאַחַר שֶׁנּוֹכְחוּ לִרְאוֹת שֶׁאָדָם נֶאֱמָן הוּא, אָמְרוּ לוֹ: בַּמֶּה חֲשַׁדְתָּנוּ בְּעֵת שֶׁלָּקַחְנוּ מִמְּךָ אֶת הַבְּגָדִים? אָמַר לָהֶם: חָשַׁבְתִּי שֶׁנִּזְדַּמְּנָה לָכֶם מִצְוַת פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים וּצְרִיכִים אַתֶּם לְמָעוֹת וְהִתְבַּיַּשְׁתֶּם לְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי מָעוֹת, וְלָכֵן לְקַחְתֶּם אֶת הַבְּגָדִים. אָמְרוּ לוֹ: מַטְּרָתֵנוּ הָיְתָה לְנַסּוֹת אוֹתְךָ וְעָמַדְתָּ בַּנִּסָּיוֹן, וְכָעֵת קַח בַּחֲזָרָה אֶת הַבְּגָדִים. אָמַר לָהֶם: אֵינִי רוֹצֶה לְקַבְּלָם בַּחֲזָרָה, כִּי מֵאוֹתוֹ רֶגַע שֶׁלְּקַחְתֶּם, אָמַרְתִּי שֶׁיִּהְיוּ לִצְדָקָה. וַעֲבוּר מַעֲשִׂים אֵלּוּ נָתְנוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם שָׁלוֹם בְּכָל יוֹם, שֶׁהָיְתָה בָּאָה אֵלָיו בַּת קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם בְּכָל יוֹם וְאוֹמֶרֶת לוֹ "שָׁלוֹם עָלֶיךָ". (תענית כ"א)
וְעַל כֵּן אָמְרוּ בְּפֶרֶק קַמָּא דְּאָבוֹת (משנה ו'): "וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת". וְזֶהוּ סִבַּת מְנִיעַת הַקְּטָטָה בֵּין הַחֲבֵרִים וְרִבּוּי הַשָּׁלוֹם, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁדָּנִין אוֹתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם לְכַף זְכוּת, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת פֶּרֶק מְפַנִּין (דף קכ"ז) וְכוּ'. (מנורת המאור)
וּבְכֵן נִתְבּוֹנֵן, אִם בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם יֵצֶר הָרָע, נְגִיעוֹת, יֵשׁ לָנוּ חוֹבָה לְדוּנָם לְכַף זְכוּת, אֶת הַבּוֹרֵא יִשְׁתַּבַּח שְׁמוֹ לָעַד, שֶׁהוּא קָדוֹשׁ וּמְשָׁרְתָיו קְדוֹשִׁים, וְאֵינוֹ גּוּף וְאֵינוֹ דְּמוּת הַגּוּף וְאֵין בּוֹ שׁוּם נְטִיּוֹת נַפְשִׁיּוֹת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁמֻּטָּל עָלֵינוּ לִרְאוֹתוֹ כְּצַדִּיק עִמָּנוּ, אוּלָם כָּאָמוּר זֶהוּ רַק כַּאֲשֶׁר נְיַקֵּר אֶת עַצְמֵנוּ וְנָחוּשׁ מְכֻבָּדוּת וְיַקְרוּת אֶצְלוֹ אֲזַי יֵקַל עָלֵינוּ לְהַאֲמִין שֶׁהַנְהָגָתוֹ עִמָּנוּ לְטוֹבָתֵנוּ.