פרק א' - דעו והאמינו בכחכן! · ז. כוחן של הנשים חזק ומכריע, וכגודל כחן - גודל נסיונן
לְאַחַר שֶׁמָּנִינוּ כֹּחֲכֶן וְשִׁבְחֲכֶן, נְבָאֵר בְּעֶזְרַת ה' הַדְרָכוֹת וְעֵצוֹת טוֹבוֹת שֶׁבְּאִם תִּנְהֲגוּ בָּהֶן, הֲרֵי שֶׁבְּכָךְ תּוֹצִיאוּ כֹּחֲכֶן לַפֹּעַל, וְהָעִקָּר הֲלֹא זֶה הַמַּעֲשֶׂה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה, וְקֹדֶם נָבִיא כַּמָּה תּוֹבָנוֹת בֶּאֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן, תְּפִלָּה וְהַצְדָּקַת דִּינֵי ה' שֶׁאֵלּוּ הֵמָּה פְּרָטִים הַנִּכְלָלִים בָּאֱמוּנָה הַכְּלָלִית. עַל מְנָת לְחַזְּקְכֶן בִּפְרָט זֶה שֶׁל הָאֱמוּנָה הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בָּכֶן, וְכַמָּה נָאֶה לְדַבֵּר אֲלֵיכֶן אֱמוּנָה, אַחַר שֶׁנֵּחַנְתֶּן בְּכֵלִים גְּדוֹלִים הָרְאוּיִים לְקַבֵּל אֱמוּנָה, וְכַמָּה נֶחְמָד וְנָעִים לְדַבֵּר אֲלֵיכֶן דַּוְקָא בְּנוֹשֵׂא אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן יוֹתֵר מִכָּל נוֹשֵׂא אַחֵר אַחַר שֶׁיֵּשׁ לָכֶן כְּלֵי קִבּוּל נִפְלָאִים לְקַבְּלָן, עֲלֵיכֶן לָדַעַת שֶׁעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל נְשׂוּאוֹת אֲלֵיכֶן לִישׁוּעָה, לָתֵת אֶת כֹּחֲכֶן בְּבַעֲלֵיכֶן בְּיַלְדֵיכֶן, בְּהוֹרֵיכֶם, בַּחֲבוּרַתְכֶם, כֹּחַ שֶׁל אֱמוּנָה וּצְנִיעוּת, בַּיְשָׁנוּת וְיַשְׁרוּת וְעוֹד.
הִנֵּה לְצַעֲרֵנוּ הַשָּׂטָן מִשְׁתַּמֵּשׁ הַיּוֹם בְּעִקָּר בַּנָּשִׁים הַשְּׁבוּיוֹת בְּיָדוֹ לַהֲרֹס וְלִנְתֹּץ לִשְׁבֹּר וּלְהַאֲבִיד, וְהַסִּבָּה לְכָךְ, מִכֵּיוָן שֶׁיּוֹדֵעַ הוּא שֶׁאֵין כְּמוֹתָן לִלְחֹם נֶגְדּוֹ כַּאֲשֶׁר מִשְׁתַּמְּשׁוֹת הֵן בְּכֹחָן וּבְמַעֲלָתָן וְאֵין כְּמוֹתָן לְתַקֵּן וְלִבְנוֹת, וְלָכֵן מִתְאַמֵּץ הַשָּׂטָן לִמְנֹעַ זֹאת מֵהֶן, וְאַדְרַבָּא פּוֹעֵל הוּא בְּכָל כֹּחוֹ לְהֵפֶךְ, לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לַהֲרֹס, וּלְהַחֲרִיב, שֶׁכֵּן יֵשׁ בָּהֶן כְּמוֹ כֵן כֹּחוֹת לְהָרַע לְהַכְשִׁיל וְלַהֲרֹס וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ז, יד) - "זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים".
לָכֵן נָשִׁים יְקָרוֹת נֹסְנָה עַל נַפְשְׁכֶן מִפְּנֵי חֶרֶב, מִפְּנֵי אֲבַדּוֹן, הִבָּדֵלְנָה בִּמְהֵרָה מֵעַל אָהֳלֵי הַנָּשִׁים הַשְּׁבוּיוֹת הַמַּחֲרִיבוֹת וְהַהוֹרְסוֹת בְּיוֹדְעִין וּבְלֹא יוֹדְעִין. וּבְזֶה הִנְּכֶן נוֹטְלוֹת שְׂכַר כֻּלָּן, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: "זָכָה - נוֹטֵל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרוֹ בְּגַן עֵדֶן", חָלִילָה לֹא שֶׁזּוֹ כַּוָּנָתֵנוּ לְהִבָּנוֹת עַל חֻרְבָּנָן, אוּלָם לְשֵׁם עִידוּד, זוֹהִי הַהַנְהָגָה שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם לְהַרְבּוֹת אֶת שְׂכָרָן שֶׁל אֵלּוּ הָעוֹמְדוֹת בַּפֶּרֶץ בִּזְמַן שֶׁאֲחֵרוֹת הוֹרְסוֹת וּמְנַתְּצוֹת וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּפָּסוּק: (יחזקאל מד, טו) וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי.
כַּאֲשֶׁר יֶשְׁנָן תּוֹעוֹת רַבּוֹת, מַתְעוֹת רַבּוֹת וְאָז זוֹרְחוֹת וְזוֹהֲרוֹת לָהֶן צִדְקָנִיּוֹת בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ נֶגֶד הַזֶּרֶם הַחֶבְרָתִי, הַמִּשְׁפַּחְתִּי, הַקְּהִלָּתִי, הֲרֵי שֶׁאֵלּוּ שְׂכָרָן לְאֵין קֵץ.
וּכְדֻגְמַת בְּנֵי לֵוִי, שֶׁקָּמוּ אִישׁ נֶגֶד אָחִיו, נֶגֶד אָבִיו, וּכְשֶׁאֵלּוּ חָטְאוּ בָּעֵגֶל, לְעֻמָּתָם בְּנֵי לֵוִי נִשְׁאֲרוּ נֶאֱמָנִים לַה', עָזְרוּ בְּשֶׁל כָּךְ לְשָׁרֵת בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ.
לָכֵן כָּל בַּת תִּתְבּוֹנֵן בַּמֶּה שֶׁכָּתַבְנוּ בְּמַעֲלוֹתֵיכֶן, וְתִשְׁתַּדֵּל לְיַשֵּׂם אֶת מַעֲלוֹתֶיהָ וּלְהוֹצִיאָן מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁכֵּן בַּהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁתִּתְבּוֹנְנוּ בְּמַעֲלוֹתֵיכֶן תַּגִּיעוּ לִפְסָגוֹת נִשְׂגָּבוֹת וּכְמוֹ שֶׁנְּבָאֵר לְהַלָּן.